פרי יצחק חלק א י

כשי' הרשב"א וכנ"ל. דהנה לענין ק"ש של ערבית שהצבור מקדימין לקרותה בבהכ"נ מבעוד יום כתבו הראשונים שלא יצאו יד"ח ק"ש וצריך לקרותה שנית אחר צה"כ וכמ"ש רש"י בריש ברכות מהירושלמי ומה שקורין אותה בברכותיה אע"פ שלא יצא עדיין יד"ח ק"ש כתב הרשב"א בתשובה (סי' מ"ו) הטעם משום דהברכות אינן ברכות של ק"ש ממש ע"ש והנה הרר"י בריש ברכות כתב ג"כ דכך הוא הענין שבביהכ"נ יקרא ק"ש עם ברכותיה כו' וכשיהיה בביתו אחר צה"כ יקרא אותה ויתכוין לצאת בה יד"ח וכתב רב עמרם שבשעה שקורא אותה יברך אקב"ו לקרוא ק"ש כו' ולפיכך נ"ל שיותר נכון שיאמר אהבת עולם שנתקנה אצלה ואפילו על אמירת הפסוקים מצינו שנפטר מברכה באמירתה ע"ש. ועכ"פ מתבאר מדברי הרר"י דס"ל שיוכל לומר הברכות אף בלא ק"ש דהרי כשאומר הברכות בבהכ"נ אינו יוצא יד"ח ק"ש שלא הגיע זמנה עדיין ובע"כ צ"ל דהטעם הוא כמש"כ הרשב"א בתשובה וכנ"ל ולפ"ז ה"ה שיוכל לומר הברכות גם אחר ק"ש ומ"מ הרי ס"ל להרר"י דטוב יותר שלא לסמוך גאו"לת מלקרותה שלא בברכותיה. אלא דלכאורה משמע שם דמה שאומר הברכות בבהכ"נ הוא מטעם אחר וע"ש שכתב ועדיין יש לשאול כיון שאינו זמן ק"ש בשעה שקורין אותה בבהכ"נ היאך יוצא יד"ח מהברכות וי"ל כו' וברכת אהבת עולם נמי אומרים אותה שהרי מצינו שעל קריאת הפסוקים יכול לאומרה ולפיכך ל"ח אם אומרים אותה קודם צה"כ או אם אומרים אותה שתי פעמים ע"ש ומשמע לכאורה דמה שאומרים ברכת אהבה בבהכ"נ הטעם הוא ג"כ משום שיכול לאומרה על קריאת הפסוקים אולם צ"ע דאיך אפ"ל בתורת ברכה על אמירת הפסוקים אם כבר בירך ברכת התורה ונראה בביאור דבריו דודאי מה שאומר הברכות בבהכ"נ אף שלא יצא יד"ח ק"ש הטעם הוא כמש"כ הרשב"א וכנ"ל אלא דק"ל להרר"י דהיאך יוצא יד"ח הברכות כיון שעדיין אינו לילה דבודאי הברכות נתקנו ג"כ בזמן ק"ש וע"ז תי' דכיון דברכת אהבה אינה מיוחדת רק לק"ש דבעלמא יכול לאומרה גם על אמירת הפסוקים דהיא במקום ברכת התורה ג"כ לכך אין לחוש אם אומרים אותה קודם צה"כ אע"פ שעדיין אינו זמן ק"ש ומש"כ או אם אומרים אותה שתי פעמים היינו דלכך יוכל לומר ג"כ פעם שנית כשקורא ק"ש בלילה לצאת יד"ח ואז הוא באמת בתורת ברכה ממש על המצוה אבל מה שאומר הברכות אף שלא יצא יד"ח ק"ש הטעם הוא כמה שכתב הרשב"א כנ"ל

אלא דלכאורה עדיין צ"ע דמ"מ הרי יש להוכיח מכאן דמשום צד דוחק יש לומר הברכות שלא עם ק"ש דהרי כתבו הראשונים וכן הרר"י שקורא אותה בבהכ"נ בברכותיה אע"פ שלא יצא יד"ח ק"ש והנה כל עיקר ק"ש שקורין בבהכ"נ הוא כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת כמבואר בירושלמי אך מה שאומרים הברכות ג"כ צ"ל דהוא משום סמיכת גאו"לת וכ"כ הראב"ד בתמים דעים (בסי' ר"מ) ע"ש הרי דמשום דוחק של סמיכת גאו"לת אומר הברכות לעצמן שלא על ק"ש והרי תפלת הצבור עדיף ממסמך גאו"לת של ערבית כמבואר בשו"ע (סי' רל"ה) ולפ"ז הרי כש"כ דמשום תפלת הצבור יוכל להמתין עם הברכות עד אחר ק"ש שיוכל להתפלל עם הצבור אולם כבר הוכחנו מדברי הרר"י דאפילו בשל שחרית טוב יותר שלא לסמוך גאו"לת מלקרותה שלא בברכותיה ולפ"ז גם דברי הרר"י סתרי אהדדי וצ"ע

ולכן נראה לומר דאף לפי שי' הראשונים דס"ל דרשאי לומר הברכות שלא על ק"ש היינו דוקא הברכות בלא ק"ש אבל ק"ש שלא בברכות אין רשאי לומר ביאור הדבר דאף לפי מש"כ הגאונים דהברכות אינן ברכות של ק"ש ממש שהרי אינו מברך אקב"ו לקרוא את שמע מ"מ אין להקל משום זה לקרות ק"ש בלא ברכות דק"ש הוא מ"ע וטעון ברכה כשאר כל המצות ויוצא באמת ידי ברכה בברכותיה ואף שאינה ברכה גמורה בדרך אקב"ו מ"מ סגי בזה דברכות דרבנן אלא דמכיון שאינו מברך אקב"ו לקרוא את שמע לכך אמרינן דאינן ברכות של ק"ש ממש כשאר ברכת המצות דהברכה בלא המצוה אין לה מציאות כלל אלא דברכת ק"ש הם מטבע בפני עצמן ג"כ שנתקנו בפני עצמן והסמיכום על ק"ש ולכך יוכל לומר הברכות בפני עצמן בלא ק"ש וכמש"כ הרשב"א אבל אין זה ענין לקרות ק"ש בלא ברכות וראיה ברורה לזה דהרי הרשב"א בחי' ברכות הביא בשם רב עמרם גאון שכתב דהברכות אינם ברכות של ק"ש ממש. ומ"מ הרי כתבו הראשונים בשם רב עמרם גאון דכשקורא ק"ש אחר צה"כ צריך לברך אקב"ו לקרוא ק"ש כנ"ל והיינו משום שכבר יצא יד"ח הברכות בבהכ"נ ולכך כשקורא ק"ש אחר צה"כ אא"ל בלא ברכה כלל וכיון שברכת ק"ש כבר אמר לכך הוא אומר ברכת אקב"ו ועכ"פ מתבאר מזה דאף לשי' הגאונים א"א לקרות ק"ש בלא ברכה כלל ולפ"ז נראה דאם קרא ק"ש בלא ברכות אף שיאמר הברכות אח"כ הוא רק תיקון לענין הברכות עצמן לצאת יד"ח הברכות ומשום דמטבע בפני עצמן הן אבל לא למה שקרא ק"ש וכבר יצא יד"ח המצוה בלא ברכה דלזה הוא מעוות שלא יוכל לתקן כלל ולפ"ז ניחא שפיר דלענין ק"ש של ערבית שפיר כתבו הראשונים שיקרא אותה בבהכ"נ בברכותיה דבאמת יוכל לומר הברכות שלא על ק"ש וכשקורא ק"ש בלילה לצאת יד"ח הרי באמת כתב רב עמרם גאון שיברך אקב"ו לקרוא ק"ש וכ"כ הרשב"א בריש ברכות בשם התו' והריב"א ע"ש והרר"י כתב שיאמר עמה ברכת אהבת עולם כנ"ל אבל לקרות ק"ש בשחרית בלא ברכותיה א"א כלל דבשום ענין אין רשאי לצאת יד"ח המצוה בלא ברכה כלל וכמו שאמרו ערום לא יתרום משום דא"א לו לברך והיינו דס"ל להרר"י דטוב יותר שלא לסמוך גאול"ת מלקרותה שלא בברכותיה כנ"ל ולפ"ז נראה דמכש"כ לענין תפלת הצבור אם מתעכבים מק"ש עד אחר זמנה דאין לקרות ק"ש בזמנה שלא בברכותיה כדי להתפלל בצבור אלא דצריך לקרותה בברכותיה אף דבהכרח הוא לסמוך גאול"ת ולהתפלל גם כן ביחידות כנ"ל

ונראה להביא ראיה ברורה דאין לקרותה בלא ברכות מפני שום דחק מגמ' ברכות דף ל' והכי איתא התם אבוה דשמואל ולוי כי הוו בעו למיפק לאורחא הוי מקדמי ומצלי וכי הוי מטי זמן ק"ש קרו כמאן כי האי תנא דתניא כו' במאי קמיפלגי מר סבר תפלה מעומד עדיף ומ"ס מסמך גאול"ת עדיף כו' רב אשי מצלי בהדי צבורא ביחיד מיושב כי הוה אתא לביתיה הדר ומצלי מעומד אמרי ליה רבנן וליעבד מר כאבוה דשמואל ולוי אמר להו לא חזינן להו לרבנן קשישי מינן דעבדי הכי ופרש"י וליעבד מר כאבוה דשמואל ולוי שמתפללין קודם היום בביתם מעומד ולא תצטרך לב' תפלות ומשום מסמך גאול"ת כיון דמצלי קודם ק"ש לא קפדי, לא חזינן כו' שיקדימו תפלה לק"ש כו' והנה אבוה דשמואל ולוי דהוי מקדמי ומצלי משום תפלה מעומד מ"מ הרי לא קיימו מצות תפלה כתיקונה שהרי הקדימו להתפלל קודם הנץ החמה וגם שהתפללו בלא סמיכת גאול"ת ואף לפרש"י דמשום מסמך גאול"ת כיון דמצלי קודם ק"ש לא קפדי היינו רק דבכה"ג ל"ח למסמך גאול"ת אבל מ"מ עכ"פ לא קיים המצוה של סמיכת גאול"ת דלכתחילה צריך להתפלל אחר ק"ש כדי שיתחייב לסמוך ויקיים המצוה וכן פי' בשו"ת שג"א ס"ג ע"ש. ועכ"פ בכ"ז אמרי ליה רבנן לר"א וליעבד מר כאבוה דשמואל ולוי כדי שלא יצטרך לב' תפלות ורב אשי דאמר להו לא חזינן כו' היינו דלא כאבוה דשמואל ולוי וכמו שפי' בתו' ע"ש והשתא אי נימא דאפשר לקרות ק"ש בלא ברכות כלל א"כ אכתי קשה ל"ל לר"א לב' תפלות הא באמת התפלל מעומד כי אתא לביתיה וא"כ ל"ל להתפלל במיושב כלל ואי משום סמיכת גאול"ת הו"ל למיעבד בפשיטות לקרות ק"ש בהדי צבורא בלא ברכות כלל וכי אתא לביתיה יקרא הברכות ויתפלל מעומד בסמיכות גאול"ת ויהיה הכל כתיקונה ובע"כ צ"ל דא"א כלל לקרות ק"ש בלא ברכות ואף דרבנן אמרי ליה לר"א שיתפלל מעומד קודם הנץ ובלא סמיכת גאול"ת כדי שלא יצטרך לב' תפלות מ"מ משום זה לקרות ק"ש שלא בברכות א"א כלל דכשקורא ק"ש לצאת יד"ח בהכרח לקרותה בברכותיה כנ"ל ודוחק לומר דרב אשי לא רצה לסמוך על התפלה שיתפלל אח"כ במעומד שהיה חושש שמא ימשך הדרשה