פרי יצחק חלק א עה

יהי' נקבר אח"כ ע"י אחרים דקבורת המת לא יתבטל בשום ענין ולכך משום מ"ע דקבורה לא דחי ללאו דטומאה כיון דאפשר לקיים שניהם ועי' בשבת (דף קל"ג) דפריך ואי איכא אחר ליעבד אחר כדר"ל כו' ע"ש ולפ"ז בע"כ דרק כ"ה הוא דדוחה ללאו דטומאה שלא יהי' מוטל בבזיון שעה אחת ואין להקשות דמנ"ל דהקרא מיירי בשיכול לקוברו אח"כ ומשום כ"ה הוא דדוחה דלמא מיירי הקרא בשאין יכול לקוברו אח"כ ומ"ע דקבורה הוא דדוחה לטומאה כנ"ל אך באמת ניחא שפיר די"ל דמשום זה גופיה בע"כ צ"ל דמיירי בשיכול לקוברו אח"כ דאי בשלא יוכל לקוברו אח"כ ומ"ע דקבורה הוא דדוחה ולא משום כ"ה א"כ קשה דמה צריך קרא ע"ז פשיטא דמ"ע דקבורה דוחה ללאו ועשה דטומאה דהא בכל התורה עשה דוחה ל"ת ועשה שאינו שוה בכל ובע"כ צ"ל דהקרא מיירי אף באופן שיוכל לקוברו אח"כ דקבורת המת לא יתבטל בשום ענין ומ"מ מטמא הכ"ג ונזיר למת מצוה משום דכ"ה דוחה ללאו דטומאה

והנה השג"א לפי מה שפי' הגמ' להנך נוסחי עתיקא דהוא באמת דמ"ע דקבורה הוא דדוחה לל"ת ועשה דטומאה שאינו שוה בכל הקשה באמת כנ"ל דל"ל קרא דבל"ז הוי ידעינן דעשה דקבורה דוחה ל"ת ועשה שאינו שוה בכל: וע"ש מה שתי' דבלא קרא לא הוי ידעינן דעשה דקבורה דוחה ללאו ועשה דטומאה שאינו שוה בכל ומשום דלא הוי בעידנא דמכי מתעסק במ"מ לטלטלו ולקוברו קעקר ליה לעשה ול"ת דכהן ונזיר ואכתי לא מקיים למ"ע דקבור תקברנו עד דקבר ליה מקבר ע"ש בשג"א. מיהו באמת זה אינו דבכה"ג באמת מקרי בעידנא והוא ע"פ מש"כ הנימוקי יוסף בב"מ (דף ל') גבי כהן והיא בבה"ק דפריך בגמ' פשיטא האי עשה והאי ל"ת ועשה והקשו דל"ל האי טעמא תיפוק ליה דלא הוי בעידנא דמכי מטמא עבר ללאו ולא מקיים לעשה עד דמהדר למריה: וע"ש שתי' בשם הר"ן דבכה"ג מקרי בעידנא כיון שמתעסק בגופה של מצוה ולא סגי בלא"ה ולפ"ז נראה דגם לענין זה שפיר מקרי בעידנא ולפ"ז אף בלא קרא הוי ידעינן דעשה דקבורה דוחה ללאו ועשה דטומאה ועכ"פ לפי מה שפי' הרמב"ן להנך נוסחי עתיקא נראה דמשום קושיא זו באמת ס"ל להגמ' דבע"כ הא דכ"ג ונזיר מטמאין למת מצוה היינו אף בגוונא דאפשר לקבור אח"כ ולא יתבטל מצות קבורה דיבואו אחרים ויקברו אלא דמ"מ רשאי להיטמא למת מצוה משום כ"ה שלא יהיה מוטל בבזיון שעה אחת ומשום דכ"ה דוחה ללאו שאין שוה בכל אף בקו"ע כנ"ל

ולפי כל הנ"ל מיושב שפיר בעז"ה דברי הרמב"ן והיינו דזה בודאי י"ל דהא דמת מצוה מקרי גנאי גדול היינו רק היכי דאפשר שלא יהיה ניתן לקבורה כלל אם ילך לו וכמ"ש התוס' דמת מצוה חמיר טפי פן יאכלוהו כלבים אולם בגוונא שיהיה נקבר בודאי אח"כ ורק שלא יהיה מוטל בבזיון שעה אחת לא מקרי רק גנאי קטן ולפ"ז ניחא שפיר דלענין הא דילפינן מקרא דלאחותו דכ"ה דוחה בשוא"ת מהא דמת מצוה דוחה לפסח ומילה דזה מיירי בדאפשר שלא יהיה יכול לקוברו אח"כ וכמ"ש התוס' דמת מצוה חמיר טפי שמוטל בבזיון שמא יאכלוהו כלבים זה בודאי מקרי גנאי גדול כיון דיוכל להיות שלא יהיה ניתן לקבורה ולכן גמרינן מן מ"מ דכ"ה דוחה בשוא"ת בגנאי גדול דוקא אולם להנך נוסחי עתיקי שהביא הרמב"ן לענין הא דילפינן דלאו שאין שוה בכל נדחה מפני כ"ה אף בקו"ע מהא דמת מצוה דוחה ללאו דטומאה גופיה גבי כ"ג מקרא דלאביו דזה מיירי בע"כ בשיהיה יוכל לקוברו אח"כ דהקבורה לא יתבטל בשום ענין דאל"ה לא צריך קרא דפשיטא דמ"ע דקבורה גופיה בלא כ"ה דוחה ללאו דטומאה כנ"ל וכיון דמיירי בע"כ דאפילו אם לא יטמא הכ"ג יהיה ניתן לקבורה שיהיה נקבר ע"י אחרים ורק שלא יהיה מוטל בבזיון שעה אחת זה לא הוי רק גנאי קטן וא"כ הרי מוכרח דלאו שאין שוה בכל נדחה משום כ"ה אף בגנאי קטן. ולפ"ז שפיר ס"ל להרמב"ן דגם משום כבוד האבל רשאי לטמא בטומאה דאורייתא

עוד כתב השג"א להכריח גם מפרש"י בפ"ק דמגילה דלא ס"ל כסברת הרא"ש דאיתא שם (דף ג') אמר רבא פשיטא לי עבודה ומקרא מגילה מקרא מגילה עדיף כו' עבודה ומת מצוה מת מצוה עדיף מלאחותו כו' בעי רבא מקרא מגילה ומת מצוה הי מינייהו עדיף כו' בתר דבעי הדר פשטה מת מצוה עדיף דאמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה את ל"ת שבתורה ופרש"י את ל"ת דכתיב והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כגון זקן ואינו לפ"כ ע"ש והקשה השג"א דהא אע"ג דמת מצוה דוחה לפסח ומילה אפ"ה מבעי ליה לרבא דלמא מקרא מגילה עדיף. ובע"כ ה"ט משום דהא מקרא מגילה נמי דחי' לעבודה וא"כ ה"נ ליכא למפשט מדדחי כ"ה להשבת אבידה שתדחה נמי למקרא מגילה דהא ודאי מקרא מגילה נמי דחיא להשבת אבידה דאם רואה אבידת חבירו מניחה והולך לו למקרא מגילה מק"ו לעבודה ומילה דדחי להו: אלא ע"כ רש"י בשיטת התוס' קאי דהשבת אבידה חשיב ליה קו"ע בשרוצה אחר ליטלו ובכה"ג ודאי דאין מקרא מגילה דוחה להשבת אבידה דהא אין ב"ד מתנין לעקור דבר מה"ת אלא בשוא"ת ואפ"ה כבוד הבריות דוחה להשבת אבידה אע"ג שהוא בקו"ע וא"כ ש"מ דכ"ה דמת מצוה עדיף ממקרא מגילה וא"כ הרי ראיה ברורה דכל כה"ג דע"י שישתוק ולא יפריש חבירו מאיסור חשיב ליה קו"ע וממילא גבי כלאים צריך להודיעו. אולם לפמש"כ גם זה אין ראיה כלל דאפילו אי נימא דאבידה מקרי קו"ע בשרוצה אחר ליטלו מ"מ כ"ז אינו ענין כלל לשיטת הרא"ש דס"ל דא"צ להודיעו ולהפרישו מאיסור שוגג ומשום דאיסור שוגג נדחה לגבי הלובש גופיה משום כ"ה וממילא א"צ הרואה להודיעו ואפשר דגם רש"י מודה לזה וגבי אבידה מיירי דאחר רוצה ליטלו ולגזול במזיד כנ"ל

אך בל"ז הנה עיקר דברי השג"א צע"ג דמלבד דפי' זה רחוק בכונת רש"י הנה יסוד דבריו במש"כ דאף אי נימא דמקרא מגילה דוחה להשבת אבידה מ"מ בשרוצה אחר ליטלו בודאי אינו דוחה ומשום דהו"ל כקו"ע ואין ב"ד מתנין לעקור דבר מה"ת אלא בשוא"ת כנ"ל הוא תמוה מאוד דהנה ביבמות (דף פ"ט) מבואר דהא דאין ב"ד מתנין לעקור דבר מה"ת הוא רק באיסורא אבל בממונא לא מקרי עקירה כלל ומשום דהפקר ב"ד הפקר ע"ש בפרש"י ולפ"ז גבי אבידה דהוא רק מידי דממונא לא מקרי כלל לעקור דבר מה"ת אם העמידו חכמים דבריהם ובל"ז הוא דבר תימה לומר דבכה"ג יהיה מקרי ב"ד מתנין לעקור דבר מה"ת בקו"ע בשביל שרוצה אחר ליטלו והנה לדבריו צ"ל דאם אחד רוצה לעבור על איסור דאורייתא מותר לחבירו לעבור על איסור דרבנן כדי להפרישו מאיסור תורה ועוד חייב לעשות כן ומשום דאין ב"ד מתנין לעקור דבר מה"ת בקו"ע וצ"ע דהרי הלכה רווחת היא דאין אומרים לו לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך אפילו באיסור קל דרבנן ועי' בסוגיא דשבת (דף ד') גבי הדביק פת בתנור דלא התירו לאחרים לרדותה כדי שלא יבא לידי איסור סקילה וע"ש בתוס' ד"ה וכי ועוד י"ל דדוקא היכי דפשע כו' ע"ש ועי' בשו"ע או"ח סי' ש"ו לענין להשתדל בהצלה ולהמג"א וא"ר שם ובב"י שם. ועכ"פ נראה דאי נימא דהשבת אבידה נדחה מפני מקרא מגילה ה"ה אף בשרוצה אחר ליטלו. ומ"ש התוס' דכשעושין איסור ע"י לא מקרי שוא"ת אין הנושאים שוים ולעיקר הקו' על פרש"י עי' בחי' הריטב"א ולהרא"ם בפי' הסמ"ג ולהפ"י שם

עוד כתב השג"א בתשובה שם להוכיח דגם דעת הרמב"ם הוא דגבי אבידה בשרוצה אחר ליטלו הו"ל קו"ע: דהרמב"ם כתב בפ"י מה' כלאים הרואה כלאים של תורה על חבירו אפילו היה מהלך בשוק קופץ לו וקורעו מעליו מיד כו' שאין כבוד הבריות דוחה איסור ל"ת המפורש בתורה ולמה