פרי יצחק חלק א פה

דאפילו נראה מהול כשמתקשה צריך למול דהוי כערל גמור ובודאי דה"ה דלא סגי בנראה מהול קצת אפילו שלא בשעת קישוי וצריך למול והיינו ע"כ דצריך למול עד שיהיה נראה מהול כדין אפילו שלא בשעת קישוי וא"כ מכש"כ דבשאינו נראה מהול כלל דצריך למול מילה גמורה כדין עד שתראה רוב העטרה מגולה אפילו שלא בשעת קישוי ולפ"ז ניחא שפיר הברייתא דמשוך אין נימול אלא ביום דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון דכיון דהוי מילה גמורה כעין דאורייתא תיקנוה ואין נימול אלא ביום

וממוצא דבר נלמוד דדין זה אם בעל בשר אינו נימול אלא ביום תלי' במחלוקת הראשונים וכנ"ל לענין משוך שנראה מהול כשהוא מתקשה אם צריך למול דלדעת החכם הספרדי וכפי שנראה ג"כ מסתימת הראשונים דמשוך שוה לבעל בשר דאם נראה מהול כשמתקשה א"צ למול ולפ"ז בשאינו נראה מהול כשמתקשה דצריך למול היינו רק עד שיהיה נראה נימול קצת בעת קישוי וכנ"ל ומ"מ הא מפורש בברייתא דמשוך אין נימול אלא ביום ולפ"ז פשיטא דה"ה לבעל בשר דאין נימול אלא ביום דמאי שנא אולם לשיטת האו"ז וכנ"ל דמשוך חמור מבעל בשר דאפילו נראה מהול כשמתקשה צריך למול א"כ מכש"כ דבשאינו נראה מהול כשמתקשה דצריך למול מילה גמורה שיהיה נראה מהול כדין אפילו שלא בשעת קישוי וכנ"ל וא"כ פשיטא דאין ללמוד בעל בשר ממשוך לענין שיהי' נימול רק ביום דשאני ושאני דבמשוך דצריך למול מילה גמורה כדין מילה וכנ"ל שייך שפיר לומר דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ואין נימול אלא ביום אולם בבעל בשר דאף בשאינו נראה מהול א"צ למול מילה גמורה כדין מילה שתראה רוב העטרה מגולה אפילו שלא בשעת קישוי ורק למול ולחתוך מעט לגלות העטרה קצת דבכה"ג לא מקרי מילה כלל א"כ מן הסברא נראה בודאי דלא שייך כאן כלל לומר בזה כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון למול רק ביום כיון דמן התורה בכה"ג בלא"ה אין זה מילה כלל וז"ב

והנה לענין דינא במחלוקת האו"ז עם החכם הספרדי במשוך שנראה מהול כשהוא מתקשה אם צריך למול נראה דיש לפסוק כהאו"ז ועי' בחי' בכור שור להגאון בעל ת"ש בשבת (דף קלז) שכתב שם לענין אחד דאין לדחות דבריהם מפני בעל הקונטרס ע"ש ומכש"כ דנראה שכן הוא גם דעת הרמב"ם ופרש"י כנ"ל וכן הבאתי ראיות ג"כ לשי' האו"ז וכנ"ל אך כבר כתבנו דגם מסתימת דברי הראשונים הרי"ף והרא"ש נראה לכאורה כדעת החכם הספרדי דאין חילוק כלל בין משוך לבעל בשר מדהשמיטו לגמרי כל הסוגיא דמשוך ובע"כ דסמכי בכ"ז על הסוגיא דבעל בשר בשבת שם וש"מ דאין חילוק כלל ביניהם לדינא הן במה דמפורש במתוך והן במה דמפורש בבעל בשר שוים הם זה לזה אלא דבאמת סתימת דברי הראשונים עדיין אינם מתישבים עם זה וצע"ג דהרי השמיטו ג"כ הברייתא מפורשת דמשוך אין נימול אלא ביום ובזה אין לו' ג"כ דסמכי על הסוגיא דבעל בשר בשבת שם דהא גם בבעל בשר לא הזכירו כלל מדין זה אי אין נימול אלא ביום כנ"ל וא"כ שוב אין הכרע כ"כ מסתימת דבריהם כמובן

אמנם נלע"ד בעז"ה להשוות כל הדיעות דהחכם הספרדי אינו חולק על האו"ז כלל וכן גם מסתימת דברי הראשונים אין ראיה כלל אך בהקדם נראה לבאר מה דתמוה טובא להבין לפי שיטת האו"ז דיש חילוק לדינא בין משוך לבעל בשר דמשוך חמור באמת מבעל בשר דאפילו נראה מהול כשמתקשה צריך למול מהו עצם החילוק שבין משוך לבעל בשר לדינא. דכפי הנראה מפי' הראשונים הנה בעל בשר הוא שבשרו רך ומדולדל או מחמת שמנו נתכסה העטרה ועי' בפי' המשנה להרמב"ם בשבת שם בעל בשר הוא איש שמן או רפוי הבשר כו'. ומשוך הוי ע"י מיעוך בעור אמתו עד שנשתרבב ומכסה העטרה ועי' פרש"י בסנהדרין (דף מ"ד) גבי עכן משוך בערלתו היה ע"ש. וכן משכחת לה שנמשכה ערלתו מאליה ע"י חולי ועי' להנימוקי יוסף ביבמות שם משוך כו' שאחר שנמהל נמשכה ערלתו בין ע"י אדם בין ע"י חולי ע"ש. וכ"ה בירושלמי שם מה נפיק מן ביניהון משך לו אחר ערלה או שנמשכה מאליה ע"ש. ולפ"ז צע"ג מהו טעם החילוק לדינא שבין משוך לבעל בשר דמדוע יש להחמיר במשוך יותר מבעל בשר ומה נ"מ אם בשרו רך ומדולדל ומכסה העטרה לבין שנמשכה ערלתו ע"י מיעוך או ע"י חולי, וביותר צע"ג דכבר כתבנו למעלה לה"ר לשי' האו"ז דיש חילוק ע"כ בין משוך לבעל בשר מדקשקיל וטרי הגמ' ביבמות שם אי משוך דאורייתא או דרבנן אע"ג דבבעל בשר הוא משנה מפורשת בשבת שם דאין צריך למול אלא מדרבנן דתנן ואם היה בעל בשר מתקנו מפני מראית העין וצע"ג דאיזה טעם וסברא יש לחלק בין משוך לבעל בשר לענין דאורייתא דמשוך יהי' צריך למול מדאורייתא ובעל בשר מדרבנן. וכן מה שהקשינו למעלה בהא דכל הסוגיא דיבמות מדובר הכל במשוך והסוגיא דשבת הוא הכל בבעל בשר. ומזה הבאתי ראיה ג"כ לשי' האו"ז וכנ"ל. הנה עדיין אינו מיושב הברייתא דמשוך צריך שימול מ"ש משוך דנקט ומש"כ למעלה משום דמיירי אפילו בנראה מהול הוא דוחק. וכן צ"ע בסוגיא דשבת שם בהא דשמואל ורשב"ג נקטי בדבריהם על קטן המסורבל בבשר נהי דלשי' האו"ז עיקר החילוק שבין נראה מהול כשמתקשה לשאינו נראה מהול הוא רק בבעל בשר ולא במשוך כנ"ל מ"מ צ"ע מ"ש קטן דנקטי הו"ל לומר מסורבל בבשר סתם. וכן צ"ע מה שהשמיטו הראשונים ברייתא מפורשת דמשוך אין נימול אלא ביום וכנ"ל

ולכן נלע"ד לומר בזה דבר חדש בעז"ה דעיקר החילוק לדינא שבין משוך ובעל בשר יש לזה פנים אחר. ומתחילה נבאר החילוק שבין משוך לבעל בשר לענין דאורייתא ולישב הקושיא בהא דשקיל וטרי הגמ' ביבמות שם אי משוך דאורייתא או דרבנן והא הוא משנה מפורשת בשבת שם ואם היה בעל בשר מתקנו מפני מראית העין דמשמע אבל לא מדין תורה. ואף דכתבנו לה"ר מזה באמת לשי' האו"ז דיש חילוק בין משוך לבעל בשר מ"מ בודאי דעדיין צע"ג דמה נ"מ לענין דאורייתא בין שנמשכה ערלתו ע"י מיעוך או ע"י חולי ובין שהבשר רך ומדולדל כנ"ל. והנראה בזה דהנה ביבמות שם מקשה על ר"ה דאמר דבר תורה משוך אוכל בתרומה מהברייתא דתניא משוך צריך שימול ומשני מדרבנן. ודקארי לה מה קארי לה והא צריך קתני קטעי בסיפא ר' יהודה אומר לא ימול כו' אמרו לו והלא הרבה מלו בימי בן כוזיבא כו' שנאמר המול ימול אפילו מאה פעמים ואומר את בריתי הפר לרבות המשוך. מאי ואומר וכ"ת האי המול ימול לרבות ציצין המעכבין את המילה ת"ש את בריתי הפר לרבות המשוך. הוא סבר מדקא נסיב ליה הש"ס קרא דאורייתא היא ולא היא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא עכ"ל הגמ' ע"ש והמתבאר מזה דלפי הס"ד דהמקשה דמשוך הוי דאורייתא הוא מקרא דאת ברית הפר ומשום דהוי ס"ל להמקשה דדרשה גמורה היא לרבות את המשוך. אך בגמ' מסיק דלא היא דלעולם משוך דרבנן כר"ה וקרא אסמכתא בעלמא. ולפ"ז נראה דכל עיקר הא דשקיל וטרי בסוגיא שם אי משוך דאורייתא או דרבנן היינו אי דרשינן מקרא דאת בריתי הפר לרבות המשוך אי לא, דקרא דהמול ימול בודאי קאי לרבות ציצין המעכבין את המילה כמבואר בגמ' וכנ"ל. וכן צ"ל גם בהא דבעי הגמ' בסוף הסוגי' לומר דמילתא דר"ה הוא כתנאי דמ"ס משוך דאורייתא ומ"ס משוך דרבנן טעם פלוגתתם הוא ג"כ אי דרשינן מקרא דאת בריתי הפר לרבות המשוך אי לא. ויש להסביר הדבר בהא דלא דרשינן באמת מקרא דאת בריתי הפר לרבות המשוך דהוא משום דבסנהדרין (דף נ"ט ע"ב) אמר ר' יוסי בר חנינא את בריתי הפר לרבות בני קטורה ע"ש בפרש"י ולפ"ז אפ"ל דהיינו דמסקינן שם דמשוך דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ומשום דעיקר קרא דאת בריתי הפר קאי לרבות בני קטורה וכנ"ל אולם לפי הס"ד דהמקשה שם דמשוך הוא דאורייתא מקרא דאת בריתי הפר וכן למאי דבעי הגמ' לומר דמילתא דר"ה הוא כתנאי דס"ל לחד תנא דמשוך דאורייתא לא ס"ל באמת הא דאמר ריב"ח