פרי יצחק חלק א עט

אומר קטן המסורבל בבשר רואין אותו כ"ז שמתקשה ואינו נראה מהול צריך למולו ואם לאו אין צריך למול מאי בינייהו איכא בינייהו נראה ואינו נראה עכ"ל הגמ' וע"ש בפרש"י וגמ' זו הביאו כל הראשונים להלכה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ובטור ושו"ע יור"ד סי' רס"ד וז"ל הרמב"ם בפ"ב מה' מילה הלכה ה' קטן שבשרו רך ומדולדל ביותר או שהיה בעל בשר עד שיראה כאילו אינו מהול רואין אותו בעת שיתקשה אם נראה שהוא מהול אין צריך כלום וצריך לתקן את הבשר מכאן ומכאן מפני מראית העין ואם בעת שיתקשה לא נראה מהול חוזרין וקוצצין את הבשר המדולדל מכאן ומכאן עד שתראה העטרה גלויה בעת קישוי ודבר זה הוא מדברי סופרים אבל מן התורה אעפ"י שהוא נראה כערל הואיל ומל אינו צריך למול פעם שנייה עכ"ל וכן הוא בטור ושו"ע יור"ד סי' רס"ד בשינוי לשון מעט ע"ש ולא נתברר בדבריהם אם מילה זו של קטן בעל בשר שאינו נראה מהול צריך להיות ביום דוקא כדין מילה גמורה דקי"ל דאפילו מילה שלא בזמנה אין נימול אלא ביום או דיכול למולו אפילו בלילה והוא חקירה גדולה וצע"ג

והנה לכאורה הדבר מפורש בהדיא ביבמות פ' הערל (דף ע"ד) דאיתא שם אמר רב הונא דבר תורה משוך אוכל בתרומה ומדבריהם גזרו עליו מפני שנראה כערל ופרש"י משוך מהול שנמשכה ערלתו וכסתה את העטרה ע"ש ושקיל וטרי בגמ' שם אי משוך דאורייתא או דרבנן עד דמסיק לימא כתנאי משוך ונולד כשהוא מהול וקטן שעבר זמנו ושאר כל הנימולים לאתויי מי שיש לו שתי ערלות אינן נימולין אלא ביום ר' אלעזר ב"ר שמעון אומר בזמנו אין נימולין אלא ביום שלא בזמנו נימולין ביום ובלילה מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר משוך דאורייתא ומר סבר משוך דרבנן ותסברא כו' אלא דכ"ע משוך דרבנן וקטן שעבר זמנו דאורייתא והכא בהא קמיפלגי מר סבר דרשינן וביום ומר סבר לא דרשינן וביום כו' ועי' פרש"י נימא כתנאי מילתא דר"ה אי משוך דאורייתא או דרבנן כו' מר סבר דרשינן וביום כו' לאתויי מילה שלא בזמנה ואף ע"ג דמשוך מהכא לא מיתרבי דהא מדרבנן הוא ובתר הכי תיקון כיון דקטן שעברה זמנו מיתרבי ואע"ג דשלא בזמנו הוא האי נמי תיקנוה רבנן כעין דאורייתא ומר סבר לא דרשינן וביום ולא גמרינן מיניה קטן שעבר זמנו ונימול אפילו בלילה וכ"ש משוך דמדרבנן הוא עכ"ל ע"ש והמתבאר מסוגיא זו דלכ"ע משוך אין נימול אלא ביום ואף ר"א בר"ש דפליג היינו משום דס"ל באמת דכל מילה שלא בזמנה נימול אפילו בלילה אולם אם איתא דמילה שלא בזמנה אין נימול אלא ביום וכדקי"ל באמת גם משוך אין נימול אלא ביום ואע"ג דלכ"ע הוי משוך רק דרבנן ומשום דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ולפ"ז לכאורה פשיטא דה"ה לבעל בשר דאין נימול אלא ביום דוקא דבודאי אין חילוק כלל בין משוך לקטן המסורבל בבשר דשניהם צריך למול מדרבנן ומ"ש בעל בשר ממשוך

וכעין ספק זה יש לחקור ג"כ במשוך בהא דמפורש בבעל בשר ולא במשוך דהנה המתבאר מדברי הפוסקים יש שני קולות דהקילו חכמים בבעל בשר שכבר נימול פעם אחת כהלכתו מערל גמור שלא נימול עדיין כהלכתו כלל האחת דאם נראה מהול כשהוא מתקשה אף דכשאינו מתקשה אינו נראה מהול מ"מ שוב אין צריך למולו וכמבואר בגמ' בהדיא משא"כ בערל גמור צריך למולו עד שתהא העטרה גלויה אפילו שלא בשעת קישוי וכמו שכתב החכם הספרדי הביאו הב"י בסי' זה ז"ל ויראה ודאי שבדיקת הקישוי לא נאמרה אלא לגבי המסורבל והמדולדל שנימולו תחלה כהלכתן אבל לכל השאר צריך שתראה העטרה מגולה אפילו שלא בשעת קישוי עכ"ל ע"ש וכ"כ הב"ח ע"ש ואף דהש"ך שם בס"ק י"ב הקשה על החכם הספרדי מהירושלמי והניח בצ"ע מ"מ כבר הסכימו כל האחרונים כדעת החכם הספרדי ועי' בשו"ת שמש צדקה סי' י"ג ובשו"ת חתם סופר יור"ד סי' רמ"ח ועי' להמג"א בסי' של"א סק"ג ע"ש והשנית דגם כשמתקשה א"צ שיהא נראה מהול לגמרי כדין ורק אף אם נראה מהול קצת כשמתקשה סגי וכמש"כ התה"ד בסי' רס"ד וכ"כ הרמ"א בסי' זה ז"ל וא"צ שיהא נראה בעת קישוי' רוב העטרה הואיל ונימול פעם אחת כהוגן אפילו אינו נראה רק מיעוט העטרה שנימול סגי וא"צ למולו שנית כו' ע"ש וכ"כ כל האחרונים ולפ"ז יש לחקור בדין המשוך המבואר בגמ' יבמות הנ"ל דצריך למול שנית מדרבנן אי ג"כ סגי בנראה מהול קצת כשמתקשה שוב אין צריך למול שנית או דלמא שאני משוך מבעל בשר דאפילו אם נראה מהול קצת כשמתקשה מ"מ צריך למול עד שיהא נראה מהול לגמרי אפילו שלא בשעת קישוי כדין ערל גמור והנה גם בזה נראה לכאורה דאין חילוק כלל בין משוך לבעל בשר דשניהם הוא רק דרבנן ובודאי חד דינא אית להו וכן נראה מדברי החתם סופר סי' רמ"ח שהביא ראיה באמת לדברי התה"ד דסגי בנראה מהול קצת כשמתקשה מהסוגיא דמשוך ביבמות שם ע"ש הרי דפשיטא ליה דאין חילוק כלל בין משוך לבעל בשר וגם במשוך סגי בנראה מהול קצת כשמתקש' וא"צ למול

וכאשר התבוננתי בדברי הראשונים בדין המשוך מצאתי דברים סתומים וחתומים. דהנה הרי"ף והרא"ש ביבמות שם השמיטו לגמרי כל הסוגיא דמשוך ואף דלגבי תרומה בהא דאמר ר"ה דמשוך אסור באכילת תרומה דמדבריהם גזרו עליו אין להם עסק בזה מ"מ בעיקר הדין דשקיל וטרי בסוגיא שם אי משוך הוי דאורייתא או דרבנן ומסיק דלכ"ע משוך דרבנן לא היה להם להשמיט דבר זה ועוד דנ"מ גדולה לדינא דאם משוך הוי דאורייתא הרי הוא כערל גמור ובודאי לא מהני בנראה מהול קצת כשמתקשה אולם אם משוך הוי רק דרבנן ממילא גם בנראה מהול קצת כשמתקשה סגי כמו בעל בשר וכן מייתי הגמ' ברייתא דפליגי חכמים ור' יהודה דתניא משוך צריך לימול ור' יהודה אומר לא ימול מפני שסכנה היא לו ולא היה להם להשמיט גם זה וכן הרמב"ם ז"ל בה' מילה לא הזכיר כלל מדין המשוך ורק בפ"ז מה' תרומות הלכה י' כתב משוך מותר לאכול בתרומה ואע"פ שנראה כערל ומדברי סופרים שימול פעם שנייה עד שיראה מהול ע"ש וגם זה צע"ג שלא הזכיר מדין המשוך כלום בה' מילה ואין לומר דמה שכתב הרמב"ם בפ"ב מה' מילה קטן שבשרו רך ומדולדל ביותר או שהיה בעל בשר כו' הנה בשרו רך ומדולדל זהו המשוך המבואר ביבמות שם. דזה אינו דמשוך הוא דע"י מיעוך נמשכה ערלתו ועי' פרש"י ביבמות שם ובסנהדרין (דף מ"ד) גבי עכן משוך בערלתו הוה ופרש"י משך עור אמתו תמיד כו' ע"ש וכ"כ החכם הספרדי שהביא הב"י בסי' זה ז"ל ואם נמשכה ערלתו ע"י מיעוך עד שתכסה העטרה או שהיה מסורבל בבשר או מדולדל כו'. הרי דנמשך ערלתו ע"י מיעוך ומסורבל ומדולדל תרי מילי נינהו אך באמת מש"כ הרמב"ם קטן שבשרו רך ומדולדל ביותר או שהיה בעל בשר הכל הוא פי' דבעל בשר ועי' להרמב"ם בפי' המשנה בשבת שם בעל בשר איש שמן או רפוי הבשר כי מרפיון הבשר ודלדולו ותלייתו יראה האדם ערל אעפ"י שהוא נימול עכ"ל ועי' בסוף ספר חכמת אדם מה שהגיה בפי' המשנה שם ועכ"פ הרי דמ"ש הרמב"ם קטן שבשרו רך ומדולדל ביותר זהו ג"כ בעל בשר כנ"ל ולפ"ז צע"ג שלא הזכיר בה' מילה כלום מדין המשוך וכפי הסוגיא דיבמות הנ"ל ובטור ושו"ע בסי' רס"ד כתבו רק הדין דבעל בשר וכלשון הרמב"ם וצע"ג גם על רבותינו בעלי השו"ע שהשמיטו לגמרי דין המשוך והטור בסי' רס"ג הביא מדין המשוך רק הא דמשוך אין נימול אלא ביום והב"י כתב ע"ז ז"ל ואמרינן בגמ' בההיא פרקא דמשוך א"צ לחזור ולמול אלא מדרבנן עכ"ל ע"ש אולם בשו"ע לא הזכיר כלום מדין המשוך וגם הרמ"א לא הגיה כלום וצע"ג בכ"ז

ובהכרח צ"ל דלפיכך השמיטו הראשונים הרי"ף והרא"ש כל הסוגיא דיבמות מדין המשוך ומשום דסמכו בכ"ז על הסוגיא דבעל בשר בשבת שם דמשם מוכח דבעל בשר הוי רק