פרי יצחק חלק א ז

אי לא אמר כלל מעכב לק"ש דממ"נ דאי נימא דמעכבות לק"ש א"כ בע"כ דברכת ק"ש הם ברכות של ק"ש ממש כשאר ברכת המצות ולפ"ז שוב הרי א"א לברך אחר ק"ש דהוי כשאר מצות דמברך עובר לעשייתן דוקא ובע"כ צ"ל דהברכות אין מעכבות כלל לק"ש והיינו ג"כ מה שהקשו הראשונים על הירושלמי כנ"ל ומשום דבע"כ דייק הירושלמי דאין ברכות מעכבות כלל ולא רק מלהקדים אולם אחרי שאין הברכות מעכבות לק"ש לפ"ז שוב י"ל דברכת ק"ש אינם ברכות של ק"ש ממש וכמש"כ הגאונים וממילא י"ל דרשאי לברך אחר ק"ש וכמש"כ הרשב"א ואף דלר"ה גאון בצבור מעכבות הברכות לק"ש מ"מ כיון דאינו מעכב ביחיד שפיר י"ל דהברכות אינם שייכים לק"ש ורשאי לברך אח"כ כמש"כ הרשב"א כנ"ל

ועל פי זה יש לבאר דברי הירושלמי פ"ק דברכות גבי הך דא"ל הממונה כו' והם ברכו וקראו עשרת הדברות שמע כו' ר' אמי בשם ר"ל זאת אומרת שאין הברכות מעכבות אמר ר' בא אין מן הדא לית את ש"מ כלום שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע ע"ש ופי' האחרונים דר"ל מייתי ראיה שאין הברכות מעכבות לק"ש משום שהפסיקו עם עשרת הדברות בין הברכה לק"ש והוי הפסק בין הברכה למצוה והוי כמו שלא בירך כלל וש"מ דאין הברכות מעכבות כלל לק"ש ועי' בשו"ת משכנות יעקב (סי' ע"ז ובסי' ע"ט) ע"ש ולכאורה צע"ג כיון דעשרת הדברות חשוב הפסק בין הברכה למצות ק"ש א"כ אפילו אם אין ברכות מעכבות אכתי קשה היאך הפסיקו בין הברכה לק"ש דבשאר מצות דלכ"ע אין ברכות מעכבות מ"מ אסור להפסיק בין הברכה לעשיית המצוה וא"כ נהי דאין ברכות מעכבות וידי ק"ש יצא אפילו בלא ברכות כלל מ"מ אכתי קשה איך הפסיקו. אולם לפמש"כ ניחא שפיר דבאמת לפמש"כ הגאונים דברכת ק"ש אינם ברכות של ק"ש ממש לפ"ז אין לחוש כ"כ להפסקה וכ"כ הב"י בסי' נ"ט לענין לענות אמן אחר ברכת אהבה דמפני שאין ברכה זו על ק"ש לא הוי הפסק ע"ש ועכ"פ היינו ג"כ דאין לחוש מה שהפסיקו בעשרת הדברות בין הברכה לק"ש משום שאינם ברכות של ק"ש ממש אולם כ"ז הוא לפי האמת דאין ברכות מעכבות אבל אי נימא דהברכות מעכבות לק"ש א"כ בע"כ דברכת ק"ש הן הם ברכת המצות ממש לק"ש וא"כ הוי עשרת הדברות הפסק בין הברכה לבין הדבר שמברכין עליו והיינו דאמר ר"ל זאת אומרת שאין הברכות מעכבות וממילא לא הוי ברכת ק"ש ברכות של ק"ש ממש כשאר ברכת המצות ולכך אין לחוש להפסקה כנ"ל

וכן נראה לבאר בזה דברי הגמ' בברכות (דף י"ב) דאמר רב כל מי שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא יד"ח והנה הטור (בסי' ס"ו) פי' דלא יצא יד"ח המצוה כתיקונה אבל לעולם יצא דברכות אין מעכבות והב"י כתב בשם מהרי"א דלרבינו האי דאמר ברכות מעכבות לא יצא יד"ח ק"ש ממש קאמר ע"ש ועין בפרישה שהקשה דבין כך ובין כך מ"ש דנקט אמת ויציב ולא שאר ברכות ק"ש ע"ש ונראה לומר דהנה התו' ריש פ' היה קורא כתבו בזה"ל בירושלמי אמרינן ברכות אינן מעכבות דאע"פ שלא אמר שתים לפניה ושתים לאחריה יצא ע"ש והנה זה הלשון דשתים לאחריה ליתא בדברי הרא"ש והרשב"א ולכאורה צ"ע מנ"ל דגם ברכה שלאחריה אינו מעכב דודאי ברכות שלפניה מוכרח דאינו מעכב מדקתני יצא ואע"פ שלא בירך תחילה ואין לומר דשמא מברך אח"כ כנ"ל אולם ברכה שלאחריה הרי בודאי י"ל דלעולם מברך אח"כ מיהו לכאורה י"ל בפשיטות דכיון דברכות שלפניה אינו מעכב ה"ה ברכה שלאחריה דמ"ש מיהו עדיין צ"ע דלפמש"כ הגאונים דברכת ק"ש שלפניה אינם ברכות של ק"ש ממש וברכה שלאחריה היא ברכת ק"ש ממש ועי' בחי' הרשב"א לברכות (דף י"א) שהביא דברי רב עמרם משמיה דרב צמח שכתב דאף דתנן כל הטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו אין למדין מן הכללות ויש לנו כיוצא בזה ברכה אחרונה של ק"ש ורב האי בתשובה ביאר הדבר דק"ש אין טעון ברכה לפניו שהרי אין מברכין אקב"ו על ק"ש ואעפ"כ מברכין לאחריה וזו ודאי ברכה שלאחריה כו' וכ"כ הרשב"א שם ז"ל וכ"נ מדברי הגאונים שהברכות הראשונות של שמע אינם ברכות שמע וברכות שלאחריה היא ברכת שמע ע"ש ועכ"פ לפ"ז הרי אין ללמוד ברכה שלאחריה מברכות שלפניה דשאני ברכות שלפניה משום שאינם ברכת ק"ש ממש ולכך אין מעכבות וכמש"כ בשנות אליהו שם כנ"ל משא"כ ברכה שלאחריה דהיא ברכה ממש של ק"ש מנ"ל דאין מעכבות דבודאי צ"ל דבק"ש יש יותר סברא לומר דהברכות מעכבות מבשאר מצות ועי' בשיטה מקובצת ר"פ היה קורא ולפ"ז צ"ע מנ"ל דגם ברכה שלאחריה אינו מעכב ועכ"פ אי נימא כנ' לפ"ז אפ"ל הא דאמר רב כל מי שלא אמר אמת ויציב שחרית כו' לא יצא יד"ח היינו דלא יצא יד"ח ק"ש ממש ואע"ג דברכות אין מעכבות ה"ד ברכות שלפניה כנ"ל אבל ברכה שלאחריה מעכב באמת משום דהיא ברכת שמע ממש והיינו דנקט רב אמת ויציב ולא שאר ברכות ק"ש ומשום דרק אמת ויציב מעכב כנ"ל

והנה בשו"ת משכנות יעקב (סי' ע"ז) האריך בזה להוכיח דאינו רשאי לברך אחר ק"ש שלא כדברי הרשב"א הנ"ל וע"ש שה"ר מהא דאמר בסוגיא שם דאא"ב יוצר אור הוו אמרי היינו דברכות אין מעכבות זא"ז דלא קא אמרי אהבה רבה אלא א"א אהבה רבה מאי ברכות אין מעכבות דלמא כו' וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי וקשה דהא אפילו אי נימא דיוצר אור הוו אמרי ג"כ אין ראיה דאין מעכבות זא"ז דאפ"ל ג"כ דבאמת אמרי אהבה רבה אח"כ ומה שלא אמרו מתחילה היינו משום שלא הי"ל פנאי וכמו שלא אמרו כל התפלה וכיון שאמרו אח"כ א"כ אין ראיה דאין מעכבות זא"ז וכמבואר בגמ' גבי יוצר אור ובע"כ צ"ל דברכת אהבה רבה א"א לומר אחר ק"ש ורק ברכת יוצר שלא היה אפ"ל קודם ק"ש לכך רשאי לומר אח"כ וכמו ברכת טבילה דמברך אח"כ ע"ש וכן הקשה הצל"ח ובס' פנ"י ותי' ג"כ כנ"ל ע"ש אולם לפי מש"כ למעלה דעיקר הדבר מש"כ הגאונים דברכת ק"ש אינם ברכות של ק"ש ממש הוא רק לפי האמת דברכות אין מעכבות לק"ש ולפ"ז אין ראיה לדינא דהא הראשונים ס"ל בפשיטות דאי ברכות מעכבות זא"ז ה"ה דמעכבות לק"ש ולפ"ז שפיר מבואר בגמ' דאי יוצר אור הוו אמרי היינו דברכות אין מעכבות דאין לומר דדלמא אמרי אח"כ גם אהבה רבה דממ"נ דאי נימא דברכות מעכבות זא"ז לפ"ז ה"ה דמעכבות ג"כ לק"ש וא"כ ע"כ דהברכות הם ברכת ק"ש ממש ולפ"ז בודאי דאין לומר ברכת אהבה אחר ק"ש ורק ברכת יוצר שלא היה אפ"ל מתחילה אפשר דאמרי אח"כ אולם לפי האמת דקי"ל דברכות אין מעכבות זא"ז וכן אין מעכבות לק"ש ולפ"ז הרי שפיר י"ל דהברכות אינם ברכת ק"ש ממש וכמש"כ הגאונים וא"כ רשאי לומר הברכות גם אחר ק"ש וכשי' הרשב"א וכנ"ל

אך בכ"ז צ"ע בסוגיא שם בהא דמסיק שם בגמ' דלעולם אהבה רבה הוו אמרי וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי לה ומאי ברכות אין מעכבות סדר ברכות וקשה דמנ"ל דלמא לעולם גם סדר ברכות מעכבות אלא דלכי מטא זמן יוצר אור אמרי באמת שני הברכות ברכת יוצר ואהבה כסדרן ואין לומר דא"כ למה אמרו ברכת אהבה קודם ק"ש כיון שלא יצאו ידי ברכה דלפמש"כ רבינו יונה דברכת אהבה יוכל לומר על ק"ש אע"פ שכבר יצא יד"ח הברכות שכבר אמר אותם והיינו בתורת ברכה על המצוה כנ"ל ולפ"ז שפיר אמרו ברכת אהבה קודם ק"ש בתורת ברכה על הקריאה ומ"מ כיון שלא יצאו ידי הברכה דהוי שלא כסדרן אמרי אח"כ ברכת יוצר ואהבה כסדרן ואין לומר ג"כ משום דאי סדר ברכות מעכב כ"ש דמעכבות זא"ז וה"ה דמעכבות ג"כ לק"ש וא"כ הברכות הם ברכת ק"ש ממש ולפ"ז לא אפ"ל ברכת אהבה אח"כ דזה אינו דאי נימא דסדר ברכות מעכב א"כ גם ברכת אהבה לא היה אפ"ל קודם ק"ש דאף שאמרו לא יצאו יד"ח הברכה דהרי א"א להקדים ברכת אהבה לברכת יוצר ולברכת יוצר אכתי לא מטא זמן וא"כ כיון דלא היה אפ"ל ברכת אהבה קודם ק"ש רשאי לומר אח"כ וכמו ברכת יוצר דבודאי אפ"ל אח"כ וכמבואר בגמ' והיינו משום שלא היה אפ"ל