עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryפרי יצחק חלק א

פרי יצחק חלק א צה

Pri Yitzchak part 1 95 · פרי יצחק חלק א · free full Hebrew text

Open in the reader →

אחריתי אלא גמר מילתא בודאי י"ל דעדיף המצוה של חזרת הציצין שא"מ לגבי מילה משום זה אלי ואנוהו דהוא הידור מצוה למ"ע דמילה גופה וגמר מצותו באמת ולכך אף כשפירש לא הוי התחלה אחריתי אלא גמר מצוה אולם בפסח אף דאיכא מצוה להפשיט את כולו משום כל פעל ד' למענהו ולא הוי דבר הרשות מ"מ אין זה שייך להמעשה שלפניו כ"כ דמתחילה צריך להפשיט עד החזה בשביל להוציא האימורין וכל פעל ד' למענהו הוא משום בזיון קדשים ולכך אפ"ל דמ"מ הוי התחלה אחריתי ולא גמר מצוה והיינו דדחי הגמ' ע"כ לא קאמר ר' ישמעאל התם אלא משום דלא בעינן זה אלי ואנוהו והיינו דאף דגם בפסח איכא משום כל פעל ד' למענהו מ"מ כיון דלא הוי הידור מצוה הראשונה וגמר מצותו באמת כמו גבי מילה לכך הוי פירש התחלה אחריתי משא"כ גבי מילה וכנ"ל ומ"מ מייתי שפיר אח"כ פלוגתא דרבנן ור' יוסי גבי לחה"פ ומשום דהתם דמי למילה ועדיף מיניה דהתם הוי הכל חדא מצוה מ"ע דתמיד ומ"מ ס"ל לרבנן דפירש הוי התחלה אחריתי א"כ ה"ה גבי מילה וכנ"ל אולם הסוגיא דפ' כ"כ לא ס"ל כנ"ל ורק דמ"מ כיון דאיכא מצוה להפשיט את כולו לכך לא הוי פירש התחלה אחריתי

ועל פי מש"כ יש לבאר בזה דברי הירושלמי בפ' ר"א דמילה הלכה ד' ושם הלכה וא"ו דמייתי התם הברייתא המובא בתלמודא דידן וז"ל הירושלמי תני כל שעה שעוסק במילה חוזר בין על ציצין המעכבין במילה בין על ציצין שאין מעכבין פירש אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין במילה. אמר ר' יוחנן דברי ר' יוסי אפילו על ציצין שאין מעכבין המילה אם פירש חוזר היי דין ר' יוסי היא דתנינן תמן ר' יוסי אומר יו"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת ושכח והוציא את הלולב לרה"ר פטור מפני שהוציאו ברשות עכ"ל הירושלמי ועי' במפרשי הירושלמי הק"ע והפ"מ שפירשו דהירושלמי בעי היי דין ר' יוסי היינו היכן שמעינן דס"ל לר' יוסי הכי ומשני מהא דתנינן תמן ר' יוסי אומר כו' והירושלמי אזיל לטעמיה דבתלמודא דידן בסוכה (דף מ"ב) מוקי לה כשהפכו או שהוציאו בכלי דבל"ז לא הוי טעה בדבר מצוה דמדאגביה נפיק ביה ע"ש. אולם בירושלמי בסוכה שם מפרש טעמיה דר' יוסי כדתניא כך היה המנהג בירושלים אדם הולך לבהכ"נ לולבו בידו כו' נכנס לבקר החולה לולבו בידו כו' ע"ש והיינו דלעולם מיירי שכבר יצא בו ומ"מ מקרי טעה בדבר מצוה ומשום דאיכא הידור מצוה לזריזין שהיו נוטלין כל היום ועי' בפ"מ שכתב ז"ל אלמא אעפ"י שכבר עשה המצוה ואינו אלא משום גמר מצוה בעלמא טעה בדבר מצוה קרינן ביה ופטור אם הוציאו לרה"ר בשבת ומדחזינן דמיקל ר' יוסי בגמר מצוה ה"נ חוזר הוא על הציצין אע"פ שאין מעכבין דכולה גמר מילתא דמצוה הוא עכ"ל הפ"מ וכ"כ הק"ע ז"ל מפני שהוציאו ברשות אע"ג שכבר יצא מ"מ כיון שהוא גמר מצוה פטור כיון דאית ביה קצת מצוה לחבב שיהיה הלולב בידו תמיד ה"ה בכל גמר מצוה עכ"ל ע"ש

והנה פי' הק"ע והפ"מ צ"ע דמאיזה ענין נלמוד דמדמיקל ר' יוסי שם בגמר מצוה דחשיב ליה טעה בדבר מצוה דה"ה דפירש חוזר דאין הנושאים שוים כלל ולכן נראה לענ"ד לפרש הירושלמי דודאי עיקר הדבר הא דפירש חוזר תלי' באם פירש הוי התחלה אחריתי אי לא וכמבואר בתלמודא דידן והא דמייתי ראיה מלולב היינו לענין זה גופיה דפירש לא הוי התחלה אחריתי אלא גמר מצוה וממילא אם פירש חוזר והיינו דס"ל דהא דחשיב ר' יוסי טעה בדבר מצוה בשביל הידור מצוה דזריזין נוטלין כל היום וכנ"ל היינו משום דהוי גמר מצוה לעצם מצות לולב ועי' בטעם המלך בפ"ב מה' שופר דטעה בדבר מצוה דרבנן אינו פטור משום טעה בדבר מצוה ע"ש אך אפילו אי נימא דטעה בדבר מצוה דרבנן פטור מ"מ הכא גם מצוה גמורה מדרבנן אין כאן רק הידור מצוה לזריזין כנ"ל. והא דחשיב ליה טעה בדבר מצוה היינו משום דחשיב גמר מצוה כנ"ל וה"נ גבי מילה כשפירש לא הוי התחלה אחריתי אלא גמר מצוה וממילא אם פירש חוזר וכנ"ל ובאמת נראה דהא דמבואר בירושלמי פ' לולב הגזול דטעמיה דר' יוסי משום דכך היה המנהג בירושלים כו' היינו נמי משום דהוי גמר מצוה וז"ל הירושלמי חברייא אמרין דברי ר' יוסי שמ"ע דוחה למצוה בל"ת אמר לון ר' יוסה לא מן הדא אלא מן הדא כו' ותנינין תמן כך היה המנהג בירושלים כו' ור' יוסה זה הוא אמורא ובירושלמי פ"ק דביצה גבי יחפור בדקר ויכסה חברייא אמרין שמ"ע דוחה למצוה בל"ת כו' על דעתיה דר' יוסה מכיון שהתחיל במצוה אומר לו מרוק כו' ונראה דהא דאמר מכיון שהתחיל במצוה כו' היינו ג"כ לשיטת ר' יוסי וכנ"ל וכ"ה בירושלמי פ"ק דר"ה ופ"ב דמגילה והתנינין קצרוה ונתנוה כו' ר' יוסה אומר מכיון שהתחיל במצוה אומר לו מרוק ולפ"ז נראה דבירושלמי סוכה דאיתא נמי כהך דביצה חברייא אמרין כו' ור' יוסה אמר לון לא מן הדא היינו נמי משום דהוי גמר מצוה ולשיטתיה אזיל

אלא דמ"מ דברי הירושלמי צע"ג דל"ל להירושלמי להביא ראיה דס"ל לר' יוסי דאם פירש חוזר על ציצין שאין מעכבין מר' יוסי דלולב דהוא בדמיון רחוק קצת וכן לפי מה דמוקי אביי ורבא בתלמודא דידן בסוכה שם כשהפכו או כשהוציאו בכלי הא לא מוכח מידי ועי' בנועם ירושלמי בשבת שם הא בפשיטות הו"ל לאתויי דברי ר' יוסי גבי לחה"פ דס"ל אף אלו נוטלין ואלו מניחין אף זה היה תמיד ומוכרח מזה דס"ל לר' יוסי דפירש לא הוי התחלה אחריתי וכמו שפרש"י בגמ' שם ולפ"ז פשיטא דס"ל לר' יוסי דפירש חוזר על ציצין שאין מעכבין וכדמסיק באמת בתלמודא דידן דהא דפירש אינו חוזר על ציצין שאין מעכבין תלי' בפלוגתא דרבנן ור' יוסי גבי לחה"פ. והברייתא דפירש אינו חוזר הוא רק לרבנן דפליגי עליה דר' יוסי גבי לחה"פ ולפ"ז הו"ל להירושלמי לומר בפשיטות דהא דאמר ר' יוחנן דברי ר' יוסי אפילו על ציצין שאין מעכבין המילה אם פירש חוזר הוציא זה מדברי ר' יוסי גבי לחה"ע וכדמסיק בתלמודא דידן וכנ"ל ולא ראיתי מי שיתעורר בזה וצע"ג

אולם לפי כל הנ"ל מיושב שפיר בעז"ה דהנה לפמש"כ בפירוש הסוגיא וכנ"ל לכאורה צע"ג בהא דמסיק הגמ' דהברייתא דפירש אינו חוזר רבנן דפליגי עליה דר' יוסי הוא נהי דלרבנן דפליגי עליה דר' יוסי גבי לחה"פ וס"ל דפירש הוי התחלה אחריתי אף במקום דגמר הדבר הוא ג"כ מ"ע דאורייתא וחדא מצוה היא כמו גבי לחה"פ א"כ מכש"כ גבי מילה דגמר הדבר הוא רק מצוה דרבנן דהתנאה לפניו במצות הוא רק דרבנן כנ"ל בודאי דפירש הוי התחלה אחריתי מ"מ מנ"ל להגמ' להיפוך דלר' יוסי דס"ל גבי לחה"פ דגם כי שבקי והדר מסדרי מקרי להו תמיד דחדא מילתא היא דה"ה במילה אם פירש חוזר הא זה אין מוכרח כלל דלפמ"ש הרי אפ"ל דודאי גבי לחה"פ דמה שמסדר אח"כ הוי ג"כ מ"ע דאורייתא דלפני תמיד ולכן אף כשפירש לא הוי התחלה אחריתי מה"ת אלא גמר מילתא אולם במילה דעיקר התנאה לפניו במצות הוא רק דרבנן ומה"ת אין מצוה כלל לחזור על ציצין שא"מ הא אפ"ל דמודה ר' יוסי דפירש אינו חוזר ומשום דכיון דמה"ת ליכא מצוה לחזור על ציצין שא"מ אכתי הוי מה"ת התחלה אחריתי ולא גמר מילתא אך צ"ל דהגמ' בזה לטעמיה אזיל דדחי מתחילה להך דר' ישמעאל דשאני גבי מילה דבעינן זה אלי ואנוהו הרי דס"ל להגמ' לסברא פשוטה דדין התורה נמשך בזה אחר מצות חכמים וכיון דמדרבנן איכא מצוה לחזור על הציצין שא"מ להכי י"ל דמודה ר' ישמעאל דפירש לא הוי התחלה אחריתי גם מה"ת אלא גמר מצוה ולפ"ז שפיר מסיק דהברייתא דפירש אינו חוזר הוא לרבנן דפליגי עליה דר' יוסי דלר' יוסי דס"ל גבי לחה"פ דפירש לא הוי התחלה אחריתי נהי דנימא דהוא דוקא במקום דגמר הדבר הוא ג"כ מצוה וכנ"ל מ"מ גבי מילה נמי איכא מצוה דזה אלי ואנוהו ולכך לר' יוסי במילה אם פירש חוזר: