פרי יצחק חלק ב קט

שבארנו לעיל בכונת הכס"מ בדעת הרמב"ם, ועכ"פ דהרמב"ם לשיטתו ניחא שפיר רק דעדיין קשה לפ"ז הגמ' מנ"ל דרב ס"ל אדם מקנה דלמא ס"ל לרב אין אדם מקנה ומיירי בשדה סתם דאם קנה קרקע חייב להעמיד מקחו וכמו גבי דקלי שאם קנה דקלים נקנה המקח ונראה לישב דהנה לכאורה יש לדקדק עוד על הרמב"ם דבגמ' איתא שדה זו לכשאקחנה קנוי' לך מעכשיו והרמב"ם השמיט הא דמעכשיו, ולכן נ"ל דהנה התוס' כתבו דלכך נקט מעכשיו דנ"מ אם נקרע השטר אולם דעת הרשב"א והר"ן דבמעכשיו אין יכול לחזור אפי' קודם שבא לעולם ואפי' אם מת המזכה קודם שבא לעולם קנה עי' שעה"מ פכ"ב מה' מכירה הרי דיש חלות הקנין מיד הגם דצריך ביאור דבודאי לא יקנה קנין גמור מיד כשעדיין אינו שלו אבל הרי לפנינו דגם אם מת המזכה מ"מ במעכשיו חל הקנין, ולפ"ז ניחא דהנה אף דס"ל להרמב"ם דבשדה סתם אם קנה השדה נקנה המקח מ"מ זהו דוקא שאח"כ נקנה המקח וחל הקנין אולם בשדה סתם ואמר מעכשיו אינו מועיל לקנות מעכשיו והוא עפ"י מ"ש הכס"מ לגבי דקלי דדין זה הוא מורכב דמצד שהוא בעולם נחשב ברשותו ומצד שעדיין אינו בידו מקרי שאינו ברשותו ולכך כ"ז שלא קנה אין מחייבין אותו לקנות דכ"ז שלא קנה הוי ממש דבר שאינו ברשותו רק אם קנה הוי כדבר שברשותו ולפ"ז בכה"ג אפי' אם אמר מעכשיו אינו מועיל כלל דמעכשיו אינו עושה שום פעולה דהא כ"ז שלא קנה הי' נקרא דשלב"ל ואין אדם מקנה דשלב"ל והא דאמר בגמ' דמועיל מעכשיו היינו לרב דס"ל אדם מקנה דשלב"ל לכך באמר מעכשיו מועיל ג"כ לענין שלא יכול לחזור בו אפי' קודם שבא לעולם או אפי' מת המוכר אולם לדידן דס"ל אין אדם מקנה דשלב"ל ודבר שאינו ברשותו הוי כדבר שלב"ל לפ"ז נהי דאמרינן דבשדה סתם אם קנה נקנה המקח והיינו שכשבא כבר לידו שוב מקרי דבר שברשותו אולם אם יאמר מעכשיו אינו עושה שום פעולה כלל דכ"ז שלא קנה עדיין הוי כדבר שלב"ל דאין בזה מציאות קנין כלל, ולפ"ז ניחא שפיר דבגמ' דנקט רב מעכשיו לכך אמר דבע"כ ס"ל לרב אדם מקנה דשלב"ל דאף דבשדה סתם אם קנה נקנה המקח מ"מ לא שייך בזה מעכשיו כנ"ל וכיון דאמר דמועיל מעכשיו ע"כ הוא משום דס"ל אדם מקנה אולם הרמב"ם דלא כתב מעכשיו רק לכשאקחנה קנוי' לך לא קנה והיינו דאפי' אם קנה השדה אינו כלום לכך שפיר כתב שדה זו דוקא דאילו בשדה סתם אם קנה נקנה המקח כמ"ש הרמב"ם גבי ארעא ודקלי וביותר ביאור י"ל דהנה על דברי הרמב"ם גבי ארעא ודקלי כ' המ"מ ויש מי שהקשה ע"ז ואמר דכיון שהמקח בדבר שלב"ל שניהם יכולים לחזור בהן וכיון שאינו ברשותו של המוכר בשעת המכר כמי שאינו בעולם הוא ע"ש וע"ז תי' הכס"מ דדין זה מורכב הוא אולם צ"ע דאי נימא דמצד דאע"פ שלא היו ברשותו כיון שהי' בעולם בא לעולם מקרי ולכך אם בא לרשותו חייב הלוקח לקיים המקח א"כ קשה בכל דבר שאינו ברשותו נימא כן שאם מכר לחבירו דבר שאינו ברשותו וישנו בעולם אם בא לרשותו חייב הלוקח לקיים המקח וברייתא מפורשת היא דמה שאירש מאבא מכור לך כו' לא אמר כלום וגם בס' בני יעקב הקשה מאומר שדה זו לכשאקחנה קנוי' לך דקיי"ל דלא קנה, גם לא נדע מקור כלל לדברי הרמב"ם בזה, אולם עפ"י הנ"ל נבוא ליסוד דברי הרמב"ם וכמ"ש לעיל דלכאורה קשה למה לא כתב הרמב"ם רבותא יותר דאפי' בשדה סתם לא קנה כדמוכח מפשטות הסוגי' וכמו שהוכיח בהגמ"ר כמ"ש לעיל ולמאי נקיט בדבריו שדה זו וגם לכאורה קשה בגמ' שם בהא דקאמר מכדי רב כו' כר"מ מנ"ל הא דהא אפ"ל דמיירי בשדה סתם והרי אמר מתחלה מסתברא מילתא דרב בשדה סתם כו' כנ"ל, אך הנה רש"י פי' שם בשדה סתם שדה שאני לוקח ולא אמר זו דסמכה דעתי' דמקבל מתנה לסמוך עליו שיקח שדה ויתננה לו שהרבה שדות מצויות ליקח אבל א"ל שדה זו לא סמכא דעתי' דמקבל מתנה ולא האמינו דנימא דניחא לי' דליקו בהימנותי' ע"ש ועיין היטב בסוגי' גבי חזר ולקחה מבעלים הראשונים ואמר רב דקנה עד סוף הסוגי' תהא במאמינו ומתבאר שם הפי' בדברי הראשונים דכשלוקחה לקחה בעד הלוקח עי' בש"מ וע"ש בגמ' דפריך ממה שאירש מאבא דלא אמר כלום ומשני הכא סמכה דעתי' והכא לא סמכה דעתי' ועכ"פ הא דאמרינן דהלוקח קנה מצד דסמכה דעתי' ע"כ שקונה בעת שהמוכר חוזר וקונה דהשטר שכתב המוכר הוא חספא בעלמא כמבואר בגמ' רק דהמוכר קונה לצורך הלוקח, ובזה מיושב שפיר דהיינו דאמר מכדי רב כו' כר"מ משום דרב אמר שדה זו לכשאקחנה קנוי' לך מעכשיו קנה וע"ש בתוס' דקונה אפי' אם נקרע השטר ודעת הר"ן והרשב"א דבמעכשיו אין יכול לחזור אפי' קודם שבא לעולם כנ"ל ולפ"ז אא"ל דהא דקנה הוא בשדה סתם ומצד דסמכה דעתי' א"כ איך שייך לומר שיקנה מעכשיו דמצד דסמכא דעתי' אינו קונה רק לכשיקנה ומשום דלצורך הלוקח הוא קונה, ולפ"ז ניחא דברי הרמב"ם שכ' שדה זו לכשאקחנה קנוי' לך לא קנה ומשום דהרמב"ם לא הזכיר מעכשיו רק לכשאקחנה קנוי' לך ובכה"ג בשדה סתם קנה משום דסמכה דעתי' ואף דאין אדם מקנה דשלב"ל ודבר שאינו ברשותו מ"מ היכי דסמכה דעתי' קנה דהמוכר או הנותן כשקונה אח"כ קונה שיזכה בו הלוקח ולא מצד קנין הראשון רק דאח"כ קונה לצורך הלוקח דגם במה שאירש מאבא הי' קונה לולי משום דלא סמכה דעתי' כמבואר בגמ' א"כ בשדה סתם דסמכה דעתי' לכך קנה אבל בשדה זו לא סמכה דעתי' כדפרש"י, ומעתה נראה דיסוד דברי הרמב"ם גבי ארעא ודקלי שכתב דאם רצה לקנות לו דקלים נקנה המקח הוא מסוגי' זו דמבואר דבשדה סתם קנה משום דסמכה דעתי' והמוכר קונה לצורך הלוקח ולכך מחויב גם הלוקח לקיים המקח דודאי גם בחזר ולקחה מבעלים הראשונים גם הלוקח מחויב לקבל ודו"ק, וארעא ודקלי הוי ממש כשדה סתם דסמכה דעתי' ולפ"ז ניחא ג"כ מש"כ אם רצה לקנות לו ב' דקלים דזה הטעם דמבואר בגמ' דקנה משום דסמכה דעתי' היינו דוקא אם חזר ולקחה קונה הלוקח ומשום כדי דליקו בהימניתי' קונה לצורך הלוקח אבל בודאי דאין מחייבין אותו ליקח דחשיב דבר שאינו ברשותו ממש אלא דאם קנה אמרינן דמשום דסמכה דעתי' דלוקח כשקונה המוכר קונה לצורך הלוקח וחייבין לקיים המקח וכמו בשד' סתם כנ"ל ולפי הנ"ל בפי' הרמב"ם גבי דקלי דאם קנה בין הלוקח ובין המוכר מחויבים לקיים המקח מבואר שפיר מ"ש הרמב"ם גבי פוסק על שער שבשוק ואם חזר מקבל מש"פ ולא כתב כל החוזר בו מקבל מש"פ דלפמ"ש למעלה עיקר החידוש הוא דבדבר שאינו ברשותו אף שאינו קונה מה"ת מ"מ מקבל מש"פ וכמ"ש הש"ך ולפי הנ"ל דקודם שקנה לא משכחת קנין כלל ואף קנין גמור לא מהני לחייב אותו לקנות רק דמ"מ מקבל מש"פ ולפ"ז החידוש הוא רק לענין לחייב אותו לקנות אולם אם כבר קנה דהיכי דהי' קנין גמור נקנה המקח כנ"ל ופשיטא דבמעות לבד מקבל מש"פ ולפ"ז כיון דמיירי רק מענין לחייב אותו לקנות וזה כל החידוש א"כ לא שייך מש"פ רק גבי מוכר אבל גבי לוקח לא שייך מש"פ דאף אם יאמר המוכר שרוצה לקנות אם יקבל הלוקח והלוקח חוזר מ"מ אין שייך מש"פ דשמא לא יקנה המוכר אח"כ וכשכבר קנה הרי נקנה המקח אפי' לקנין גמור ומכ"ש למש"פ וקודם שקנה לא שייך גבי לוקח כלל מש"פ כנ"ל ודו"ק והנה לפי מה שפי' הש"ך דגם ביצא השער אינו קונה ק"ג רק למש"פ וה"ה אפי' בלא יצא השער לפ"ז צ"ע לכאורה מ"ש בפוסק על שער שבשוק שכ' דחייב לקנות וליתן ללוקח מה שפסק ואילו גבי ארעא ודקלי כתב הרמב"ם אם רצה לקנות לו ב' דקלים נקנה המקח הרי דאינו חייב לקנות כלל והו"ל ג"כ למימר דחייב לקנות ועכ"פ צריך לקבל מש"פ ואין לחלק בין יצא השער לבין דקלי דשכיח למיזבן לענין מש"פ דהא לפי' הש"ך אפי' בלא יצא השער דינא הכי, והנה באמת מלשון הרמב"ם שכ' אם רצה לקנות ב' דקלים משמע דאפי' משום מחוסר אמנה ליכא וצ"ע לכאורה דעכ"פ יהי' משום מחוסר אמנה כמ"ש הרשב"ם והרא"ש אך ע"ז אפ"ל דלא מיירי מדין מחוסר אמנה אבל זה בודאי משמע דליכא מש"פ דאל"כ הו"ל לומר דחייב לקנות וכמ"ש בפוסק על שער שבשוק ומשום דקאי במש"פ, והנה גם בעיקר מ"ש הרמב"ם דבמוכר לחברו פירות דקל שלב"ל יכול לחזור בו וכל החוזר בו משניהם א"צ לקבל מש"פ כתב הקצוה"ח להביא ראיה מזה דבדבר שאין קונה מה"ת ליכא מש"פ אולם כבר כתבנו דהעיקר הוא כפי' הש"ך וכ"ה דעת הרי"ף והר"י בן מיגש ולפ"ז לכאורה צ"ע אמאי ליכא מש"פ בזה, והנה לכאורה אפ"ל דמ"ש הרמב"ם דבמוכר פירות דקל ליכא מש"פ הוא מטעם אחר דהנה על מ"ש הרי"ף להביא ראי' דדברים ומשכון לא קאי במש"פ מהא דקידושין דבני ר"ה