פרי יצחק חלק א סה

דהיינו לענין שתייה ומשום דבדריכה ליכא הגבהה וכנ"ל ומעתה דברי הרמב"ם מחוורים כתלג חיור בעז"ה

ולפי הנ"ל מיושב שפיר מה שהקשה הט"ז דאם הגבהה דוקא אוסרת למה לא נקט בסיפא דאם לא הגביה אע"ג דניצק מותר וזה הוא רבותא טפי ממש"כ הגביה ולא שכשך ולא נגע דמותר דהיינו בלא יצק כנ"ל ולפ"ז ניחא שפיר דמה שכתב דהגבהה לבד מותר אף דכבר כתב מתחילה דדוקא כחו עם הגבהה נאסר היינו משום דלא נימא דכחו עם הגבהה נאסר בהנאה אבל הגבהה לבד עכ"פ אסור בשתייה לכך כתב דהגביה לבד מותר לגמרי והיינו אפילו בשתייה וממילא מובן דגבי הגבהה שלא כתב דאם לא הגביה מותר בע"כ דמש"כ נטל כלי של יין והגביהו היינו דבלא הגבהה אין אסור בהנאה ומ"מ אסור בשתייה ועכ"פ מש"כ הגביה ולא שכשך מותר הוא רבותא יותר דמותר אפילו בשתייה משא"כ יצק בלא הגבהה דאסור עכ"פ בשתייה וכנ"ל: סימן כד תשובה לחכם אחד

ע"ד קושית כתר"ה בחולין (דף ז') בעובדא דר' פנחס בן יאיר ורבי וז"ל הגמ' שם כי אתא אתרמי על בההוא פתחא דהוו קיימין ביה כודנייתא חוורתי אמר מלה"מ בביתו של זה ואני אסעוד אצלו שמע ר' נפק לאפיה. א"ל מזבנינא להו א"ל ולפני עור לא תתן מכשול כו'. עקרנא להו איכא צער בעלי חיים. קטילנא להו איכא בל תשחית עכ"ל הגמ' ופרש"י כודנייתא פרדות ושל רבי היו, מלה"מ שמכה ושוב אין המכה חיה כדלקמן, ולפני עור דכי היכי דאסירן לך אסירן לאחריני והא ליכא למימר דמזבין להו לעובד כוכבים דתנן אין מוכרין להם בהמה גסה עכ"ל רש"י. והקשה כת"ר דלפי המבואר בגמ' ע"ז (דף ט"ו) רב אדא שרי לזבוני חמרא אידא דספסירא אי משום נסיוני כו' וכן פסקו כל הראשונים ובטור ושו"ע יו"ד סי' קנ"א דמותר למכור בהמה גסה לעובד כוכבים ע"י סרסור א"כ אכתי קשה דהו"ל לרבי לזבוני להו לעובד כוכבים ע"י סרסור. ורצה כת"ר לישב עם מה שהקשה עוד על פרש"י דל"ל לפרש דליכא למימר דמזבין להו לעובד כוכבים משום דאין מוכרין להם בהמה גסה תיפוק ליה דהא משנה שלמה הוא בע"ז (דף ט"ז) אין מוכרין להם דובין ואריות וכ"ד שיש בו נזק לרבים ונדחק בזה בכונת רש"י. ועכ"פ בדברי הגמ' אפשר לישב כנ"ל דלכך לא זבן להו לעובד כוכבים משום דאין מוכרין להם כ"ד שיש בו נזק לרבים עכ"ד. והנה כל הדברים הנ"ל אמורים הם עם הספר קשות מיושב להגאון מהר"י ברלין בחי' חולין. וע"ש שהקשה הך דהו"ל לזבוני לעובד כוכבים ע"י סרסור וכתב ג"כ דבלא פי' רש"י היה אפ"ל דלכך לא זבן להו לעובד כוכבים משום דאין מוכרין להם דבר שיש בו נזק לרבים אולם לפרש"י צ"ע כנ"ל

והנה מתחילה אומר הנלע"ד לישב פרש"י בהא דלא פי' באמת משום דאין מוכרין להם כ"ד שיש בו נזק לרבים. והנה אם נשוי להו להנך כודנייתא חוורתי בכלל דבר שיש בו נזק לרבים וכחיות המזיקות וכדמשמע לכאורה פשטות דברי הגמ' דקאמר מלה"מ בביתו של זה א"כ כל הסוגיא תמוה מאוד לפ"ז ובראש קשה על רבי דבאמת איך החזיק אותם בתוך ביתו הא תניא ר' נתן אומר מנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו כו' ת"ל לא תשים דמים בביתך וכמבואר בב"ק (דף ט"ו) ע"ש ועוד קשה בהא דאמר עקרנא להו איכא צער ב"ח קטילנא להו איכא בל תשחית והא כל דבר שהוא לצורך ליכא משום צער ב"ח ולא משום בל תשחית ועי' בשו"ע אה"ע סי'. ה' סעיף י"ד דכל דבר הצריך לרפואה או לשאר דברים לית ביה משום איסור צער בע"ח ע"ש. וכן בל תשחית הוא רק בשעושה דרך השחתה ועי' להרמב"ם בפ"ו מה' מלכים אבל לא כשהוא לצורך. ומכש"כ בכה"ג שעושה כדי לסלק הנזק ולמנוע דמים מביתו בודאי דליכא משום צעב"ח ולא משום בל תשחית אך לכאורה י"ל דלפיכך יש בזה משום צעב"ח ומשום בל תשחית והיינו משום דלא מקרי לצורך ומשום דבאמת הרי אפשר בתקנה אחרת לסגור אותם חדר בחדר או לקושרם בשלשלאות של ברזל. אלא דבאמת היא גופה קשה דא"כ אמאי לא מצא להם שום תקנה הא אפשר לעשות כנ"ל לקשור אותם בשלשלאות של ברזל ועי' בשו"ע חו"מ סי' ת"ט ס"ג דאסור לגדל כלב רע אלא א"כ הוא אסור בשלשלאות של ברזל וקשור בהם ע"ש. שוב מצאתי בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ע"ט שעמד בזה ע"ש ועי' בשו"ת נו"ב מהדו"ק ח' יו"ד סי' פ"ב פ"ג ע"ש. ועוד צע"ג בהא דמבואר מזבנינא להו א"ל ולפני עור לא תתן מכשול וקשה טובא מה ס"ד דרבי וכי לא ידע לאו מפורש דלפני עור עד דא"ל ר"פ ב"י. ובהא דא"ל רבי עקרנא להו קטילנא להו אפ"ל דהוי ס"ל לרבי דמשום דהוא לצורך לסלק הנזק ליכא משום צעב"ח ובל תשחית הנ"ל אולם בהא דאמר רבי מזבנינא להו הרי צע"ג כנ"ל

ולכן נראה לענ"ד ברור דהנך כודנייתא חיוורתי לא הוו כמו חיות המזיקות דבאמת מטבעם אין דרכם להזיק כלל והם ראוים למלאכה ורגילים עם בני אדם כמו הסוס והחמור ואינם מזיקות כלל. אלא דלעולם גם כל הבהמות והחיות שאין מזיקות הרי לפעמים יוכלו לבעט ברגליהם או מכים אך המכה מתרפאת. אולם מכת פרדה לבנה אין המכה מתרפאת וכדאמר ר' חנינא שם. והיינו דאם יארע איזה סיבה שיכו מכתם אנושה דאינה מתרפאת והא דקרי להו ר"פ ב"י מלה"מ היינו רק משום שאין המכה מתרפאת וכפרש"י ועכ"פ מכיון דאין דרכם להזיק כלל ולפ"ז פשיטא דמדינא שרי לכל אדם להחזיק אותם בתוך ביתו ואף דאם יארע שיכו ומכתם אנושה מ"מ כיון שאין דרכם בכך שרי. והא גם בחיות הטורפות קי"ל דיש להן תרבות ויש להן בעלים וכמבואר בסנהדרין (דף ט"ו) וע"ש בפרש"י דמותר לגדלן לפי שאדם יכול ללמדן שלא יזיקו ע"ש. ועי' בגמ' ע"ז (דף ט"ז) דארי תרבות מותר למכור אותו לעובד כוכבים דלית ביה נזק לרבים ע"ש ואף דמ"מ הרי יוכלו גם להמית מ"מ כיון דמלומדים שלא יזיקו שרי לגדלן ולמכרם לעובד כוכבים. ולפ"ז נראה ברור דגם הנך כודנייתא כיון דמטבעם אין דרכם להזיק כלל מותר להחזיק אותם למלאכה כשאר בהמות. אך מה שהקפיד ר"פ בן יאיר ואמר מלה"מ בביתו של זה ואני אסעוד אצלו נראה דזהו באמת רק למדת חסידות לאדם חשוב כרבינו הקדוש והיינו דאף דלכל אדם שרי להחזיק אותם משום שאין דרכם להזיק כנ"ל מ"מ כיון דאם יארע שיכו אין תרופה למכתם לכך הוא ממדת חסידות שלא ימצאו כלל בבית. והיינו דקאמר ר"פ ב"י מלה"מ בביתו של זה והוא על דרך ההפלגה לאדם חשוב כרבינו הקדוש ועי' בב"ק (דף פ') לסטים מזויין בביתו של זה ע"ש ובש"מ שם

ועכ"פ לפ"ז הרי ניחא שפיר כל הסוגיא דהא דהחזיק אותם רבינו הקדוש בביתו היינו משום דבאמת שרי מדינא וכמו ארי תרבות וכנ"ל. וכן הא דאמר עקרנא להו איכא צעב"ח קטילנא להו איכא בל תשחית היינו משום כיון דמדינא שרי להחזיק אותם דאין דרכם להזיק כנ"ל ורפב"י רצה רק למדת חסידות לכך איכא משום צעב"ח ומשום בל תשחית דהוא שלא לצורך כלל. וכן ניחא דלא עשה תקנה לקשור אותם בשלשלאות של ברזל ומשום דאפשר דלמדת חסידות גם זה אין תקנה כלל וכמו שאמר מלה"מ בביתו של זה דלא ימצא כלל דברים שמכתם אנושה בשום אופן

ובזה מיושב ג"כ בהא דאמר רבי מזבנינא להו כו' דלכאורה צע"ג מה ס"ד דרבי והא איכא משום לפני עור. אך לפי הנ"ל ניחא שפיר דכבר נתבאר דמדינא שרי לכל אדם להחזיק אותן בביתו ור' פנחס בן יאיר שהקפיד על רבי הוא רק למדת