פרי יצחק חלק ב קיד

אע"ג שאינו קונה ראוי למיקם במש"פ דלא גרע מסיטומתא דקאי במש"פ אלא דהכי פריך בשלמא לר"י דאמר ד"ת מעות קונות וא"כ רשאי המוכר להשתמש במעות וכמ"ש התוס' פ' המפקיד דלר"י לא הפקיעו חכמים כח שיש למוכר במעות וא"כ לר"י זכי המוכר בכסף ורשאי להשתמש בהן ראוי למיקם במש"פ דלא גרע מסיטומתא אבל לר"ל דמשיכה קונה ואין רשאי המוכר להשתמש במעות וא"כ אין הכסף ביד מוכר רק כמו פקדון אמאי קאי באבל ע"ש. ולפ"ז כיון דהא דאמר אא"ב מעות קונות משו"ה קאי באבל אין זה מצד קנין התורה כיון דעקרו חכמים הקנין אלא משום דרשאי המוכר להשתמש במעות ולכך ס"ל לרב דקונה רק כנגדו שיכול להשתמש במעות אבל על המותר נהי דקני מה"ת דהוי כמי נתן כל המעות מ"מ הא אינו משתמש רק בהמעות שיש ת"י. וביותר ביאור אפ"ל דלפי ס"ד דהגמ' לא צריך לומר מכח דהוי כסיטומתא אלא מכיון דמעות קונות ד"ת וחכמים לא הפקיעו מן המוכר הזכות שיש לו בהמעות והמוכר משתמש בהם ע"י קנין תורה לכך ראוי למיקם במש"פ ולהכי ס"ל לרב דוקא כנגדו משום שמשתמש במעות ע"י קנין התורה אבל על המותר נהי דקני מה"ת מ"מ הא אין לו שום זכות ע"י קנין התורה ועצם הקנין כבר עקרו חכמים: ועפ"י הנ"ל נ"ל להיפך דלר"נ דאמר משיכה קונה וקאי במש"פ משום דברים ומעות עדיף יותר לקנות כנגד כולו משאם נאמר דמש"פ הוא משום דד"ת מעות קונות דכבר כתבנו בפי' הגמ' כמ"ש הקצוה"ח אך לא מטעמי' והיינו דלפי מאי דס"ל להגמ' דמש"פ מטעם מעות קונות והוא משום היתר שימוש אין זה מעין סיטומתא דלפ"ז אין נ"מ כלל במה שאסור להשתמש במעות דהרי סיטומתא הוא רושם מה שרושמין על החבית לסימן שזה שלו האם יש להמוכר איזה הנאה מזה רק כיון שנעשה איזו מעשה לסימן שהוא שלו קני למש"פ ולפ"ז אם הלוקח נתן מעות להמוכר אף שאסור להשתמש בהמעות הוי כעין סיטומתא ובאמת נראה דזהו דמסיק הגמ' לר"ל דברים ואיכא בהדייהו מעות קאי באבל וכפרש"י שבאו לכלל מעשה וזהו כעין סיטומתא אולם לפי מאי דאמר הגמ' מתחלה מטעם דמעות קונות מה"ת והיינו מצד היתר תשמיש אין הכונה דמשום הכי לא גרע מסיטומתא אלא מצד קנין התורה כיון דחכמים לא הפקיעו זכות המוכר ומצד קנין התורה הוא משתמש במעות לכך איכא מש"פ וממילא ערבון לא קנה אלא כנגדו דעל המותר לא הועיל לו כלום קנין התורה אולם לפי מאי דמסיק הגמ' מצד דברים ומעות ואף דלר"נ אסור להשתמש במעות רק משום שבאו לכלל מעשה הוי כעין סיטומתא לכך גם ערבון קונה כנגד כולו דנתן מקצת המעות לא גרע מרושם קטן שעושה על החבית דקאי במש"פ וה"נ דברים עם מקצת מעות מהני, והנה אף דר"י ס"ל ד"ת מעות קונות ולדידי' אמרינן דמשום זה קאי במש"פ מ"מ שפיר ס"ל כנגד כולו הוא קונה דכבר כתבו הראשונים דלמסקנא גם ר"י מודה דקאי במש"פ אף משום דברים ומעות כמו לר"ל כנ"ל לכך ס"ל כנגד כולו הוא קונה, והנה בתשובה (בפר"י ח"א סי' נ') כתבתי דלפי מאי דמסיק בגמ' דקאי במש"פ לר"ל משום דברים דאיכא בהדייהו מעות ע"כ ס"ל דברים יש בהן משום מחוסר אמנה ולכך היכי דאיכא גם מעות בהדייהו קאי במש"פ אבל אי נימא דברים אין בהם משום מחוסר אמנה ודברים לאו כלום הוא ממילא לא שייך כלל מש"פ משום דברים אף דאיכא בהדייהו מעות ומצאתי שכ"כ בס' ישועות יעקב ה' פסח סי' תמ"ח ע"ש, ועיי' בתשובה שם שהבאתי ראי' לזה מהירושלמי, ולפ"ז לפי הנ"ל בע"כ מוכרח מזה דרב ס"ל ד"ת מעות קונות כיון דס"ל לרב דברים אין בהם משום מחוסר אמנה א"כ ליכא למימר דקאי במש"פ משום דברים ומעות כנ"ל וע"כ משום דמעות קונות וזה מתאים עם מ"ש התוס' בע"ז הנ"ל דס"ל לרב כרי ע"ש, ולפ"ז מיושב שפיר דרב ור"י לשיטתייהו אזלי דרב לטעמי' דס"ל דברים אין בהם משןם מחוסר אמנה א"כ אא"ל דחיוב מש"פ הוא משום דברים ומעות ובאמת אפ"ל דלדידי' גם סיטומתא לא מהני דגם יסוד סיטומתא הוא משום דברים ומעשה ועכ"פ כיון דמשום דברים לא קאי במש"פ א"כ ע"כ הא דקאי במש"פ הוא רק משום דמעות קונות מה"ת והיינו כנ"ל משום דמכח קנין התורה המוכר משתמש במעות ולא מצד דברים ומעשה כלל לכך ס"ל דקונה רק כנגדו במה שהועיל לו קנין התורה להיתר שימוש, אולם ר"י אף דס"ל ג"כ ד"ת מעות קונות מ"מ לטעמי' דס"ל דברים יש בהם משום מחוסר אמנה ממילא אף בלא הטעם דמעות קונות מה"ת קאי במש"פ משום דברים ומעות דהוי כעין סיטומתא לכך גם בנתן ערבון רק מקצת מעות מכיון שבאו לכלל מעשה קונה למש"פ כנגד כולו דהוי כעין סיטומתא כנ"ל והנה בקצוה"ח שם כתב לדחות הראי' שהביאו הראשונים דאף היכי דלא קני מה"ת מ"מ חייב במש"פ מההוא גברא דיהיב זוזי אנדוניא דבי חמוה דמקבל מש"פ אף דהנדוני' לא הי' ברשותו ע"ש ודחה הקצוה"ח עפ"י הנ"ל דהא דאמר בגמ' אא"ב מעות קונות כו' הוא משום דמותר להשתמש במעות ולפ"ז ניחא דהא התם אדעתא דהכי מקדים לו המעות שישתמש בהם כמ"ש התוס' בהמפקיד שם וא"כ איכא מעות שזוכה בהם המוכר ולכן קאי במש"פ ע"ש. אולם לפי הנ"ל נראין דברי הראשונים שה"ר מההוא גברא דיהיב זוזי אנדוניא והיינו דלפמ"ש עיקר הכונה בגמ' דכיון דמעות קונות ד"ת וחכמים לא הפקיעו קנין המוכר דע"י קנין תורה מותר להשתמש במעות לכך קאי במש"פ ולא משום דע"י היתר תשמיש הוי כסיטומתא כנ"ל ולפ"ז היינו דוקא היכי דמעות קונות ד"ת דמותר להשתמש בהם ע"י קנין התורה אבל בדבר שאינו ברשותו דלא קני כלל מה"ת והא דהמוכר מותר להשתמש בהמעות הוא רק מצד שנתן לו הלוקח רשות להשתמש בהם כמ"ש התוס' זה אינו ענין כלל לחייב ע"ז מש"פ דמה נ"מ מה שנתן לו הלוקח רשות להשתמש במעות כיון דאינו בא מצד קנין כנ"ל וע"כ דגם היכי דלא קני מה"ת ג"כ קאי במש"פ ושפיר הוכיחו ודו"ק. אלא דהנה בס' ישועות יעקב בק"א לה' פסח כתב על שם הרי"ף בסוגי' דב"מ מ"ט גבי ההוא גברא דיהיב זוזי אשומשמי במש"כ שם והלכתא כמעשה בתרא דמעשה קמא ליתא כו' ולא איתמר בגמ' בהדי' מאי דיני' אבל חזינא לרב האי גאון כו' ע"ש דס"ל להרי"ף דלכך מותר המוכר להשתמש במעות אף דכסף אינו קונה מ"מ כיון דשייך בו מש"פ יש קנין במקצת עכ"פ לענין שיכול המוכר להשתמש במעות ע"ש וכ"כ בחי' חו"מ סי' קצ"ח ס"ה דהרי"ף הביאו הרא"ש כתב כיון דמוכר עובר במש"פ אם חוזר בו לכך מותר להשתמש במעות ע"ש. והנה בעניי צ"ע דאחר העיון היטב בדברי הרי"ף לא מוכח שם כלל דהיתר שימוש הוא משום מש"פ עיין שם. אמנם מצאתי להריטב"א בב"מ שכתב בהדי' דהא דפריך הגמ' והא בעי למימשך תספורת ולא נימא דמעל משום דמותר לאישתמושי וכתב דרבינו פי' כיון דבעי לאוכוחי דמעות אינן קונות ודאי אמרינן דלית לי' לאשתמושי בהו כו' ושמא לר"ש דאמר מעות קונות אע"ג דאמור רבנן דלא לקני לגמרי כו' מ"מ כיון דמעות קונות יש לו רשות להשתמש בהן ואע"ג דטעמי' דרב האי ז"ל משום מש"פ ואפי' למ"ד מעות אינן קונות איכא מש"פ מ"מ כו' עכ"ל ע"ש הרי שכתב בהדי' דטעמי' דרב האי הא דמותר להשתמש במעות הוא משום דאיכא מש"פ ולפ"ז אא"ל כמ"ש הקצוה"ח דהא דפריך בגמ' אא"ב מעות קונות משו"ה קאי באבל דהיינו דמשום דמעות קונות ומותר להשתמש במעות משו"ה קאי באבל כנ"ל דהא לפמ"ש הרי"ף נהפוך הוא דהיתר שימוש תליא במש"פ דמשום דקאי במש"פ לכך מותר להשתמש ולא דמש"פ תלי' בהיתר שימוש ולפ"ז הדק"ל דהא לפ"ז צ"ל דהא דאמר בגמ' אא"ב מעות קונות משו"ה קאי באבל היינו רק משום דעכ"פ קונה מה"ת ולא משום היתר תשמיש כנ"ל ולפ"ז אי נימא דס"ל לרב ג"כ דמעות קונות אמאי אינו קונה רק כנגדו כיון דערבון קונה מה"ת לכולי' א"כ יהי' קאי במש"פ ג"כ כנגדו כולו משום דקני לי' עכ"פ מה"ת לכולי' וכנ"ל, אמנם נראה דגם לפי זה יש לתרץ עפ"י מש"כ בס' ישועות יעקב לפרש לדעת הרי"ף הנ"ל הא דאמרו בגמ' אא"ב מעות קונות משו"ה קאי באבל והיינו דהתוס' הקשו דמדוע לא ניחוש שיאמר נשרפו מעותיך בעלי' ותירצו דלמ"ד מעות קונות מותר להשתמש במעות והוי שואל עלייהו ע"ש אולם לשי' הרי"ף דהיתר שימוש הוא משום דקאי במש"פ ולפ"ז פי' דברי הגמ' אא"ב מעות קונות כו' היינו דכיון דד"ת מעות קונות והא דאמרי משיכה קונה הוא שמא יאמר נשרפו חטיך בעלי' וקשה דהשתא נמי יאמר המוכר נשרפו מעותיך בעלי' משו"ה קאי באבל דע"כ הוצרכו לתקן מש"פ כדי שיהא מותר להשתמש במעות עיין מש"כ בחי' חו"מ ע"ש, ולפ"ז ניחא הא דס"ל לרב דערבון