פרי יצחק חלק א סז

סימן כה כבוד אהובי איש כלבבי הרב החריף ובקי סוע"ה יר"א איש חמודות כקש"ת מו"ה ישראל הוטנער נ"י

תמול בלילה שמתי עין עיוני על קושית כתר"ה בדברי התוס' בגמ' ע"ז (דף ט"ו ע"ב) בד"ה לעובד כוכבים. וז"ל הגמ' שם רבה זבין ההוא חמרא לישראל החשוד למכור לעובד כוכבים א"ל אביי מ"ט עביד מר הכי כו' והא אזיל ומזבין ליה לעובד כוכבים, לעובד כוכבים קא מזבין לישראל לא קא מזבין. איתיביה מקום שנהגו למכור בהמה דקה לכותים מוכרין שלא למכור אין מוכרין מאי טעמא אילימא משום דחשידי ארביעה ומי חשידי והתניא אין מעמידין כו' אבל מעמידין בהמה בפונדקאות של כותים כו' אלמא לא חשידי. ועוד תניא אין מוכרים להם לא זיין ולא כלי זיין כו' אחד עובד כוכבים ואחד כותי מ"ט אילימא דחשידי אשפיכות דמים ומי חשידי כו' אלא משום דאתי לזבוני לעובד כוכבים עכ"ל הגמ'. ובתוס' ד"ה לעובד כוכבים כתבו ובמסקנא מסקינן דאסור למזבן לישראל חשוד וא"ת מ"ש מלפני דלפני דלעיל וי"ל כו' ועוד דחד לפני הוא שלא יחטא ישראל בשאלה ושכירות ונסיוני עכ"ל התוס'. וע"ז הקשה כת"ר דלפי תי' זה מה יענו התוס' להא דמבואר בברייתא מקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לכותים אין מוכרין. וכן להא דתניא אין מוכרים להם לא זיין ולא כלי זיין כו' והטעם הוא משום דאתי לזבוני לעובד כוכבים וכמבואר בגמ'. והרי בהנך תרתי ישאר קו' התו' דמ"ש מלפני דלפני דלעיל ותי' התוס' לא שייך ע"ז כמובן ולכאורה צע"ג

והנראה לענ"ד לישב בעז"ה והנה מפשטות הסוגיא משמע דקו' הגמ' לרבה מהברייתא דמקום שנהגו למכור בהמה דקה כו' הוא מבהמה דקה גופה דקתני שלא למכור אין מוכרין והרי כותים לא חשידי ארביעה ובע"כ דהטעם דאין מוכרין הוא משום דאתי לזבוני לאינו יהודי וכדמסיק הגמ' לבסוף אלא משום דאתי לזבוני כו' וש"מ דאסור למכור בהמה גסה לישראל החשוד למכור לא"י, מיהו בפרש"י בד"ה ואין מוסרין להם תינוק כו' ז"ל אלמא לא חשידי כותים ארביעה ואפי' הכי קתני בברייתא קמייתא דבהמה דקה תליא במנהגא הא בהמה גסה אסור לזבוני להו אלמא משום דהדר מזבין ליה לא"י חיישינן עכ"ל רש"י ע"ש. ומתבאר מדבריו שפי' לקו' הגמ' דהוא רק מבהמה גסה ומדיוקא דברייתא מדקתני דבהמה דקה תליא במנהגא ש"מ דבהמה גסה מדינא אסור לזבוני להו ובע"כ דהוא משום דאתי לזבוני לא"י. אך לכאורה צע"ג דלמה לא פי' רש"י כפשטיה דקו' הגמ' הוא מבהמה דקה גופיה דקתני שלא למכור אין מוכרין ובע"כ דהוא משום דאתי לזבוני לא"י וכדמשמע מפשט השמועה דקאמר בגמ' מ"ט כו' אלא משום כו' שוב מצאתי בספר עבודת עבודה להגאון מהרש"ק שהקשה כן על פרש"י וע"ש שהניח בצ"ע אולם נלע"ד לישב פרש"י דס"ל דבע"כ עיקר קו' הגמ' הוא מבהמה גסה דמבהמה דקה לא קשה כלל דאע"ג דהא דקתני שלא למכור אין מוכרין הטעם הוא ג"כ משום דאתי לזבוני לא"י. מ"מ לא קשה כלל לרבה דהרי הברייתא לא מיירי מלענין דינא אלא ממנהגא והוא מנהג חומרא בעלמא שנהגו שלא למכור בהמה דקה לכותים משום דאתי לזבוני לא"י. והא מבואר בברייתא דמקום שנהגו למכור בהמה דקה לכותים מוכרין הרי דיש מקומות שלא חששו משום דאתי לזבוני לא"י ומוכרין באמת בהמה דקה לכותים. ואין לומר דמקום שנהגו למכור בהמה דקה לכותים הוא במקום שנהגו למכור בהמה דקה אפילו לא"י וכמבואר במשנה שם (דף י"ד) דא"כ פשיטא ומה צריך לומר דכיון דלא"י מוכרין כש"כ לכותים ובע"כ צ"ל דגם זה הוא במקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים ומ"מ נהגו למכור בהמה דקה לכותים ומשום דלא חיישי דלמא אתי לזבוני לעובד כוכבים. ועכ"פ הברייתא הרי מיירי רק ממנהגא ולא מדינא וע"ש בד' י"ד על המשנה דמקום שנהגו למכור בהמה דקה לעובד כוכבים כו' ופריך בגמ' למימרא דאיסורא ליכא מנהגא הוא דאיכא היכי דנהוג כו' ע"ש ולפ"ז לא שייך להקשות לרבה ממקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לכותים דאין מוכרין כנ"ל. ולכך פרש"י דקו' הגמ' הוא באמת מבהמה גסה והיינו מדיוקא דברייתא מדקתני דבהמה דקה תליא במנהגא ש"מ דבהמה גסה מדינא אסור ובע"כ משום דהדר ומזבין ליה לעובד כוכבים חיישינן זהו הנלע"ד ברור בפי' רש"י

ועכ"פ לפ"ז ממילא מיושב ג"כ קו' כת"ר שהקשה דלפי תי' השני שבתוס' שם א"כ אכתי קשה הברייתא דמקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לכותים אין מוכרין ומשום דאתי לזבוני לעובד כוכבים והא הוי לפני דלפני וכנ"ל. ולפ"ז מיושב שפיר דהרי הברייתא לא מיירי מלענין דינא אלא ממנהגא בעלמא ולפ"ז מה בכך שנהגו להחמיר אפילו בכה"ג דהוי כמו לפני דלפני והתוס' לא הקשו רק מבהמה גסה דמסקינן דאסור למזבן לישראל חשוד והיינו דאסור מדינא אבל ממקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לכותים לא קשה כלל. דגם הגמ' לא פריך מבהמה דקה ומשום דהוא רק מנהגא כנ"ל וה"ה לענין לפני דלפני כנ"ל. והא דמוכרח מברייתא דבהמה גסה אסור למכור לכותים ומשום דאתי לזבוני לעובד כוכבים כנ"ל אע"ג דהוי כמו לפני דלפני מ"מ זה מיושב שפיר עם מש"כ התוס' דחד לפני הוא דגם כותי הוי כישראל לכל דבר ושפיר שייך גביה שלא יחטא בשאלה ושכירות ונסיוני כנ"ל

הן אמת דעיקר פרש"י צע"ג דלפי מה שפי' דעיקר קו' הגמ' לרבה מהברייתא הוא רק מבהמה גסה והיינו מדיוקא מדקתני דבהמה דקה תליא במנהגא וש"מ דבהמה גסה מדינא אסור לזבוני להו. לפ"ז צע"ג דכל מה שהאריך בגמ' להקשות מכח דכותים לא חשידי ארביעה וכמבואר שם דקאמר מ"ט אילימא משום דחשידי ארביעה ומי חשידי והתניא כו' הוא שפת יתר וללא צורך כלל. דהא אפי' אי נימא דכותים חשידי ארביעה ומקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לכותים אין מוכרין הוא משום חשש רביעה דכותי גופיה. מ"מ ג"כ קשה לרבה דמדקתני דבהמה דקה תליא במנהגא ש"מ דבהמה גסה מדינא אסור לזבוני להו ובע"כ משום דהדר מזבין ליה לעובד כוכבים חיישינן. דמחשש רביעה לא עדיף בהמה גסה מדקה דמבואר בברייתא דתליא רק במנהגא. והיינו משום דאף דנימא דכותים חשידי ארביעה מ"מ מדינא שרי לזבוני להו ומשום דבאמת מדינא מותר למכור בהמה דקה אפילו לעובד כוכבים ותליא ג"כ רק במנהגא וכמבואר בגמ' שם על המשנה דמקום שנהגו כו' ר"א אומר אף במקום שאסרו לייחד מותר למכור מ"ט עובד כוכבים חס על בהמתו שלא תעקר כו' וכן אמר רב שם וע"ש בפרש"י. וטעם המקומות שנהגו שלא למכור הוא משום שהחמירו על עצמן שלא למכור כדי שלא יבואו להעמיד בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים וכמש"כ הר"ן. או כמש"כ בחי' הריטב"א שנהגו חומרא שלא למכור שלא רצו לסמוך על חזקה זו דעובד כוכבים חס על בהמתו ע"ש. ולפ"ז ה"ה לכותים דמדינא שרי לזבוני להו משום הך טעמא דחס על בהמתו כנ"ל ותליא רק במנהגא ולענין זה אין חילוק בין דקה לגסה וכן משום שאלה ושכירות ונסיוני ג"כ לא שייך גבי כותים. ולפ"ז בע"כ צ"ל דהא דדייקינן דבהמה גסה מדינא אסור לזבוני להו היינו משום דהדר ומזבין ליה לעובד כוכבים. ולפ"ז כל מה שהאריך בגמ' להוכיח דכותים לא חשידי ארביעה צע"ג לפ"ז דכך לי קשה קו' זו אפילו אי נימא דכותים חשידי ארביעה ולא ראיתי מי שיתעורר בזה וצע"ג

ונראה לישב בעז"ה ע"פ הסוגיא שם דהנה במשנה שם מקום שנהגו למכור בהמה דקה לעובדי כוכבים מוכרין שלא למכור כו' ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה כו'. ובגמ' למימרא דאיסורא ליכא מנהגא הוא דאיכא כו' ורמינהי אין מעמידין כו' מפני שחשודין על הרביעה אמר רב