פרי יצחק חלק א נז

עצים לשורפו יהא יושב ובטל והיינו בעיו"ט דאינו עובר בבל יראה וא"כ אם אין ביעור חמץ אלא שריפה יהא יושב ובטל עד הלילה כנ"ל אולם לפי הס"ד דתשביתו הוא ביו"ט גופיה דכבר איכא לאו דבל יראה א"כ שפיר הוה צריך ללמוד חמץ מנותר מק"ו דאין ביעור חמץ אלא שריפה דשוב לא הוי דין שסופו להקל דהא גם אם לא ימצא עצים לשורפו לא יהא יושב ובטל דיהיה צריך להשבית בכ"ד שלא יעבור בבל יראה כנ"ל משא"כ לפי האמת דתשביתו הוא מעיו"ט א"כ אפ"ל דס"ל לר"ע כחכמים דהשבתתו בכ"ד ומשום דהוי דין שסופו להקל כנ"ל אכן י"ל ע"פ מש"כ האחרונים דבלא"ה הוי דין שסופו להקל לענין אפר חמץ דאם אין ביעור חמץ אלא שריפה הוי מהנשרפין שאפרן מותר ואם השבתתו בכ"ד הוי מן הנקברין שאפרן אסור וכמ"ש הראשונים וצ"ל דהגמ' דאמר לא מצא עצים לשורפו כו' חדא מינייהו נקט ועכ"פ לפ"ז ניחא שפיר דמק"ו בלא"ה אין ללמוד חמץ מנותר דהוי סופו להקל לענין אפרן כנ"ל

ועכ"פ מכיון שנתבאר דהא דאמרו חכמים לא מצא עצים לשורפו כו' היינו משום עיו"ט הרי דלר"י גם בעיו"ט אין ביעור חמץ אלא שריפה ולפ"ז נראה דה"ה דלפי מה דיליף ר"י אח"כ חמץ מנותר במה מצינו גם בעיו"ט אין ביעור חמץ אלא שריפה וכמו שנראה מדברי כל הראשונים ומ"מ הא לא הטעין ר"י שריפה בשש מדרבנן משום טעותא דשעות שמא יטעה בין שש לשבע כנ"ל ולפ"ז ה"ה דלא עשו חכמים סייג לענין שלא לשהותו מתחילת שש והא דמבואר דשורפין בתחילת שש היינו רק שאסור בהנאה כנ"ל

שוב מצאתי להכס"מ בספ"א מה' חמץ לענין מ"ש הרמב"ם דלא אוכלין ולא שורפין עד שתגיע שעה ששית וכתב הכס"מ ז"ל וקשה דהא כיון שהגיע שעה ששית אסור בהנאה מדרבנן וא"כ צריך להוציאו מביתו קודם שעה ששית ואפשר דמשום דאסור לשרוף קדשים ולאבדם אמרו שימתין עד תחילת שעה ששית ואע"ג דעבר בתשביתו כיון דמדרבנן הוא ושוא"ת הוא שרו ליה רבנן עד ההיא שעתא אבל מה נאמר למה שכתב רבינו כו' עד תחילת שעה ששית ביום ומבערו והתם בחולין מיירי כו' אפרש כו' דתחילת שעה ששית לאו דוקא אלא סוף חמישית קאמר כו' ועוד י"ל דנהי דשעה ששית אסרוה בהנאה מ"מ לא חייבוהו להוציאו מביתו קודם אותה שעה וזה עיקר עכ"ל ע"ש ומבואר דהכס"מ נסתפק בזה ומתחילה רוצה לומר דגם עד תחילת שש אין לשהותו דעבר מדרבנן על תשביתו רק צריך לבער בסוף חמישית אך גם לפמש"כ אח"כ דלא חייבוהו חכמים להוציאו מביתו קודם אותה שעה צ"ע אם כוונתו רק דא"צ לבער קודם תחילת שש אבל בתחילת שש מיד חייב לבער או דיכול לשהות כל שעה ששית אך יותר נראה מדבריו דבתחילת שש מיד חייב לבער וכמ"ש הרמב"ם עד תחילת שעה ששית ביום ומבערו והנה מ"ש מתחילה דצריך לבער בסוף חמישית אינו מבואר כן גם בדברי התו' בפסחים שם שכתבו שרוב העולם מבערין בשש כתיקון חכמים

אכן מצאתי להרא"ש בפ"ק דפסחים שכתב ז"ל ומה שאין מברכין על ביעור בשעה חמישית בשעה שהוא מוציא החמץ מן הבית והוא מצוה מן התורה כדכתיב תשביתו כו' אומר אני דהוצאת חמץ מן הבית קודם זמן איסורו לא נפיק מתשביתו כו' ומה שמוציאין אותו מן הבית היינו שלא יעבור עליו בבל יראה עכ"ל וכ"כ הרא"ש בה' פסחים וע"ש מה שכתב עוד ואוכל ממנו עד שעה חמישית ואז מבערו מן הבית וכ"ה בתשובת הרא"ש כלל י"ד ע"ש והנה דברי הרא"ש צריך ביאור דמה הוא הוצאת חמץ מן הבית אי נימא דכוונתו הוא רק הוצאה מרשותו וכמ"ש הכס"מ בפ"ג מה' חמץ דקודם שש סגי בהוצאה מרשותו ועי' בשו"ע סס"י תמ"ה ובמג"א שם או דכוונתו הוא ביעור מן העולם או מכירה לנכרי ואין להקשות דאי נימא דכוונתו הוא הוצאה מרשותו בלבד או אף מכירה לנכרי א"כ איך עולה על הדעת דמקיים בזה מ"ע דתשביתו והא תשביתו הוא בודאי ביעור מן העולם כמ"ש האחרונים והא דסגי בהוצאה מרשותו קודם שש זהו משום הפקר או אף מכירה לנכרי היינו רק דכשיגיע זמן השבתה אין לו מה להשבית דכבר אין לו חמץ. אכן י"ל דהרא"ש לשי' בפ' כ"ש שכתב דלר"ש יוכל למכור לנכרי גם לאחר שש דא"צ להשביתו מן העולם אלא מביתו ע"ש ודו"ק אלא דמ"מ לכאורה צע"ג מ"ש הרא"ש כ"פ דצריך לבער החמץ מן הבית בשעה חמישית הא אם רוצה יוכל לשהות עד שעה ששית וכמבואר במשנה שורפין בתחילת שש, ולכך נראה דס"ל להרא"ש באמת דעיקר ביעור הוא בשעה חמישית וכמ"ש הכס"מ בתחילת דבריו דכיון דבשש אסור בהנאה צריך להוציאו מביתו קודם שעה ששית ואפ"ל משום דמבואר בירושלמי דשעת ביעור הוא שעה חמישית כר' יהודה וצ"ל דהא דתנן ושורפין בתחילת שש היינו רק דלא תולין כמו בחמש אלא שורפין דאסור בהנאה אבל מ"מ צריך לבער קודם שש ועי' במג"א סי' תל"ד סק"ח שכתב דצריך לשרוף קודם שעה ששית כדי שיוכל לבטל אח"כ ועי' בפרמ"ג שם ולפי מש"כ הרא"ש נראה דמדינא צריך לשרוף קודם שש וכנ"ל ומכש"כ דאין לשהות בשעה ששית גופיה

והנה התו' בפסחים (דף כ"ח) בד"ה ר"ש הקשו דלמה שורפין בשש לר"ש יסיקנו עד הלילה מעט מעט תחת תבשילו ותי' דגזרינן שמא יאכלנו ע"ש והנה קו' התו' לכאורה צע"ג דלפי מה שנתבאר בדברי הראשונים דעשה דתשביתו חל עליו בחצות דמחויב לבערו מיד וכ"כ האחרונים בפשיטות דכל רגע שמשהה מלבערו עובר בעשה דתשביתו כנ"ל וא"כ איך אפשר לשהות החמץ עד הלילה להסיק מעט מעט תחת תבשילו הא משום עשה דתשביתו צריך לבער מיד לאחר חצות כנ"ל ולכאורה נראה מזה כמ"ש הצל"ח דעשה דתשביתו זמנה כל היום וכמו מ"ע דביום השמיני ימול דכל היום כשר למילה אך באמת הוא דוחק: והיותר נראה דהתו' לשי' שם (דף כ"ט) דס"ל דבמשהה חמץ ע"מ לבערו אינו עובר באותה שהייה ובזה יש לישב ג"כ שי' הריב"א שהיה משהה פרוסה אחת מלשורפה עד תחילת שבע והר"ש מפלייש הקשה עליו דאיך היה סומך על השעות לעמוד בספק תשביתו מתחילת שבע וכנ"ל ולפי הנ"ל י"ל דס"ל להריב"א כשי' התו' דבמשהה ע"מ לבערו אינו עובר עליו כנ"ל ועכ"פ אי נימא דבמשהה ע"מ לבערו אינו עובר א"כ בודאי אא"ל דשורפין בתחילת שש הוא בדוקא דגזור רבנן שלא לשהותו משנכנסה שעה ששית משום טעותא דשעות כיון דבמשהה ע"מ לבערו אינו עובר א"כ אין לחוש כלל: סימן יט בענין אפר שריפת חמץ אי מותר בהנאה לבאר מחלוקת הראשונים בזה

תנן בפסחים ר"פ כ"ש ר' יהודה אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה וחכמים אומרים מפרר וזורה לרוח ומטיל לים והטור או"ח סי' תמ"ה כתב דליהנות באפרו אחר ששרפו זה תלוי בפלוגתא דר"י ורבנן דלר"י שהוא בשריפה מותר דקי"ל כל הנשרפין אפרן מותר ולרבנן אסור דכל הנקברין אפרן אסור עכ"ל ע"ש וכ"כ התו' בר"פ כ"ש ד"ה בהדי דקשריף ליה וכ"כ הרא"ש שם בסוף סי' ב' ע"ש והנה הרמב"ם כתב כיצד ביעור חמץ שורפו או פוררו וזורה לרוח או מטיל לים ע"ש והקשה ע"ז המג"א בסי' תמ"ה דלפי מה שפסק הרמב"ם כחכמים א"כ הוי חמץ מן הנקברין שאפרן אסור ובסוף ה' פסולי המוקדשין פסק דכל הנקברין לא ישרופו שאע"פ שהוא מחמיר בשריפתן הרי היקל באפרן וא"כ איך כתב גבי חמץ דשורפו או פוררו כו' הא כל הנקברין לא ישרופו ע"ש והנה האחרונים כתבו לישב דברי הרמב"ם בפשיטות דלפמש"כ התו' בסוף תמורה לפרש הטעם דנשרפין אפרן מותר ונקברין אפרן אסור ומשום דנשרפין כיון שצוה הכתוב לשורפן אחר שעשה כאילו נעשית מצותו ואין