פרי יצחק חלק א צג

וצ"ע לכאורה הא התם נמי איכא משום כל פעל ה' למענהו שוב מצאתי בספר שו"ת קהלת יעקב בחי' פסחים (דף ס"ד) שהקשה כן וע"ש שכתב וז"ל מאי חילוק ביניהם הא גם בפסח אמרינן בפ' כ"כ דאיכא מצוה דרבנן משום כל פעל ה' למענהו וע"ש שה"ר מזה לשי' רש"י ריש פ' לולב הגזול דזה אלי ואנוהו הוי דאורייתא ע"ש אבל באמת דעת הראשונים אינו כן דזה אלי ואנוהו דדרשינן התנאה לפניו במצות לא הוי רק דרבנן וגם פרש"י בריש לולב הגזול כתבו האחרונים לישב דבריו מיהו עיקר קושיתו הוא תמוה באמת דאדרבה בפ' כ"כ שם מבואר בהדיא דלא ס"ל לר' ישמעאל הך דכל פעל ה' למענהו לענין הפשטת כולו ורק לענין שלא יוציא את האימורין קודם הפשטת העור כנ"ל ולפ"ז ניחא שפיר הא דדחי הגמ' ע"כ לא קאמר ר' ישמעאל התם אלא משום דלא בעינן זה אלי ואנוהו דלר' ישמעאל גם כל פעל ה' למענהו ליכא בפסח וסוגית הגמ' לטעמייהו אזלי בפ' כ"כ שם וכנ"ל אלא דמ"מ עדיין צ"ע דלפי מה שנתבאר למעלה דלר' יוחנן בע"כ לכ"ע ס"ל הך דכל פעל ה' למענהו וגם ר' ישמעאל מודה בזה ולדחיית הגמ' דדחי ע"כ לא קאמר ישמעאל התם אלא משום דלא בעינן זה אלי ואנוהו צ"ל דה"ה דלא ס"ל לר' ישמעאל הך דכל פעל ה' למענהו וכפי סוגית הגמ' בפ' כ"כ שם וא"כ קשה דהרי העיקר חסר מן הספר וכ"ז לא הו"ל למסתם וביותר צ"ע לשון הגמ' דאמר ע"כ לא קאמר ר' ישמעאל התם אלא משום דלא בעינן זה אלי ואנוהו מה תלה הדבר בזה אלי ואנוהו דכך י"ל דשם איכא ג"כ משום כל פעל ה' למענהו ועכ"פ הו"ל להגמ' לומר ע"כ לא קאמר ר' ישמעאל התם אלא משום דליכא צורך מצוה ויהי' במשמע דליכא כלל וצ"ע

עוד צע"ג בסוגיא דפ' כ"כ שם בהא דפריך בגמ' ור' ישמעאל האי כל פעל ד' למענהו מאי עביד ליה ומשני שלא יוציא כו' וצ"ע מאי קושיא נימא דלעולם ס"ל גם לר' ישמעאל הך דכל פעל ד' למענהו אלא דס"ל לר' ישמעאל דפירש הוי התחלה אחריתי מה"ת ולכך אין להתיר להפשיט את כולו משום כל פעל ד' למענהו וכמו דלא דחי הגמ' בפ' ר"א דמילה במסקנא שם כדמוקי הברייתא לרבנן דפליגי עליה דר' יוסי דשאני גבי מילה דבעינן זה אלי ואנוהו והיינו בע"כ משום דלהמסקנא דפירש הוי התחלה אחריתי מה"ת א"א לחזור משום זה אלי ואנוהו וכנ"ל ואף דלשיטת הרמב"ם יתפרש הגמ' דהא דלא דחי כנ"ל היינו משום דכיון דפירש הוי התחלה אחריתי מה"ת שוב לא שייך כלל לחזור משום זה אלי ואנוהו וכנ"ל מ"מ הנה לשיטת הטור הרי גם אי פירש הוי התחלה אחריתי מה"ת צריך לחזור משום זה אלי ואנוהו אלא ע"כ הא דלא דחי בגמ' כנ"ל היינו משום כיון דפירש הוי התחלה אחריתי מה"ת א"א לחלל שבת משום זה אלי ואנוהו וא"כ קשה דה"נ אפ"ל דס"ל לר' ישמעאל דפירש הוי התחלה אחריתי מה"ת ולכך אין מועיל הך דכל פעל ד' למענהו להפשיט את כולו אלא דלכאורה אפ"ל דס"ל לסוגית הגמ' בכאן דפירש לא הוי התחלה אחריתי מה"ת וכפי הס"ד בפ' ר"א דמילה שם אך עדיין צע"ג דהא הגמ' מייתי שם אח"כ הא דאהדרי ליה חברייא לר' ישמעאל אם מצילין תיק הספר עם הספר לא נפשיט את הפסח מעורו ופריך בגמ' מי דמי התם טלטול הכא מלאכה ולפ"ז כיון דס"ל להגמ' בכאן דפירש לא הוי התחלה אחריתי מה"ת ופירש כלא פירש דמי וא"כ הרי ליכא איסור מלאכה כלל מה"ת ומאי פריך הכא מלאכה

ועכ"פ מכיון שנתבאר לנו בפי' הסוגיא דגם מתחילה הוי ס"ל להגמ' דפירש הוי התחלה אחריתי מה"ת לר' ישמעאל ומ"מ הא דחי בגמ' דדלמא במילה מודה ר' ישמעאל דפירש חוזר משום דבעינן זה אלי ואנוהו. א"כ הרי צע"ג כקושית השג"א דגם לפי המסקנא דמוקי הברייתא כרבנן דפליגי עליה דר' יוסי גבי לחה"פ אכתי איכא לדחויי כדדחינן מעיקרא דע"כ לא קאמרי רבנן התם גבי לחה"פ משום דלא שייך התם התנאה לפניו במצות אבל גבי מילה דבעינן זה אלי ואנוהו אימא דמודו רבנן דאפילו פירש חוזר ואי נימא דכיון דפירש הוי התחלה אחריתי מה"ת ממילא לא שייך הך דהתנאה לפניו במצות וכמו שנתבאר לשיטת הרמב"ם או משום דאין הידור מצוה דאנוהו דוחה שבת וכפי שיטת הטור א"כ קשה מעיקרא מאי קסבר דדחי משום דבעינן זה אלי ואנוהו כנ"ל

ולכן נלע"ד בעז"ה לפרש הסוגיא בדרך אחר כמין חומר ומתחילה נפרש לשיטת הטור והיינו דלעולם גם מתחילה אסיק הגמ' אדעתיה דפירש הוי התחלה אחריתי מה"ת וס"ל לר' יוחנן דלר' ישמעאל מדאורייתא הוא דאינו מפשיט הפסח אלא עד החזה וכן למאי דדחי בגמ' ע"כ לא קאמר ר' ישמעאל התם אלא משום דלא בעינן זה אלי ואנוהו היינו נמי דלהכי לר' ישמעאל מה"ת אינו מפשיט את הפסח רק עד החזה. אולם הא דקאמר אבל הכא דבעינן זה אלי ואנוהו הכא נמי והיינו דבמילה מודה ר' ישמעאל דפירש חוזר משום זה אלי ואנוהו: אין זה בתורת דיחוי דמשום מצוה דאנוהו דוחה שבת דלשיטת הטור אין הידור מצוה דוחה שבת אולם ביאור הדבר הוא דס"ל להגמ' דעיקר הדבר אי פירש הוי התחלה אחריתי אי לא תלי' בזה והיינו דבלא פירש בודאי גומר אף בדבר דליכא מצוה כלל דבע"כ הוי הכל מעשה אחת וכמו הפשטת הפסח לר' ישמעאל דמפשיט רק עד החזה טעמא משום דפירש הוא אבל בלא פירש מודה ר' ישמעאל דמפשיט את כולו ועי' בשעה"מ פ"א מה' ק"פ אולם כשפירש בגוף הסברא אי נימא דכשחוזר הוי התחלה אחריתי או דזהו גמר מילתא ס"ל להגמ' לחלק בין היכי דגמר הדבר אין בו שום מצוה כלל וכמו הפשטת הפסח לר' ישמעאל אז אמרינן דפירש הוי התחלה אחריתי מה"ת דאין לומר בזה דמה שחוזר הוי רק גמר מילתא כיון דאין מצוה במה שגומר ולא שייך להמעשה שלפניו כלל ודוקא בשלא פירש בע"כ הוי מעשה אחת אולם כשפירש נסתלק מעשה הראשונה ואם יחזור הוי התחלה אחריתי מה"ת אולם היכי דגמר הדבר הוא ג"כ מצוה וכמו לענין מילה דמצוה לכתחילה למול ולחתוך גם הציצין שאין מעכבין משום זה אלי ואנוהו ולכן אפילו פירש לא הוי התחלה אחריתי כלל אלא דזהו גמר מילתא שגומר המצוה שהתחיל והוי הכל מעשה אחת ולפ"ז פי' דברי הגמ' כך הוא ע"כ לא קאמר ר' ישמעאל התם אלא משום דלא בעינן זה אלי ואנוהו והיינו מכיון דליכא מצוה בגמר הדבר לכן ס"ל לר' ישמעאל דפירש הוי התחלה אחריתי מה"ת ולכך אינו מפשיט הפסח אלא עד החזה אבל הכא דבעינן זה אלי ואנוהו ה"נ והיינו מכיון דגמר הדבר הוא ג"כ מצוה דמצוה לחתוך גם את הציצין שא"מ משום זה אלי ואנוהו וא"כ ממילא לא הוי פירש התחלה אחריתי כלל אלא גמר מצותו שגומר המצוה שהתחיל וכלא פירש דמי ולכך במילה מודה ר' ישמעאל דפירש חוזר וכנ"ל וז"ב בס"ד

ומעתה מיושב שפיר קושית השג"א בעז"ה בהא דלא דחי הגמ' גם במסקנא דמילה שאני משום דבעינן זה אלי ואנוהו. ולפ"ז ניחא שפיר דכל עיקר הא דמסיק רבנן דפליגי עליה דר' יוסי הוא היינו דמשם מוכרח דאף במקום דגמר הדבר הוא ג"כ מצוה מ"מ ס"ל לרבנן דפירש הוי התחלה אחריתי מה"ת ולא גמר מילתא וכלפי מה דדחי הגמ' מתחילה דדלמא במילה מודה ר' ישמעאל דפירש חוזר ומשום דכיון דאיכא מצוה בחתיכת הציצין שא"מ לכך לא הוי פירש התחלה אחריתי אלא גמר מילתא ולכך מסיק דהברייתא הוא לרבנן דפליגי עליה דר' יוסי והיינו דהא ס"ל להגמ' דבעיקר הדבר אי פירש הוי התחלה אחריתי אי לא תליא בפלוגתא דרבנן ור' יוסי גבי לחה"פ דלרבנן דס"ל טפחו של זה בצד טפחו של זה ואי שקלי ושבקי והדר מסדרי ליה לא מקרי להו תמיד אלא התחלה אחריתי גבי פירש נמי כי הדר אתא מילתא אחריתי הוא וכמו שפרש"י והנה גבי תמיד גופיה הא דהדר מסדרי ליה ללחה"פ על השלחן הוא משום מ"ע דלפני תמיד. ובין הלחה"פ שהיה מונח בתחילה שמסלק מן השלחן ובין מה שמסדר אח"כ הוא הכל משום מ"ע דתמיד ומ"מ הא ס"ל לרבנן דאי