פרי יצחק חלק א פ

דרבנן מדסגי אם נראה מהול כשמתקשה כנ"ל וה"ה למשוך וכן מבואר מזה דבעל בשר צריך שימול ודלא כר' יהודה דס"ל דמשוך לא ימול מפני הסכנה דאפשר דלר"י גם בעל בשר לא ימול וכן הרמב"ם והסמ"ג והשו"ע שכתבו הדין דבעל בשר עפ"י הסוגיא דשבת שם לפיכך השמיטו כל דין המשוך דהוא דבר אחד כנ"ל וממוצא דבר נלמוד דמשוך ובעל בשר שוים הם בכל הדינים והא דמבואר בבעל בשר דאם נראה מהול כשמתקשה א"צ למול ה"ה למשוך וכן בהא דמבואר בברייתא יבמות שם דמשוך אין נימול אלא ביום ה"ה לבעל בשר דאין חילוק כלל וכנ"ל

אלא דבכל זה עדיין צע"ג מה שהשמיטו הראשונים הדין המפורש בברייתא יבמות שם דמשוך אין נימול אלא ביום ואף דמשוך לא הוי רק מדרבנן ומשום דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון והוי כשאר מילה שלא בזמנה דאין נימול אלא ביום וכפרש"י שם ואף ר"א בר"ש דפליג שם בברייתא היינו משום דס"ל דגם כל מילה שלא בזמנה נימול בלילה אבל בלא"ה מודה דמשוך הוי כשאר מילה שלא בזמנה וכנראה בסוגיא שם. ורק הטור הביא כל הברייתא בסי' רס"ג אולם הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והסמ"ג ורבותינו בעלי השו"ע השמיטו דבר זה וצע"ג שהשמיטו ברייתא מפורשת דמשוך אין נימול אלא ביום. הן אמת דבברייתא חשיב התם גם שאר דברים וז"ל הברייתא משוך ונולד כשהוא מהול וגר שנתגייר כשהוא מהול וקטן שעבר זמנו ושאר כל הנימולים לאתויי מי שיש לו שתי ערלות אין נימולין אלא ביום כו' ע"ש והרי"ף והרא"ש השמיטו כל הברייתא מיהו הרי"ף והרא"ש בשבת פ' ר"א דמילה הביאו ברייתא אחרת לענין מילה שלא בזמנה וז"ל אין לי אלא הנימול לשמנה שיהא נימול ביום לתשעה ולעשרה כו' ושאר כל הנימולין מנין שלא יהא נימולין אלא ביום ת"ל וביום השמיני כו' ע"ש וזהו ברייתא אחרת דמייתי ביבמות שם ע"ב ע"ש אלא דגירסת הרי"ף והרא"ש הוא בברייתא ושאר כל הנימולין כנ"ל וכ"ה בשאילתות דרב אחאי גאון פ' וירא ובבה"ג ע"ש ולפ"ז אפ"ל דכל הני דחשיב שם בברייתא ביבמות דצריכין מילה מדאורייתא זהו נכלל במה שהביאו הרי"ף והרא"ש הברייתא דשאר כל הנימולין אין נימולין אלא ביום. אולם המשוך דהוי רק מדרבנן בודאי דאין ללמוד מזה דהא כל הני מדאורייתא אין נימולין אלא ביום ומפיק ליה מקרא דכתיב וביום השמיני אולם משוך דהוי רק מדרבנן והא דנימול ביום הוא רק משום דכל דתיקון כעין דאורייתא תיקון בודאי אין ללמוד כלל מזה וביותר דהא ביבמות שם ס"ד דהגמ' מתחילה דפליגי בזה תנאי ולמ"ד משוך דרבנן באמת נימול אפי' בלילה. אלא דמ"מ מסיק הגמ' דלכ"ע משוך הוי כשאר מילה שלא בזמנה ואין נימול אלא ביום ומשום דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ולפ"ז צע"ג על כל הראשונים הנ"ל שהשמיטו דין מפורש בברייתא דמשוך אין נימול אלא ביום ואין לומר דהראשונים סמכו בזה ג"כ על הסוגיא דבעל בשר וכנ"ל דהא גם בבעל בשר לא הזכירו כלל מדין זה אי אין נימול אלא ביום וגם בגמ' אין מפורש דין זה בבעל בשר רק במשוך ולפ"ז צע"ג כנ"ל וביותר על רבותינו בעלי השו"ע שהשמיטו דבר זה משלחנם הטהור וכנ"ל

ועכ"פ איך שיהיה מ"מ בודאי הדין דין אמת דמשוך אין נימול אלא ביום דאין לדחות בשום אופן ברייתא מפורשת ומסקנת הגמ' ביבמות שם כנ"ל ולפ"ז כיון דבהכרח צ"ל בדעת הראשונים שהשמיטו לגמרי כל הסוגיא דמשוך והיינו משום דסמכו בכ"ז על מה שהביאו הסוגיא דבעל בשר וכנ"ל ולפ"ז נראה דאין חילוק כלל בין משוך לבעל בשר והא דמבואר בברייתא ביבמות שם דמשוך אין נימול אלא ביום ה"ה לקטן המסורבל בבשר דאין נימול אלא ביום וכן בהא דמבואר בגמ' שבת שם לגבי קטן המסורבל בבשר דאם נראה מהול כשהוא מתקשה אין צריך למול ה"ה למשוך וכנ"ל

אמנם מצאתי לרבינו בעל אור זרוע בספר אור זרוע הגדול בה' מילה סי' צ"ח שהחמיר באמת במשוך יותר מבעל בשר וס"ל דבמשוך אפילו אם נראה מהול כשמתקשה צריך למול וע"ש שהביא מתחילה כל הסוגיא דבעל בשר בשבת שם ואח"כ כתב והיכא שנימול כהלכתו ואח"כ משך עור ערלתו עד שכיסה העטרה ונראה כאילו לא מל אמר רב הונא דצריך למול מדרבנן מיהו איני יודע אם כשמתקשה נראה מהול אם צריך אז למול אם לאו ולכאורה נראה דאפ"ה צריך למול שאל"כ מאי סייעתא מייתי ליה לרב הונא מדתניא משוך ונולד כשהוא מהול הרי אלו אוכלין בתרומה דאיסור דרבנן לוקמיה לברייתא שמתקשה ונראה מהול ודרב הונא במתקשה ואינו נראה מהול ולעולם דאורייתא. אלא שמע מינה דמשוך דרבנן אפילו במתקשה ונראה מהול עכ"ל האו"ז ע"ש. הרי דהאור זרוע הביא באמת שתי הסוגיות ממשוך ובעל בשר וס"ל לדינא דמשוך חמור מבעל בשר דאפילו אם נראה מהול כשמתקשה צריך למול והיינו בע"כ משום דמשוך הוי כערל גמור וצריך שיהיה. נראה מהול אפילו שלא בשעת קישוי וכמש"כ החכם הספרדי שהביא הב"י בסי' זה וכנ"ל. והנה לדעת האו"ז דבמשוך לא מהני אם נראה מהול כשמתקשה דאפ"ה צריך למול לפ"ז נראה ברור דגם לענין הקולא שהקילו חכמים בבעל בשר דסגי בנראה מהול קצת דהיינו גם אי נראה רק מיעוט העטרה שנימול סגי וא"צ למול וכמבואר בשו"ע וכנ"ל. ה"ה דבמשוך לא מהני אם נראה מהול קצת אלא דצריך שיהיה נראה מהול לגמרי כדין אפילו שלא בשעת קישוי ומשום דהוי כערל גמור וכנ"ל ועכ"פ הרי דס"ל להאו"ז דמשוך ובעל בשר תרי מילי נינהו ומשוך חמור באמת יותר מבעל בשר דאפי' נראה מהול כשמתקשה צריך למול ודלא כנראה מסתימת דברי הראשונים הנ"ל וכנ"ל

הן אמת דראיית האו"ז צע"ג ומתחילה נבאר כוונת דבריו דצריכים ביאור דהנה שם ביבמות יש גירסאות שונות דגירסת ספרים דידן הוא מיתיבי משוך ונולד כשהוא מהול הרי אלו אוכלין בתרומה והיינו דמקשה מהברייתא להא דאמר רב הונא דמשוך אסור מדרבנן בתרומה אולם הראשונים הביאו גירסא אחרת דגרסי תניא דמסייע ליה לר"ה והיינו דמייתי סייעתא לר"ה להא דאמר דמשוך אוכל בתרומה דבר תורה. ומשום דמשמע ליה דהא דקתני הרי אלו אוכלין בתרומה היינו מן התורה וכמו שפי' רש"י ותו' שם ועי' בחי' הרשב"א והריטב"א שם והנה ראית האו"ז הוא ע"פ גירסת הספרים דמסייע ליה וכמבואר בדבריו בהדיא וכנ"ל והיינו דמייתי ראיה דבמשוך אפילו נראה מהול כשמתקשה צריך למול דאי נימא דבנראה מהול א"צ למול ומותר בתרומה ור"ה מיירי דוקא במשוך שאינו נראה מהול כשמתקשה א"כ מאי מייתי סייעתא לר"ה מהברייתא דדבר תורה משוך אוכל בתרומה דלמא מיירי הברייתא דוקא במשוך שנראה מהול כשהוא מתקשה אבל משוך שאינו נראה מהול אפ"ל דלעולם מה"ת אינו אוכל בתרומה דצריך למול מדאורייתא ובע"כ צ"ל דר"ה מיירי אף במשוך שנראה מהול כשהוא מתקשה ג"כ צריך למול ואסור מדרבנן בתרומה ולפ"ז מייתי סייעתא לר"ה מברייתא דלכה"פ משוך שנראה מהול כשמתקשה אוכל מן התורה בתרומה כן נראה לכאורה בכוונת דבריו אבל הוא דוחק דהא אפילו אי נימא דהא דאמר ר"ה מדבריהם גזרו עליו היינו רק באינו נראה מהול מ"מ הא דאמר ר"ה ד"ת משוך אוכל בתרומה זהו בודאי בכל גווני דכש"כ בשנראה מהול א"כ הא ג"כ אפ"ל דמייתי ראיה דלכה"פ בנראה מהול אוכל בתרומה דבר תורה ולכן נראה לענ"ד בביאור דברי האו"ז דהוא כך דהנה לפי הגירסא דמסייע ליה לר"ה דמשמע ליה דהא דקתני משוך אוכל בתרומה היינו מה"ת צ"ל דהא דקתני בברייתא סתמא אוכל בתרומה היינו משום דמדרבנן בודאי אסור בתרומה כדקתני משוך צריך שימול ולא צריך לפרושי וע"ש בתו' ולפ"ז נראה דראיית האו"ז הוא כך דאי נימא דמשוך שנראה מהול כשהוא מתקשה א"צ למול ואוכל גם מדרבנן בתרומה א"כ מאי מייתי סייעתא לר"ה מהברייתא דמשוך אוכל בתרומה מן התורה דלמא מיירי הברייתא במשוך שנראה מהול כשהוא מתקשה והא דקתני אוכל בתרומה היינו