פרי יצחק חלק א פד

א"צ למול לפ"ז אפ"ל דה"ה לענין מילה ביום ג"כ לא תקנו לגביה כעין דאורייתא ונימול אפילו בלילה אלא דלכאורה יש לדחות דנהי דבשנראה מהול כשהוא מתקשה א"צ למול כלל מ"מ בשאינו נראה מהול כשהוא מתקשה דחייבוהו חכמים למול לעולם יש לומר דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון דאינו נימול אלא ביום וכמו משוך וכנ"ל

אך באמת נלע"ד להסביר הדבר ביותר דבודאי תלי' זה בזה והיינו דבעל בשר אי נימול ביום תלי' בדין זה אם משוך שנראה מהול כשהוא מתקשה צריך למול אי לא ויתבאר בהקדם הנלע"ד להביא עוד ראיה ברורה לשיטת האו"ז דבמשוך אפילו נראה מהול כשהוא מתקשה צריך למול דהנה בעיקר הדין דבשאינו נראה מהול כשמתקשה צריך למול מבואר בטור ושו"ע בזה"ל ואם אינו נראה נימול בעת הקישוי צריך לחתוך כו' עד שיהיה נראה כנימול בשעת קישויו והרמב"ם בפ"ב מה' מילה כתב ואם בעת שיתקשה לא נראה מהול חוזרין וקוצצין כו' עד שתראה העטרה גלויה בעת קישוי כו' ע"ש וכ"כ החכם הספרדי הביאו הב"י ע"ש ולכאורה צ"ע מנ"ל דבר זה דצריך לחתוך רק עד שתראה העטרה גלויה בעת קישוי והא עיקר בדיקת הקישוי לא נאמרה אלא לגבי קטן המסורבל שנימול כבר כהלכתו אבל בערל גמור שנימול בפעם ראשון צריך שתהיה העטרה מגולה אפילו שלא בשעת קישוי וכמש"כ החכם הספרדי והאחרונים ועי' להמג"א בסי' של"א דמבואר שם דבערל גמור מדאורייתא לא אזלינן בתר שעת קישוי ובכה"ג שנולד מהול כשהוא מתקשה מוהלין בשבת ע"ש ולפ"ז נהי דבקטן המסורבל בבשר הקילו דבשנראה מהול כשהוא מתקשה א"צ למול כלל. מ"מ בשאינו נראה מהול כשמתקשה דחייבוהו חכמים למול אימא מכיון דזקוק למול יהי' צריך למול מילה גמורה כדין עד שתראה העטרה מגולה אפילו שלא בשעת קישוי כשאר מילה והא בגמ' מבואר בסתם צריך למול ואפ"ל דהיינו מילה גמורה כדין. וצ"ל דס"ל כן מסברא דכיון דבנראה מהול כשהוא מתקשה א"צ למול ה"ה דבשאינו נראה מהול דצריך למול היינו ג"כ רק עד שיראה נימול בעת קישוי ולפ"ז אי נימא דמשוך דמי לבעל בשר דבשנראה מהול כשהוא מתקשה א"צ למול וכמו שנראה מסתימת דברי הראשונים וכמ"ש גם החכם הספרדי וכנ"ל וא"כ ה"ה דבשאינו נראה מהול כשהוא מתקשה דצריך למול היינו ג"כ רק עד שיהיה נראה נימול בשעת קישויו וכמו בעל בשר וכנ"ל, ולפ"ז הרי צע"ג מברייתא מפורשת ביבמות שם דמשוך אין נימול אלא ביום ומשום דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון וכפרש"י שם והרי זה ברור מאוד דהיכי שייך לומר כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון דנבעי למול ביום היינו רק אי נימא דצריך למול מילה גמורה שתראה העטרה מגולה אפילו שלא בשעת קישוי כשאר מילה לכך שפיר שייך לומר דכעין דאורייתא תיקון בכל פרטי מילה ואין נימול אלא ביום. אולם מכיון דבאמת א"צ למול מילה גמורה כדין כשאר מילה דהא אין צריך למול רק עד שתראה העטרה גלויה בעת קישוי דבעלמא בכה"ג לאו מילה הוא כלל ועדיין הוא ערל גמור מה"ת עד שתראה העטרה מגולה אפילו שלא בשעת קישוי ורק דבמשוך ובעל בשר הקילו דסגי בזה. וא"כ כיון דמה"ת בכה"ג לאו מילה הוא ובערל גמור הוי כאילו לא מל כלל א"כ איך שייך לומר בזה דכעין דאורייתא תיקן דאין נימול אלא ביום כיון דבכה"ג לא מקרי מילה כלל וצע"ג

וביותר צע"ג דהנה בתשוב' אחרת נסתפקתי דלפי המבואר בשו"ע יור"ד בסי' זה דהא דנראה מהול א"צ למול היינו אפילו אם אינו נראה רק מיעוט העטרה שנימול סגי וא"צ למולו שנית והוא מדברי תה"ד בסי' רס"ד וכ"כ כל האחרונים לפ"ז איך הדין בשאינו נראה מהול דצריך למול אי ג"כ אינו צריך למול רק מעט עד שיהיה נראה מהול קצת כשמתקשה והיינו עכ"פ לגלות מיעוט העטרה וכמו דלכתחילה אם נראה מהול קצת סגי וא"צ למול ה"ה דבשאינו נראה מהול דצריך למול היינו ג"כ רק למול מעט שיהיה נראה עכ"פ מהול קצת כשמתקשה או דיש חילוק דדוקא לכתחילה בשנראה מהול קצת א"צ למול כלל אבל בשאינו נראה מהול מכיון דזקוק הוא למול צריך למול מילה גמורה לגלות רוב גובה והיקפה של עטרה שלא ישתייר ציצין כלל והוא ספק עצום. וכתבתי להכריע דבר זה ממה שכתבו הרמב"ם והטור והשו"ע דאם בעת שיתקשה לא נראה מהול חוזרין וקוצצין כו' עד שתראה העטרה גלויה בעת קישוי הרי דאף דעיקר בדיקת הקישוי לא נאמרה אלא לגבי קטן המסורבל אבל בערל גמור צריך למול עד שתראה העטרה מגולה אפילו שלא בשעת קישוי מ"מ לא אמרינן מכיון דזקוק למול יהי' צריך למול מילה גמורה כדין עד שתראה העטרה גלויה אפילו שלא בשעת קישוי והיינו בע"כ משום דס"ל דמכיון דמבואר בגמ' דבנראה מהול כשהוא מתקשה א"צ למול ממילא ה"ה דבשאינו נראה מהול א"צ למול רק כ"כ עד שיהיה נראה כנימול בשעת קישוי ולפ"ז נראה ברור דה"ה לענין הקולא דהקילו דגם כשמתקשה לא בעינן שיהיה נראה מהול לגמרי כדין ברוב העטרה אלא דאף בשנראה מהול רק קצת כשמתקשה סגי וא"צ למול. ממילא ה"ה דגם בשאינו נראה מהול דצריך למול היינו ג"כ למול ולחתוך מעט עד שיהיה נראה עכ"פ מהול קצת בשעת קישוי וז"ב מאוד

שוב מצאתי בספר שו"ת חתם סופר סי' רמ"ח דמדבריו שם משמע להדיא כדברינו הנ"ל דלשי' תה"ד וכנ"ל גם בשאינו נראה מהול א"צ למול רק קצת לגלות עכ"פ מיעוט העטרה וע"ש שה"ר לשי' תה"ד דבנראה מהול קצת סגי וא"צ למול מהברייתא דאמרו ליה חכמים לר' יהודא הרבה מלו בימי בן כוזיבא כו' וקשה מאי ראיה הא בימי בן כוזיבא שהמשיכום כותים מפני הגזירה ע"כ הומשכו ונתכסה כל העטרה והמה נימולו שנית רק אך לגלות העטרה קצת ובזה ליכא סכנתא. משא"כ תנא דברייתא דמשוך היינו אף אי העטרה מגולה מ"מ צריך למול שנית באופן שלא ישאר יותר ממיעוטא ע"ז חייש ר"י לסכנתא אע"כ דת"ק נמי לא בעי אלא גילוי עטרה קצת וגם ע"ז פליג ר"י וחייש לסכנתא כו' ע"ש ובספרי האחרונים נתחבטו בכוונת דבריו דאי לא נימא כתה"ד דבנראה מהול קצת אין צריך למול א"כ ודאי לא סגי היכא דכל העטרה מכוסה אם חותכין רק מעט וע"כ צריך למול עד שתתגלה רוב העטרה א"כ בימי בן כוזיבא ג"כ סכנתא הוי ושפיר הוכיחו עי' בשו"ת הגאון מהר"י אסאד סי' רנ"ז ע"ש ולענ"ד דבריו פשוטים ומבוארים הם דבודאי אף אי לא נימא כשי' התה"ד וצריך למול ולגלות רוב העטרה שיהיה נראה נימול כדין מ"מ שפיר אפ"ל דבימי בן כוזיבא נימולו אך מעט לגלות העטרה קצת ומשום דהתם המשיכום כותים באונס להפר ברית קדש שבבשרם ע"כ החמירו ע"ע ועשו כל מה שיוכלו לסכל עצת העובדי כוכבים ונימולו שנית לגלות עכ"פ העטרה קצת ובזה ליכא סכנתא אולם תנא דמשוך צריך שימול דמיירי לענין דינא והיינו ע"כ למול ולגלות רוב העטרה כדין בזה י"ל דאיכא סכנתא. ובע"כ צ"ל כשי' התה"ד דגם בשנראה מהול קצת סגי וא"צ למול וממילא גם בשאינו נראה מהול צריך רק למול ולגלות העטרה קצת והיינו דקאמר ת"ק משוך צריך שימול היינו רק למול קצת ואף ע"ז פליג ר"י דאיכא סכנה ושפיר ה"ר מימי בן כוזיבא כנ"ל

ועכ"פ מכיון שנתבאר לנו דהא דמבואר בגמ' דבשאינו נראה מהול כשמתקשה צריך למול לא מבעי דא"צ למול רק עד שתראה העטרה גלויה בעת קישוי וכמש"כ הרמב"ם והטור והשו"ע אלא דגם כשמתקשה א"צ למול ולגלות רוב העטרה כדין אלא דצריך למול ולחתוך רק מעט לגלות קצת העטרה כשמתקשה דבערל גמור בכה"ג לא מקרי מילה כלל. ולפ"ז אי נימא דמשוך דמי לבעל בשר וכנ"ל א"כ הרי בודאי צע"ג מהברייתא דמשוך אין נימול אלא ביום מאי ענין בזה לומר כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון למול ביום כיון דאין זה מילה כלל רק תיקון בעלמא משום מ"ע וז"ב מאוד ומזה נ"ל להביא ראיה ברורה לשיטת האו"ז דס"ל דמשוך חמור מבעל בשר