פרי יצחק חלק א סח

כו'. ור"א אומר אף במקום שאסרו לייחד מותר למכור מ"ט עובד כוכבים חס על בהמתו שלא תעקר כו'. ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה מ"ט נהי דלרביעה לא חיישינן מעביד ביה מלאכה חיישינן. וניעביד כיון דזבנה קנייה גזירה משום שאלה ומשום שכירות. שאלה קנייה ואגרא קנייה אלא אמר רמי כו' גזירה משום נסיוני כו'. ועי' בפרש"י בד"ה ור"א דיחוד בכל מקום אסור משום מכשול דרביעה כו' אבל במכירה ליכא למיחש לרביעה דעובד כוכבים חס על בהמתו מלרובטה מאחר שקנאה כדי שלא תעקר כו'. נהי דלרביעה לא חיישינן דעובד כוכבים חס על בהמתו שלא תעקר עכ"ל ע"ש. והנה לכאורה צע"ג דמאי פריך שאלה קנייה ואגרא קנייה נהי דמשום איסור שבת ליכא מ"מ הא לפי המבואר למעלה דלפיכך מותר מדינא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים משום דעובד כוכבים חס על בהמתו שלא תעקר. ולפ"ז נראה דשאלה ושכירות להשאיל ולהשכיר בהמה לעובד כוכבים מדינא אסור משום חשש רביעה דהכא לא שייך עובד כוכבים חס על בהמתו שהרי אין הבהמה שלו והוי כמו יחוד בעלמא דאסור. ולפ"ז הרי שפיר אפ"ל דלכך אסור למכור בהמה גסה לעובד כוכבים גזירה משום שאלה ומשום שכירות דשאלה ושכירות לעובד כוכבים בודאי אסור מחשש רביעה. ועובר בלפני עור כמו יחוד ולכך גזרו מכירה לעובד כוכבים משום שאלה ושכירות ול"ל להגמ' לומר משום נסיוני. והא דאינו אסור למכור בהמה דקה מטעם זה היינו משום דלאו בני מלאכה הם ולא שייך לגזור לגבייהו משום שאלה ושכירות דלאו בני שאלה ושכירות נינהו. אבל בבהמה גסה הרי שפיר אפ"ל כנ"ל דלכך אסור למכור לעובד כוכבים גזירה משום שאלה ושכירות

אולם י"ל דבע"כ מוכרח מדברי המשנה דהא דאסור למכור בהמה גסה הוא מצד איסור אחר לא רק מחשש רביעה. דהנה באמת אף לר"א דאמר אף במקום שאסרו לייחד כו' והיינו דיחוד בכ"מ אסור משום מכשול דרביעה כפרש"י מ"מ זהו רק בסתם אבל במקום שבודאי אין חשודין על הרביעה מותר אף לייחד וכמש"כ הב"י ביו"ד סי' קנ"ג בשם הר"ן והה"מ בשם הרשב"א שבמקומות הידועים שלא נחשדו עליה מותר לייחד ועי' בחי' הריטב"א בע"ז שם. ועכ"פ במקום דבודאי אין חשודין על הרביעה מותר אפילו לייחד ומכש"כ להשאיל ולהשכיר. והנה במשנה שם מבואר מקום שנהגו כו' ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה ומשמע דבהמה גסה לעולם אסור למכור לעובד כוכבים ואין שום צד היתר בדבר ואפילו במקום שלא נחשדו על הרביעה. וכ"כ בחי' הריטב"א במשנה שם ז"ל ובכל מקום פי' אפילו במקום שאנו יודעין בודאי שאין חשודין על הרביעה אין מוכרין להם בהמה גסה ע"ש. ולפ"ז ניחא שפיר הא דלא שני בגמ' דלכך אסור למכור בהמה גסה לעובד כוכבים דגזירה משום שאלה ומשום שכירות ומחשש רביעה כנ"ל. דא"כ במקומות הידועים שלא נחשדו על הרביעה דשם מותר לייחד וכן להשאיל ולהשכיר יהיה מותר למכור בהמה גסה לעובד כוכבים. ובאמת מבואר במשנה דבכ"מ אין מוכרין להם בהמה גסה ועוד דהא מבואר במשנה שם בן בתירא מתיר בסוס והטעם מפורש בברייתא בגמ' שם מפני שהוא עושה בו מלאכה שאין חייבין עליה חטאת וע"ש בפרש"י במשנה שם. ולפ"ז אי נימא דהא דאין מוכרין בהמה גסה הוא גזירה משום שאלה ושכירות ומחשש רביעה כנ"ל א"כ מה נ"מ שהוא עושה בו מלאכה שאין חייבין עליה חטאת מ"מ שייך גזירה דשאלה ושכירות כנ"ל. ובע"כ צ"ל דהא דאין מוכרין בהמה גסה לאו משום ליתא דרביעה הוא דאפילו במקום שאין חשודין על הרביעה ג"כ אין מוכרין בהמה גסה. ולכך מסיק הגמ' דגזירה משום נסיוני או אם שכירות לא קנייה גזירה משום שאלה ושכירות

ועל פי זה מיושב שפיר בעז"ה סוגית הגמ' לפי פרש"י וכנ"ל בהא שהאריך בגמ' להקשות מהברייתא מכח דכותים לא חשידי ארביעה ואף דעיקר קו' הגמ' הוא מבהמה גסה דלכאורה צע"ג כנ"ל ולפ"ז ניחא שפיר דהנה בברייתא הא לא קתני בהמה גסה כלל אלא דמכללא נשמע מדקתני דבהמה דקה תליא במנהגא וש"מ דבהמה גסה מדינא אסור לזבוני להו. ולפ"ז אי נימא דכותים חשידי ארביעה הוי אפ"ל דלעולם גם הא דבהמה גסה מדינא אסור לזבוני להו הוא ג"כ משום חשש רביעה והיינו דגזירה משום שאלה ומשום שכירות לכותים דזה בודאי אסור להשאיל ולהשכיר בהמה גסה לכותים משום חשש רביעה. דלא שייך לומר דהוא חס על בהמתו שלא תעקר כיון דאין הבהמה שלו ולכך גם מכירה אסור מדינא דגזרו משום שאלה ושכירות והיינו דקתני דבהמה דקה תליא במנהגא דמדינא שרי לזבוני משום דחס על בהמתו שלא תעקר ומשום שאלה ושכירות לא שייך לגזור גבי בהמה דקה כנ"ל אבל בהמה גסה אסור מדינא לזבוני להו דגזירה משום שאלה ושכירות כנ"ל. ולפ"ז הא דמבואר בגמ' מ"ט אילימא משום דחשידי ארביעה הוא בין על בהמה דקה ובין על בהמה גסה דנשמע מכללא דבשניהם י"ל הטעם משום דחשידי ארביעה ולכך הוצרך הגמ' להוכיח דכותים לא חשידי ארביעה כלל. ולפ"ז בע"כ הא דנשמע מכללא דבהמה גסה אסור מדינא לזבוני להו היינו משום דאתי לזבוני לעובד כוכבים וזה נכון

והנה לפי דרך רש"י בפי' הסוגיא דעיקר קו' הגמ' הוא מבהמה גסה כנ"ל. נלע"ד לפרש פי' אחר בסוגיא והיינו דעיקר הוכחת הגמ' דבהמה גסה אסור מדינא לזבוני לכותים אין זה מדיוקא מדקתני דבהמה דקה תליא במנהגא מכלל דבהמה גסה אסור מדינא כפרש"י. אלא דיש לזה פנים אחר וכמו שיתבאר בעז"ה. ובזה יהיה מיושב ג"כ הא דהוצרך הגמ' להקשות מכח דכותים לא חשידי ארביעה. והנה פרש"י לכאורה צ"ע דהא בע"כ צ"ל דמבהמה דקה גופיה ליכא לאקשויי אף דהא דנהגו שלא למכור הוא משום דאתי לזבוני לעובד כוכבים והיינו משום דזהו באמת רק מנהגא וחומרא בעלמא וכנ"ל. ולפ"ז הא אפ"ל דגם בהמה גסה אינו אסור מדינא אלא ממנהגא בעלמא כמו דקה והא דקתני בברייתא בהמה דקה הוא משום מקום שנהגו שלא למכור ואשמעינן רבותא בבהמה דקה דאף דמדינא גם לעובד כוכבים מותר למכור רק מנהגא הוא דאיכא כמבואר במשנה שם. מ"מ מקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לכותים משום דאתי לזבוני לעובדי כוכבים אין מוכרין וכש"כ בהמה גסה דלעובד כוכבים מדינא אסור. ולכן נראה דהנה באמת גם זה צ"ע דלפי המבואר מפשטות דברי הגמ' הנה הטעם דמקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לכותים הוא משום דאתי לזבוני לעובד כוכבים וכמבואר בגמ' מ"ט אילימא משום דחשידי ארביעה כו' אלא משום כו' וכן פי' כל המפרשים, מיהו באמת צ"ע דהוא חומרא בלא טעם כלל כיון דגם לעובד כוכבים גופיה מותר מדינא למכור ורק מנהגא הוא דאיכא. וא"כ מאיזה ענין החמירו שלא למכור בהמה דקה לכותים משום דאתי לזבוני לעובד כוכבים ומה בכך אם הכותי ימכור לעובד כוכבים ועוד צ"ע בגמ' שם דקאמר אילימא משום דחשידי ארביעה והתניא כו' אלמא לא חשידי ועוד תניא כו' ולכאורה הו"ל להגמ' לאסוקי מיד אלא משום דאתי לזבוני לעובד כוכבים דהרי פתח מ"ט. ואף דאפ"ל דהא דמסיק אח"כ אלא משום כו' קאי גם אברייתא קמייתא מ"מ הוא דוחק

ולכן נראה לומר דטעם החומרא של מקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לכותים אינו משום דאתי לזבוני לעובד כוכבים. דהנה בפ' מקום שנהגו (דף נ"ג) במשנה שם מקום שנהגו למכור בהמה דקה לעובד כוכבים מוכרין מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין פרש"י מקום שנהגו שלא למכור דהחמירו על עצמן דילמא אתי למכור גסה ע"ש. וכן פי' הרע"ב במשנה שם והנה הש"ך ביו"ד סי' קנ"א סק"ט תמה על פרש"י דהא הוי גזירה לגזירה ועוד כתב דכל הסוגיא בע"ז שם לא אזלא לדידיה ע"ש. והנה מש"כ דהוי גזירה לגזירה ומשום דגסה גופה הוא רק גזירה משום שאלה ושכירות ונסיוני. לא קשה כלל דהרי הוא רק מנהג חומרא בעלמא ולא מדינא והנה מקום שנהגו שלא