פרי יצחק חלק א פח

היטב טעם החילוק והוא ע"פ מש"כ למעלה דגם לפי הס"ד ביבמות שם דמשוך דאורייתא ומשום דקרא דאת בריתי הפר הוא דרשה גמורה לרבות המשוך היינו דוקא בגדול דצריך למול א"ע כשנמשך ערלתו ומשום דקרא כתיב גבי גדול וכנ"ל אולם בקטן פשיטא דמכיון שכבר נימול אין חובה מה"ת על אביו למולו שנית כשנמשך ערלתו ולא ילפינן מגדול דמה לגדול שכן ענוש כרת כנ"ל. והסוגיא דיבמות מיירי בגדול דמשו"ה נקט משוך והיינו דלא הביא הגמ' המשנה דשבת דאם היה בעל בשר כו' ומשום דשם מיירי בקטן וכנ"ל. ולפ"ז נראה לומר דגם לפי האמת דמשוך דרבנן וקרא דאת בריתי הפר לרבות המשוך הוא אסמכתא בעלמא. הנה ענין האסמכתא הוא ג"כ רק בגדול לענין למול א"ע דקרא גבי גדול כתיב וכנ"ל. אבל בקטן ולענין החובה על אביו למולו שנית בזה ליכא אסמכתא מהכתוב. ולפ"ז ניחא שפיר דהסוגיא דשבת מיירי בקטן המסורבל בבשר דלגביה ליכא אסמכתא מקרא ורק דצריך למול מדרבנן משום מראית העין ולכך הקילו דבנראה מהול כשמתקשה א"צ למול כנ"ל. אולם במשוך דהיינו בגדול שנמשכה ערלתו דאסמכוה רבנן אקרא לרבות המשוך וכנ"ל הוי כערל גמור ולכך אף בשנראה מהול כשהוא מתקשה צריך למול עד שתראה העטרה מגולה אפילו שלא בשעת קישוי כדין מילה גמורה וכנ"ל. וזהו שיטת האו"ז דמחלק בין משוך לבעל בשר דהיינו בין גדול לקטן וכנ"ל

ויש להסביר הדבר ביותר דהנה הרמב"ם בפ"ג מה' מילה ה"ח כתב וכל המפר בריתו של א"א והניח ערלתו או משכה כו' אין לו חלק לעוה"ב וכ"כ הטור בריש ה' מילה ועי' בכס"מ שהראה מקורו לפ"ג דאבות והיינו דמבואר שם ר"א המודעי אומר המחלל כו' והמפר בריתו של א"א ע"ה כו' אין לו חלק לעוה"ב ע"ש. ועי' בסנהדרין (דף צ"ט) דת"ר כי דבר ד' בזה זה המגלה פנים בתורה ואת מצותו הפר זה המפר ברית בבשר הכרת תכרת הכרת מעוה"ז תכרת לעוה"ב מכאן אמר ר"א המודעי המחלל כו' והמפר כו'. והנה באמת מכאן אין מוכרח למושך ערלתו דאפ"ל דמפר ברית בבשר וכן המפר בריתו של א"א הוא שהניח ערלתו ולא מל כלל. אולם מקור דברי הרמב"ם בזה הוא מהירושלמי ריש פ' חלק ז"ל הוסיפו עליהם הפורק עול והמפר ברית והמגלה פנים בתורה אין לו חלק לעוה"ב כו' המפר ברית זה שהוא מושך לו ערלה כו' ע"ש והוא תוספתא בסנהדרין פ' י"ב. ונראה דהיינו הך דמבואר בסנהדרין הנ"ל דדריש להו מקראי והא דמבואר הוסיפו עליהם כו' והמפר ברית היינו מקרא דמצותו הפר והירושלמי פירשה במושך לו ערלה. והנה האחרונים הקשו על דברי הרמב"ם שכתב דהמושך ערלתו אין לו חלק לעוה"ב והא כל עיקר משוך הוא רק דרבנן וכמבואר ביבמות ובדברי הרמב"ם פ"ז מה' תרומות ועי' בספר נחל איתן בפ"ג מה' תשובה בשם מרכבת המשנה ומעשה רוקח ובסוף ה' מילה וע"ש מה שתי' בדרך רחוק. והנה באמת קושיא זו ק' ג"כ על הירושלמי שממנה מקור דברי הרמב"ם וביותר דהירושלמי משמע דמפר ברית דדריש ליה מקרא היינו מושך ערלה וכנ"ל. והנה ביבמות שם בתו' ד"ה ומדבריהם ז"ל והא דאמר בפ"ק דשבועות (דף י"ג) דמשוך ערלה בכרת היינו שלא מל כלל ע"ש. וכוונתו הוא על הברייתא דמייתי שם כי דבר ד' בזה זה הפורק עול כו' ואת מצותו הפר זה המפר ברית בבשר הכרת תכרת כו'. ועי' בשו"ת עמודי אור סי' ס"ה שכתב דכנראה שהיה בגירסתן במילתא דרבי דקחשיב מפר ברית משוך ערלה. ולפ"ז תמוה מה שכתבו התו' שלא מל כלל דא"כ ערל מעיקרא הוא ולא משוך ע"ש. אולם נראה דדברי התו' הוא באמת ע"פ הספרים שלנו דאת מצותו הפר זה המפר ברית בבשר אלא משום דבאמת פשטות המפר ברית בבשר משמע למשוך ערלה והיינו שכבר נימול והוא מפר ברית בידים וכמו דמבואר ביבמות את ברית הפר לרבות המשוך ולכן כתבו התו' דהא דאמר בשבועות דמשוך ערלה בכרת והיינו דלכאורה משמע דמפר ברית הוא משוך ערלה היינו שלא מל כלל פי' דמכיון דבאמת מסקינן דמשוך דרבנן בע"כ דקרא דמצותו הפר הכרת תכרת דדרשינן למפר ברית בבשר היינו שלא מל כלל דגם ע"ז שייך מפר ברית ודברי התו' הם בדרך פירוש וכנ"ל. ועכ"פ הרי דגם התו' הרגישו בזה ופירשו באמת דמפר ברית היינו שלא מל כלל. אולם לכאורה צע"ג דהרי הירושלמי פי' בהדיא דמפר ברית זה שמושך לו ערלה ובודאי נראה דסמיך אקרא דמצותו הפר זה המפר ברית. אולם נראה דניחא שפיר דבודאי עיקר קרא דמצותו הפר דדרשינן למפר ברית בבשר היינו שלא מל כלל וכמש"כ התו' וכנ"ל. והא דמבואר בירושלמי המפר ברית זה שהוא מושך לו ערלה היינו אסמכתא בעלמא ומשום דלשון הפרת ברית משמע למשוך אסמכוה רבנן גם למושך ערלה אקרא דמצותו הפר והוא ממש כמו דמבואר בתלמודא דידן דהברייתא דאת בריתי הפר לרבות המשוך הוא אסמכתא בעלמא הרי דעיקר קרא בע"כ למי שלא מל כלל ומ"מ בדרך אסמכתא הוא לרבות המשוך. וכמו כן הוא קרא דמצותו הפר דעיקר קרא הוא למפר ברית שלא מל כלל ומ"מ בדרך אסמכתא הוא גם למושך לו ערלה וכיון דבהאי קרא כתיב הכרת תכרת הכרת בעוה"ז תכרת לעוה"ב לכך סמכו ע"ז דגם המושך לו ערלה אין לו חלק לעוה"ב וכמבואר בירושלמי. והיינו שכתב הרמב"ם והטור דאם הניח ערלתו או שמשכה אין לו חלק לעוה"ב ותרווייהו נלמוד מקרא דמצותו הפר וכנ"ל. ומה שהקשו כיון דמשוך דרבנן איך אפשר דאין לו חלק לעוה"ב לענ"ד ל"ק כלל דאין ענין זה לזה ובודאי אף במידי דרבנן בדבר שהדעת נותן שהוא עון חמור מאוד כמו המושך ערלתו דמפר בריתו של א"א ע"ה דנו חכמים לפי מה שהיה נראה להם ואסמכוה אקרא וז"ב. ומ"ש הרמב"ם בפ"ג מה' תשובה ה"ו ואלו שאין להם חלק לעוה"ב אלא נכרתין ואובדין ונידונין כו' והמושך ערלתו. והאחרונים הקשו ע"ז הא משוך לא הוי אלא מדרבנן וכרת דרבנן מי איכא לענ"ד ל"ק כלל דמש"כ הרמב"ם נכרתין היינו כרת לנפש שאין להם חלק לעוה"ב וע"ש ברמב"ם קחשיב התם טובא בכלל זה דנכרתין ואובדין דאינם בכלל חייבי כריתות ממש אלא שאין להם חלק לעוה"ב והיינו כרת לנפש וכנ"ל

ועכ"פ כבר נתבאר לנו מדברי הרמב"ם והירושלמי דאע"ג דקי"ל דמשוך הוא רק דרבנן מ"מ המושך ערלתו הוא מפר בריתו של א"א ע"ה ואין לו חלק לעוה"ב דאסמכוה אקרא דמצותו הפר כנ"ל. ולפ"ז נראה לומר דעיקר הדבר הא דמבואר בגמ' דמשוך ובעל בשר דהיינו גדול המשוך וקטן המסורבל בבשר דצריכים למול מדרבנן אין הטעם בשניהם שוה. ועפ"ז יובן החילוק שביניהם לענין נראה מהול כשמתקשה והנה בהא דמבואר בגמ' גבי קטן המסורבל בבשר דאם נראה מהול כשהוא מתקשה א"צ למול והיינו אפילו נראה רק מהול קצת וכמ"ש הפוסקים. ולכאורה צ"ע דלמה מהני זה הרי עדיין נראה כערל גמור כיון שלא נראה רובה של עטרה אפילו שלא בשעת קישוי כדין מילה. וצ"ל משום דעיקר הטעם דצריך למול הוא משום מראית העין כמבואר במשנה מתקנו מפני מראית העין ועי' בשאילתות דר"א גאון שאילתא צ"ג ע"ש. והנה הך מראית העין נראה דהוא דומיא לכל מראית העין המבואר בכ"מ בש"ס והיינו משום חשד שיחשדוהו לאביו או לב"ד שנתרשלו במצות מילה ולא קיימו המ"ע. ולפ"ז ניחא שפיר דכל שנראה מהול קצת כשמתקשה ניכר עכ"פ שכבר נימול פעם אחת דנולד מהול לא שכיח ויתלו שנעשה אח"כ מחמת סרבול הבשר ותו ליכא מראית העין. וכ"ז הוא בקטן המסורבל בבשר. אולם במשוך דהיינו גדול שנמשכה ערלתו דצריך למול כמבואר בברייתא ביבמות שם נראה דאין הטעם משום חשד שיחשדוהו שלא נתקיים בו מצות מילה דהרי מבואר בדברי הרמב"ם והטור דהמפר בריתו של א"א שהניח ערלתו או שמשכה אין לו. חלק לעוה"ב והוא מהירושלמי וכנ"ל. והנה זה בודאי אין הטעם משום חשד דעון זה לא יהי' גדול כ"כ. ועוד דהרי כתבו בזה"ל המפר בריתו של א"א כו' או שמשכה כו' וכ"ה בירושלמי המפר ברית