פרי יצחק חלק ב קא

מבואר בשו"ע דשם שנקרא לתורה הוא עיקר וצריך להקדימו דעליה לתורה וחתימה הוא עיקר נגד השם שנקרא בפ"כ וכ"ש בכה"ג גרע טפי דלפמ"ש האחרונים ולפי מה שנוהגין לכתוב שניהם שם שנקרא לתורה ושם שנקרא בפ"כ רצוני שני השמות ביחד ודמתקרי ג"כ על שם שנקרא בלבד ואנו תופסין זה השם שנקרא לתורה ביחד כשם א' ולפ"ז מה שנקרא בפי העולם הוי רק קיצור השם דאפשר דא"צ להזכירו כלל. ומ"ש כת"ר ממ"ש הט"ג בלקו"ש סי' ה' שהסכים לזה באמת אין מבואר שם כלל נ"ד ומ"ש שם בפנים לכתוב אליעזר זאב המכונה ליבר או אנא ליבר דמתקרי אליעזר זאב היינו משום דיש חשש שמא יפרשו דכינוי ליבר קאי אדסמיך לי' ע"ש ועוד משום דליבר הוי חניכה שהכל קורין בו ע"ש משא"כ בנ"ד דשם שנקרא בפ"כ הוא רק כקיצור השם ומיגרע גרע ועכ"פ חשש זה דהיפוך השמות בודאי חשש גדול הוא ולכן לכתחלה בודאי יש לכתוב כמ"ש כל האחרונים לכתוב מתחילה שני השמות דהיינו שם הקדש ושם החול ועל שם החול לבד דמתקרי. ועוד דלפמ"ש כת"ר לכתוב הערץ דמתקרי נפתלי הערץ לא נמלט מספק עצום ותמהני על כת"ר שכתב לדבר פשוט לכתוב הערץ והלא בפ"כ נקרא הערציל ועי' בב"ש אות נ' ובט"ג שם ס"ק ו' ז' שהאריך בזה הרבה ואף שהט"ג כתב שם דאם חותם הירץ או הערץ אין צריך לכתוב המכונה הערצל מ"מ נ"ד לא דמי לזה דשם חותם הערץ או הירץ לבד ונקרא הערצל וע"ז אמרינן דהערצל הוא רק ניגוע והוספה לשם הערץ אבל כיון דלתורה וחתימה הוא נפתלי הערץ ושני השמות כחד חשבינן לה לגמרי והוי כשם אחד ואנחנו כותבין שניהם שם הארוך שנקרא לתורה וחותם בו ושם שנקרא בפ"כ יש לכתוב כמו שהוא נקרא ממש ואין הערצל גיגוע וקיצור לשם נפתלי הערץ ובלא"ה בספיקות כאלו הדרך היותר סלולה ובטוחה הוא לכתוב השם כמו שנקרא בפ"כ דבזה בודאי אין חשש כלל ובפרט בזה הענין דהכל תלי' בסברות שאין להם מסד בש"ס ובקל ח"ו יש לבא לידי שינוי השם והמעיין בשו"ת האחרונים יראה כמה גיטין יצא משפט מעוקל בשביל שהמסדרין השכילו אחר מקור ושורש השם וע"כ שגו ברואה ואף כי רבותינו האחרונים שלבם רחבה כפתח של אולם עמדו ע"ד בענינים כאלו אבל אנחנו מה וע"כ יש למשוך תמיד לכתוב השם כמו שהוא נקרא זולת במקומות המפורסמים שיוצאים מן הכלל וע"כ לענ"ד יש לכתוב נפתלי הערץ דמתקרי הערציל ובזה בודאי הכל מודים דיש לכתוב דמתקרי הערצל ולא הערץ דכל היכי דכותבין דמתקרי צריך לכתוב כמו שהוא נקרא ממש ובלא"ה הוי שינוי השם וכ"כ בשו"ת מים חיים סי' מ"ז לענין שהי' עולה לתורה וחותם יצחק יחזקאל ובפ"כ נקרא חזקאל דיש לכתוב יצחק יחזקאל דמתקרי חזקאל כמו שהוא נקרא ממש וכן הורה הגאון מוהרמ"ז אטינגא בשו"ת מאמר מרדכי סי' נ"ו באחד שהי' עולה לתורה ולחתימה יהודה ליב ונקרא בפ"כ ליבש והורה לכתוב יהודה ליב דמתקרי ליבש וכן מבואר בספר חי' אנשי השם בכמה מקומות ובשו"ת האחרונים לכן יש לכתוב בשם אבי המגרש נפתלי הערץ דמתקרי הערציל. והנה אנכי נמשכתי אחר מכתב כת"ר שכתב הערציל ביוד אחר הצ' אבל לענ"ד יש לכתוב הערצל בלא יוד ובט"ג שם אות נ' סק"ו כתב לענין אם לכתוב הערציל בלא יוד אחר הצ' או ביוד תלי' במבטא ע"ש ואנחנו נוהגין בכל השמות כמו אלו לכתוב בלא יוד כמו בערל העשל הערצל פייוול איצל וכדומה וכ"ש כאן שחותם הערץ צריך לכתוב הערצל וזה ברור: ובעיקר הדבר אם לכתוב הירץ או הערץ בזה לכאורה אני מסכים עם כת"ר לכתוב נפתלי הערץ והנה כל הפלפול בזה באמת הוא מבטא המדינות וכמדומה שלא שמעתי מעולם שם הירץ רק הערץ אבל לקרוא בפניו ר' הירץ לא שמעתי ומכ"ש שאומרים שנקרא לתורה בשם נפתלי הערץ ובכ"ז עדיין צריך חקירה בזה, והנה כת"ר תמה על הט"ג שסותר א"ע במה שכותב באות ה' לענין הערץ דאף במדינתינו שקורין בסגל מ"מ כותבין ביוד הירץ ובאות נ' כתב להיפך שבמדינתינו יש לכתוב בעיין וע"ז כתב כת"ר דדעתו נוטה יותר לכתוב בעיין הערץ וכדבריו האחרונים ואולי באמת חזר בו מדבריו הראשונים עכ"ל, הנה באמת שדברי הט"ג נראין כסותרין זא"ז כמ"ש כת"ר מ"מ במחכ"ת אינו ענין זה להנ"ל והנה לפי הנראה שכת"ר הבין דמדינתנו הוא מדינות שלנו וזה אינו דהנה ידוע שבהברה יש חילוק בין מדינות פולין למדינת ליטא דבליטא מדברים בחיריק נדגש ובפולין נשמע ההברה כמו סגל וכדומה מה שאנו קורין ר' הירש הם אומרים ר' הערש וגם על החיה צבי אומרים הערש ומשום דבפולין מבטא חיריק הוא כמו ע שברוסי' והגאון בעל ט"ג כסא כבודו הי' בעיר בראד מדינת פולין ולפ"ז מה שכתב הגאון הנ"ל במדינתינו הכל הוא על מדינת פולין משום ששם מדברים הכל כמו סגול שלנו ובזה סותר הגאון את דבריו כמ"ש כת"ר אבל על מדינת ליטא מסכים הגאון שיש לכתוב בחיריק וע"ש באות נ' שכתב דבמדינת ליטא וכיוצא שמדגישין הה"א בחיריק יש לכתוב מן הסתם הירץ וכמ"ש באות ה' ורק למבטא מדינתם פולין בזה דבריו סותרים כנ"ל ולפ"ז לא הבנתי מ"ש כת"ר דדעתו נוטה לכתוב בעיין כדבריו האחרונים דהלא על מדינתנו ליטא מפורש בדבריו דיש לכתוב ביוד הירץ. והנה באמת שאנכי לא שמעתי לקרא את מי בפניו ר' הירץ מ"מ בקריאה לתורה ובחתימה נפל בלבבי קצת ספק כי אולי הי' נקרא לתורה בשם נפתלי הירץ ומכ"ש בחתימה דאפשר שהי' חותם הירץ ואז הי' צריך לכתוב נפתלי הירץ דמתקרי הערצל ומ"מ הנה אם ידוע ששמו הי' בפי כל הערצל לכאורה יש לסמוך שהי' נקרא לתורה נפתלי הערץ אך באמת יש לדרוש באיזה מקום הי' דירת שם אבי המגרש כי בודאי הוא ממחוזות שלנו אם הוא מליטא או מפולין ובזה כת"ר כפי ראות עיניו כן יעשה. והנה אנכי למעשה הנני נבוך תמיד כשמעידים המגרשים על שמות אביהם ואומרים שאביהם הי' נקרא לתורה וחותם בשני השמות שם החול ושם הקדש ע"ז יש לעשות הרבה חקירה ודרישה כי באמת אומרים מאומד ומכ"ש אם המגרש הוא א"ח אין לבנות כלל יסוד על דבריהם ואף דמדינא נאמן המגרש על שם אביו מ"מ בזה מנהג עוקר הלכה ולפי האומדנא אין לבנות כלל יסוד על דבריהם כי ע"כ במקום שמזדמן לידי שיש לי עוד ספיקות מה הנני מסתפק בחניכה שהכל קורין לו דכבר כתבו כל האחרונים דבמקום שיש ספק בשם הקודש סגי בחניכה שהכל קורין לו ולפ"ז אף אם יכתוב רק הערצל לבד אין להרהר ע"ז מ"מ הכל לפי הענין אם המגרש נראה לבר סמכא והחכם עיניו בראשו: בשם אבי המגורשת לפמ"ש אין ספק בדבר דיש לכתוב עזריאל זעליג דמתקרי זעליג כנ"ל אך אם לכתוב זעליג בג' או זעליק בק' הנה עיניו ראו מ"ש הט"ג שם דמשמע מהסכמות אחרונים שבמדינה זו יש לכתוב בגימל והיינו לאפוקי מדינת אשכנז שלשונם שנון וצח בקוף וכ"ה באמת משפט ההברה במדינתינו בג' זעליג וכ"כ הגאון בעל סדר הגט מהר"מ ר"י בביאור הארוך בשם מו"ר מוהרלל"ס ז"ל פה קראקא כותבין בגימל וכן הוגד לי שהגאונים מוהרל"ס והגאון מו"ה יהושע ז"ל הנהיגו שוב פה קראקא לכתוב זעליג בגימל מאחר שכך מורגל במדינות אלו לקרותו וכך חותמין רובא דרובא כו' אלא שהגאון מסיק דאם הוא רגיל לחתום בקוף יש לכתוב שמות אלו בקוף מיהו נראה דאם שינה באלו דברים כו' בין שהי' ראוי לכתוב בגימל ונכתב בקוף או איפכא יש להכשיר כיון שאין באלו דברים שינוי גדול במבטא ע"ש, אלא שבנ"ד העיד אחד שהי' קורא אותו לתורה בשם עזריאל זעליק והנה דעת הט"ג הוא דצריך לכתוב זעליג אף אם חותם זעליק אלא דמ"מ לא רצה להקל נגד הב"ש והכריע ליתן שני גיטין והנה בזה דברי כת"ר נכונים דלפי הט"ג א"כ גם אם יעלה לתורה בשם זעליק לא מהני וכ"ש הוא מחתימה דהחזן הוא קורא כרצונו והנה באמת האחרונים כתבו בהרבה מקומות דאין לבנות יסוד על החזנים שקוראים לתורה בלי דרישה וחקירה ולפ"ז מכ"ש בענין כזה דאין תלוי רק במבטא אם רפה או חזק וכמדומה שגם האיש שהגיד לו כזה לא יוכל לצייר בעצמו ורק אולי מבטא לשונו כך הוא ונדמה לו כזה ועכ"פ לולי דעת כת"ר דמפשט פשיטא לי' דיש לכתוב זעליק הייתי אומר להיפך כיון דלהט"ג מפורש דפשיטא לי' דבמדינות אלו שם זה הוא בגימל וגם אם חותם בקוף מ"מ דעתו דיש לכתוב בגימל אלא שלא רצה להקל נגד הב"ש ומצריך שני גיטין אולם בכה"ג אפשר דגם הט"ג לא יצריך שני גיטין דאין זה כלל יסוד מדברי האיש ופשוט דהעולם לא הרגישו כלל בזה וגם אבי המגורשת בעצמו אפשר דלא הרגיש כלל ול"ד לחתימה וכיון דאם כתב בגימל אין קפידא אפי' היכי דיש לכתוב