פרי יצחק חלק ב קח

שהביא דברי העיטור שכ' דבמשכון קאי במש"פ ובע"כ דס"ל דאף היכי דלא קני מה"ת מ"מ איכא מש"פ ועי' בב"י שם שכ' וז"ל ולענין הקונה קרקע כו' והניח לו משכון עליהם כתוב בחי' תלמידי הרשב"א שלא מצינו בקרקעות מש"פ ע"ש ומבואר ג"כ דאף דלא קני מה"ת איכא מש"פ (רק צ"ע דזהו סותר למ"ש בשטמ"ק בסוגי' דמעות קונות בשם הרשב"א דכל היכא דלא קני מה"ת ליכא מש"פ ע"ש] וכ"כ בחי' הריטב"א ב"מ דף ס"ג לענין מש"פ גבי מלוה וז"ל ומצאתי בשם הר"ז הלוי ז"ל דהוי לי' כמעות לריל דאע"ג דלא קני לא מה"ת ולא מדרבנן קני לקבולי מש"פ ה"נ ל"ש כו' ובמלוה לא קני להו לגמרי אלא לקבולי מש"פ כו' ע"ש ומבואר ג"כ. כנ"ל ועכ"פ נראה דגם הרמב"ם ס"ל דקאי במש"פ אף היכי דלא קני מה"ת. אלא הנה דברי הרמב"ם והשו"ע צריך ביאור במ"ש חייב לקנות וליתן ללוקח מה שפסק ואם חזר בו מקבל מש"פ ואמאי לא כתבו וכל החוזר בו מקבל מש"פ וכמ"ש הרמב"ם לענין דשלב"ל וכל החוזר בו אינו מקבל מש"פ א"כ הכא בפוסק על שער שבשוק הו"ל לכתוב וכל החוזר בו מקבל מש"פ ומ"ש דנקט מש"פ דוקא לגבי מוכר ואפ"ל דהנה בשו"ת רעק"א סי' קל"ד כתב דמ"ש ואם חזר בו היינו אף שחזר שלא לקנות שלא כשי' הר"י בן מיגש דס"ל דוקא אם קנה ואינו רוצה ליתן לו ע"ש וכן מבואר בתשו' תה"ד סי' ש"כ שכתב וז"ל עוד כתב שם משם הרמב"ם בכה"ג חייב להעמיד המקח כגון הפוסק על שער שבשוק כו' חייב לקנות או לקבל מש"פ כו' ע"ש ולפ"ז כיון דהרמב"ם מיירי שחייב לקנות או לקבל מש"פ א"כ קודם קניה לא שייך מש"פ גבי לוקח כיון שהמוכר עדיין לא קנה כלל. והנה מדברי תה"ד הנ"ל משמע לכאורה כפי' הסמ"ע וע"ש שכ' לענין המוכר לחבירו דבר שאינו ברשותו דהוא כדשלב"ל והביא מ"ש הרשב"ם והרא"ש בב"ב לענין דאמר לי' ארעא ודקלי דאי לית לי' דקלי זבין לי' תרי דקלי דהוא רק שלא יהא מחוסר אמנה וכתב אע"ג דכ' במרדכי בשם ר"נ גאון דצריך להעמיד לו מקחו שקבל עליו כו' עוד כתב שם משם הרמב"ם בכה"ג חייב להעמיד המקח כו' מ"מ הא קי"ל בפלוגתא דרבוותא לא מפקינן ממונא כו' דמצי למימר קים לי כרב אלפס ורשב"ם ואשר"י ע"ש ומשמע מדבריו דלהרמב"ם באמת חייב להעמיד מקחו דקונה קנין גמור ואף דהרמב"ם כתב רק מש"פ צ"ל כמ"ש הסמ"ע משום דלא הי' כאן רק מעות אבל היכי דהי' ק"ג באמת מחויב לקנות דלא כמ"ש הרשב"ם והרא"ש והנה מדברי המרדכי גופי' בב"ב שם שהביא דברי הרמב"ם אח"כ אינו מוכרח מדבריו כ"כ שהביא דברי הרמב"ם לסייע להר"ן גאון רק מדברי תה"ד מבואר בהדיא כנ"ל למעיין שם, ובאמת צע"ג על התה"ד שלא הביא כלל דברי הרמב"ם לגבי דקלי שכ' בפ' כ"ד מהל' מכירה האומר לחברו קרקע ודקלים אני מוכר לך אם רצה לקנות לו ב' דקלים ה"ז נקנה המקח ועיין בכס"מ שדבריו הם כנוסחא שלנו בהלכות הרי"ף שכתב לאו חיובי מחייבנא לי' למזבן לי' תרי דקלי דדבר שלב"ל הוא ע"ש ומתבאר בהדי' מדברי הרמב"ם דאינו מחויב להעמיד לו מקחו דלא כהר"ן גאון ואיך כתב התה"ד להוכיח מדברי הרמב"ם דחייב להעמיד מקחו שלא כדברי הרי"ף והרא"ש, והנה מכאן תשובה באמת גם לפי' הסמ"ע וכנ"ל ודוחק לחלק בין יצא השער לדקלים דהרי גם דקלים הוא מידי דשכיח למיזבן כדמוכח מדברי הרי"ף גופי' שם וכן מבואר בגמ' ב"מ גבי שדה סתם דסמכה דעתו ופרש"י שהרבה שדות מצוין לקנות וה"ה דקלים, ועיין בגידולי תרומה שער מ"ו סי' ס"ב שכ' לחלק בין יצא שער קבוע למידי דשכיח למיזבן אבל אינו מן הנכון והוא דוחק גדול מאד כדמוכח מדברי הרי"ף שם דהכל תלוי במידי דשכיח למיזבן ויש סוברים דכ"ד דשכיח למזבן הוי כדבר שברשותו אולם הרי"ף ודעימי' לא ס"ל הכי משום דכל מידי שלא ברשותו הוי כדשלב"ל א"כ גם ביצא השער הוי דשלב"ל ואין לחלק כלל בין יצא השער למידי דשכיח למזבן, שוב ראיתי בס' בני יעקב על העיטור דף צ"ה שהקשה ג"כ על המרדכי ותה"ד מדברי הרמב"ם גבי ארעא ודקלי וע"ש שכ' דכונת המרדכי דהרמב"ם חולק על הר"ן גאון ע"ש אולם התה"ד שהביא דברי הרמב"ם דחייב להעמיד לו מקחו צע"ג כנ"ל וגם אין לומר דמביא דברי הרמב"ם עכ"פ בפוסק על שער שבשוק ולחלק בין זה לדקלי דהרי בעובדא דידי' לא מיירי בזה רק במרגליות והביא דעת הרי"ף והרא"ש בדקלי והרי גם דעת הרמב"ם גבי דקלי הוא ממש כמ"ש הרי"ף והרא"ש וכמ"ש הכס"מ ולזאת דברי התה"ד צע"ג כנ"ל ולענין מה שעמדנו למעלה על דברי הרמב"ם שכתב ואם חזר מקבל מש"פ ולא כתב דכל החוזר בו מקבל מש"פ לכאורה הי' אפ"ל ע"פ מ"ש הרמב"ם גבי דקלי אם רצה לקנות לו ב' דקלים נקנה המקח וע"ש במ"מ דמשמע שהלוקח מחויב לקבל והקשה ע"ז מה נ"מ בין לוקח למוכר ועיין בכס"מ שכ' דדין זה מורכב הוא דלגבי מוכר חשיב דבר שאינו ברשותו ולגבי לוקח חשיב כדבר שברשותו ע"ש ולפ"ז אפ"ל דלכך כתב ואם חזר בו היינו אף שכבר קנה מ"מ אם חזר בו המוכר א"צ לקבל רק מש"פ אבל הלוקח מחויב לקבל ואינו יכול לחזור, אלא דבאמת זה אינו דהנה בס' בני יעקב שם דף צ"ו תמה על הכס"מ דהיכן מצינו שיהא המקח קיים לגבי לוקח ולא לגבי מוכר ע"ש וכן הביא בשם מהריב"ל שהקשה על הרמב"ם כן, אולם לענ"ד נראה בכונת הכס"מ דבאמת אין חילוק כלל בין מוכר ללוקח אלא דעיקר הדבר הוא דכ"ז שלא זבין המוכר הדקלים ולא באו לרשותו מקרי דבר שאינו ברשותו ואין לנו לחייב את המוכר שיקנה דקלים רק אם כבר זבין מוכר דקלי כיון שעתה הוא ברשותו ורוצה לקיים מקחו מחויב גם הלוקח לקיים המכר ואין ה"נ שגם המוכר מחויב אז לקיים המכר ואינו יכול לחזור בו אלא דמ"מ ממילא יש חילוק בין מוכר ללוקח דהמוכר יש בידו לבטל המקח או לקיים שאם ירצה שלא לקנות הרשות בידו אבל הלוקח אין בידו לבטל המקח שאם ירצה המוכר לקנות בע"כ מחויב לקבל המקח וזה הדבר לקנות דקלים או לא הוא רק ביד המוכר וזה שכתב הכס"מ דלגבי לוקח דנין אותו כבא לעולם ולגבי מוכר כלא בא והיינו דהמוכר יש בידו לבטל המקח כגון שלא לקנות משא"כ הלוקח כנ"ל: והנה הרמב"ם בפ' כ"ב מה' מכירה כתב דבר שאינו ברשותו של מקנה אינו נקנה והרי הוא כדשלב"ל כיצד מה שאירש מאבא כו' מה שתעלה מצודתי כו' שדה זו לכשאקחנה קנוי' לך לא קנה כלום כו' ע"ש ולכאורה צ"ע דהא בגמ' ב"מ דף ט"ז אמר ר"ה אמר רב האומר לחבירו שדה שאני לוקח לכשאקחנה קנוי' לך מעכשיו קנה אמר רבא מסתברא מלתא דרב בשדה סתם אבל בשדה זו לא כו' והאלו' אמר רב אפי' בשדה זו מכדי רב כמאן אמרה לשמעתי' כר"מ כו' ומשמע דלמ"ד אין אדם מקנה דשלב"ל אפי' בשדה סתם לא קנה דאל"כ מנ"ל דרב אמר לשמעתי' כר"מ דלמא באמת מיירי בשדה סתם ואפי' למ"ד אין אדם מקנה קנה ובע"כ דלמ"ד אין אדם מקנה אפי' בשדה סתם לא קנה ולכך מוכרח דס"ל לרב אדם מקנה וכן כתב בהדי' בהגהות מרדכי להכריח כנ"ל וא"כ קשה דאמאי לא כתב הרמב"ם רבותא יותר דאפי' בשדה סתם לא קנה, ובס' בני יעקב עמד בזה וכתב דאין לומר דס"ל להרמב"ם דבשדה סתם באמת קנה דהרי הרמב"ם כתב גבי דקלי דאם רצה לקנות לו שני דקלים נקנה המקח הרי דס"ל דדוקא אם רצה שיהא המקח קיים הא לא"ה אין מחייבין אותו לקנות ומ"ש משדה סתם דאמרינן דקנה והתם נמי שדה סתם הוא ע"ש, אולם לפ"ד הנ"ל ניחא שפיר והכל הולך אל מקום אחד דהרמב"ם אזיל לטעמי' גבי דקלי דאם רצה לקנות ב' דקלים נקנה המקח ועפ"י מה שבארנו בכונת הכס"מ דאין חילוק כלל בין מוכר ללוקח ואם כבר קנה הדקלים גם המוכר מחויב לקיים המקח דכיון שכבר קנה מקרי דבר שברשותו כנ"ל ולפ"ז ה"ה בשדה סתם דאם קנה אח"כ שדה מחויב להעמיד מקחו ולכך נקט הרמב"ם דוקא שדה זו אבל בשדה סתם באמת קנה, ומה שהקשה בס' בני יעקב לא קשה מידי ודבריו צע"ג דודאי הסוגיא דב"מ מיירי שכבר קנה דהרי שדה זו מיירי בהדי' דאמר לכשאקחנה קנויה לך ולפ"ז הא דאמר קנה היינו כשקונה השדה אח"כ אבל לכתחילה בודאי אין מחייבין אותו לקנות וכן נראה בשדה סתם דאמר בגמ' קנה היינו ג"כ באם קנה שדה אח"כ אבל לא לחייב אותו לקנות וכן גבי חזר ולקחה מבעלים הראשונים היינו אם חזר ולקחה אבל אין מחייבין אותו ליקח וכן פרש"י שם בשדה סתם קנה אם יקחנה ואין יכול לחזור כשלקחה ע"ש ולפ"ז פשיטא דלא קשה כלל מארעא ודקלי אפי' אי נימא דס"ל להרמב"ם דבשדה סתם קנה דהרמב"ם מיירי בשכבר קנה ובכה"ג בשדה סתם נתקיים המקח ומענין אם עדיין לא קנה בזה בין בשדה זו בין בשדה סתם אין מחייבין אותו לקנות וכמו גבי דקלים, ושפיר אפ"ל דהרמב"ם לטעמי' אזיל ומיירי בשכבר קנה ובכה"ג בשדה סתם חייב להעמיד מקחו והוא ממש כמו ארעא ודקלי וכמו