פרי יצחק חלק א פג

הוציא הרמב"ם דבעל בשר א"צ למול רק מדברי סופרים מדתנן מתקנו מפני מראית העין דוקא ולא מדין תורה א"כ הרי בודאי צע"ג כנ"ל דאמאי לא מייתי הגמ' ביבמות לסייע לר"ה דמשוך הוי דרבנן ממשנה מפורשת בשבת הנ"ל וכנ"ל אלא דבאמת דברי הכס"מ תמוהים מאוד דאי נימא דהרמב"ם מפרש המשנה דמתקנו מפני מראית העין בשאינו נראה מהול בשעה שמתקשה והיינו הך דאמר שמואל בגמ' ואם לאו צריך למול א"כ מנ"ל להרמב"ם דגם בנרא' מהול בעת שמתקשה מ"מ צריך לתקן הבשר מכאן ומכאן ע"י דחיקת העור לאחריה וכמו שפי' התה"ד וכנ"ל אימא דבנרא' מהול א"צ שום תיקון כלל דלא שייך מראית העין בנראה מהול ומנ"ל להרמב"ם דבר שאינו מפורש בגמ' ועוד דזה הלשון ממש דקתני במשנה מתקנו מפני מראית העין כתב הרמב"ם על נראה כשהוא מהול ולפ"ז דברי הכס"מ צע"ג

ולכן נראה לענ"ד ברור דהרמב"ם מפרש המשנה דקתני מתקנו מפני מראית העין בנראה מהול בשעה שמתקשה והא דקתני מתקנו היינו שמתקן הבשר מכאן ומכאן ע"י דחיקת העור לאחריה כנ"ל אבל א"צ למול ולחתוך באיזמל. והא דאמר שמואל בגמ' דאם אינו נראה מהול צריך למול היינו למול ממש דחוזרין וקוצצין את הבשר המדולדל עד שיראה מהול. ולפ"ז כל דברי הרמב"ם מפורשים במשנה ובגמ' וגם לשונו מכוון עם לשון המשנה והגמ' ועכ"פ לפ"ז לכאורה ניחא שפיר דלא מייתי הגמ' ביבמות לסייע לר"ה דמשוך הוי רק דרבנן ממשנה מפורשת בשבת הנ"ל ומשום דהמשנה מיירי בבעל בשר שנראה מהול בעת שמתקשה ולכן א"צ רק משום מראית העין ולא מדין תורה. אולם הסוגיא ביבמות מיירי ממשוך שאינו נראה מהול וע"ז שקיל וטרי שם אי משוך דאורייתא או דרבנן אולם זה אינו והנה המעיין בכס"מ יראה מה שהכריחו לפרש המשנה בשאינו נראה מהול הוא משום שכתב הרמב"ם ודבר זה הוא מדברי סופרים כו' ואי נימא דהמשנה מיירי בנראה מהול בעת שמתקשה וע"ז קאמר דמתקנו מפני מראית העין א"כ מנ"ל להרמב"ם דגם בשאינו נראה מהול בעת שמתקשה דא"צ למול רק מדברי סופרים ולכן פי' הכס"מ דהמשנה מיירי בשאינו נראה מהול אולם באמת אין צורך לזה דאפילו לפי מש"כ דהרמב"ם מפרש המשנה בנראה מהול בעת שיתקשה מ"מ שפיר מוכח מדברי המשנה דקתני מתקנו מפני מראית העין דגם בשאינו נראה מהול א"צ למול רק מדברי סופרים לא מדין תורה דהנה בע"כ הא דמחלק בגמ' בין נראה מהול לשאינו נראה מהול דבשנראה מהול בשעה שמתקשה א"צ למול הוא רק לפי האמת דבעל בשר א"צ למול רק מדרבנן. דהנה גם בנראה מהול בשעה שמתקשה מ"מ בכה"ג בערל גמור שלא נימול עדיין כהלכתו לא סגי בזה וכמש"כ החכם הספרדי דעיקר בדיקת הקישוי לא נאמרה אלא לגבי המסורבל והמדולדל שנימול כבר כהלכתו אבל לכל השאר צריך שתראה העטרה מגולה אפילו שלא בשעת קישוי וכנ"ל ועי' להמג"א בסי' של"א סק"ג דמשמע שם דמדאורייתא לא אזלינן בתר שעת קישוי וע"ש שכתב דאם לא נראה מהול שלא בשעת קישוי מוהלין בשבת ע"ש ועוד דגם כשמתקשה לא בעינן שיהא נראה מהול כדין ברוב העטרה אלא דגם אם נראה מהול קצת סגי כמ"ש התה"ד דבעלמא בכה"ג הוי ערל גמור אלא משום דבעל בשר א"צ למול רק מדרבנן לכך הקילו דבנראה מהול קצת כשמתקשה סגי וא"צ למול אולם אי נימא דבעל בשר צריך שימול מה"ת פשיטא דאין חילוק כלל דאפילו נראה מהול כשמתקשה ומכש"כ בנראה מהול רק קצת כשמתקשה צריך למול עד שיהיה נראה מהול כדין אפילו שלא בשעת קישוי ולפ"ז אפילו אי נימא דהמשנה דמתקנו מפני מראית העין מיירי בנראה מהול כשמתקשה מ"מ מוכרח דגם בשאינו נראה מהול א"צ למול רק מדרבנן דאי מדאורייתא א"כ גם בנראה מהול כשמתקשה צריך למול מה"ת ולא סגי בתיקון ע"י דחיקת העור לאחריה כנ"ל וז"ב

ועכ"פ מכיון שנתבאר דגם לשיטת הרמב"ם דהמשנה מיירי בנראה מהול מ"מ מוכרח דגם בשאינו נראה מהול א"צ למול רק מדרבנן וכמ"ש הרמב"ם וכנ"ל וא"כ הרי צע"ג בהא דשקיל וטרי הגמ' שם ביבמות אי משוך דאורייתא או דרבנן הא דברי ר"ה הוא משנה מפורשת דאם היה בעל בשר מתקנו מפני מראית העין ולא מדין תורה ובע"כ מוכרח מזה דיש חילוק בין משוך לבעל בשר אפילו לענין דאורייתא דאע"ג דמפורש במשנה שבת הנ"ל דבעל בשר א"צ למול רק מדרבנן מ"מ שקיל וטרי הגמ' ביבמות שם אי משוך דאורייתא או דרבנן וס"ד דמשוך דאורייתא וא"כ גם לפי האמת דשניהם דרבנן בודאי דאפ"ל דמשוך חמור מבעל בשר וכיון דבכל הסוגיא דמשוך מפורש בסתם דמשוך צריך למול מדרבנן ולא חילק בין נראה מהול לשאינו נראה מהול בודאי דאפ"ל דמשוך חמור מבעל בשר דאפילו נראה מהול כשמתקשה צריך למול וכשיטת האו"ז והרמב"ם כנ"ל

ועוד נלע"ד לה"ר לשיטת האו"ז דע"כ יש חילוק בין משוך לבעל בשר ומשום דראוי לתת לב בהא דבכל הסוגיא דיבמות שם מדובר רק מדין המשוך דר"ה אמר דינו על משוך וכן הברייתות דמשוך צריך שימול ומשוך אוכל בתרומה וכן הא דמשוך אין נימול אלא ביום הכל מדובר במשוך ולא הזכירו בעל בשר כלל ואילו בסוגיא דשבת שם מתבאר הכל בבעל בשר דבמשנה שם תנן ואם היה בעל בשר מתקנו כו' וכן שמואל והברייתא דרשב"ג קבעו דבריהם על קטן המסורבל בבשר ולא הזכירו משוך כלל וביותר דבתוספתא תניא להו גבי הדדי ובתחילה מבואר הברייתא דמשוך צריך שימול וכן הא דמשוך אין נימול אלא ביום ובתר הכי תניא רשב"ג אומר קטן המסורבל בבשר רואין אותו כ"ז שמתקשה כו' וקשה מ"ש דשבק רשב"ג דין המשוך ונקט מסורבל בבשר ומזה נראה להביא ראיה לשיטת האו"ז דיש חילוק לדינא בין משוך לבעל בשר דמשוך חמור מבעל בשר דאפילו נראה מהול כשמתקשה צריך למול ולכן כל הסוגיא דשבת דמחלק בין נראה מהול כשמתקשה לשאינו נראה מהול נקט דוקא בעל בשר דבמשוך אין חילוק כלל וכנ"ל והסוגיא דיבמות דמדובר הכל במשוך הנה ר"ה והברייתא דתניא דמשוך אוכל בתרומה דמשמעינן דמשוך אוכל בתרומה דבר תורה דא"צ למול מה"ת וכמ"ש בחי' הרשב"א בודאי ניחא שפיר דנקטי משוך דמשמעינן רבותא דגם משוך לא הוי אלא מדרבנן דבבעל בשר ליכא רבותא דמשנה מפורשת היא כנ"ל והברייתא דמשוך צריך שימול אפ"ל משום דמיירי בכל גווני אפילו בנראה מהול בשעה שמתקשה ולכך נקט משוך. וכן הברייתא דמשוך אין נימול אלא ביום וכנ"ל ועכ"פ מוכרח כשיטת האו"ז דמשוך ובעל בשר חלוקים הם בדיניהם וכנ"ל

ואחרי אשר נתברר לנו היטב שיטת האו"ז דס"ל דמשוך חמור מבעל בשר דאפילו נראה מהול כשמתקשה צריך למול דהוי כערל גמור וזהו גם שיטת הרמב"ם ופרש"י כנ"ל. מעתה נבא לנידון דידן לענין הספק שנסתפק כת"ר בבעל בשר שאינו נראה מהול כשמתקשה דצריך למולו אם אינו נימול אלא ביום וכתבנו דלכאורה הדבר פשוט דדמי למשוך דהוי ג"כ רק דרבנן ומפורש בברייתא יבמות שם דאין נימול אלא ביום וכנ"ל ומעתה נראה דכ"ז הוא רק לפי הנראה מסתימת הראשונים דאין חילוק כלל בין משוך לבעל בשר וגם במשוך אם נראה מהול כשהוא מתקשה א"צ למול וכמש"כ גם החכם הספרדי וכנ"ל. אולם לפי שיטת האו"ז דמשוך חמור מבעל בשר דאפילו בנראה מהול כשהוא מתקשה צריך למול דהוי כערל גמור לפ"ז אין ראיה כלל ממשוך לבעל בשר דהא הטעם דמשוך אין נימול אלא ביום הוא משום דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון וכפרש"י ביבמות שם ולפ"ז י"ל דדוקא במשוך כן הוא דלכל מילי כעין דאורייתא תיקנו לגביה דאפילו בנראה מהול כשמתקשה צריך למול דהוי כערל גמור ולכן ג"כ כעין דאורייתא תיקון דאינו נימול אלא ביום אולם בבעל בשר דבלא"ה לא תקנו לגביה כעין דאורייתא דהא אף בשנראה מהול קצת כשמתקשה א"צ למול דבערל גמור בכה"ג הוי כאילו לא נימול כלל ומ"מ בבעל בשר