פרי יצחק חלק ב קטז

ה"ז חזקה כו' אמר רבא ה"ק בפניו לא צריך למימר לי' לך חזק וקני שלא בפניו צריך למימר לי' לך חזק וקני בעי רב מתנה היאך אמר שמואל מאי תיבעי לי' לאבא ומה מכר דקא יהיב לי' זוזי אי א"ל לך חזק וקני אין אי לא לא מתנה לא כש"כ ורב סבר מאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב עכ"ל הגמ', וע"ש בפי' רשב"ם וז"ל שלא בפניו כו' לא הוי חזקה אא"כ א"ל מוכר ללוקח לך חזק וקני ואפי' אם נתן לו מעות לא קני במעות כגון בעיר שכותבין שטר דאין הכסף מועיל עד שיחזיק או יכתוב שטר כו' בעי רב הך ברייתא הוי שמיע לי' דקתני בפניו כו' וקא מיבעי לי מי לימא דבמכירה מיירי אבל במתנה כו' הוי חזקה ואע"ג דלא א"ל לך חזק וקני כו' ומה מכר דקיהיב לי' זוזי כו' א"נ יהיב לי' זוזי מקמי דמחזיק לא קנה כדפרישית לעיל כו' ואפ"ה אי א"ל לך חזק וקני הוי חזקה ואי לא לא מתנה דאין לו כ"א חסרון ממונו לא כש"כ דצריך למימר לי' לך חזק וקני ולא ליהוי חזקה עד דא"ל דדילמא לכשירצה להחזיק כבר חזר בו ממתנתו עכ"ל הרשב"ם ע"ש. עכ"פ הרי מפורש בפי' הרשב"ם בהדי' דהברייתא מיירי אפי' אם כבר נתן לו מעות מ"מ צ"ל לך חזק וקני ומשום דבלא זה חיישינן לחזרה דדילמא כבר חזר בו המוכר מהמכירה ולא אמרינן מכיון דאסור לחזור הו"ל כנותן רשות לזכות בו, ובאמת לא רק מפי' הרשב"ם אלא מדברי הגמ' גופי' מוכרח דהברייתא מיירי בשכבר נתן דמים לא מיבעי לשי' הראשונים דחזקה אינו קונה בלי דמים בע"כ מיירי בשכבר נתן דמים אולם אפי' לשי' רוב הראשונים דחזקה קונה בלי דמים מוכרח לפרש כפי' הרשב"ם דמיירי אפי' כשנתן מעות וטעמא משום ספק חזרה דאי נימא לפרש הברייתא בשלא קבל דמים דוקא והא דצ"ל לך חזק וקני היינו משום שלא קבל המעות לכך אפשר שאינו רוצה שהלוקח יחזיק ויקנה משא"כ בשכבר קבל המעות דא"כ מאי קאמר שמואל ומה מכר דקא יהיב זוזי מתנה לא כש"כ מנ"ל כלל דחיישינן לחזרה דלמא לא חיישינן כלל לחזרה דמסתמא אין אדם חוזר בו כיון שאסור לחזור והא דצ"ל לך חזק וקני היינו שאינו רוצה שיחזיק הלוקח קודם קבלת המעות משא"כ לאחר שנתן מעות או במתנה דליכא מעות לא צ"ל לך חזק וקני דלא חיישינן כלל שמא חזר בו ממתנתו וכן רב גופי' מאי תיבעי מתנה היאך דלמא מיירי הברייתא בלא קבל מעות משא"כ במתנה כנ"ל. ואין לומר דזה גופי' מספקא לי' לרב אם הברייתא מיירי בלא קבל מעות והקפידא הוא משום המעות משא"כ במתנה או דמיירי אפי' בשכבר קבל המעות ומשום דחיישינן שמא חזר בו וה"ה למתנה אך זה אינו דהרי בגמ' מפורש בהדי' טעמא דרב משום דיהיב מתנה בעין יפה יהיב ולא חיישינן לחזרה ובע"כ צ"ל דס"ל לרב ושמואל בפשיטות דטעמא דצ"ל לך חזק וקני הוא משום דחיישינן לחזרה אע"ג דאסור לחזור ועכ"פ כיון דהטעם דצ"ל חזק וקני הוא משום דחיישינן לחזרה ולא משום עיכוב המעות ממילא אין חילוק בין חזקה שקודם מתן מעות או לאחר מתן מעות וכן בין מתנה מרובה למתנה מועטת דהא גם במכר אסור לחזור בדברים כמו במתנה מועטת כנ"ל: הן אמת דלכאורה י"ל דאין ראי' מכאן דרב לטעמי' אזיל דס"ל בב"מ דף מ"ט דברים אין בהם משום מחוסר אמנה ולדידי' שפיר י"ל דהטעם דצ"ל לך חזק וקני הוא משום חזרה כיון דמותר לחזור בדברים בלבד וכן מה שפי' הרשב"ם דמיירי אפי' בנתן מעות וכגון במקום שכותבין שטר הוא הכל אליבי' דרב כנ"ל, אבל לדידן דקי"ל דברים יש בהם משום מחוסר אמנה ואסור לחזור בדברים בלבד לעולם לא חיישינן לחזרה כלל כיון דאסור לחזור ולדידן הא דמבואר בברייתא דצ"ל לך חזק וקני מיירי דוקא בשלא נתן עדיין את הדמים והטעם הוא רק משום עיכוב המעות וכנ"ל, מיהו בע"כ זה אינו דמלבד מה שקשה לחדש הלכה נגד סוגית הגמ' וגם הפוסקים סתמו דבריהם ולא חילקו כלל בין קודם מתן מעות או לאח"כ. הנה באמת בע"כ מוכרח דא"א לומר כנ"ל ובראש מה שכתבנו דמה שפי' הרשב"ם אפי' בשנתן מעות ובמקום שכותבין שטר הוא רק לפי הסוגי' אליבי' דרב דס"ל דמותר לחזור בדברים בלבד זה אינו לפי דעת התוס' בכתובות צ"ג שכתבו דגם בקרקע בנתן מעות במקום שכותבין שטר חייב לקבל מי שפרע וכ"כ התוס' בב"מ י"ד ע"ש ועי' בשו"ת משכנות יעקב ח' חו"מ סי' מ"ו שהאריך בזה וא"כ בזה גם לרב אסור לחזור כיון דאפי' במש"פ לייטינן לי' ופשיטא דאסור לחזור, ועוד דאי נימא דיש אפשרות לפרש הברייתא דוקא בשלא נתן דמים ומשום עיכוב המעות וכמש"כ דכן הוא לדידן א"כ גם לרב קשה נהי דס"ל דמותר לחזור בדברים בלבד מ"מ מנ"ל דחיישינן לחזרה כלל דלמא מיירי הברייתא רק בשלא נתן מעות והא דצ"ל חזק וקני הוא רק משום עיכוב המעות אבל לחזרה לא חיישינן כלל וא"כ מאי ענין זה למתנה ומאי אמר שמואל קו"ח ממכר ובע"כ צ"ל דס"ל להגמ' בפשיטות דהברייתא מיירי בכל גווני אף היכי דליכא עיכוב בשביל המעות שכבר נתן לו מ"מ צ"ל חזק וקני ובע"כ דהטעם הוא משום דחיישינן לחזרה ולכך בעי רב מתנה היאך ושמואל אמר ומה מכר כו', ועכ"פ מכיון דמוכח מסוגי' הגמ' הנ"ל דס"ל בפשיטות דברייתא מיירי בכל גווני אף לאחר נתינת מעות וכפי' רשב"ם והא דצ"ל לך חזק וקני הוא משום חזרה כנ"ל ממילא אף לדידן כן הוא ואף דאנן ס"ל דברים יש בהם משום מחוסר אמנה ואסור לחזור מ"מ כיון דיכול לחזור חיישינן לחזרה וא"כ הוא הדין למתנה מועטת כנ"ל, וממוצא דבר נלמוד דהא דקיי"ל דבין במכר בין במתנה צריך שיאמר לו לך חזק וקני או בקנין משיכה לך משוך וקני אין חילוק כלל בין חזקה ומשיכה שקודם מתן מעות או לאח"כ וכן אין חילוק בין מתנה מרובה למתנה מועטת וכנ"ל אלא דלכאורה צריך להבין דלפי הנ"ל דהא דצ"ל לך חזק וקני טעמא הוא משום דחיישינן לחזרה וכמו שפי' הרשב"ם קשה דהכל טעמא מאי דלדידן דקי"ל דברים יש בהן משום מחוסר אמנה ואסור לחזור אפי' בדברים בלבד א"כ מ"ט ניחוש לחזרה הא הטעם דמחוסר אמנה הוא משום דכתיב שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב וכמו שנראה מה מהסוגי' דב"מ שם ועי' בפרש"י שם בד"ה משו"ה ע"ש והא גבי איסורא סמכינן על הך דשארית ישראל כו' דודאי לא הדר בי' ואפי' גבי איסור אשת איש סמכינן ע"ז וכמבואר בגמ' קידושין דף מ"ה גבי ההוא דאמר לקריבאי והיא אמרה לקריבה כפתיה עד דא"ל תיהוי לקריבה עד דאכלי ושתי אתי קריביה באיגרא וקדשה אמר אביי כתיב שארית לא יעשו עולה כו' ופרש"י לא יעשו עולה ולא חיישינן בהא שמא נתרצה האב דלא הדר בי' מדבורי' ע"ש הרי דסמכינן על הך דשארית ישראל כו' דבודאי לא חזר בו מדבורו אפי' לענין איסור א"א החמור, ואע"ג דרבא פליג שם ואמר טעם אחר ע"ש נראה דהיינו משום דס"ל לרבא דליכא בכה"ג משום שארית ישראל דזה הוי כמתנה מרובה דמותר לחזור בו אבל בעיקר הסברא לא פליג על אביי ועיין בקצוה"ח סי' רכ"א שכ' דאיש ואשה שהבטיחו זה לזה בדברים בעלמא לא אשכחן בזה דין תרעומות ואין זה דומה למתנה מועטת ולא סמכא דעתי' בזה בדברים בעלמא ע"ש ולכאורה דבריו צ"ע דהא בסוגי' הנ"ל מבואר בהדי' דאם הבטיח ליתן את בתו לקריבה אסור לחזור משום שארית ישראל כו' וצ"ל משום דרבא פליג בזה באמת וס"ל דליכא בזה משום שארית ישראל דלא דמי למתנה מועטת כנ"ל אבל אם איתא דאסור לחזור מודה רבא דלא חיישינן שמא נתרצה האב דודאי לא הדר בו מדבורו, וכן לענין איסור טבל סמכינן על הך דשארית ישראל ועי' בב"מ מ"ט ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי רשאי לעשותו תרו"מ על מקו"א ועי' בפרש"י ד"ה משו"ה שיש לו לסמוך על מה שכתוב שארית ישראל כו' ולא יתננה ללוי אחר ע"ש ולפ"ז קשה דמ"ט צריך לומר לך חזק וקני דלמה ניחוש לחזרה, אולם נראה לומר דהא דמבואר בקידושין ובב"מ דסמכינן גבי איסורא על הך דשארית ישראל כו' אין זה בגדר חזקה על כל איש פרטי דאין אדם מישראל חוזר אפי' מדברים בעלמא אלא הוא רק בתורת רוב דרוב בנ"א מישראל עומדים בדבורם ולא ישנו דברם אבל בודאי יש מיעוטא דמשנים דבורם ולכן לענין איסורא אזלינן בתר רובא דבודאי לא הדר בי' אבל בממונא לא אזלינן בתר רובא וכ"ז דלא אמר לו לך חזק וקני יכול המוכר לומר שכבר חזר בו קודם שהחזיק ועיין, ועוד אפ"ל דיסוד הדבר הוא דאין הטעם שמא כבר חזר בו אלא דכל אדם אינו רוצה שהקונה יחזיק בלא רשותו שמא מאיזה סיבה ירצה לחזור רוצה להיות הברירה בידו ואף שאינו רוצה לחזור מ"מ אינו רוצה שיקנה בלא רשותו ולכך צ"ל חזק וקני ולכך התם סמכינן באמת על שארית ישראל שלא חזר