פרי יצחק חלק ב יא

נדבה קודם חובה כדי להתפלל עם הצבור שפיר דמי אף דתפלת חובה תדירה, אולם הרא"ש בתשו' ששאלו ממנו לענין מי שמתפלל מנחה גדולה וקטנה איזה מהן יתפלל נדבה מנחה גדולה או קטנה וע"ז השיב שפיר דכיון שהגיע זמן מנחה הראשונה חובה והשני' נדבה ומשום דתפלת חובה תדירא, אבל משום להתפלל עם הצבור יכול להקדים תפלת הרשות קודם חובה, ואף שבמ"א דנתי בדברי בעל שו"ת באר יצחק הי"ו דס"ל דיכול להקדים תפלת מוסף לשחרית כדי להתפלל עם הצבור ע"פ טעמי ונמוקי מ"מ בהא בודאי אפשר לומר דמקדימין תפלת הרשות לתפלת חובה משום להתפלל עם הצבור ועוד הנה הב"ח סי' רל"ה כ' על דברי הרא"ש בתשו' דיתפלל הראשונה חובה דטעמו של הרא"ש הוא דמשהגיע מנחה גדולה חל עליו להתפלל תפלת מנחה מיד דאין מעבירין על המצות ועוד שמא יהא נאנס אח"כ ע"ש ודבריו צריכין ביאור דאמאי לא קאמר משום דתפלת חובה תדירה נגד תפלת נדבה, והי' נ"ל סברא אחת דהא דקיי"ל תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם היינו בשני מצות שהן חיובית אבל ודאי מצוה שהיא רשות יכול להקדים למצות חובה אף שהחובה היא תדירית והיינו דודאי מותר לאדם לעשות דבר הרשות קודם מצות ורק בשני מצות החוב להקדים תדיר לשאינו תדיר. ולפ"ז דוקא תשלומין שהיא ג"כ חובה יש לאחרה אחר תפלת חובה משום תדיר קודם אבל תפלת הרשות לגמרי מותר להקדים לחובה ולא שייך בזה תדיר ואינו תדיר דתדיר קודם כמו שאר דבר הרשות שאינו מצוה כלל, והא דכ' התוס' פ' כל התדיר דהא דאיצטריך העולה עולה ראשונה שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר אף דמקרא דמלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד נפקא דתמידין קודמין למוספין ותי' דההיא קאי לנדרים ונדבות שהן רגילים ומצוים יותר וכ"כ התוס' בפסחים דנ"ט ע"ב ד"ה העולה הרי דנדרים ונדבות נמי בכלל תדיר הוא, ונראה דל"ק דנדרים ונדבות של קרבנות אחרי שנדר או נדב הרי הקרבנות עליו חובה להקריבם בתורת נדבה ולפיכך הוי בכלל תדיר ואינו תדיר אבל בתפלת נדבה שאין עליו שום חיוב להתפלל בתורת נדבה מותר להקדים תפלת נדבה לתפלת חובה וכמ"ש דמצוה שהיא רשות מותר להקדים למצוה שהיא חובה כמו שאר דבר הרשות ואינו נכנס בכלל תדיר קודם והיינו שכ' הב"ח דלפיכך כ' הרא"ש דהראשונה חובה משום דלמא יאנס: עכ"פ הרי נתבאר היטב דברי הרא"ש דהא שכתב דרצה להתפלל עם הצבור מיושב היינו בתורת נדבה ולפיכך התפלל אח"כ מעומד בתורת חובה אבל מי שמתפלל מיושב בתורת חובה אין להתפלל אח"כ מעומד ועי' באו"ז הל' תפלה סי' צ"ה דמשמע ג"כ דמותר להתפלל תפלת רשות קודם תפלת חובה: והנה הט"ז בסי' צ"ד האריך לדחות דעת הר"ם בתוס' שכ' דהא דאמר רשב"א בין כך ובין כך קורא ק"ש ומתפלל דכי הדר לביתי' מצלי מעומד, וא"כ רב אשי עשה ממש כרשב"א א"כ מאי פריך תלמודא על ר"א וליעבד מר כאבוה דשמואל ולוי כיון דרשב"א סבר כוותי' וכבר פליגי בזה תנאי, עיי"ש שהאריך לדחות דעת הר"מ מפני זה. ובאמת לק"מ דהא דפריך תלמודא לר"א וליעבד מר כאבוה דשו"ל משום דס"ל ועבדי עובדא כותי' דת"ק דרשב"א ומעשה רב, וכה"ג טובא איכא בגמ' דפריך מאמורא על אמורא אם האחד עושה מעשה כסברתו משום דמעשה רב וז"ב: אולם הפר"ח בסי' צ"ד השיב על דברי הר"מ בראיות נכוחות וע"ש שהביא דברי התוס' דמשמע די"ח ברכות מותר להתפלל במהלך וא"צ לעמוד והקשו מ"ש מהביננו דמסקינן לעיל מעומד דוקא וי"ל דשאני הביננו שהיא קצרה ואין כאן ביטול דרך כ"כ כמו בי"ח ברכות וכ' הפר"ח עוד תירצו בתוס' בשם הר"ם דהכא כי הדר לביתי' מצלי מעומד אבל בהביננו דכי הדר לביתי' לא בעי למיהדר ולצלוי' ולהכי בעינן מעומד. וגם תירוץ זה אינו מחוור דלימרו רבנן שיתפלל הביננו אפי' מהלך דומיא דתפלת י"ח ולכי מטא לביתי' ניהדר ולצלוי' ועוד שעיקר דינם ליתא דלא אשכחן לחזור ולהתפלל אלא גבי תפלה קצרה לפי שאין בה לא ג' קמייתא ולא ג' בתרייתא הא תפלת י"ח דומיא דתפלה קצרה לא בעי למיהדר ולצלוי' והא דאמרינן דרב אשי דהוי מצלי מיושב וכי הדר לביתי' מצלי מעומד שאני התם לפי שהי' מתפלל מיושב ולא דמי למהלך או לרכוב דכמהלך דמי, ובעיקר הקושיא תירץ הפר"ח דהא דקאמר הביננו מעומד היינו בעיר דכל השנה מתפלל אדם הביננו, ותדע דאל"כ כי בעי מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה אמאי לא קאמר דא"ב דת"ק בין מעומד בין מהלך והביננו מעומד אלא משמע דבדרך בין הביננו בין ת"ק בין מעומד בין מהלך ע"ש: והנה מ"ש הפר"ח לחלק בין מיושב למהלך דהא דרב אשי הדר ומצלי מעומד שאני התם שהי' מתפלל מיושב אבל מהלך או רכוב דכמהלך דמי לא צריך למיהדר ולצלוי', תמוה טובא דהא הטעם דתפלה מעומד עדיף אפי' ממסמך גאול"ת היינו משום דבמהלך אינו יכול לכוין את לבו וכן פרש"י בהדיא בסוגיא שם ולפ"ז בודאי מיושב עדיף ממהלך דמיושב יכול לכוין שפיר את לבו וכ"כ המג"א בסי' פ"ט סקי"ו וז"ל ומשמע מדברי רש"י דאם יוכל להתפלל מיושב בדרך מוטב שיסמוך גאול"ת משיתפלל בביתו מעומד דגם במיושב יכול לכוין וכן משמע ברא"ש לחד שינויא ע"ש ועי' בס' מחצית השקל שפי' דברי המג"א במ"ש דמפרש"י משמע דגם במיושב יכול לכוין ולכאורה מפרש"י לא מוכח מידי וכמו שהק' בס' חמד משה אלא דלולי דברי רש"י היינו אומרים דהטעם הוא משום הכנעה א"כ גם במיושב אינו נראה דרך הכנעה אבל לפמ"ש רש"י הטעם דעמידה הוא משום כונה א"כ ממילא גם במיושב יכול לכוין ומה שכ' המג"א דגם במיושב יכול לכוין הוא מסברא דנפשי' ע"ש עכ"פ בודאי דמיושב יכול לכוין יותר ממהלך וכיון שצריך להתפלל שנית אם התפלל מיושב כ"ש במהלך וכן נ"ל מדברי השו"ע שכ' דמי שמוכרח להתפלל מיושב כשיוכל צריך לחזור ולהתפלל מעומד ולכאורה יש לתמוה דאמאי לא כ' באמת הדין במתפלל מהלך דצריך אח"כ לחזור ולהתפלל מעומד והרי עיקר הדין הוציא הב"י מדברי הר"מ שבתוס' והתוס' מיירי לענין מהלך דע"ז קאמר הר"מ דצריך לחזור ולהתפלל מעומד וכ"כ הב"י בהדיא בסי' זה לעיל וז"ל ואם התפלל והוא מהלך יתבאר בסמוך שכשיגיע למקום תחנותו צריך לחזור ולהתפלל מעומד כו', וע"כ משום דיש ללמוד זה מכח כ"ש דודאי מיושב יכול לכוין את לבו יותר ממהלך כנ"ל וכיון דפסקינן דמי שהתפלל מיושב צריך לחזור ולהתפלל מעומד א"כ מכ"ש דמי שהתפלל מהלך צריך לחזור ולהתפלל מעומד (וכ"כ המג"א סי' ק"י סק"ח ובאלי' רבה) ולכן לא כתבו דין מהלך דנלמד מכ"ש ממיושב, ובזה יש לתמוה על הפרמ"ג שכ' במשבצות דדוקא במיושב פסק המחבר דצריך לחזור ולהתפלל אבל מהלך א"צ לחזור ולהתפלל והטעם דתפלה בעינן דומיא דקרבן ולכן יושב גרע דיושב פסול בעבודה ע"ש ובאשל אברהם ס"ק י"ד ובמחכ"ת הרי הב"י כ' להדיא דמי שמתפלל כשהוא מהלך צריך לחזור ולהתפלל מעומד כשיוכל וכמו ביושב ובע"כ משום דנלמד זה מכח כ"ש וכנ"ל ועוד דהא עיקר הדין הוא ממ"ש הר"ם בתוס' והר"מ מיירי בהדיא במהלך כנ"ל, עכ"פ דברי הפר"ח אפשר לומר כמ"ש הפרמ"ג והיינו דבא לחלוק על דברי הר"מ וס"ל דדוקא במיושב התפלל רב אשי שנית ומשום דמיושב פסול לקרבן ותפלה דמי לקרבן משא"כ במהלך או רכוב דכמהלך דמי, אבל באמת משום דרב אשי גופי' לא צריך לחלק בין יושב למהלך דמדר"א בלא"ה אין ראי' דהא אפשר שהתפלל בתורת נדבה שנית וכמ"ש הב"י: ומה שהקשה הפר"ח על תי' הר"מ דלימרו רבנן שיתפלל גם הביננו מהלך והדר יצלי מעומד הנה מלבד די"ל דהר"מ לא בא לתרץ קושית התוס' מהביננו וגם הר"מ מחלק כמש"כ התוס' דהביננו דליכא עיכוב הדרך הרבה מתפלל מעומד ורק דינא אתי לאשמעינן דאם מתפלל י"ח כשהוא מהלך צריך לצלוי' שנית כי אתא לביתי' אולם ביותר ביאור אפ"ל דדברי הר"מ הוא לחזק את דברי התוס' שכ' לחלק דשאני הביננו שהיא קצרה ואין כאן ביטול דרך כ"כ לכך מתפלל מעומד וי"ח ברכות שיש בה ביטול דרך ולא יוכל לכוין יתפלל במהלך ולפ"ז יקשה לכאורה מתי יתפלל י"ח ברכות במהלך לעולם יתפלל הביננו מעומד ואף דודאי בימות הגשמים שאין מתפללין הביננו