פרי יצחק חלק א צא

שבת. ומשמע מדבריהם דבחול לעולם חוזר אף על ציצין שאין מעכבין ודעת בעל העיטור שהביא הטור (בסי' רס"ו) הוא דפירש חוזר על ציצין שאין מעכבין אפילו בשבת ע"ש ונהי דבשבת לא קי"ל כוותיה דאין כן דעת כל הראשונים מ"מ לענין פירש בחול הרי דעתו כדעת הראשונים הנ"ל כיון דאף בשבת חוזר אף על ציצין שאין מעכבין כש"כ בחול ועכ"פ הרי דעת הראשונים בה"ג והאו"ז ופרש"י והסמ"ג ובעל העיטור הוא כשיטת הטור ורק הרי"ף והרא"ש הביאו לברייתא זו בסתם דפירש אינו חוזר על ציצין שאין מעכבין ולא פירשו כלל אם הוא דוקא בשבת או אפילו בחול אולם נראה דלדינא גם הרי"ף והרא"ש ס"ל כשיטת הטור דבחול לעולם חוזר אף על ציצין שאין מעכבין

ולבאר דבר זה בעז"ה נציע הסוגיא בשבת שם על הברייתא. וז"ל הגמ' מאן תנא פירש אינו חוזר אמר רבה בב"ח אמר ר' יוחנן ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא היא. דתניא ארבעה עשר שחל להיות בשבת מפשיט הפסח עד החזה דברי ר"י בנו של ריב"ב וחכמים אומרים מפשיטין את כולו: ודחי בגמ' ממאי דלמא ע"כ לא קאמר ר' ישמעאל התם משום דלא בעינן זה אלי ואנוהו אבל הכא דבעינן זה אלי ואנוהו ה"נ דתניא זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות עשה לפניו סוכה נאה ולולב נאה כו' ומסיק אלא אמרי נהרדעי רבנן דפליגי עליה דר' יוסי היא דתנן ארבעה כהנים נכנסין כו' וארבעה מקדימין לפניהם כו' אלו מושכין ואלו מניחין טפחו של זה בצד טפחו של זה משום שנאמר לפני תמיד ר' יוסי אומר אפילו אלו נוטלין ואלו מניחין אף זה היה תמיד עכ"ל הגמ'. ועי' פרש"י ועל שאינו מעכבין אינו חוזר דהוי כהתחלה בפני עצמה ועל אלו לא ניתן לחלל את השבת. מאן תנא פירש אינו חוזר ומשום דפירש חשיב ליה חזרה מילתא לנפשה והואיל ולא עיכוב מצוה נינהו לא הדר מפשיט הפסח עד החזה והיינו פירש כו' וקאמר ר' ישמעאל שוב אינו גומר ומפשיט משום כיון דפירש הוי חזרה מילתא דאתחלתא לנפשה ושלא לצורך גבוה כו' ר' יוסי אומר כו' אף זה תמיד ולרבנן אי שקלי ושבקי ליה והדר מסדרי לא מקרי להו תמיד ונמצא שמתעכב שלחן בלא לחם וגבי פירש נמי כי הדר אתא מילתא אחריתי היא ולר' יוסי דאמר כי שבקי והדר מתחלי נמי תמיד הוא דחדא מילתא היא הכי נמי פירש חוזר אע"פ שאין מעכבין דכולה גמר מילתא היא עכ"ל רש"י וע"ש היטב בסוגיא

והנה השג"א בתשובה שם הקשה לשיטת הרמב"ם דפירש אינו חוזר על ציצין שאין מעכבין אפילו בחול מסוגית הגמ' דדחי שם ע"כ לא קאמר ר' ישמעאל התם אלא משום דלא בעינן זה אלי ואנוהו אבל הכא דבעינן זה אלי ואנוהו ה"נ כו'. הרי דמשום זה אלי ואנוהו דדרשינן התנאה לפניו במצות שייך לחתוך הציצין שא"מ אפילו לאחר שפירש ולפ"ז צ"ל הא דתניא פירש אינו חוזר על שאין מעכבין היינו בשבת דכיון שאין מעכבין אין מחללין שבת ע"ז אבל בחול פשיטא דצריך לחזור אף על ציצין שא"מ משום זה אלי ואנוהו ותי' השג"א דכיון דהרמב"ם ז"ל מחלק דגם בחול אינו חוזר על ציצין שא"מ כשפירש ש"מ דס"ל ז"ל דלא שייך התנאה לפניו גבי מילה אלא כ"ז שלא פירש וסילק את ידיו אבל לאחר שפירש וסילק את ידיו ממנו אין כאן משום התנאה לפניו במצות שיתחייב לחזור ולהתחיל מחדש דכיון דפירש התחלה אחריתי הוא הואיל וליכא עיכוב מצוה בדבר בדיעבד אין צריך לחזור ולהתחיל מחדש וכיון שכן אתי שפיר דהא לכאורה קשה גם לפי המסקנא דמוקי הברייתא כרבנן דפליגי עליה דר' יוסי גבי לחה"פ וס"ל דפירש הוי התחלה אחריתי מ"מ אכתי איכא לדחויי כדדחינן דע"כ לא קאמרי רבנן אלא גבי לחה"פ דלא שייך התם ה"ט דהתנאה לפניו במצות אבל גבי מילה דאיכא משום התנאה לפניו במצות ה"נ אפילו פירש חוזר וכדדחי מה"ט להא דר' ישמעאל ובע"כ צ"ל דעד השתא אכתי לא אסיק הגמ' אדעתיה דבפירש הו"ל התחלה אחריתי מה"ת אלא ס"ד דמה"ת פירש כלא פירש דמי והא דאינו מפשיט את הפסח אלא עד החזה לר' ישמעאל אינו אלא מדרבנן ולחומרא דבפירש שויה רבנן כהתחלה אחריתי ולכך דחי שפיר דדלמא גבי מילה דבעינן זה אלי ואנוהו ל"ג להקל שלא לחזור על ציצין שא"מ כשפירש כיון דמה"ת פירש כלא פירש דמי אכתי איכא משום זה אלי ואנוהו: אבל למאי דמסיק דלרבנן דפליגי עליה דר' יוסי בפירש הו"ל אתחלתא אחריתי מה"ת דהא לרבנן אין זה תמיד מה"ת. א"כ תו ליכא בפירש משום זה אלי ואנוהו דכיון דכבר גמר לכל מצותו והא התחלה אחריתי היא אין כאן משום התנאה לפניו במצות כלל וש"מ מהא דפירש אינו חוזר אפילו בחול דאי ס"ד דבחול צריך לחזור עליהם והא דפירש אינו חוזר בשבת דוקא דכיון דמה"ת התחלה אחריתי הוא א"א לחלל שבת כיון דאין מעכבין את המילה הא לאו מילתא היא דאע"ג דאינו מעכבין רשאי וחייב לחזור עליהם כיון דעדיין איכא הידור מצוה וכמו דמילה עצמה דוחה שבת ה"נ משום הידור מצותה דוחה שבת ובע"כ צ"ל דכיון דפירש הוי התחלה אחריתי שוב לא שייך התנאה לפניו במצות כלל וע"ש שה"ר לזה דהידור מצוה דוחה שבת זהו תוכן דבריו בתשובה שם

והנה לפי דרך השג"א בפי' הסוגיא וכנ"ל. הנה עיקר פירושו יהי' מוכרח באמת גם לשיטת הטור דס"ל לדינא דבחול לעולם חוזר כשפירש אף על ציצין שאין מעכבין ומוכרח מזה דלענין המצוה לחזור על ציצין שא"מ משום התנאה לפניו במצות לא שייך הך דהתחלה אחריתי היא מה"ת דאפ"ה מחויב באמת לחזור ולהתחיל מחדש הנה מ"מ צריך לפרש הסוגיא דמתחילה אכתי לא אסיק הגמ' אדעתיה דפירש הוי התחלה אחריתי מה"ת. דאי נימא דגם מתחילה הוי ס"ל להגמ' דפירש הוי התחלה אחריתי מה"ת ומ"מ דחי בגמ' דאימא במילה מודה ר' ישמעאל דפירש חוזר משום זה אלי ואנוהו א"כ הרי יקשה כקושית השג"א דמ"ט לא דחי הגמ' גם במסקנא דדלמא אע"ג דס"ל לרבנן דר' יוסי גבי לחה"פ דפירש הוי התחלה אחריתי מה"ת מ"מ אפשר דבמילה מודו רבנן דפירש חוזר משום ואנוהו ובע"כ צ"ל כנ"ל דדוקא מתחילה דס"ד דרק מדרבנן הוא דשויה לפירש התחלה אחריתי ולהכי דחי דמילה שאני משום ואנוהו אבל להמסקנא דהברייתא הוא לרבנן דר' יוסי דס"ל דפירש הוי התחלה אחריתי מה"ת שוב לא שייך לדחויי כנ"ל אלא דהחילוק שבין הרמב"ם והטור הוא דלהרמב"ם יתפרש הסוגיא דהא דלא דחי הגמ' גם במסקנא דמילה שאני משום זה אלי ואנוהו היינו משום דכיון דפירש הוי התחלה אחריתי מה"ת ממילא שוב לא שייך כלל לחזור על הציצין משום ואנוהו דבכה"ג ליכא משום התנאה לפניו במצות וגם בחול א"צ לחזור כשפירש אבל אם היה ענין לחזור על הציצין משום ואנוהו אע"ג דהוי התחלה אחריתי ממילא היה צריך לחזור אף בשבת דהידור מצוה דאנוהו דוחה שבת אולם לשי' הטור דבחול אפילו פירש חוזר הרי דאיכא מצוה לחזור על הציצין משום ואנוהו אע"ג דהוי התחלה אחריתי לפ"ז צ"ל הא דלא דחי הגמ' גם במסקנא דמילה שאני משום ואנוהו היינו משום דכיון דפירש הוי התחלה אחריתי מה"ת אין הידור מצוה דאנוהו דוחה שבת והברייתא דפירש אינו חוזר מיירי בשבת. וע' בשו"ת בית הלוי ח"ש (סי' מ"ז) שגם הוא הולך בעקבות השג"א בפי' הסוגיא לדעת הרמב"ם והטור כנ"ל ולפנינו יתבאר בס"ד

ולפי פי' השג"א בסוגיא וכנ"ל יש לישב בזה קושית הראשונים בהא דמוקי ר' יוחנן הברייתא דפירש אינו חוזר כר' ישמעאל בנו של ריב"ב והקשו ע"ז מסוגיא דפ' כל כתבי (דף קי"ז) דמסיק הגמ' דהא דשרו רבנן להפשיט את כולו היינו דוקא דשקיל ליה בברזי דהוי רק שבות וכמו שפרש"י שם דשקיל ליה בחתיכות דקות כו' ולא מלאכה הוא אלא שבות ואילו הכא גבי ציצין שא"מ את המילה דשקיל ליה כדרכו הא איכא איסורא דאורייתא וא"כ הא שפיר אתי' הברייתא אפילו לרבנן דר' ישמעאל ובמילה מודו דפירש אינו חוזר משום דאיכא איסורא דאורייתא וא"כ הא שפיר אתי' הברייתא אפילו לרבנן דר' ישמעאל ובמילה