פרי יצחק חלק א ט

הרמב"ן וה"נ מוכח בשמעתא דא"ל הממונה כנ"ל לא נתבאר דאיזה ענין יש להוכיח משם ונלע"ד בכוונתו דהוא ע"פ מה שהקשו האחרונים בסוגיא שם בהא דאמר שם בגמ' אא"ב יוצר אור הוו אמרי היינו דברכות אין מעכבות זא"ז דלא קא אמרי אהבה רבה והקשו בזה דאפילו אי יוצר אור הוו אמרי מנ"ל דברכות אין מעכבות דלמא לעולם מעכבות זא"ז אלא דבאמת אמרי אהבה רבה אח"כ ומה שלא אמרו מתחילה היינו משום שלא הי"ל פנאי וכמו שלא אמרו כל התפלה משום זה ואח"כ כשהי' להם פנאי אמרי באמת אהבה רבה ג"כ וכמבואר בגמ' לענין יוצר אור וכן הקשה הפנ"י והצל"ח. ולפ"ז נראה דמזה באמת הוכיח הרמב"ן דבע"כ אהבה רבה היא ברכת המצוה ממש לק"ש ולפ"ז ניחא שפיר דבע"כ א"א לומר ברכת אהבה אחר ק"ש דהוי ככל המצות דצריך לברך עובר לעשייתן דוקא ואי לא בירך קודם המצוה לא יברך אח"כ והא דמבואר בגמ' דאמרי יוצר אור אחר ק"ש היינו משום דברכת יוצר ברכת השבח היא ולא ברכת ק"ש ממש ולכך יש לברך ג"כ אחר ק"ש וזהו שכתב הרמב"ן דברכת יוצר ברכת השבח היא וברכת אהבה ברכת המצוה לחובת ק"ש וה"נ מוכח בשמעתא דא"ל הממונה כו' והיינו דשם מבואר דברכת אהבה אי אפ"ל אחר ק"ש וברכת יוצר רשאי לומר גם אחר ק"ש ובע"כ דברכת יוצר היא רק ברכת השבח אבל ברכת אהבה היא ברכת המצוה ממש לק"ש וכ"ז נלע"ד ברור

וכן נראה לה"ר גם מדברי רבינו בעל אור זרוע דס"ל בע"כ דברכות ק"ש הם ברכת המצות ממש לק"ש שלא כשי' הגאונים הנ"ל דהנה בהגה"א ריש פ"ק דחולין כתב בשם האו"ז דאם לא בירך קודם השחיטה יכול לברך אחר השחיטה שכל מצות שלא בירך עובר לעשייתן מברך אחר עשייתן כדפירש בברכות ע"ש ומקור הדבר הוא בס' אור זרוע הגדול בה' ק"ש (סי' כ"ה) וע"ש שה"ר באמת מסוגיא זו מהא דמבואר בגמ' דאמרי יוצר אור אחר ק"ש וכתב למדנו מכאן דכל היכא שלא בירך קודם המצוה מברך לאחר מכאן ויוצא ידי ברכה ע"ש ומתבאר מדבריו בהדיא דבע"כ גם ברכת ק"ש הם ברכת המצות ממש לק"ש דלשי' הגאונים דברכת ק"ש אינם ברכות של ק"ש ממש אלא שנתקנו בפני עצמן א"כ איך אפשר ללמוד מברכות של ק"ש לשאר ברכת המצות לענין שיהא רשאי לברך אח"כ וכמש"כ הרשב"א באמת דלפיכך רשאי לברך אחר ק"ש ומשום דהברכות אינם ברכת המצות ממש לק"ש משא"כ בשאר ברכת המצות ואף דלדינא הנה גם לשי' האו"ז יוכל לברך הברכות אחר ק"ש ומשום דס"ל דכן הדין בכל המצות דאי לא בירך עובר לעשייתן מברך אח"כ מ"מ בעיקר הסברא הרי נראה מדברי האו"ז דלא ס"ל כשי' הגאונים ולענין שאר ברכת המצות לברך אחר עשייתן לא קי"ל בזה כהאו"ז אלא כשי' הרמב"ם דאי לא בירך עובר לעשייתן לא יברך אח"כ וכמו שהאריך בזה הש"ך ביור"ד סי' י"ח ע"ש אלא דלפי מה שבארנו למעלה דעיקר מש"כ הגאונים הוא רק לפי האמת דברכות אין מעכבות לק"ש אבל אי נימא דברכות מעכבות לק"ש בודאי צ"ל דהברכות הם ברכת המצות ממש לק"ש וכנ"ל. והנה הראשונים ס"ל בפשיטות דאי ברכות מעכבות זא"ז ה"ה דמעכבות ג"כ לק"ש כנ"ל ולפ"ז הרי י"ל דשפיר מייתי האו"ז ראיה מסוגיא זו דבכל המצות אי לא בירך עובר לעשייתן מברך אח"כ דלפי הס"ד דדחי בגמ' דלעולם ברכות מעכבות זא"ז אלא דאמרי יוצר אור אח"כ וא"כ כיון דמעכבות זא"ז ומעכבות ג"כ לק"ש א"כ בע"כ דהברכות הם ברכת המצות ממש לק"ש וכשאר ברכת המצות ומ"מ הא מבואר בגמ' דאמרי יוצר אור אחר ק"ש א"כ בע"כ דבכל המצות אי לא בירך עובר לעשייתן מברך אח"כ אולם לפי האמת דברכות אין מעכבות לק"ש שפיר אפ"ל דהברכות אינן ברכת המצות ממש לק"ש וכשי' הגאונים אלא דכבר כתבנו דהרשב"א בע"כ לא ס"ל סברא זו שהרי ה"ר מסוגיא זו מהא דמבואר דאמרי יוצר אור אחר ק"ש דרשאי לברך אחר ק"ש וכתב הטעם משום דהברכות אינן ברכת ק"ש ממש כנ"ל דלפי הס"ד ברכות מעכבות לק"ש ולפ"ז האו"ז שה"ר מזה דבכל המצות אי לא בירך עובר לעשייתן מברך אח"כ בע"כ ס"ל דהברכות הם ברכת המצות ממש לק"ש וכן מטין באמת דברי האו"ז ודו"ק

והנה הב"י בסי' מ"ו הביא דברי הרא"ה שכתב לענין הא דתניא שמע ישראל כו' זו היא ק"ש של ר"י הנשיא ופליגי אמוראי אי חוזר וגומרה ר"ש ברבי אומר חוזר וגומרה וכתב הרא"ה פי' חוזר וגומר בברכות ואע"ג דהא נפיק ליה ידי ק"ש דאורייתא הלכך אנן כו' ונפקי ידי ק"ש דאורייתא אפ"ה קרי בתר הכי שמע דרבנן בברכות דרבנן ע"ש ועי' בשיטה מקובצת בברכות שם ומשמע מזה דדוקא אם לא קרא רק פ"ר ולא יצא עדיין ידי ק"ש דרבנן אומר אח"כ שמע דרבנן בברכות דרבנן וגם זה הוצרך ללמוד מר"י הנשיא אבל אם קרא כבר ק"ש כולה ויצא ג"כ ידי ק"ש דרבנן אין לומר הברכות אח"כ וכן נראה ממש"כ הב"י שם וגדולה מזו כו' ע"ש

ועכ"פ הרי נתבאר לנו דבעיקר הדבר דמבואר בשו"ע דאם קרא ק"ש בלא ברכות חוזר ואומר הברכות אח"כ וזהו שי' הרשב"א אינו מוסכם וכנ"ל והנה אי נימא דאינו רשאי לקרות הברכות אחר ק"ש א"כ פשיטא דאם הצבור מתעכבים מק"ש עד אחר זמנה שצריך לקרות ק"ש כולה בזמנה עם ברכותיה. אולם מקום הספק הוא רק לשי' הרשב"א דס"ל דרשאי לומר הברכות גם אחר ק"ש והנה מ"מ בודאי דזהו רק בדיעבד אבל לכתחילה פשיטא דצריך לקרותה בברכותיה כתיקונה ומשנה שלמה שנינו בשחר מברך שתים לפניה לפ"ז יש לספק איך להתנהג לכתחילה אם לקרות ק"ש בזמנה בברכותיה ולהתפלל ג"כ ביחידות או לקרותה שלא בברכותיה ולהתפלל עם הצבור והנה מדברי האחרונים נראה דיש לקרותה שלא בברכותיה כדי להתפלל בצבור והב"י בסי' מ"ו כתב לזה יסוד מהירושלמי ע"ש וכ"נ מדברי המג"א (בסי' ס"ו ס"ק ט"ו) כפי מה שפי' שם דברי הרוקח ע"ש ולפנינו יתבאר בס"ד וכ"ה באמת מנהג העולם כנ"ל

אולם לענ"ד נראה דהדרך המובחר הוא לקרות ק"ש בזמנה בברכותיה ולסמוך גאול"ת ולהתפלל ג"כ ביחידות והנה הרב רבינו יונה בברכות (דף ט') כתב דזמן ק"ש לכתחילה הוא רק עד שתנץ החמה וראיה לדבר מדתנן בפ' מי שמתו ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא ואם לאו יתכסה במים ויקרא אלמא דמשו"ה הצריכוהו לקרות במים כדי שלא תעבור זמנה ואע"פ שאינו סומך גאולה לתפלה שהרי אח"כ יש לו לעלות ולהתכסות ואין לך הפסקה גדולה מזה אפ"ה רצו חכמים שיקרא ק"ש בזמנה משיסמוך גאול"ת ע"ש וכ"כ במשנה בירד לטבול ולכאורה קשה דמנ"ל להרר"י שאינו סומך גאו"לת דלמא הא דקתני ואם לאו יתכסה במים ויקרא היינו ק"ש לבדה בלא ברכות ואח"כ יעלה ויתכסה ויקרא הברכות ויסמוך גאו"לת. וכ"כ באמת הרשב"א על המשנה דירד לטבול דמסתברא שחוזר ואומר ברכות בפני עצמן הביאו הב"י (בסי' מ"ו) ע"ש הרי שפי' המשנה שקורא ק"ש לבד בלא הברכות ואח"כ חוזר ואומר הברכות ולפ"ז צ"ע על הרר"י כנ"ל דמנ" שאינו סומך גאו"לת. ובע"כ צ"ל דס"ל להרר"י דזה א"א כלל לקרות ק"ש לבד בלא ברכותיה שלא כתיקונה ויותר טוב שלא לסמוך גאו"לת מלקרותה שלא בברכותיה והרי מסמך גאו"לת עדיף מתפלת הצבור וכמבואר בשו"ע (סי' קי"א) ולפ"ז הרי הדברים קל וחומר דאין לקרות ק"ש שלא בברכותיה משום תפלת הצבור והיכי דצריך לקרות ק"ש קודם הצבור שלא יעבור הזמן צריך לקרותה בברכותיה אף שיהיה מוכרח לסמוך גאו"לת ולהתפלל גם כן ביחידות

אכן לכאורה י"ל דאין ראיה מדברי הרר"י ומשום דאפ"ל דהרר"י ס"ל באמת דאם קרא ק"ש בלא ברכות אינו חוזר ואומר הברכות אח"כ ודלא כשי' הרשב"א הנ"ל ולפ"ז פשיטא דאין לקרות ק"ש לבד שלא בברכותיה דטוב יותר שלא לסמוך גאו"לת מלקרותה שלא בברכותיה משא"כ לשי' הרשב"א וכמו שפסק ג"כ בשו"ע וכנ"ל מיהו באמת מוכרח מדברי הרר"י דס"ל בע"כ