פרי יצחק חלק א צ

לכך נקט משוך בכל הסוגיא וכיון שכן הרי גם עיקר הדבר מגדול שנמשך ערלתו אין מצוי כלל דלמשוך ערלתו בידים הוא עון גדול ומי ישלח ידו להפר ברית ומכש"כ ע"י חולי שאין מצוי כלל כנודע בחוש ולפ"ז ניחא שפיר דהרי"ף והרא"ש דדרכם לכתוב רק הדינים הנהוגים המצוים ושכיחים ולכן השמיטו לגמרי כל הסוגיא דמשוך דאין להם עסק בו ומשום דמשוך לא שכיח כלל כנ"ל והרמב"ם ז"ל שהעלה על ספרו כל דיני התורה דאורייתא ודרבנן לכך כתב באמת גם דין המשוך בפ"ז מה' תרומות אלא דמ"מ משום דמשוך אין מצוי כלל לכן לא כתב דין המשוך שצריך למול בה' מילה כ"א בה' תרומות לענין משוך שאוכל בתרומה דדין תרומה ג"כ אינו נוהג

אלא דעדיין קשה מה שהשמיטו הראשונים הרי"ף והרא"ש הברייתא דמשוך אין נימול אלא ביום ונהי דבמשוך אין להם עסק בו משום דאינו מצוי כלל וכנ"ל מכל מקום לא הי' להם להשמיט דין זה דהא נפקא מינה לענין קטן המסורבל בבשר דאין נימול אלא ביום. ומזה נ"ל להביא ראיה ברורה דס"ל להרי"ף והרא"ש באמת דדין זה דמשוך אין נימול אלא ביום הוא דוקא במשוך ולא בבעל בשר ומשום דבמשוך אפילו נראה מהול כשמתקשה צריך למול וכשי' האו"ז וכנ"ל אולם קטן המסורבל בבשר דאם נראה מהול כשמתקשה א"צ למול ובשאינו נראה מהול צריך למול רק עד שיהיה נראה כנימול בשעת קישויו לכך נימול אפילו בלילה וכנ"ל ועכ"פ כיון דדין זה דמשוך אין נימול אלא ביום הוא דוקא במשוך היינו בגדול שנמשכה ערלתו דלא שכיח כלל וקטן המסורבל בבשר באמת נימול אפילו בלילה לכך השמיטו גם הברייתא זו דמשוך אין נימול אלא ביום וכנ"ל

והנה לפי הנ"ל נראה באמת לה"ר ברורה דקטן המסורבל בבשר נימול אפילו בלילה מהברייתא גופה דמשוך אין נימול אלא ביום דלפמש"כ למעלה בעז"ה דהסוגיות דמשוך ובעל בשר הם בדיוק רב דכל היכא דמיירי בגדול נקט משוך ובקטן נקט בעל בשר וכל הסוגיא דיבמות מיירי בגדול והסוגיא דשבת הוא בקטן וכנ"ל ולפ"ז צע"ג בברייתא דמשוך אין נימול אלא ביום מ"ש דנקט משוך והרי קטן המסורבל בבשר הוא שכיח ביותר והוא דבר המצוי ועוד דהרי הברייתא מיירי שם מקטן כמו קטן שעבר זמנו ע"ש ובע"כ מוכרח מזה דבאמת הא דמבואר בברייתא דמשוך אין נימול אלא ביום הוא דוקא בגדול שנמשך ערלתו אבל קטן המסורבל בבשר נימול אפילו בלילה וכנ"ל ובזה מדויק לשון הברייתא דקתני וקטן שעבר זמנו מ"ש קטן דנקט אלא משום דמשוך מיירי בגדול לכך נקט אח"כ קטן שעבר זמנו ועי' במהרש"ל דלא גריס נולד מהול ע"ש

וכן רבותינו בעלי השו"ע שהשמיטו לגמרי כל דין המשוך דלכאורה צע"ג ובודאי דוחק גדול לומר דסמכו בכ"ז על דבריהם לענין קטן המסורבל בבשר מאחר דבגמ' ביבמות שם הוא סוגיא ערוכה לענין משוך ועוד דהרי השמיטו ג"כ דין מפורש בברייתא דמשוך אין נימול אלא ביום דדין זה לא פורש גם בבעל בשר ועוד צע"ג מה שהשמיטו עיקר הדין לענין לכתחילה דאסור למשוך ערלתו ועון גדול הוא וכמש"כ הטור בריש ה' מילה וכל המפר בריתו של אברהם אבינו ע"ה שאינו מל או שמושך ערלתו כו' אין לו חלק לעוה"ב והוא מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' מילה ולכן נראה לומר ג"כ כנ"ל והיינו משום דרבותינו בעלי השו"ע שהעלו על שלחנם הטהור רק הדינים המצוים ושכיחים הנהוגים למעשה לכן השמיטו כל דין המשוך ומשום דלא שכיח כלל וכתבו רק הדין דבעל בשר דהוא דבר המצוי ומה שהשמיטו הדין דמשוך אין נימול אלא ביום ונהי דמשוך לא שכיח כלל מ"מ הא נ"מ לענין בעל בשר דהיינו קטן המסורבל בבשר היינו משום דהרי"ף והרא"ש השמיטו דין זה דבע"כ צ"ל דקטן המסורבל בבשר באמת נימול אפילו בלילה ועפ"י שי' האו"ז וכנ"ל ולכן השמיטו גם רבותינו בעלי השו"ע דין זה דמשוך אינו ענין להם וקטן המסורבל בבשר באמת נימול אפי' בלילה וכנ"ל. ורק מה שהשמיט הרמב"ם הדין המפורש בברייתא דמשוך אינו נימול אלא ביום זה בודאי צע"ג דהרי הוא הביא גם דין המשוך בפ"ז מה' תרומות אולם בדעת הרי"ף והרא"ש ורבותינו בעלי השו"ע נראה לענ"ד ברור כנ"ל באופן דבע"כ מוכרח מדבריהם דבעל בשר נימול אפילו בלילה וכנ"ל מיהו במשוך נראה לענ"ד דיש לפסוק כהברייתא דמשוך אין נימול אלא ביום וכבר הביאו ברייתא זו הטור בסי' רס"ב והאור זרוע (בסי' צ"ו) והרוקח בסי' ק"ח) וכן בעל העיטור הביא ברייתא זו בה' מילה ע"ש ואע"ג דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש השמיטו לברייתא זו מ"מ אין מדברי הרי"ף והרא"ש ראיה וכן מהשמטת רבותינו בעלי השו"ע אין ראיה כלל כנ"ל ולפ"ז בודאי יש לפסוק ככל הנך ראשונים שהביאו הברייתא כנ"ל אולם בבעל בשר דהיינו קטן המסורבל בבשר נראה דהעיקר הוא דנימול אפילו בלילה וכמו שנתברר דבר זה בעז"ה בראיות ברורות מדברי הגמ' והראשונים וכנ"ל

ומכל מה שכתבנו נתבאר לנו כמה פרטי דינים בזה בעז"ה. א' דהעיקר כשי' האו"ז דמשוך חמור מבעל בשר דאפילו נראה מהול כשמתקשה צריך למול ב' דמשוך אין נימול אלא ביום וקטן המסורבל בבשר נימול אפילו בלילה. ג' והחילוק שבין משוך לבעל בשר אינו בין נמשכה ערלתו ע"י מיעוך לבין שהיה מסורבל בבשר או מדולדל אלא בין גדול לקטן דבגדול בין שנמשכה ערלתו ובין שהוא מסורבל בבשר לעולם גם בנראה מהול כשמתקשה צריך למול ואין נימול אלא ביום ובקטן בין שהוא חסורבל בבשר או שנמשכה ערלתו ע"י מיעוך לעולם בשנראה מהול כשמתקשה א"צ למול ובשאינו נראה מהול כשמתקשה דצריך למולו נימול אפילו בלילה כ"ז נלע"ד בעז"ה להלכה ולא למעשה: סימן כח בדין ציצין שאין מעכבין את המילה במחלוקת הראשונים בהא דמבואר בגמ' פירש אינו חוזר על ציצין שאין מעכבין את המילה אם הוא דוקא בשבת או אפילו בחול

הנה הטור ביור"ד (סי' רס"ד) כתב המל כל זמן שמתעסק במילה חוזר בין על ציצין המעכבין בין. על שאינו מעכבין פירש ממנה אינו חוזר אלא על המעכבין. פירש מיירי בשבת אז חוזר על המעכבין אבל אינו חוזר על שאינן מעכבין אבל בחול חוזר על הכל בין מעכבין בין שאינן מעכבין עכ"ל ע"ש אולם מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' מילה מבואר דגם בחול אין צריך לחזור על ציצין שאין מעכבין כשפירש. ומחלוקתם תלי' בפירוש דברי הברייתא בפ' ר"א דמילה (דף קל"ג) דת"ר המל כל זמן שהוא עוסק במילה חוזר בין על הציצין המעכבין כו' פירש על ציצין המעכבין את המילה חוזר על ציצין שאין מעכבין את המילה אינו חוזר ע"כ ועי' בב"י שם שכתב דהטור מפרש הברייתא דמיירי בשבת והכי משמע בגמ' וכן פרש"י והרמב"ם כתב לברייתא זו סתם וחזר וכתבה לענין שבת נראה שהוא ז"ל סובר דבין בחול בין בשבת מיתניא ע"ש והנה בשו"ע יור"ד בסי' הנ"ל כתב כלשון הרמב"ם והרמ"א בהגה הביא דברי הטור ע"ש והנה בשו"ת שג"א (סי' נ') האריך בזה להכריע כדעת הרמב"ם וע"ש בסוף התשובה שמסיק דדברי הרמב"ם נכונים בטעמן ויפה עשה הב"י בשו"ע שהשמיט לדעת הטור אעפ"י שהרמ"א מביאו ע"ש

אולם לענ"ד נראה דהעיקר הוא כפסק הרמ"א וכשיטת הטור ומשום דכן נראה דעת כל הראשונים באמת ועי' בפרישה בסי' זה שכתב וז"ל מ"ו אכן רש"י פי' להדיא דמיירי בשבת וכ"כ בסמ"ג וכן משמע בגמ' כו' ע"ש וכ"כ הב"י דפי' רש"י הוא כשיטת הטור והנה באמת מצאתי גם לבה"ג ובספר אור זרוע הגדול בה' מילה שהביאו ברייתא זו ופירשוה לענין