פרי יצחק חלק א סג

שכתבו א"נ מחיים היה בה איסור אבמ"ה ואפילו למ"ד לאו לאברים עומדת היה בה איסור שאינה זבוחה ע"ש והרי התם בנבלת עוף טהור קיימינן ע"ש בסוגיא ולפ"ז הרי מבואר בהדיא דגם בעוף איכא איסור עשה דשאינה זבוחה כנ"ל: סימן כב לחכם אחד

ע"ד הקושיא שהקשה כת"ר על דברי התוס' בחולין (דף לט) ד"ה מקום שהקשו לפרש"י שפי' דבזריקת דם לעבודת כוכבים מיתסר הבשר מהא דמבואר שם בגמ' הנהו טייעי דאתו לציקוניא יהיב דיכרי לטבחי ישראל אמרי להו דמא ותרבא לדידן משכא ובשרא לדידכו ומסיק דכשירה דהלכה כר' יוסי דזה מחשב וזה עובד לא אמרינן הרי דבמה שזרקו דם לעבודת כוכבים אחרי כן לא חיישינן ע"ש וע"ז תמה כת"ר דמאי קו' הא אפילו אי נימא דבזריקת דם לעבודת כוכבים נאסר הבשר מ"מ זהו בודאי דוקא אם הזורק הוא בעל הבשר אבל אם הבשר הוא של אחר הרי לא יוכל לאסור דבר שאינו שלו ולפ"ז הכא שהבשר הוא של טבחי ישראל שהרי הנהו טייעי נתנו להם בשכר שחיטה והפשטה וא"כ במה שזרקו הדם לעבודת כוכבים לא נאסר הבשר משום דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו עכ"ד הנה אחר העיון מצאתי שכבר התעוררו בקו' זו חקרי לב בס' לב אריה בסוגיא שם והגאון בעל ג"מ בחי' ה' שחיטה סי' ד' וע"ש שתי' באמת לשי' רש"י כנ"ל. והנה בס' לב אריה הוסיף לישב בזה גם מה שהקשו בתוס' שם מהתוספתא אם מששחטה זרק דם לעבודת כוכבים זה היה מעשה בקיסרי ולא אמרו בה לא איסור ולא היתר והיינו משום שהוכיח סופו על תחילתו אבל בזריקה מיהא לא מיתסרא ע"ש ותי' ג"כ כנ"ל דמיירי שלאחר השחיטה מכר הבשר לאחר לכך לא נאסר מחמת זריקה גופיה משום דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ע"ש. מיהו בזו י"ל דהתוס' שפיר הקשו דהנה בדף מ"א שם א"ר נחמן אפילו למ"ד אדם אוסר דבר שאינו שלו ה"מ עובד כוכבים אבל ישראל לצעורי מכוין ע"ש. ולפ"ז אי נימא דמיירי שמכר הבשר לאחר א"כ הרי י"ל דבזריקת דם לצעוריה קא מכוין וממילא לא שייך לומר הוכיח סופו על תחילתו ששחט ג"כ לעבודת כוכבים כיון דגם בזריקה לא היה דעתו לעבודת כוכבים רק לצעוריה. ואין לומר דדוקא למ"ד אדם אוסר דש"ש שייך לומר לצעוריה מכוין אבל אי אין אדם אוסר דש"ש לא שייך לומר לצעוריה מכוין אולם זה אינו דא"כ לפי האמת דאין אדם אוסר דש"ש משום דלצעוריה מכוין א"כ נימא דבע"כ נתכוין באמת לעבודת כוכבים ולא לצעוריה. ובע"כ צ"ל דמ"מ עכ"פ שייך לצעוריה א"כ אפילו אי נימא דמדינא לא יוכל לאסור שאינו שלו מ"מ שייך לומר לצעוריה וממילא לא שייך לומר הוכיח סופו על תחילתו כנ"ל ובע"כ צ"ל דהבשר היה של הזורק ולפ"ז הקשו שפיר מיהו לפי מה שפי' רש"י בסוגיא שם דהיכי דאית ליה שותפות לא שייך לומר לצעוריה א"כ אכתי י"ל שמכר הבשר לאחר אלא שהי"ל שותפות בגוה דבכה"ג לא שייך לומר לצעוריה אולם התוס' ג"כ לשי' שהקשו שם על פרש"י וכתבו דאע"ג דאית ליה שותפות בגוה שייך לומר לצעוריה ולכך הקשו שפיר אולם מה שהקשו מהנהו טייעי צע"ג כנ"ל

אמנם לענ"ד נראה לישב דברי התוס' בפשיטות דס"ל דהכא אינו ענין כלל להתיר משום הך דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ומשום דבעיקר הכלל דמבואר בכ"מ אין אדם אוסר דבר שאינו שלו היינו הכל היכא דגוף מעשה העבודה הוא בדבר שאינו שלו כמו המשתחוה לבהמת חבירו או המנסך יין חבירו וע"ז אמרינן דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו והיינו במעשה העבודה שעושה בדבר שאינו שלו אינו פועל לאסור הדבר ומשום דאין לו כח לעשות תקרובת עבודת כוכבים או עבודת כוכבים עצמה דבר שאינו שלו לאסור הדבר ועי' בר"ש פ"ז מכלאים שכתב ה"ט גבי עבודת כוכבים לאו שמיה תקרובת עבודת כוכבים כיון שאינו שלו עכ"ל ע"ש אבל הכא גבי הנהו טייעי לענין זריקת דם לעבודת כוכבים דעיקר התקרובות הוא הדם והדם בעצם הוא של הזורק דהא הנהו טייעי אמרי להו דמא ותרבא לדידן ולפ"ז הרי עושים תקרובת עבודת כוכבים בדבר שהוא שלהם. והנה אי נימא דבזריקת דם לעבודת כוכבים נאסר הבשר אף דעיקר התקרובת הוא הדם מ"מ ממילא נאסר הבשר ג"כ מגזה"כ ולפ"ז כיון שהדם הוא של הזורק א"כ אין נ"מ דאף היכי דהבשר הוא של אחר ג"כ נאסר הבשר כיון דעכ"פ עיקר התקרובת הוא באמת בשלהם ויש להם כח לעשות הדם תקרובת וא"כ גם הבשר נאסר ממילא אף שהוא של אחר ולפ"ז הוכיחו התוס' שפיר דבע"כ בזריקת דם לעבודת כוכבים לא נאסר בשר כנ"ל: סימן כג בדין יין הבא מכח עובד כוכבים כגון המערה מכלי אל כלי דקי"ל דאסור אי בעינן דוקא הגבהה שיגביה הכלי

הנה בשו"ע יור"ד סימן קכ"ה ס"א כתב נטל עובד כוכבים כלי של יין והגביהו ויצא היין אע"פ שלא שכשך נאסר בשתייה שהרי היין בא מכחו כו' ואם הוא שלא בכוונה כו' או שלא הגביה הכלי מותר אפילו בשתייה ע"ש והוא מלשון הרמב"ם בפ' י"ב מה' מאכלות אסורות שכתב נטל כלי של יין והגביהו ויצק היין אע"פ שלא שכשך נאסר כו' ע"ש הביאם הב"י בסי' קכ"ד וע"ש שכתב דהיינו מאי דגרסינן בפ"ר ישמעאל כותי אדנא וישראל אכובא חמרא אסור מ"ט כי קא אתא מכח כותי קא אתי פי' כותי מערה היין מדנא לכובא כו' ומשמע ליה להרמב"ם דמיירי דוקא כשהכותי מגביה הדנא ומריק היין לכובא אבל אם אינו מגביה הכלי אלא שהוא מטהו על צידו ומריק היין בכלי אחר מותר דתרתי בעינן שיגביה ושיבא היין מכחו וכ"נ ממה שכתב הרי"ף ע"ש והנה הט"ז בסק"א האריך להביא ראיות מדברי הפוסקים דכחו של עובד כוכבים אוסר בלא הגבהה וביותר ה"ר ממש"כ הטור והרמ"א בסי' קכ"ג אם עובד כוכבים דורך יין אע"ג שלא נגע ברגליו היין שיוצא מכחו אסור והוא גמ' ערוכה בפ' ר' ישמעאל (דף ס') גבי מעצרתא זיירא בכחו כ"ע לא פליגי דאסור והא התם לא הגביה כלום ולכך מסיק הט"ז וז"ל דמה שהביא הב"י ראיה מדזכר הרמב"ם כאן הגביה נראה דמשום סיפא נקטיה שסיים שם הגביה ולא שכשך ולא נגע מותר וע"כ נקט גם ברישא הגביה דאע"פ שהגביה צריך שכשוך וע"כ לומר כן דאם ההגבה דוקא אוסרת למה לא נקט בסיפא דאם לא הגביה אע"ג דניצק מותר וזה הוא רבותא טפי ממש"כ הגביה בסיפא ולא שכשך ולא נגע מותר דהיינו בלא יצק וזה ראיה לפי' דברי הרמב"ם שזכרתי שאין עליה תשובה עכ"ל הט"ז וכ"כ הש"ך בסק"ג לענין מש"כ בשו"ע דאם לא הגביה הכלי מותר דמה שהוציא הב"י בסי' קכ"ד מהרמב"ם והרא"ש ואחריו נמשך הרב לא משמע מידי מדבריהם ע"ש

אכן כאשר שמתי לבי לדברי רבינו הגדול הרמב"ם ראיתי כי בע"כ מוכרח בדעתו דס"ל דהגבהה בכחו הוא דוקא וכמו שהבינו הב"י והרמ"א והנה זה לשונו שם וכן אם אחז כלי פתוח של יין ושכשכו אע"פ שלא הגביה הכלי ולא נגע ביין נאסר היין נטל כלי של יין והגביהו ויצק היין אע"פ שלא שכשך נאסר שהרי בא היין מכחו הגביה ולא שכשך ולא נגע