פרי יצחק חלק ב קז

סימן מו ביאור שיטת הרמב"ם בדין הפוסק על שער שבשוק בדבר שאינו ברשותו. הרמב"ם בפ' כ"ב מה' מכירה כתב אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כו' המוכר פירות דקל לחבירו יכול לחזור בו כו' וכל החוזר בו משניהם אין חייב לקבל מי שפרע, אבל הפוסק על שער שבשוק ולא הי' אותו המין שפסק עליו ברשות מוכר חייב לקנות וליתן ללוקח מה שפסק ואם חזר מקבל מי שפרע, וכ"כ בשו"ע סי' ר"ט ס"ד אין אדם מקנה דבר שלב"ל כו' ובסעיף ה' דבר שבא לעולם אלא שאינו ברשותו דינו כדבר שלב"ל שלא קנה ויכול כ"א מהם לחזור בו כו' הפוסק על שער שבשוק וקבל דמים כו' חייב לקנות וליתן ללוקח מה שפסק ואם חזר בו מקבל מש"פ ע"ש בפירוש הסמ"ע והש"ך, וכתבו האחרונים דנ"מ ביניהם בתרתי דלפי' הסמ"ע ביצא השער בקנין גמור קונה לגמרי כיון שמצוי לקנות והא דמקבל רק מי שפרע היינו משום שלא הי' קנין גמור רק נתן דמים ובלא יצא השער דאינו קונה אף בקנין גמור גם מש"פ ליכא ולפי' הש"ך גם ביצא השער אינו יכול לקנות קנין גמור אלא דמ"מ מקבל מש"פ וה"ה בלא יצא השער עיין בנה"מ ובשו"ת רעק"א סי' קל"ד ושתי הסברות מבוארין הן בב"י ובבדה"ב ע"ש, ועיין קצוה"ח שכתב ונראין דברי הסמ"ע דכדבריו מבואר בכס"מ דביצא השער כיון שמצוי לקנות הוי כברשותו וד"ת מעות קונות אבל היכי דלא קני מה"ת אינו מקבל מש"פ וכמ"ש הרמב"ם במוכר לחבירו דשלב"ל דאינו מקבל מש"פ ומשום דבגמ' ר"פ הזהב אמרו אא"ב מעות קונות משו"ה קאי באבל ומשמע דלר"י הא דקאי באבל אינו אלא משום דד"ת מעות קונות וע"ש שכתב דהוא מחלוקת בין קמאי הובא בשטמ"ק שם דיש סוברים דלר"י אינו במש"פ אלא היכי דמעות קונות ד"ת ודשלב"ל דאינו קונה מה"ת אינו במש"פ ויש סוברים דאפי' לדידן דקי"ל כר"י אפ"ה קאי במש"פ אפי' היכי דאינו קונה בו מעות ד"ת ושיטת הרמב"ם הוא דאינו במש"פ היכי דאין בו מעות קונות מדכתב בדשלב"ל דאינו במש"פ כו' ע"ש. והנה מש"כ הקצוה"ח דבכס"מ מבואר כהסמ"ע אינו מוכרע כלל דז"ל הכס"מ שם על דברי הרמב"ם הפוסק על שער שבשוק ונ"ל שרבינו למד דין זה מדתניא בתוספתא כו' המוכר פירות לחבירו בחזקת שיש לו ונמצא שאין לו לאו כל הימנו לאבד זכותו של זה ומפרשה רבינו בפוסק עמו על שער שבשוק שכבר יצא ולענין קיום המקח למי שפרע וא"ת הא כיון שאינו ברשותו לא קני כו' וי"ל כיון שזה דבר הנמכר בשוק הו"ל כאילו הוא ברשותו כו' ולפ"ז מש"כ בסמוך שמי שהקנה מטלטלין אג"ק שאם אינם ברשות מוכר אינם קנוים ה"ד מטלטלין שאין כיוצא בהם נמכר בשוק, א"נ דכשנתן דמים נמכר אע"פ שאינו ברשותו כיון שהוא בעולם קנה לענין מי שפרע אבל בשהקנה לו מטלטלין אנ"ק אע"פ שהיו בעולם כיון שלא היו ברשותו ההוא קנין לא מהני מידי מדין קנין אג"ק עכ"ל, הרי דלתי' ראשון ס"ל דפוסק על שער שבשוק הוי כדבר שהוא ברשותו ואם הקנה לו בקנין גמור כמו אג"ק קונה לגמרי ולתי' השני אינו קונה לגמרי אפי' בקנין גמור רק בנתן דמים קונה לענין מש"פ כיון שהוא בעולם והן המה שני הפירושים שבסמ"ע וש"ך ולפ"ז צ"ע על הקצוה"ח שכ' דבכס"מ מבואר כסמ"ע והרי בתי' השני מבואר להדי' גם כהש"ך ואין מדבריו כל הכרע כלל, (ועיין בנתה"מ שכ' ג"כ דזה תלי' בשני התירו' שבכס"מ ע"ש), אולם דברי הכס"מ בלא"ה צע"ג כיון דלתי' הראשון ס"ל דיצא השער הוי כדבר שברשותו ובקנין גמור כמו מטלטלין אג"ק קונה לגמרי ולפ"ז צ"ל דמ"ש הרמב"ם דצריך לקבל מש"פ היינו ככל קנין מעות דעלמא וא"כ תמוה מאד מ"ש הכס"מ דרבינו מפרש התוספ' לענין קיום המקח למש"פ הא התוספ' מתפרש כפשוטו בפוסק עמו על שער שבשוק והקנה לו בקנין גמור וזה ממילא משתמע כיון דיצא השער הוי כדבר שברשותו וקונה קנין גמור א"כ היכי שנתן מעות צריך לקבל מש"פ ובב"י סי' רי"א כתב ג"כ דהרמב"ם מפרש התוספ' בפוסק על שער שבשוק ולא הזכיר שם לענין קיום המקח למש"פ ע"ש, ודוחק לומר דדברי הכס"מ הוא לתי' השני דלעולם אינו קונה קנין גמור רק למש"פ אף ביצא השער ומ"ש הכס"מ דרבינו מפרשה בפוסק עמו על שער שבשוק שכבר יצא אף דמש"פ צריך לקבל אפי' בלא יצא השער כמ"ש הש"ך ובדה"ב היינו משום דבלא"ה הוי באיסור ולהכי אינו מקבל מש"פ וכמ"ש הש"ך וזה דוחק דהא הכס"מ כתב ע"ז וא"ת הא כיון שאינו ברשותו לא קני ותי' דיצא השער הוי כדבר שברשותו ואג"ק קונה קנין גמור הרי מוכח דזה קאי גם לתי' הראשון וצ"ע ועכ"פ מדברי הכס"מ אין שום הכרע לדעת הסמ"ע כנ"ל, אולם באמת תמהני על הקצוה"ח מה שרצה להעמיס בדברי המחבר פי' הסמ"ע ולהשוות לדעת הרמב"ם והרי המחבר השמיט מה שכ' הרמב"ם דהמוכר לחברו דשלב"ל כל החוזר בו אינו מקבל מי שפרע וצע"ג על המחבר שכתב כלשון הרמב"ם אין אדם מקנה כו' המוכר פירות דקל כו' והשמיט מ"ש דכל החוזר בו אינו מקבל מש"פ ומזה משמע דס"ל להמחבר כפי' הש"ך דאף היכי דאינו קונה ד"ת במעות צריך לקבל מש"פ וכמ"ש בבדה"ב, והנה גם בשי' הרמב"ם אני דן מלבד מש"כ בספרי (עיין בפר"י ח"א סי' נ') להוכיח מלשון הרמב"ם כפי' הש"ך דלעולם לא קני ד"ת גם ביצא השער אלא דמ"מ מקבל מש"פ ע"ש עוד יש לי לדון דהרי הרמב"ם הולך תמיד בעקבות רבו הרי"ף ז"ל ומדברי הרי"ף נראה ברור דס"ל דאפי' לר"י איכא מש"פ אפי' היכי דאינו קונה ד"ת, דהנה הרי"ף בפ' הזהב כתב אמר רבא אין לנו עליו אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו ודוקא דברים בלא מעות אבל דברים ומעות קאי באבל אמרו דברים ומשכון לא קאי באבל אמרו דגרסינן בקידושין בפ"ק בני ר"ה כו' זבין אמתא בפריטי כו' אותיבו נסכא עילוי' לסוף אייקר אמתא אתי לקמי' דר' אמי א"ל פריטי אין כאן נסכא אין כאן ע"ש והיינו מדלא קאמר דמקבל המוכר מש"פ, ומזה נראה דס"ל להרי"ף דגם לר"י קאי באבל אף היכי דאינו קונה במעות ד"ת כמו לר"ל דאיכא מש"פ אף דבודאי אין מעות קונות ורק משום דברים ומעות קאי באבל והיינו דצריך להביא ראי' דבדברים ומשכון לא קאי באבל דאף דמש"פ איכא אפי' היכא דאינו קונה ד"ת מ"מ כיון דמנה אין כאן משכון אין כאן לא נחשב משכון כלל למעות ולא מקרי דברים דאיכא בהדייהו מעות דלא מיקרי מעות כלל דאי נימא דס"ל להרי"ף דלר"י לא קאי באבל רק היכי דמעות קונות ד"ת א"כ מה צריך לה"ר דדברים ומשכון לא קאי באבל פשיטא כיון דמשכון אינו קונה מה"ת ודאי דלא קאי באבל והרי בגמ' אמרו בהדיא אא"ב מעות קונות משו"ה קאי באבל, ואף דהנמוק"י כתב וז"ל וטעמו דדברים ומעות קאי באבל אמרו היינו משום דקיי"ל כר"י דמעות קונות ד"ת ע"ש אולם באמת דבריו צע"ג כנ"ל דא"כ למה הוצרך לה"ר דמשכון לא קאי באבל ומזה נראה ברור דס"ל להרי"ף דגם לר"י קאי באבל אף היכי דאינו קונה מה"ת ועיין מ"ש בספרי (בח"א סי' נ') עוד בזה, ועוד דזה הלשון שכתב הרי"ף ודוקא דברים בלא מעות אבל דברים ומעות קאי באבל זה הלשון ממש מבואר בגמ' אליבא דר"ל דמשני לדידי' קאי באבל משום דברים ופריך בדברים מי קאי באבל ומשני דברים ואיכא בהדייהו מעות קאי באבל דברים וליכא בהדייהו מעות לא קאי באבל ע"ש ומזה נראה ברור דכונת הרי"ף הוא משום דברים דאיכא בהדייהו מעות ומשום דלמסקנא גם לר"י איכא מש"פ משום דברים ומעות כמו לר"ל דלפי' המבואר בס"ד בגמ' אא"ב מעות קונות היינו דקאי באבל א"כ הא דקאי לר"י באבל הוא משום דמעות קונות ד"ת ולא משום דברים ומעות וכ"ז ברור. וכ"ה דעת תלמידו הר"י בן מיגש דאף לדידן דקיי"ל כר"י מ"מ איכא מש"פ אף היכי דלא קני מה"ת במעות ומשום דלמסקנא גם לר"י קאי באבל משום דברים ומעות כמו לר"ל ע"ש בשטמ"ק, ולפ"ז נראה בודאי דגם הרמב"ם אזיל בשיטת רבותיו הר"י בן מיגש והרי"ף דלעולם איכא מש"פ אף היכי דלא קני מה"ת כגון המוכר לחברו דבר שאינו ברשותו וכמו שפי' הש"ך כנ"ל, ועיין בחי' הר"ן ב"מ שהביא דברי הרי"ף הנ"ל ודחה דאפ"ל דלעולם מקבל מש"פ אף שלא הוזכר בגמ' ואח"כ כתב אבל יש לסמוך דברי הרי"ף מדאמרינן לעיל ואי אמרת מעות אינן קונות אמאי קאי באבל אלמא דליכא מש"פ אלא במידי דמדאו' קני כו' ע"ש, מיהו נראה דהר"ן כתב זה רק לסמוך דברי הרי"ף אולם הרי"ף בעצמו בודאי ס"ל דאיכא מש"פ אף היכי דמדאורייתא לא קני במעות כנ"ל, ועי' בב"י סי' ר"ד