פרי יצחק חלק ב קיב

בטרשא דר"פ דיהיב טעמא לדידי' ואפ"ה אמרו לי' חזי מר דאזלת בתר דידך זיל בתר דלוקח ש"מ דלתרוייהו בעי טעמא ע"ש וביאור דבריו דטעמא דהא חיטי בהיני כו' לא סגי אלא דלא נחשב לרבית גבי לוקח משום דמאי אהניא לי' מ"מ הא להמוכר הוי רבית שבשכר המתנת המעות נותן לו בשער הזול אף כשנתייקר השער וכמבואר בטרשא דר"פ ולכן בעינן גם טעם זה דלא נחשב רבית אצל המוכר משום דהוי כיש לו הואיל ומצוי לו להמוכר לקנות במעות שמקבל כנ"ל מיהו נראה דמ"מ בטעם זה דמצוי לו להמוכר לקנות והוי כיש לו לא סגי אף דצריך לקבל מש"פ מ"מ לא הוי כיש לו ממש שיהי' סגי גם לגבי לוקח כמובן ולכן בעינן גם לטעם דמאי אהנית לי שמצד זה גם לגבי לוקח לא נחשב לרבית. ועכ"פ זה נראה ג"כ בדעת רש"י דאע"פ שאין לזה יש לזה קאי על המוכר כנ"ל ולפ"ז מוכרח בדעת רש"י דצריך לקבל מש"פ דבלא"ה מה לי שמצוי לו לקנות ואיך הוי כיש לו כיון שא"צ לקבל מש"פ, וזה נראה ברור ג"כ בדעת התוס' דס"ל דאע"פ שאין לזה יש לזה קאי על המוכר שמצוי לו לקנות והוי כיש לו ולא נחשב רבית גם אצל המוכר כנ"ל ולכן כתבו הטעם משום כיון שאם הי' בא מוכר לחזור קאי במש"פ ולכך חשיבי כנתייקרו ברשות לוקח וכנ"ל, עכ"פ הרי מבואר דגם דעת רש"י ותוס' הוא דביצא השער צריך לקבל עליו מש"פ ולפ"ז נראה ברור דגם דברי הרמב"ם ז"ל נובעין מסוגיא הנ"ל כמ"ש הה"מ. וכ"כ בש"מ גבי רבה ור"י דאמרי תרוייהו ה"מ דיהיב זוזי אתרעא חריפא כו' נראה מכאן דלגבי פוסקין על הפירות כשיצא השער א"נ ביש לו ה"מ כי קני להו קנין מיהא לגבי מש"פ דאל"ה מאי שייכא הכא בפרקין דריבית האי מלתא ע"ש והוא כדעת הרמב"ם ז"ל וכנ"ל. ועיין בחי' פנ"י שכתב דכן נתבאר בירושלמי בפרקין רנב"י סבר מימר חייב להעמיד לו מיהו לפמ"ש הפני משה שם אין ראי' ע"ש עכ"פ מיהו בדעת הרמב"ם נראה ברור כמ"ש הה"מ וכנ"ל סימן מז יש לחקור לפי מ"ש הרמב"ם וכן בשו"ע דהפוסק על שער שבשוק אם חזר בו צריך לקבל מש"פ. אם נתן ערבון רק מקצת הכסף אם צריך לקבל מש"פ כנגד כולו וכדקי"ל ערבון כנגד כולו הוא קונה, ומקום הספק יתבאר לפנינו בס"ד הנה בב"מ דף מ"ח ע"ב איתמר עירבון רב אמר כנגדו הוא קונה ור' יוחנן אמר כנגד כולו הוא קונה מיתבי כו' מאי לאו ה"ה למטלטלין כו' לא מטלטלין בסתמא לא קני ומ"ש קרקע דבכספא קני לי' ממש קני לי' לכולה מטלטלי דלא קני אלא לקבולי מש"פ לא קני לי' כולה ע"ש. והנה בפשיטות י"ל דרב ור"י לשיטתייהו אזלי דהנה בסוגיא דמעות קונות אמר תנן אבל אמרו כו' אא"ב מעות קונות משו"ה קאי באבל אא"א מעות אינן קונות אמאי קאי באבל משום דברים כו' דברים ואיכא בהדייהו מעות קאי באבל כו' ומבואר דלמ"ד מעות קונות הא דקאי באבל הוא משום דקני עכ"פ מה"ת במעות ולמ"ד מעות אינן קונות הא דקאי באבל הוא רק משום דברים דאיכא בהדייהו מעות ולפ"ז אפ"ל דר"י אזיל לשיטתו דס"ל ד"ת מעות קונות א"כ הא דקאי במש"פ הוא משום דקני מה"ת ולפ"ז בנתן ערבון דמה"ת ודאי קונה כנגד כולו דלענין דאורייתא אין חילוק בין קרקע למטלטלין וכיון דמה"ת קונה כנגד כולו ממילא מקבל מש"פ כנגד כולו אולם רב לשיטתו דלפמ"ש התוס' בע"ז דף ע"א ד"ה מידי ס"ל לרב כר"ל דמעות אינן קונות ולפ"ז הא דקאי באבל הוא רק משום דברים דאיכא בהדייהו מעות לכך ס"ל דערבון קונה רק כנגדו דהוי דברים ומעות אולם על השאר הוי רק דברים בלא מעות לכך א"צ לקבל מש"פ רק כנגד הערבון, ומצאתי בספרי האחרונים שכתבו כנ"ל, והנה לפי הסבר הנ"ל נראה לפ"ז דבמוכר לחבירו דבר שאינו ברשותו דס"ל להראשונים דאף דלא קני מה"ת מ"מ מקבל מש"פ ומשום דלפי המסקנא גם לר"י קאי במש"פ אף משום דברים ומעות כמו לר"ל וכמ"ש בש"מ בשם הר"י בן מיגש והרמב"ם והשו"ע לענין פוסק על שער שבשוק וכפי' הש"ך שם וא"כ כיון דלא קני מה"ת והא דקאי במש"פ הוא רק משום דברים ומעות לפ"ז ממילא בנותן ערבון רק מקצת כסף אין קונה לענין מש"פ רק כנגדו דעל השאר הוי דברים בלא מעות וכמו דס"ל לרב בכל מקום דערבון רק כנגדו קונה משום דס"ל אין מעות קונות וקאי במש"פ רק משום דברים ומעות ממילא על השאר הוי רק דברים בלבד כמו כן לר"י במוכר דבר שאינו ברשותו דלא קני מה"ת וקאי במש"פ רק משום דברים ומעות ממילא ערבון רק כנגדו קונה והא דאמר ר"י כנגד כולו הוא קונה היינו רק בדבר שהוא ברשותו דקני מה"ת במעות לכולי' להכי חייב גם במש"פ כנגד כולו כנ"ל ועיין. אולם באמת נראה דכל מ"ש להסביר בדברי הגמ' יתכן רק לשי' הראשונים דס"ל דבמוכר לחבירו דבר שאינו ברשותו אינו חייב לקבל מש"פ ומשום דלר"י לא קאי במש"פ רק היכי דקנה מה"ת במעות אולם להראשונים דס"ל דגם לר"י חייב במש"פ אפי' היכי דלא קנה מה"ת ממילא דוחק גדול לומר דהא דאר"י ערבון כנגד כולו הוא קונה היינו משום דקונה מה"ת לכולי' דהא גם לר"י לא תליא בהכי דהרי אף היכי דלא קני מה"ת מ"מ איכא מש"פ, ואין לומר דהא דאמר כנגד כולו הוא קונה היינו רק בגווני דקני מה"ת דא"כ לא הו"ל למסתם ולומר ערבון כנגד כולו הוא קונה דמזה משמע דבכל גווני קונה כנגד כולו. ונלע"ד להביא ראי' לזה דלשי' הראשונים דבמוכר לחבירו דבר שאינו ברשותו קאי במש"פ אף לדידן דקי"ל כר"י דד"ת מעות קונות דגם בזה אם נתן ערבון קונה כנגד כולו, דהנה בב"מ שם בסוגי' מבואר דר"ח בר יוסף יהבו לי' זוזי אמלחא לסוף אייקר מלחא אתא לקמי' דר' יוחנן א"ל זיל הב להו ואי לא קביל עליך מש"פ כו' ומסיק דרחב"י ערבון הוא דיהבי לי' הוא סבר כנגדו הוא קונה וא"ל ר"י כנגד כולו הוא קונה וע"ש בפרש"י והקשו הראשונים נהי דס"ל לרחב"י דרק כנגדו הוא קונה מ"מ איך רצה לחזור בו מן המותר נהי דליכא מש"פ אכתי איכא משום מחוסר אמנה דהא קי"ל דברים יש בהן משום מחוסר אמנה ותי' דס"ל כרב דאמר דברים אין בהם משום מחוסר אמנה עוד תי' דאף ר"י מודה דהיכי דאייקר פרי ליכא משום מחוסר אמנה ולא אמר ר"י אלא בשלא נשתנה השער עיין בשטמ"ק שהביא כן בשם הריטב"א, והנה שיטה זו הוא שי' בעל המאור מיהו הראשונים חולקים על בהמ"א בזה ועיי' בב"י סי' ר"ד שדעת הראב"ד והרשב"א והתוס' דאפי' בתרי תרעי איכא משום מחוסר אמנה ולזה נוטה דעת הר"ן וצ"ע על הב"י שלא הביא גם דעת הרמב"ן במלחמות שחולק על בהמ"א ע"ש, ומה שתי' דרחב"י ס"ל כרב כן תירץ גם מוהרש"א ע"ש אולם גם זה הוא תי' דחוק. ולכן נראה לישב עפ"י מ"ש הרא"ש בתשובה כלל ק"ב דכי אמרינן דברים יש בהן משום מחוסר אמנה ה"מ בדבר שישנו בעולם שאילו הקנה לו הי' קונה קנין גמור כך בדברים יש בהם מחוסר אמנה אבל בדבר דלא שייך בו קנין אין בו משום מחוסר אמנה והנה בתשובה (בפר"י ח"א סי' נ') הקשיתי ע"ז ממש"כ הרא"ש בב"ב גבי ארעא ודקלי דאי לית לי' זבין לי' תרי דקלי דלאו חיובי מחייבנא למזבין לי' תרי דקלי דהא הוא דבר שאינו ברשותו והוי כדבר שלב"ל אלא כדי לעמוד בדבורו וכ"כ הרשב"ם דשלא יהא מחוסר אמנה ולפמ"ש הרא"ש בתשו' דבדבר שלב"ל ליכא משום מחוסר אמנה משום דלא שייך בו קנין א"כ הרי ה"ה בדבר שאינו ברשותו דלא שייך בו קנין ליכא משום מחוסר אמנה כלל ועיין מ"ש בתשובה שם, אולם כעת נ"ל לישב בע"א חדא י"ל דמ"ש הרא"ש כדי לעמוד בדבורו אין זה משום מחוסר אמנה דמחוסר אמנה מן הדין אסור לחזור ומותר לקרותו רשע כמ"ש הד"מ והש"ך ביור"ד סי' רס"ד אולם מ"ש הרא"ש כדי לעמוד בדבורו הוא דליקו בהמנותי' ובאמת נראה דהא דמצינו בגמ' ניחא לי דליקו בהמנותי' אין הפי' בכ"מ משום מחוסר אמנה אלא דכל אדם רוצה לעמוד בדבורו וכן ראוי לכל איש וכן נראה מסוגית הגמ' בב"מ דף ט"ז גבי חזר ולקחה מבעלים הראשונים אבל באמת גם גבי דקלי ליכא משום מחוסר אמנה: ועוד נראה לישב והוא העיקר דאפי' אי נימא דבדבר שאינו ברשותו ליכא בדברים משום מחוסר אמנה מ"מ הא הנה הראשונים כתבו דבמוכר לחברו דבר שאינו ברשותו ונתן מעות אף לדידן דקי"ל כר"י מ"מ קאי במש"פ משום דברים ומעות