פרי יצחק חלק א סד

מותר עכ"ל ועכ"פ הרי דברישא נקט רבותא דאם אחז כלי פתוח של יין ושכשכו נאסר היין אע"פ שלא הגביה הכלי ולפ"ז אם נימא דגם כחו של עובד כוכבים נאסר בלא הגבהה א"כ הו"ל לפרש ג"כ דאם נטל כלי של יין ויצק היין אע"פ שלא הגביה ולא שכשך נאסר ועוד דהרי כתב אח"כ דאם הגביה ולא שכשך ולא נגע מותר הרי דהוצרך לבאר דהגבהה לבד אינו אוסר א"כ פשיטא דהו"ל לבאר דכח העובד כוכבים אוסר בלא הגבהה דלא נימא דאינו אוסר כ"א בצירוף הגבהה וא"כ איך אפשר דמלבד שלא כתב הרמב"ם בהדיא דכח העובד כוכבים אוסר אע"פ שלא הגביה וכמש"כ ברישא שכשכו אע"פ שלא הגביה הכלי נאסר כנ"ל. עוד כתב באמת לענין כחו הגבהה ושלא בדוקא וביותר דמכיון שכתב מתחילה שכשך אע"פ שלא הגביה ואח"כ כתב נטל כלי של יין והגביהו הרי בודאי משמע דהגבהה הוא לעיכובא וא"כ איך אפ"ל דמש"כ הגביהו הוא לאו דוקא ומש"כ הט"ז דאם הגבהה דוקא אוסרת למה לא נקט בסיפא דאם לא הגביה אע"ג דניצק מותר יתבאר לפנינו בס"ד ועכ"פ נראה ברור בדעת הרמב"ם דס"ל דהגבהה בכח עובד כוכבים הוא דוקא ועפ"ז מדוקדקין דבריו דמתחילה כתב דאם אחז כלי פתוח של יין ושכשך נאסר אע"פ שלא הגביה ואח"כ כתב דבכח העובד כוכבים נטל כלי של יין והגביהו נאסר אע"פ שלא שכשך וכ"נ ממש"כ שם הלכה ו בא היין מכחו של עובד כוכבים בלא כוונה כו' כיצד כגון שהגביה כלי של יין ויצק לכלי אחר והוא מדמה שהוא שכר ה"ז מותר ע"ש הרי דנקט ג"כ הגבהה ובע"כ דכחו צריך הגבהה ומש"כ הט"ז ע"ז הוא דוחק ע"ש ודו"ק

ואחרי אשר נתבאר לנו דמש"כ הרמב"ם הגבהה בכחו הוא דוקא וכמו שהבין הב"י והרמ"א מעתה נשימה לב לקו' הט"ז מה שהקשה מגמ' ערוכה בפ' ר' ישמעאל (דף ס') דמבואר שם מעצרתא זיירא רב פפי ושרי רב אשי אסר בכחו כ"ע לא פליגי דאסור ופרש"י היכא דענבים נסחטים מכחו כגון שעולה על הנסרים שעל התפוח ומכבידם ע"ש הרי דכחו אסור אפילו בלא הגבהה כלל וכן מבואר בטור ושו"ע סי' קכ"ג דאם עובד כוכבים דרך יין אע"פ שלא נגע היין שיוצא מכחו אסור והוא מגמ' הנ"ל והנה הב"י בסי' קכ"ה לענין כחו וכח כחו המבואר בגמ' גבי מעצרתא זיירא כתב הב"י ז"ל ודע שהרי"ף והרמב"ם השמיטו דין זה ומשמע לי שהם סוברים דהלכתא כלישנא בתרא ולפיכך לא הוצרכו לכתבו דללמד דכחו אסור כבר כתבוהו לענין מערה יין מכלי אל כלי עכ"ל ע"ש. אולם לענ"ד נראה דאין זה מספיק דמעצרתא זיירא אין ללמוד ממערה מכלי אל כלי ועי' בתורת הבית להרשב"א שכתב והאי מעצרתא זיירא דקאמרינן אע"ג דבההיא שעתא דקא עצר ענבים נינהו ובשעה שהיין זב לא כחו איכא ולא כח כחו אפ"ה אסרוהו כיון דמכח כחו נמשך ע"ש ולפ"ז בודאי דאין ללמוד זה ממערה מכלי אל כלי וכן נראה דלל"ב דפליגי בכחו אפילו למאן דשרי מ"מ מודה במערה מכלי דאסור ולפ"ז הרי צ"ע מה שהשמיט הרמב"ם דין מעצרתא זיירא דבכחו אסור

אולם נראה דבאמת מבואר ברמב"ם דין זה דהנה בפי"א מה' מאכלות אסורות הי"ב כתב עובד כוכבים שדרך היין ולא נגע בו והרי ישראל עומד על גביו וישראל הוא שכנסו בחבית הרי זה אסור בשתייה ועי' בלח"מ שכתב דדין זה הוציא רבינו מעובדא דינוקא דניסוך דרגל לא שמיה ניסוך ומ"מ בשתיה אסור וכ"כ הכס"מ דמזה יש ללמוד דס"ל לרבינו דניסוך דרגל לא שמיה ניסוך וכמ"ש הרשב"א בשי' הרמב"ם ואין לדחות דכל הני מיירי שלא נגע בענבים שבגת כגון ששם דפים על הענבים שבגת ודרך עליהם דא"כ לא הו"ל למיסתם ע"ש אולם הב"י בבדה"ב כתב דאפשר דדעת הרמב"ם דניסוך דרגל שמיה ניסוך וכ"כ הש"ך בסי' קכ"ג ס"ק מ"ג ע"ש ולפ"ז לכאורה צ"ע ועי' בש"ך שם ולכן נראה דמש"כ הרמב"ם עובד כוכבים שדרך היין ולא נגע בו היינו שלא נגע גם ברגליו וכגון ששם דפים על הענבים שבגת ודרך עליהם ומה שאסור בשתייה הוא משום כחו של עובד כוכבים. וזהו באמת דין מעצרתא זיירא המבואר בגמ' ופסק כמאן דאסר בכחו ומה שסתם הרמב"ם היינו מכיון דס"ל דניסוך דרגל שמיה ניסוך א"כ הרי מובן מאליו דמש"כ שלא נגע היינו שלא נגע כלל אפילו ברגליו וכגון ששם דפים על הענבים כנ"ל והנה גם בשו"ע שם סעיף כ"ב כתב כלשון הרמב"ם עובד כוכבים שדרך היין ולא נגע בו כו' ועי' בש"ך שם שכתב דמיירי שדרך ע"ג עצים דהרי המחבר פסק בסי' קכ"ד דניסוך דרגל שמיה ניסוך ולכך סתם ע"ש ועכ"פ הרי נתבאר דהרמב"ם גופיה כתב דין דמעצרתא זיירא דבכחו אסור ולפ"ז קשה דהרי כאן ליכא הגבהה כלל

אלא דלכאורה צע"ג במש"כ הרמב"ם עובד כוכבים שדרך היין ולא נגע בו כו' ה"ז אסור בשתייה דבכל ענין איך שנפרש דבריו במש"כ ולא נגע בו או שלא נגע בו כלל אפילו ברגליו או דס"ל ניסוך דרגל לא שמיה ניסוך מ"מ הרי יש כאן משום כח העובד כוכבים וכמבואר בגמ' וא"כ קשה דמ"ט אסור רק בשתייה והרי הרמב"ם ס"ל דכח העובד כוכבים בכוונה אסור בהנאה וכמש"כ הכס"מ בפ' י"ב מה' מאכלות אסורות גבי נטל כלי של יין והגביה ויצק היין נאסר דהיינו בהנאה ומשום דכח העובד כוכבים אוסר בהנאה ולפ"ז קשה דמ"ט כתב עובד כוכבים שדרך היין ה"ז אסור רק בשתייה. והנה בשו"ע שכתב ג"כ דברי הרמב"ם כנ"ל ניחא שפיר ומשום שפסק באמת בריש סי' קכ"ה דכח עובד כוכבים אסור רק בשתייה ע"ש אולם על הרמב"ם לשי' דכח עובד כוכבים אסור בהנאה קשה כנ"ל וכבר נתקשה בזה הגאון ר"ע איגר בחי' לשו"ע בסי' קכ"ה והניח בצע"ג ע"ש ובאמת קשה ביותר לפמש"כ דמש"כ הרמב"ם ולא נגע בו היינו שלא נגע בו כלל אפילו ברגליו ואסור רק משום כח העובד כוכבים וזהו באמת דין מעצרתא זיירא המבואר בש"ס וקשה דהרי הרמב"ם לשי' ס"ל דכח עובד כוכבים אסור בהנאה

ולכן נראה לישב בעז"ה דקו' חדא מתורצת בחברתה והיינו דמה שקשה על הרמב"ם דס"ל דהגבהה בכחו הוא דוקא מגמ' ערוכה דמעצרתא זיירא כנ"ל נראה לומר דנהי דס"ל להרמב"ם דהגבהה בכחו הוא דוקא ומשום דמשמע ליה דהא דמבואר בגמ' כותי אדנא וישראל אכובא חמרא אסור מיירי דוקא כשהכותי מגביה הדנא וכמש"כ הב"י כנ"ל היינו רק לענין איסור הנאה דבלא הגבהה אין אסור בהנאה אבל מ"מ בשתייה אסור אף בלא הגבהה וכמו לענין מגע עובד כוכבים דמגע בלא שכשך אינו אסור רק בשתייה וכמש"כ הב"י בסי' קכ"ד לדעת הרמב"ם. כן ה"נ לענין כח עובד כוכבים דבעי הגבהה דוקא מ"מ כח עובד כוכבים בלא הגבהה אסור בשתייה והרי האחרונים כתבו דגם בלא הגבהה אסור בהנאה מכש"כ די"ל גם לפמש"כ דהגבהה הוא דוקא מ"מ כח עובד כוכבים בלא הגבהה אסור עכ"פ בשתייה ולפ"ז ניחא שפיר קו' הט"ז על הב"י שהבין בדעת הרמב"ם דהגבהה הוא דוקא מגמ' ערוכה דמעצרתא זיירא דבכחו אסור ולפי הנ"ל י"ל דהתם מיירי באמת רק לענין שתייה דכח העובד כוכבים אוסר בשתייה אף בלא הגבהה והרי בלא"ה לדעת הפוסקים דכל כח העובד כוכבים אינו אסור רק בשתייה צ"ל דהגמ' מיירי לענין שתייה ולפ"ז כמו כן י"ל לדעת הרמב"ם דס"ל דכח עובד כוכבים אסור בהנאה מ"מ הגמ' דמעצרתא זיירא מיירי לענין שתיה ומשום דכח העובד כוכבים בלא הגבהה אינו אסור בהנאה רק בשתייה ועפ"ז מיושב ג"כ קו' הגאון רע"א על מש"כ הרמב"ם עובד כוכבים שדרך היין ולא נגע בו הרי זה אסור בשתייה והרי הרמב"ם לשי' ס"ל דכח עובד כוכבים אסור בהנאה ולפ"ז מיושב שפיר דהיינו באמת משום דגבי דריכה ליכא הגבהה דדוקא כח עובד כוכבים עם הגבהה אסור בהנאה אבל בלא הגבהה אינו אסור רק בשתייה וזהו דין מעצרתא זיירא המבואר בש"ס דבכחו אסור ומפרש הרמב"ם