פרי יצחק חלק ב קיא

וכן דבר שאינו ברשותו ממש כמו מה שאירש מאבא לא סמכה דעתי' לכך ליכא מש"פ אולם בפוסק על שער שבשוק שמצוי לקנות סמכה דעתי' ולכך אם חזר בו מקבל מש"פ ודו"ק היטב) ולפ"ז אפ"ל דדוקא ביצא השער סמכה דעתו ומ"ש הרמב"ם גבי דקלי אם רצה לקנות היינו משום דאינו מצוי כ"כ א"נ משום דליכא מש"פ בקרקעות כנ"ל ופירות דקל אפ"ל דמוכר לו כשיתלשו כמטלטלין ועיין, ולא באתי רק לעורר המעיין והבוחר יבחר בענין הנ"ל וביסוד הדבר מנין הוציא הרמב"ם דין זה דפוסקין על שער שבשוק הנה הה"מ כתב וז"ל זו מבואר ריש פ' איזהו נשך דס"ב ע"כ וכונתו להא דתנן בפ' א"נ יצא השער פוסקין אע"פ שאין לזה יש לזה והכס"מ כתב ע"ז ואני אומר שמאחר דההיא דריש פ' א"נ אינה שנויה אלא לענין רבית מנ"ל ללמוד משם לענין קיום המקח כו' ע"ש, אולם לענ"ד נראה דהאמת הוא כמ"ש הה"מ ומ"ש הכס"מ מנ"ל ללמוד משם לענין קיום המקח צ"ע טובא שהרי כן מבואר ג"כ בדברי הראשונים והנה התוס' שם דף ס"ב על הא דתנן יצא השער פוסקין אע"פ שאין לזה יש לזה כתבו ז"ל דאע"ג דלא משך חיטין אין זה ריבית כיון שאם הי' בא מוכר לחזור הוה קאי במש"פ ולכך חשיבי כנתייקרו ברשות לוקח עכ"ל הרי דסבירא לי' להתוס' דלפיכך אם יצא השער פוסקין אע"פ שאין לו משום דאי בא לחזור קאי במש"פ ומוכרח מזה דהפוסק על שער שבשוק אם בא לחזור צריך לקבל מש"פ (ועיין ביאור הגר"א בשו"ע סי' ר"ט סק"כ), וכ"כ בפרש"י שם דף ס"ג בהא דתני ר' אושעיא יש לו מותר ולא אמרינן דלאו כאיסרו הבא לידו היכי דיש לו דזכי בהו האי מהשתא ואע"ג דלא משיך כי מוקרי ברשותי' מוקרי ולא הוי רבית הואיל ואם בא לחזור קאי עלייהו במש"פ ע"ש וכ"כ רש"י במשנה שם דף ע"ב בד"ה פוסק עמו כו' דכיון דיש לו אין כאן רבית דמעכשיו הוא קנוי לו ואע"פ שלא משך ע"ש וכ"כ הנ"י ובהג"א מאו"ז ונראה מזה דס"ל דגם לענין רבית תלי' בקיום המקח למש"פ ולפיכך ביש לו מותר ולא הוי רבית הואיל ואם בא לחזור קאי במש"פ לכך כי נתייקרו ברשותי' נתייקרו ולא הוי רבית. אולם הנה בס' מחנה אפרים ה' מוכר דשלב"ל סי' ג' כתב דיש מי שכתב דמפרש"י הנ"ל נראה דס"ל כהרמב"ם וה"נ מוכח מהא דאמרינן האי מאן דיהיב זוזי אתרעא כו' ופריך למאי אי למקנא כו' אלא לקבולי מש"פ כו' ואנכי לא ידעתי מכ"ז ראי' דהכא איירי שהפירות ברשותי' דמוכר ושייך בהו מש"פ אבל היכי דליתניהו פרי ברשותי' דמוכר מנ"ל דקנה למש"פ וכ"ת אי ליכא מש"פ אמאי שרי לפסוק והא משמע מפרש"י דס"ג דהיכי דיש לו לא שרי לפסוק אלא מטעם דקנה למש"פ זה אינו קושיא דע"כ לא איצטריך רש"י לה"ט אלא בבא לחוב בדמיהן שאין לו עכשיו מעות אבל בפוסק על המעות התם טעמא אחרינא איכא משום דא"ל שקילי טיבותך ושדיא אחיזרי ע"ש, ותימה שלא הביא דברי התוס' שכתבו להדיא דגם ביצא השער שפוסק על המעות הטעם הוא משום שאם בא מוכר לחזור קאי במש"פ וכנ"ל. והנה גם בגוף דברי התוס' כבר תמה באמת הפנ"י וע"ש שכ' ולא ידעתי למה הוצרכו לפרש כן שהרי טעם ההיתר בזה מבואר בגמ' שם רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו מ"ט אמרו רבנן פוסקין על שער שבשוק ואעפ"י שאין לו דאמר ליה שקילי טיבותך ושדיא אחיזרי מאי אהניית לי אי הוו לי זוזי הות מזבנינא בהיני ושילי בזולא ומש"כ רש"י ז"ל זה הטעם דכיון דקאי במש"פ חשיב כאילו נתייקרו ברשותי' לא כתב אלא בבא עליו מחמת חוב דשרי היכא דיש לו דהתם לא שייך לומר טעמא דמאי אהנית לי שהרי אין בידו ובמה יקנה לכך הוצרך לפרש כיון דזכי בהו מהשתא הו"ל כאילו נתייקרו ברשותי' ע"ש. והנראה בזה דהנה בעיקר הא דתנן יצא השער פוסקין אעפ"י שאין לזה יש לזה לפי המבואר בגמ' דמ"ט אמרו רבנן פוסקין כו' ואעפ"י שאין לו דאמר לי' מאי אהנית לי כו' הות מזבנינא בהיני ושילי בזולא לפ"ז אפ"ל דזהו ג"כ פי' המשנה אעפ"י שאין לזה יש לזה כלומר דמאחר דיצא השער ומצוי לקנות ויש לזה א"כ לא מהניא לי' כלל ואינו מרויח כלל בהקדמת המעות וכן פי' באמת הנמוק"י במשנה שם אע"פ שאין לזה יש לזה כו' כיון דעכשיו כשפוסק יצא השער והי' יכול לקנות שהרבה מוכרים יש והי' מצניעם בביתו עד לאותו זמן משו"ה שרי ע"ש, אולם רש"י פ' במשנה ריש א"נ ד"ה וכן השער כו' דתנן בפירקין יצא השער פוסקין אע"פ שאין לזה יש לזה ויכול המוכר הלז לקנותם עתה במעות הללו עכ"ל הרי דלפרש"י הא דתנן אע"פ שאין לזה יש לזה קאי על המוכר והיינו כיון דהיכא דיש להמוכר מותר לפסוק וה"נ ביצא השער שמצוי לקנות בשוק ויכול המוכר הלז לקנותם עתה במעות הללו ולכן אע"פ שאין לזה יש לזה והוי כמי שיש לו להמוכר פירות, וכן פרש"י בגמ' דף ס"ג בד"ה יש לו כו' דהיכי דיהיב לי' זוזי פוסק ואע"פ שאין לו דיכול זה לקנותו במעות שקבל דחיטין מצוין לו הואיל ויצא השער עכ"ל והנה מש"כ דיכול זה לקנותו במעות שקבל קאי על המוכר דיכול לקנות במעות שקבל והוי כיש לו וכמבואר בהדי' בדבריו במשנה כנ"ל, והנה הא דלא פי' רש"י כפשוטו דקאי על הלוקח והיינו משום דיש לזה ומצוי לקנות מותר לפסוק משום דא"ל מאי אהנית לי כנ"ל אולם באמת מוכרח הוא דאי נימא דגם במשנה דתנן אע"פ שאין לזה יש לזה קאי על הלוקח משום דמצוי לקנות ואינו מרויח כלום א"כ מאי חידשו רבה ור' יוסף דאמרי תרווייהו מ"ט אמרו רבנן פוסקין כו' ואע"פ שאין לו דא"ל כו' מאי אהנית לי כו' והא דבריהם מבוארין במשנה להדיא דיצא השער פוסקין ואע"פ שאין לזה יש לזה והכונה דמצוי ללוקח לקנות ומזה מוכרח דהמשנה קאי על המוכר דיש לזה ומצוי להמוכר לקנות והוי כיש לו ולפ"ז נראה מוכרח דלפרש"י גם באין לו ויצא השער דפוסקין משום דהוי כיש לו אם חוזר בו המוכר צריך לקבל מש"פ דביש לו גופי' דפוסקין אע"פ שלא יצא השער טעם ההיתר הוא משום דזכי בהו האי מהשתא ואע"ג דלא משיך הואיל ואם בא לחזור קאי עלייהו במש"פ וכמו שפרש"י בד' ס"ג ע"ש ולפ"ז גם באין לו דפוסקין ביצא השער דהוי כיש לו מוכרח דחייב לקבל מש"פ אם חוזר בו דבלא"ה מה נ"מ מה שיש לזה ומצוי לקנות כיון דא"צ לקבל מש"פ הרי אין זה שום היתר ולא עדיף מיש לו ממש דמותר רק משום שצריך לקבל מש"פ וכנ"ל, והנה לפרש"י מוכח ג"כ מהגמ' דביצא השער ואין לו צריך לקבל מש"פ דשם בגמ' דף ס"ג אמר רבא השתא דאמר ר' ינאי מה לי הן מה לי דמיהן אמרינן מה לי דמיהן מה לי הן נמי אמרינן ופוסקין על שער שבשוק ואע"פ שאין לו ופרש"י דכי היכי דאם היו דמי המעות הללו בידו והיינו הפירות הוי מותר ה"נ כי הוו המעות בידו מותר שהמעות ודמיהן שוין דמה לי טוב אם היו החיטין שהן דמים למעות הללו בידו מעכשיו שהן עצמן בידו אף הוא יכול ליקח בהם פירות ומן הטעם הזה פוסקין כו' ואע"פ שאין פירות לזה ע"ש ורש"י לשיטתי' כנ"ל דהך אע"פ שאין לזה יש לזה קאי על המוכר דמצוי לקנות והוי כיש לו וזהו שאמר רבא, ואי נימא דבאין להמוכר פירות אע"פ שיצא השער א"צ לקבל מש"פ אם חזר בו המוכר א"כ האיך אמר רבא מה לי דמיהן מה לי הן דהא שאני ושאני דביש לו פירות מותר משום דזכי בי' מהשתא ואם בא לחזור קאי במש"פ משא"כ באין לו פירות אף שיש בידו מעות ומצוי לקנות כיון דאין מקבל מש"פ אם חזר בו לא זכי בהו הלוקח ול"ד כלל להא דא"ר ינאי מה לי הן מה לי דמיהן לגבי פרעון כמובן וש"מ דגם ביצא השער אע"פ שאין לו צריך לקבל מש"פ משום דמצוי לקנות והיינו דאמרינן מה לי דמיהן מה לי הן וכנ"ל, והנה באמת מבואר בגמ' דף ע"ב בהדי' דטעם ההיתר ביצא השער משום דאע"פ שאין לזה יש לזה והוי כיש לו להמוכר פירות וע"ש בגמ' דאמר ר"נ פוסקין ללקוטות כשער הלקוטות א"ל רבא לר"נ מ"ש לוקט דאי לית לי' יזיף מלקוט חברי' בעה"ב נמי יזיף מלקוט כו' בעה"ב זילא בי' מילתא למיזף מלקוט ע"ש הרי מבואר דהטעם דפוסקין ללקוטות משום דיזיף מלקוט והוי כיש לו, וכבר עמדו ע"ז הראשונים ז"ל הובא בשטמ"ק שם ע"ש שהביא לשון הראב"ד ז"ל שכ' וקשיא לי הא דאמרי רבה ור"י מ"ט אמור רבנן פוסקים על שער שבשוק כו' והשתא יהיב טעמא אחרינא לומר דכי יש לו דמי הואיל ומוצא ללות ע"ש וכן הקשה הרשב"א ז"ל הא אמרינן טעמא בר"פ משום דא"ל הא חיטי בהיני כו' ונ"ל דתרי טעמי בעינן ע"ש אך תירוצו לא נתברר היטב וצע"ג למעיין שם ובחי' הריטב"א הביא ג"כ קושית הראב"ד ז"ל ותירץ דאפשר דלתרווייהו צריך טעמא כדחזינן