פרי יצחק חלק ב קי

זבין אמתא בפריטי אר"א פריטי אין כאן נסכא אין כאן והיינו מדלא קאמר דמקבל המוכר מש"פ כתבו הראשונים לדחות דשמא ליכא מש"פ בקרקעות עי' בש"מ פ' הזהב ועיין בב"י סי' ר"ד שכ' ולענין הקונה קרקע כו' והניח משכון כו' כתוב בחי' תלמידי הרשב"א שלא מצינו בקרקעות מש"פ וכתב הרמב"ן משום דקנין גמור שלהם בכסף כו' ואח"כ כתבו עוד ע"ז ואמרו דאפשר דס"ל להרי"ף דאף בקרקעות יש מש"פ אע"פ שלא מצינו מפורש בכך בשום מקום והר"ן ג"כ נסתפק בדבר כו' ע"ש, ולפ"ז אפ"ל דס"ל להרמב"ם ג"כ דליכא מש"פ בקרקעות והנה המוכר פירות דקל הוא מכירת קרקע דמחובר לקרקע דינו כקרקע וכ"כ בהדי' השעה"מ בפ' כ"ב מה' מכירה וא"כ אפ"ל דמ"ש הרמב"ם וכל החוזר בו משניהם אין חייב לקבל מש"פ הוא מטעם דליכא מש"פ בקרקעות אבל הפוסק על שער שבשוק דהוא במטלטלין איכא מש"פ ולפ"ז ניחא נמי מ"ש הרמב"ם גבי דקלי אם רצה לקנות ולא הזכיר מש"פ משום דבקרקע ליכא מש"פ ואף דמדברי הרי"ף נראה דאף בקרקע איכא מש"פ דהא הביא ראי' מההיא אמתא דכמקרקעי דמי וכמ"ש הראשו' כנ"ל מיהו באמת נלע"ד דאין ראי' כלל מדברי הרי"ף והנה מלבד דהרי"ף בב"ק דף צ"ז גבי ר"מ אומר בעבדים אומר לו הש"ל כתב דקי"ל עבדי כמטלטלי דמי מיהו אפי' לפמ"ש במלחמות שם דלשאר מילי כמקרקעי דמי מ"מ לפמ"ש התוס' בב"ק דף י"ב דלמידי דרבנן עבדי כמטלטלי דמי ולפ"ז לענין מש"פ היכי דאינו קונה מה"ת דכל עיקרו הוא רק מדרבנן משום דברים ומעות לפ"ז נהי דבקרקעות לא תקנו חכמים מש"פ מ"מ כיון דבמילי דרבנן עבדי כמטלטלי דמי א"כ בדין הוא דבעבדי ג"כ איכא מש"פ כמטלטלין ובע"כ דבמשכון ליכא מש"פ ואף דלפי הטעם שכתב הרמב"ן זה שייך ג"כ בעבדי מ"מ כיון דבמידי דרבנן עבדי כמטלטלי לא חלקו חכמים בדבר דהא הנה יש מי שאומר דשכירות מטלטלין נקנה בכסף כמבואר בשו"ע סי' קצ"ח מ"מ אי נימא דבמשכון איכא מש"פ בודאי דגם בשכירות מטלטלין איכא מש"פ אף דעפ"י רוב נגמר קנינם בכסף ומשום דבמטלטלין גופי' בודאי לא חלקו בדבר רק בקרקעות לא מצינו מש"פ וכמו כן בעבדי כיון במידי דרבנן כמטלטלי הוא בדין הוא דקאי במש"פ ובע"כ דדברים ומשכון ליכא מש"פ ולפ"ז אין ראי' כלל מדברי הרי"ף דס"ל דבקרקעות ג"כ איכא מש"פ ושפיר י"ל דס"ל דבקרקעות ליכא מש"פ והיינו נמי שכ' הרמב"ם בפירות דקל דכל החוזר בו אינו מקבל מי שפרע משום דהוי קרקע וכן בארעא ודקלי וכנ"ל, אלא דלפמ"ש דלעולם גם היכי דלא קני מה"ת איכא מש"פ ובדין הוא דגם בדבר שלב"ל יהי' חייב במש"פ והא שכ' הרמב"ם במוכר פירות דקל אינו חייב במש"פ הוא מטעם דבקרקעות ליכא מש"פ לפ"ז קשה מ"ש הרמב"ם אח"כ דבר שאין ברשותו כו' אינו נקנה והרי הוא כדשלב"ל כיצד מה שאירש מאבא מכור לך כו' לא קנה כלום ומשמע ודאי מלשון זה דליכא כלל מש"פ ולפי הנ"ל קשה אמאי לא קאי במש"פ דמה שאירש מאבא הוא אפי' במטלטלין. ונ"ל דהנה בפ' איזהו נשך מבואר דלא קאי במש"פ רק היכי דסמכה דעתי' ע"ש בדף ס"ג האי מאן דיהיב זוזי אתרעא חריפא כו' לעולם לקבולי מש"פ כו' אי מתחזי לי' סמכה דעתי' כו' ע"ש וכן הוא בדף ע"ד אי דמעיילי עפרא סמכא דעתי' ופרש"י סמכא דעתי' דכ"א והחוזר יקבל מש"פ לא סמכא דעתי' כו' וליכא מש"פ ע"ש ועכ"פ הרי מבואר דאינו חייב מש"פ רק היכי דסמכא דעתי' והנה בב"מ ט"ז מתיב רב ששת מה שאירש מאבא כו' ומשני הכא לא סמכה דעתי' ופרש"י לא סמכא דעתי' דלוקח דקאמר מי יימר שירש מאביו כלום ע"ש ולפ"ז כיון דלא סמכא דעתי' לכך לא קאי במי שפרע וניחא שפיר ומזה תמוה לי דהנה הב"י בסי' ר"ד הביא דברי הר"ן שכתב דאפשר דליכא מש"פ בקרקעות ואח"כ העלה דליכא מש"פ אלא במידי דקני מדאורייתא וכתב הב"י דלפי דעתו אם נתן כסף לקנות קרקע והוא במקום שכותבין שטר אם בא לחזור בו איכא מש"פ ע"ש וכ"כ מתחלה בשם תלמידי הרשב"א דאם ליכא מש"פ בקרקעות לכך במקום שכותבין השטר אין מוסרין למש"פ והנה התוס' בכתובות צ"ג כתבו בהדי' באם נתן כסף במקום שכותבין שטר איכא מש"פ ע"ש, וכ"ז צע"ג דהא הטעם דלא קנה בכסף במקום שכותבין שטר הוא משום דלא סמכא דעתיה כמו שפי' רש"י וכ"כ הראשונים והרי בגמ' ב"מ הנ"ל מבואר דכל היכי דלא סמכא דעתי' לא קאי במש"פ וא"כ מנ"ל דאם נתן מעות במקום שכותבין שטר קאי במש"פ נהי דגם בקרקע איכא מש"פ מ"מ הא לא סמכא דעתי' וליכא מש"פ. ונראה לומר דעיקר הדבר דמבואר בגמ' דהיכי דלא סמכא דעתי' ליכא מש"פ תלוי בפלוגתא דר"י ור"ל אם מעות קונות ד"ת או משיכה קונה דבב"מ שם בסוגי' אמר תנן אבל אמרו מש"פ כו' אא"ב מעות קונות מש"ה קאי באבל אלא א"א מעות אינן קונות אמאי קאי באבל ומשני משום דברים כו' ומסיק דברים ואיכא בהדייהו מעות קאי באבל כו' ע"ש ומבואר דלר"י דאמר ד"ת מעות קונות קאי באבל משום קנין התורה דעכ"פ מן התורה קונה ולר"ל קאי באבל משום דברים ואיכא בהדייהו מעות, ולפ"ז לר"ל דקאי באבל רק משום דברים ואיכא בהדייהו מעות אפ"ל דהיינו רק היכי דסמכא דעתי' אבל היכי דלא סמכא דעתי' לא קאי במש"פ דבכה"ג לא מקרי דברים כלל ומכ"ש לפמ"ש במקו"א (עיין בפר"י ח"א סי' נ') דהא דקאי באבל משום דברים היינו משום דס"ל לר"ל דברים יש בהן משום מחוסר אמנה והיכי דלא סמכא דעתי' ליכא משום מחוסר אמנה אולם לר"י דס"ל ד"ת מעות קונות דלדידי' הא דקאי באבל הוא משום דקני מה"ת א"כ אפי' היכי דלא סמכא דעתי' נמי קאי באבל דמה"ת בודאי קני אף היכי דלא סמכא דעתי' דהא דאמרינן במקום שכותבין השטר לא קני בכסף לבד משום דלא סמכא דעתי' זהו רק מדרבנן וכמ"ש בחי' הרשב"א לענין שטר לבד דלא קני עד שיתן הכסף משום דלא סמכא דעתי' דזהו רק מדרבנן והביאו בס' האחרונים עיין בס' א"ב וכ"נ בהדי' מדברי הב"י שהבאתי למעלה שכתב דלפי דעת הר"ן דליכא מש"פ רק היכי דקני במעות מה"ת לפ"ז אם נתן כסף במקום שכותבין שטר איכא מש"פ ובמשכון ליכא מש"פ ע"ש ומבואר דנתן כסף במקום שכותבין שטר קונה מה"ת אף דלא סמכה דעתי' ולפ"ז לר"י דעיקר מש"פ הוא משום דקני מה"ת לפ"ז אין חילוק בין היכי דסמכה דעתי' או לא דהא גם בלא סמכא דעתי' קני מה"ת וממילא איכא מש"פ, והנה הראשונים כתבו דאף לדידן דקיי"ל כר"י מ"מ גם בדבר שאינו ברשותו דלא קני מה"ת מ"מ איכא מש"פ דר"י נמי ס"ל דאיכא מש"פ משום דברים ומעות כמו לר"ל והנה בהא דאמרו בגמ' ב"מ ס"ג הנ"ל האי מאן דיהיב זוזי אתרעא חריפא צריך לאיתחזי אבי דרא לפרש"י מיירי ביש לו ע"ש אולם הרמב"ם בפ' כ"ב מה' מכירה כתב מי שפסק על שער שבשוק כו' אם היו שבלים ה"ז קנה לקבל מי שפרע והוא שיראה לו בגורן כו' וע"ש במ"מ ומדבריו נראה דמפרש הסוגי' גם כן באין לו ופוסק עמו על שער שבשוק ועי' בשו"ת ושב הכהן סי' צ"ח ע"ש ולפ"ז ניחא שפיר דהגמ' האי מאן דיהיב זוזי אתרעא חריפי דמיירי באין לו ופוסק על שער שבשוק דלא קני מה"ת (וכן הגמ' בדף ע"ד מיירי באין לו כמבואר שם) והא דקאי במש"פ הוא רק משום דברים ומעות אפי' לר"י ולכך יש חילוק בין היכ' דסמכא דעתי' או לא אולם במכירת קרקע ונתן כסף במקום שכותבין שטר דקני מה"ת בכסף לכך איכא מש"פ אע"ג דלא סמכא דעתי' כיון דעכ"פ קונה מה"ת לכך קאי במש"פ. ולפמ"ש בטעם הרמב"ם דבמוכר פירות דקל אינם חייבים לקבל מש"פ משום דליכא מש"פ בקרקעות לפ"ז יש לתרץ מה שהשמיט המחבר דברי הרמב"ם הנ"ל דאין חייבים לקבל מש"פ שצ"ט כנ"ל אולם לפי זה י"ל דבאמת בב"י סי' ר"ד לא הכריע בזה אם יש מש"פ בקרקעות וספוקי מספקא לי' ומדברי הרי"ף משמע לי' דאיכא מש"פ בקרקעות ולכך השמיט דברי הרמב"ם הנ"ל, וכן גבי נתן כסף במקום שכותבין שטר ג"כ השמיט בשו"ע הדין אם צריך לקבל מש"פ ומשום דספוקי מספקא לי' וע"כ סתם הדברים. והנה לפי' הנ"ל י"ל דרך אחרת בטעם הדבר שכתב הרמב"ם דבפירות דקל א"צ לקבל מש"פ ויסוד הדבר הוא משום דבמש"פ הוא רק היכי דסמכא דעתי' וכנ"ל וס"ל להרמב"ם דגם דשלב"ל לא סמכה דעתי' ועי' בס' אמרי בינה סי' ס"ג שכתב דמשמע מש"ס ומרדכי דחסרון קנין בדבר שלב"ל הוא מצד דלא סמכה דעתי' וכ"כ בשו"ת שו"מ (מהדו"ק ח"ש סי' ל"ט) ע"ש וכ"כ בתשו' הרא"מ סי' ל"ז ע"ש והביא כן בשם הנמ"י ע"ש ולפ"ז אפ"ל דזהו החילוק דדבר שלב"ל