פרי יצחק חלק א סו

חסידות. ולפ"ז שפיר א"ל רבי מזבנינא להו דהרי לאחר שרי לקנותם כנ"ל אך מ"מ השיב לו ר"פ ב"י לפני עור כו' והיינו כיון דלרבי ממדת חסידות נחשב לו לאיסור להחזיק אותם בביתו א"כ כך א"א למכור אותם לאחר דהוי כמו לפני עור. ובזה מדוקדק מאוד לשון רש"י שכתב לפני עור דכי היכי דאסירן לך אסירן לאחריני ע"ש. ומאי בעי רש"י בזה ולפי הנ"ל מתבאר כוונתו והיינו דנהי דבלא"ה אין איסור כלל על הקונה אולם מכיון דאסירן לך א"כ גם למוכרם א"א דהוי לפני עור כנ"ל. אלא דמ"מ הקשה רש"י דלזבנינהו לעובד כוכבים דהרי באמת אינם בכלל דבר שיש בו נזק לרבים וגם לישראל שרי מדינא להחזיק אותם ורק ממדת חסידות אסור. ולפ"ז למכור לישראל הוי כמו לפני עור אולם למכור לעובד כוכבים בודאי דאין חשש כלל דלעובד כוכבים לא שייך גביה מדת חסידות. וע"ז תי' רש"י שפיר משום דאין מוכרין להם בהמה גסה ולפ"ז קו' הגאון מהרי"ב הנ"ל דלזבנינהו לעובד כוכבים ע"י סרסור נשאר בתוקפה וצע"ג כנ"ל

ונראה לענ"ד לישב ע"פ הירושלמי בפ"ק דע"ז הלכה וא"ו על המשנה דמקום שנהגו כו' וז"ל הירושלמי עבר ומכר קונסין לו כשם שקונסין לו להלכה כך קונסין לו למנהג ומנין שקונסין לו למנהג חד בר נש זבין גמליה לארמאי אתא עובדא קומי ריש לקיש וקנסיה בדיפלא בגין דיחזיר ליה גמלא. אמר ר' יוסי בי ר' בון לסרסור קנס והוו צווחין ליה ברא דמסרסר לארמאי. ועי' בפני משה דר' יוסי ב"ר בון מפרש דהסרסור מכרו להנכרי וקנסו להסרסור דאי להמוכר עצמו לאו מנהגא הוא דבהמה גסה מדינא אסור דגמל עומד למשא הוא אלא ע"י סרסור מכרו ומדינא שרי וקנסו משום מנהגא בעלמא שהיו נוהגין שם שלא למכור אף ע"י סרסור ומזה הוכיח הירושלמי שקונסין לו למנהג ע"ש. ועכ"פ מתבאר מזה דיש מקומות שנהגו שלא למכור בהמה גסה לעובד כוכבים אפילו ע"י סרסור וכך היה המנהג באתריה דריש לקיש דלכך קנס לסרסור בדיפלא. ולפ"ז אפ"ל דכמו כן היה המנהג באתריה דרבי שלא למכור בהמה גסה בעובד כוכבים אפילו ע"י סרסור ולפ"ז ניחא שפיר דלא זבן להו רבי להנך כודנייתא לעובדי כוכבים ע"י סרסור

אלא דלכאורה צריך להבין הטעם של חומרת מקום שנהגו שלא למכור בהמה גסה לעובד כוכבים אפילו ע"י סרסור מאיזה ענין הוא והרי מבואר בגמ' דע"י סרסור ליכא משום שאלה ושכירות ונסיוני. ונראה לבאר ע"פ המשנה בע"ז שם מקום שנהגו למכור בהמה דקה לעובד כוכבים מוכרין מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין ובכ"מ אין מוכרין להם בהמה גסה ומסקינן בגמ' שם דהא דמבואר במשנה דבהמה דקה מנהגא הוא דאיכא אבל איסורא ליכא אף דתנן אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים מפני שחשודין על הרביעה היינו משום דעובד כוכבים חס על בהמתו שלא תעקר ולכך במכירה לא חיישינן לרביעה. ועי' להר"ן שם בסוגיא שפי' טעם החומרא של מקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים היינו משום שהחמירו במכירה משום ליתא דהעמדה שלא יבואו להעמיד בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים וזה מדינא אסור משום חשש רביעה ע"ש. ובחי' הריטב"א כתב דמקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים הוא משום שלא רצו לסמוך על חזקה זו דעובד כוכבים חס על בהמתו ע"ש. והנה במקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים פשיטא דאף ע"י סרסור אין מוכרין דמשום ליתא דרכיעה אין חילוק בין למכור בעצמו או ע"י סרסור וכן בודאי דאין חילוק בין בהמה דקה לבהמה גסה דמשום ליתא דרביעה לא עדיף גסה מדקה. ולפ"ז במקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים פשיטא דה"ה דאין מוכרין בהמה גסה אף ע"י סרסור דנהי משום איסור מכירת בהמה גסה לעובד כוכבים דהיינו שאלה ושכירות ונסיוני ליכא ע"י סרסור מ"מ מצד חומרת המנהג של בהמה דקה דהיינו משום ליתא דרביעה אין למכור בהמה גסה לעובד כוכבים אפי' ע"י סרסור כנ"ל. והא דמבואר בגמ' רב אדא שרי לזבוני חמרא אידא דספסירא צ"ל דהיינו בע"כ במקום שנהגו למכור בהמה דקה לעובד כוכבים. ולפ"ז נראה דבאתריה דריש לקיש היה ג"כ מקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים וא"כ ממילא דאין למכור בהמה גסה לעובד כוכבים אף ע"י סרסור ולכן קנס לסרסור בדיפלא. וכן י"ל דגם אתריה דרבי היה מקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים ולכך ניחא שפיר דלא זבן להו להנך כודנייתא לעובד כוכבים ע"י סרסור וכנ"ל

מיהו כ"ז ניחא לפי' הר"ן והריטב"א בטעם החומרא של מקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים כנ"ל אולם הנה בפרש"י בפסחים (דף נ"ג) במשנה מקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים פי' רש"י דהחמירו על עצמן דילמא אתי למכור גסה ע"ש וכ"כ הרע"ב. והנה במקום אחר כתבתי בכונת רש"י דהוא ע"פ המסקנא בע"ז שם דבמכירה לא חיישינן לרביעה דעובד כוכבים חס על בהמתו שלא תעקר ולפ"ז צריך להבין טעם חומרת מקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים והנה הר"ן והריטב"א פי' דהוא משום ליתא דרביעה והיינו דהחמירו במכירה אטו יחוד או שלא רצו לסמוך על חזקה זו דעובד כוכבים חס על בהמתו כנ"ל. וכ"ז נראה לרש"י לדוחק ולכך פי' בטעם חומרת מקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים דהחמירו על עצמן דילמא אתי למכור גסה. והנה טעם זה פשוט יותר דלחומרא זו יש יסוד בגמ' דהנה במשנה מבואר דאין מוכרין בהמה גסה עגלים וסייחים שלמין ושבורין. וע"ש בפרש"י ותוס' הרי דבבהמה גסה גופיה אסור מדינא גם בקטנים ושבורין אטו גדולים ושלמין אלא דבהמה דקה אטו גסה לא גזרו חכמים. מיהו מ"מ יש מקומות שהחמירו על עצמן גם בבהמה דקה אטו בהמה גסה כמו בעגלים ושבורין. ועכ"פ לפרש"י דחומרת מקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה הוא אטו גסה ולא משום ליתא דרביעה וכנ"ל ולפ"ז הרי אין ענין להחמיר מלמכור בהמה גסה ע"י סרסור אף במקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים דע"י סרסור שרי אף בבהמה גסה וכש"כ בהמה דקה כנ"ל

אך בכ"ז ניחא שפיר דמ"מ אפ"ל דבמקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים ה"ה דאין מוכרין בהמה גסה ע"י סרסור דהנה הש"ך ביו"ד סי' קנ"א סק"ט הקשה על פרש"י והרע"ב בפסחים שם דהא הוי גזירה לגזירה דקה אטו גסה וגסה גופה גזירה משום שאלה ושכירות ונסיוני ע"ש. אך באמת ניחא שפיר דהרי לאו דינא הוא אלא מנהג חומרא בעלמא ומה שייך להקשות על מנהגא מכח גזירה לגזירה. מה בכך דיש מקומות שהחמירו על עצמן אף בגזירה לגזירה וז"ב. והנה בהא דאמר בגמ' רב חדא שרי לזבוני חמרא אידא דספסירא הקשו בתוס' דאמאי לא אסרינן משום דיסברו שהבעלים עצמן מכרוהו לו. ותי' הר"ר שמעיה דהוי גזירה לגזירה גזירא ספסירא אטו בעל הבית ובעה"ב גופיה אינו אסור אלא גזירה משום שאלה ושכירות ונסיוני ע"ש וכ"כ בחי' הריטב"א שם דליכא למימר דנגזר על ידי ספסירא אטו איניש דעלמא דגזירה לגזירה היא ע"ש. ולפ"ז הרי שפיר תליא זה בזה והיינו דמקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים ומשום דהחמירו על עצמן דילמא אתי למכור גסה וכפרש"י כנ"ל הרי דהחמירו לעצמן אף בגזירה לגזירה והיינו דקה אטו גסה וגסה משום נסיוני. ולפ"ז ממילא דה"ה שנהגו להחמיר שלא למכור בהמה גסה לעובד כוכבים אפילו ע"י סרסור ומשום דגזירא ספסירא אטו בעה"ב ואף דהוי גל"ג וכמש"כ התוס' והריטב"א מ"מ הרי החמירו על עצמן אף בגל"ג וכנ"ל. ועכ"פ לפ"ז ניחא שפיר הירושלמי ג"כ כנ"ל והיינו דאתריה דריש לקיש היה מקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים וממילא נהגו ג"כ שלא למכור בהמה גסה לעובד כוכבים ע"י סרסור וכן היה באתריה דרבי ולכך לא זבן להו ע"י סרסור: