פרי יצחק חלק א צו

והנה בעיקר הדבר דמבואר בגמ' דר' יוחנן אמר דהברייתא דפירש אינו חוזר ר' ישמעאל היא ובגמ' דחי דשאני מילה דבעינן זה אלי ואנוהו והנה לפי מה שנתבאר לנו בפי' דברי הגמ' לכאורה צ"ע מ"ט דר' יוחנן דהא בודאי נראה לסברא פשוטה לחלק בין היכי דגמר הדבר הוא ג"כ מצוה או לא ואף אי נימא דס"ל לר' יוחנן דגם בפסח איכא לר' ישמעאל משום כל פעל ד' למענהו דלא כסוגית הגמ' בפ' כ"כ וכנ"ל. מ"מ הא כבר בארנו דהגמ' מחלק באמת בין הך דכל פעל ד' למענהו ובין המצוה דזה אלי ואנוהו לענין זה ומ"ט דר' יוחנן אך נראה לומר דפליגי בסברא זו והיינו דלר' יוחנן ס"ל דלפיכך מפשיט הפסח רק עד החזה לר' ישמעאל משום דס"ל פירש הוי התחלה אחריתי מה"ת ואפילו אי נימא דבמקום דגמר הדבר הוא מצוה מודה ר' ישמעאל דפירש לא הוי התחלה אחריתי מה"ת אלא גמר מצוה מ"מ זהו רק במצוה דאורייתא ולכך אע"ג דאיכא מצוה דכל פעל ד' למענהו מ"מ זהו רק מדרבנן ואכתי הוי מה"ת התחלה אחריתי דאין דין התורה נמשך בזה אחר מצות חכמים ולפ"ז אין נ"מ בין הך דכל פעל ד' למענהו ובין המצוה דזה אלי ואנוהו גבי מילה כיון דשניהם הוא רק מצוה דרבנן ומה"ת ליכא מצוה כלל אכתי הוי מה"ת התחלה אחריתי ולא גמר מילתא כנ"ל אולם הגמ' דדחי אבל הכא דבעינן זה אלי ואנוהו ס"ל דדין התורה נמשך בזה אחר מצות חכמים וכיון דמ"מ הוא גומר את הדבר לשם מצוה ממילא גם מה"ת לא הוי התחלה אחריתי אלא גמר מילתא ולכך מחלק הגמ' שפיר בין הך דכל פעל ד' למענהו ובין המצוה לחזור על הציצין משום זה אלי ואנוהו דהוא הידור מצוה הראשונה וגמר מצותו באמת וכנ"ל

ועל פי זה מיושב שפיר דברי הירושלמי בהא דאמר ר' יוחנן דברי ר' יוסי אפילו על ציצין שא"מ המילה אם פירש חוזר ומפרש הירושלמי דהוא מדברי ר' יוסי גבי לולב ולא הביא בפשיטות דברי ר' יוסי גבי לחה"פ דמוכרח דפירש לא הוי התחלה אחריתי וכנ"ל אך היינו משום דהכא ר' יוחנן אמר לה דברי ר' יוסי אם פירש חוזר ור' יוחנן לשיטתיה בתלמודא דידן מוקי הברייתא דפירש אינו חוזר כר' ישמעאל דס"ל מפשיט הפסח עד החזה דפירש הוי התחלה אחריתי: ולא ס"ל לדחיית הגמ' דגבי מילה שאני משום דבעינן זה אלי ואנוהו והיינו בע"כ משום דאע"ג דאיכא מצוה לחזור משום ואנוהו מ"מ אין לומר משום זה דלא הוי התחלה אחריתי אלא גמר מצוה ומשום דכיון דעיקר ואנוהו הוא רק דרבנן ומה"ת ליכא מצוה אכתי הוי מה"ת התחלה אחריתי וכנ"ל ולפ"ז לר' יוחנן לשיטתיה אין ראיה כלל מדברי ר' יוסי גבי לחה"פ דבמילה פירש חוזר דנהי דבע"כ ס"ל לר' יוסי דפירש לא הוי התחלה אחריתי אולם היינו רק במקום דגמר הדבר הוא מצוה דאורייתא וכמו גבי לחה"פ דאיכא מ"ע דלפני תמיד ולכך לא הוי מה"ת התחלה אחריתי אלא גמר מילתא אולם בדבר הרשות י"ל דמודה ר' יוסי דפירש הוי התחלה אחריתי וה"ה גבי מילה כשפירש דעיקר ואנוהו הוא רק דרבנן ומה"ת ליכא מצוה כלל אכתי הוי מה"ת התחלה אחריתי ולפ"ז י"ל דבמילה מודה ר' יוסי דפירש אינו חוזר ולכך מפרש הירושלמי דר' יוחנן הוציא זה מדברי ר' יוסי גבי לולב דס"ל דאם שכח והוציא הלולב לרה"ר פטור והיינו דהוי טעה בדבר מצוה ומשום מצוה דזריזין נוטלין כל היום והו"ל גמר מצוה כנ"ל ומוכרח מזה דס"ל לר' יוסי דפירש לא הוי התחלה אחריתי אלא גמר מצוה אף בהידור מצוה דנטילת לולב ופטור מדאורייתא מחטאת ולפ"ז ה"ה במילה דפירש חוזר דמשום מצוה דאנוהו הוי גמר מצוה אף מה"ת ולא התחלה אחריתי כנ"ל

והנה כבר כתבנו מחלוקת הרמב"ם והטור לענין מילה בחול כשפירש אם חוזר על ציצין שא"מ אם הברייתא דפירש אינו חוזר מיירי דוקא בשבת כנ"ל אולם לענין שבת גופה דעת כל הראשונים כמעט לפסוק כהברייתא דפירש אינו חוזר. מלבד בעל העיטור שפסק דלא כהברייתא הביאו הטור ביור"ד סי' רס"ו וע"ש שכתב ז"ל ועל שאינו מעכבין אם פירש אינו חוזר כו' ובעל העיטור כתב דאע"פ שאין מעכבין חוזר אע"פ שפירש וא"א הרא"ש ז"ל לא כ"כ ע"ש ועי' בב"י שכתב בטעם בעל העיטור משום דמסיק בגמ' דנהרדעי מוקמי לה כרבנן דר' יוסי גבי לחה"פ ובההיא קי"ל כר' יוסי דנימוקו עמו וא"כ לית הילכתא כהאי ברייתא ע"ש ועי' בשו"ת שג"א סי' נ"א שהאריך ג"כ בדברי בעל העיטור להסביר טעמו דס"ל לפסוק כר' יוסי בלחה"פ אלא דבסוף התשובה כתב לתת עוד טעם לפסק בעל העיטור דס"ל כר"י דמקלקל בחבורה פטור ע"ש. אולם כנראה לא עיין השג"א בבעל העיטור עצמו דבאמת כל מש"כ הב"י הוא מדברי בעל העיטור עצמו בה' מילה שכ"כ דס"ל דהלכה כר' יוסי בלחה"פ דנימוקו עמו ולפיכך אם פירש חוזר אפילו בשבת. אולם בדעת כל הראשונים שפסקו כהברייתא דפירש אינו חוזר צ"ל דס"ל דקי"ל באמת כרבנן דר' יוסי גבי לחה"פ ומשום דרבים נינהו וכ"כ בחי' הרשב"א והריטב"א בסוגיא שם ע"ש

אלא דהשג"א בתשובה שם הקשה דברי הרא"ש אהדדי וע"ש שהביא מתחילה ראיה לדעת העיטור דהלכה כר' יוסי בלחה"פ מגמ' מנחות (דף צ"ט) דאיתא התם אמר ר' אמי מדבריו של ר' יוסי נלמוד אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית קיים מצות לא ימוש סה"ת הזה מפיך ואפילו לא קרא אדם אלא ק"ש שו"ע קיים לא ימוש ומשמע דלרבנן לא קיים בזה לא ימוש ובנדרים (דף ח') אמר רב גידל אמר רב האומר אשכים ואשנה פרק זה כו' נדר גדול כו' מאי קמ"ל דאפילו זרוזי בעלמא היינו דר"ג קמייתא ומשני הא קמ"ל דאי בעי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבית משו"ה חייל שבועה עליה ע"ש אלמא רב כר' יוסי ס"ל דאי בעי פטר נפשיה בק"ש שו"ע מלא ימוש וש"מ דהלכה כר' יוסי וע"ש בסוף התשובה שדחה זה דאפ"ל דהא דקאמר דאי בעי פטר נפשיה בק"ש שו"ע לאו אקרא דהגית בו יומם ולילה קאי אלא אקרא דבשכבך ובקומך קאי דמיניה פטר נפשיה בק"ש אלא דמ"מ כתב דתימה על הרא"ש שפי' שם והלא מושבע ועומד הוא דכתיב והגית בו יומם ולילה וא"כ לר"ג פטר נפשיה ממנו בק"ש והיינו כר' יוסי אלמא קי"ל דאף זה נקרא תמיד וה"ה דאפילו פירש חוזר על ציצין שא"מ ובפ' ר"א דמילה פוסק כההיא ברייתא דפירש אינו חוזר והמה תרתי דסתרן אהדדי וע"ש שהניח בצ"ע ועי' בביאורי הגר"א יור"ד סי' רס"ו שכ' ג"כ בדעת העיטור דס"ל דהלכה כר' יוסי בלחה"פ וה"ר מסתמא דגמ' בנדרים הנ"ל אך רמז לזה בקוצר מילים כדרכו בקדש ע"ש ולפ"ז דברי הרא"ש צע"ג כנ"ל והנה באמת פשטות דברי הגמ' בנדרים הנ"ל דאי בעי פטר נפשיה בק"ש שו"ע נראה דהוא ממש דברי הגמ' במנחות הנ"ל דאמר ר' יוחנן אפילו לא קרא אדם אלא ק"ש שו"ע קיים לא ימוש וכ"כ הריטב"א והנימוקי יוסף בחי' להרי"ף בנדרים שם ועי' בש"מ שם: ולפ"ז גם מפשטות דברי הרי"ף בנדרים שם שהביא דברי הגמ' הנ"ל כיון דאי בעי פטר נפשיה נראה דס"ל דהלכה כר' יוסי בלחה"פ ומ"מ הנה בשבת שם פוסק כסתמא דברייתא דפירש אינו חוזר והוא כרבנן דר' יוסי וצ"ע כנ"ל

וביותר נראה לחזק הקושיא על הרי"ף והרא"ש דהנה השג"א שם הביא עוד ראיה דהלכה כר' יוסי בלחה"פ ומשום דסתם לן תנא כוותיה בספ"ב דמגילה דתנן התם זה הכלל דבר שמצותו ביום נוהג כל היום ואמר בגמ' דלאתויי סידור וסילוק בזיכין אתי וכר' יוסי דאמר אפילו סילק כו' והאי סתמא דמגילה עדיף משום דתני לה גבי הילכתא פסיקתא דהא תני בסיפא דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה ואמר בגמ' דלאתויי אכילת פסחים ודלא כראב"ע ולדעת קצת פוסקים הלכה כההוא סתמא אע"ג דאיכא נמי סתמא כראב"ע ומשום דתני לה גבי הילכתא פסיקתא אך בסוף התשובה דחה ראיה זו ומשום דרוב הפוסקים לא ס"ל דכה"ג הו"ל