פרי יצחק חלק א פב

רס"ג שכתב משוך פי' שנימול כבר ומשך העור עד שנתכסה מילתו שצריך למול פעם אחרת ע"ש דלאו דוקא משך בעצמו אלא משום דנמשך מאליו לא שכיח לכך כתב משך כנ"ל ואין לומר דמ"מ מש"כ האו"ז אח"כ לספק במשוך שנראה מהול כשהוא מתקשה אם צריך למול היינו דוקא במשך בעצמו עור ערלתו דהא מהיכי תיתי לספק בזה ולהחמיר במשך בעצמו כיון דר"ה בודאי מיירי בכל גווני כנ"ל ובע"כ צ"ל דמש"כ האו"ז להחמיר במשוך יותר מבעל בשר הוא בעיקר דין משוך דאמר ר"ה דצריך למול דלעולם חמור מבעל בשר דאפילו בנראה מהול כשהוא מתקשה צריך למול ולפ"ז בע"כ דהראשונים נחלקו בזה עם האו"ז וכן החכם הספרדי וכנ"ל

וראיתי בספר שו"ת חתם סופר ח' יור"ד סי' רמ"ח שכתב לה"ר לשי' התה"ד דס"ל דהא דמבואר בגמ' בבעל בשר דאם נראה מהול כשהוא מתקשה א"צ למול היינו אפילו נראה מהול קצת מן העטרה סגי וכמבואר ג"כ בשו"ע והביא הח"ס ראיה לזה מהסוגיא דמשוך ביבמות שם ע"ש ולפ"ז אי נימא כדבריו להכריח מהסוגיא דבמשוך ג"כ אפילו בנראה מהול קצת א"צ למול וא"כ מכש"כ לענין זה דמבואר בגמ' גבי בעל בשר דאזלינן בתר שעת קישוי דה"ה במשוך אם נראה מהול כשמתקשה א"צ למול ודלא כשי' האו"ז הנ"ל אולם באמת אין ראיותיו מכריעות כלל וע"ש דמה שדקדק מלשון רש"י שכתב משוך מהול שנמשכה ערלתו וכסתה העטרה ומשמע מלשונו שכסתה כל העטרה אבל אם לא כסתה כל העטרה לא דאל"כ הך וכסתה העטרה מיותר אלא ע"כ משמע קצת כל שלא כסתה כל העטרה לאו משוך הוא שצריך מילה שנייה ע"ש הוא באמת דקדוק קלוש וגם הח"ס כתב כי הוא כדמות ראיה אולם אם נבא לדייק בלשון רש"י נלענ"ד לה"ר להיפך דס"ל לרש"י במשוך דלא כתה"ד. והוא ע"פ מ"ש הגאון בעל תבואת שור בחי' בכור שור בשבת שם שהאריך להוכיח מדברי הראשונים פרש"י והתו' דעטרה דלגבי מילה הוא רק חוט גבוה הסובב בעצמו אבל אותו בשר הנמשך מחוט הגבוה שמשפע ויורד לסוף הגיד לא נקרא כ"א למטה מן העטרה דלא כמש"כ החכם הספרדי שהביא הב"י בסי' רס"ד שהכריע דעטרה דלגבי מילה הוא כל הבשר שבראש הגיד כולו ע"ש והנה לשיטת התה"ד בסי' רס"ד דהא דמבואר בגמ' דבגרא' מהול כשהוא מתקשה א"צ למול היינו דאף בנראה מהול קצת סגי וכמבואר גם בשו"ע דאפילו אי לא נראה רק מיעוט העטרה שנימול סגי לפ"ז אם נראה מהול כל הבשר שבראש הגיד עד החוט הסובב בודאי דמקרי נראה מהול ולא מבעי לדעת החכם הספרדי דעטרה דלגבי מילה הוא כל הבשר שבראש הגיד בודאי דהוא נראה מהול אולם נראה דאף לשיטת הת"ש וכנ"ל ג"כ בכה"ג מקרי נראה מהול כיון שנראה מהול כל הבשר שבראש הגיד עד החוט אע"פ שהעטרה גופה דהיינו החוט הסובב בעצמו מכוסה והרי לא נראה מן העטרה כלום מ"מ מקרי נראה מהול. ומ"ש התה"ד ובשו"ע שנראה מיעוט העטרה הוא לאו בדוקא או משום דס"ל כהחכם הספרדי דכל הבשר שבראש הגיד מקרי עטרה וכנ"ל וא"כ לעולם בשנראה מהול קצת בע"כ נראה מיעוט העטרה אולם לדינא אין חילוק וכנ"ל וכתבתי מזה במ"א בס"ד. ועכ"פ לפ"ז נראה דהיינו שכתב רש"י משוך מהול שנמשכה ערלתו וכסתה העטרה לרבותא דאף שהעטרה לבד מכוסה וכל הבשר שבראש הגיד עד העטרה הוא מגולה דבבעל בשר בכה"ג מקרי נראה מהול מ"מ במשוך צריך למול מדרבנן ומשום דבמשוך אפילו נראה מהול כשמתקשה צריך למול וכשי' האו"ז וכנ"ל דאי נימא דבמשוך ג"כ בנראה מהול קצת א"צ למול כמו בעל בשר לא הו"ל לרש"י לפרש שכסתה העטרה דזה לבד מקרי נראה מהול וכנ"ל והו"ל לומר שכסתה ראש הגיד ועי' פרש"י במשנה גבי ואם היה בעל בשר כו' ובסנהדרין דף מ"ד גבי עכן משוך בערלתו היה בפרש"י שם והארכתי בזה במ"א בס"ד

עוד הביא בשו"ת חתם סופר שם ראיה לדברי התה"ד מסוגיא הנ"ל מהברייתא דאמרו ליה חכמים לר' יהודה הרבה מלו בימי בן כוזיבא והולידו כו' וקשה מאי ראיה הא התם בימי בן כוזיבא המשיכו עובדי כוכבים באונס בשעת השמד ובע"כ המשיכום לכסות כל העטרה שיהיו נראים כערלים גמורים ונימולו שנית לגלות עכ"פ העטרה קצת ובזה ליכא סכנתא משא"כ תנא דברייתא דמשוך צריך מילה שנית היינו אי אפילו העטרה מגולה וצריך למול לגלות רוב העטרה ובזה אפשר דאיכא סכנה אלא ע"כ דת"ק נמי לא בעי אלא גילוי עטרה קצת עכ"ל הח"ס. והנה באמת אין דבריו מספיקים דאכתי קשה לפי הס"ד דמשוך דאורייתא א"כ בודאי דהא דקתני משוך צריך שימול היינו מילה גמורה כדין לגלות רוב העטרה וא"כ מאי השיבו ליה חכמים לר"י מימי בן כוזיבא אך באמת יש לישב בפשיטות דידוע היה לחכמים דבימי בן כוזיבא מלו כדין או דס"ל להגמ' דאם לא היה אפשר למול כדין ולגלות רוב העטרה לא הי"ל למול כלל. ותו דמאן לימא לן דלר' יהודה גם למול קצת לא איכא סכנתא ועכ"פ אין ראיה זו מכרעת כלל

אולם נלע"ד להביא ראיה ברורה לשיטת האו"ז דיש חילוק ע"כ בין משוך לבעל בשר דהנה לכאורה צע"ג בהא דשקיל וטרי הגמ' ביבמות שם על דברי ר"ה אי משוך דאורייתא או דרבנן ומתחילה פריך לר"ה מהברייתא דתניא משוך צריך שימול וס"ד דהוא מדאורייתא ואח"כ מייתי סייעתא לר"ה מהברייתא דמשוך אוכל בתרומה וכפי גי' הראשונים ופרש"י ואח"כ בעי לומר דהוא פלוגתא דתנאי אי משוך דאורייתא או דרבנן עד דמסיק דכ"ע משוך דרבנן וקשה טובא הא לכאורה כל עיקר דברי ר"ה דמשוך הוי רק דרבנן הוא משנה מפורשת בשבת שם (דף קל"ז) דתנן ואלו הן ציצין כו' ואם היה בעל בשר מתקנו מפני מראית העין ע"ש הרי מבואר בהדיא דמכיון שנימול כהוגן אע"ג שאח"כ חזר הבשר וחיפה את העטרה ואינו נראה מהול מ"מ א"צ למול רק מדרבנן מפני מראית העין ולא מדאורייתא ולפ"ז כל עיקר דברי ר"ה במה שחידש דבר תורה משוך אוכל בתרומה ועי' בחי' הרשב"א דחידושו של ר"ה אינו אלא שהוא אוכל בתרומה דבר תורה ע"ש והיינו דמשוך הוי רק דרבנן דמכיון שנימול פעם אחת כהוגן שוב אם נמשך ערלתו וכיסה העטרה א"צ למול מן התורה הוא משנה מפורשת בשבת הנ"ל וא"כ במאי שקיל וטרי הגמ' ומאי פריך לר"ה מברייתא כיון דדברי ר"ה מפורשים במשנה שבת הנ"ל

והנה לא מבעי לפרש"י שפירש שם במשנה מתקנו ומשפע באיזמל מאותו עובי כו' ע"ש והיינו דצריך למול דלפ"ז צ"ל שמפרש המשנה דאם היה בעל בשר בשאינו נראה מהול בשעה שמתקשה והיינו הך דאמר שמואל בגמ' קטן המסורבל בבשר רואין אותו כ"ז שמתקשה כו' ואם לאו צריך למול וכמו שפי' התה"ד בסי' רס"ד לפרש"י וכ"כ הב"ח בתשובה סי' ק"כ ע"ש. דבודאי ראיה ברורה מכאן דמשוך הוי רק דרבנן דהא מפורש בהדיא דבעל בשר שאינו נראה מהול צריך למולו רק מפני מראית העין ולא מדין תורה אולם אפילו לפי שיטת הרמב"ם וכמו שנבאר ג"כ קשה כנ"ל והנה הרמב"ם כתב בפ"ב מה' מילה הלכה ה' קטן שבשרו רך ומדולדל ביותר או שהיה בעל בשר כו' רואין אותו בעת שיתקשה אם נראה שהוא מהול א"צ כלום וצריך לתקן את הבשר מכאן ומכאן מפני מראית העין ואם בעת שיתקשה לא נראה מהול חוזרין וקוצצין את הבשר המדולדל כו' ודבר זה הוא מדברי סופרים אבל מן התורה אעפ"י שהוא נראה כערל הואיל ומל אינו צריך למול פעם שנייה עכ"ל ועי' בתה"ד סי' רס"ד שפי' דברי הרמב"ם במש"כ וצריך לתקן את הבשר כו' היינו לטרוח עם הקטן לדחוק העור לאחריה ולקשור אותו שם סביב הגיד אבל אם אי אפשר בדרך זה אין לחתוך ולקצץ כלום מן העור ע"ש ועי' בכס"מ שכתב ז"ל ומ"ש ודבר זה הוא מדברי סופרים הוא מדתנן מתקנו מפני מראית העין ובשאינו נראה מהול בעת שמתקשה עסקינן וקאמר דמפני מראית העין דוקא הוא דמתקנו אבל לא מדין תורה עכ"ל הכס"מ והנה לפי דבריו דגם הרמב"ם מפרש המשנה דמתקנו מפני מראית העין בשאינו נראה מהול בעת שמתקשה וכמו שפי' התה"ד לשיטת רש"י ומזה באמת