פרי יצחק חלק א נה

הפסח והיינו דמש"כ הראשונים דעשה דתשביתו חל עליו מיד בחצות ועובר בכל רגע שמשהה מלבערו היינו רק בעשה דאך ביום הראשון תשביתו שנוהג כל יום הראשון דנלמוד מקרא דלא תשחט על חמץ שחל מיד בחצות כנ"ל אבל בעשה דהשבתה בכל ימי הפסח דנלמוד בג"ש כנ"ל אינו עובר בכל רגע על עשה זו דזמנה הוא כל ימי הפסח ובתוך ימי הפסח אין לעשה זו קביעות זמן עד שיעבור הפסח ולא השבית אז ביטל העשה וכשאר מ"ע וכנ"ל. ולפ"ז מיושב שפיר דברי התו' בפסחים שם לענין משהה ע"מ לבערו והיינו דבאמת נראה דאי נימא דעובר בכל רגע על עשה דתשביתו ממילא אין חילוק כלל לענין עשה דתשביתו גופיה בין שדעתו לבערו או לא כנ"ל ומ"ש התו' דבמשהה ע"מ לבערו אינו עובר באותה שהייה היינו באמת רק לענין הלאו דבל יראה אבל משום עשה דתשביתו בלא"ה אין חשש אם משהה מלבערו ולא משום שדעתו לבערו אינו עובר אלא משום דבימי הפסח אינו עובר בכל רגע על עשה דתשביתו דהוי כשאר מ"ע שקבוע לה זמן שאינו עובר על העשה עד שיעבור הזמן וה"נ בעשה דתשביתו שיש לה קביעות זמן כל ימי הפסח כנ"ל: סימן יח לבאר בעז"ה זמן שריפת חמץ מדינא אם צריך לבער קודם שש או בתחלת שש מיד או דיכול לשהות כל שעה ששית

הנה במשנה פסחים (דף י"א) מבואר תולין כל חמש ושורפין בתחילת שש ע"ש ויש לחקור בפי' הדבר דשורפין בתחילת שש מהו הכוונה אם רוצה לומר דבאמת צריך לשרוף מיד בתחילת שש ומשום דרבנן גזרו שלא ישהה חמץ מתחילת שש משום טעותא דשעות או דלא חשו חכמים לעשות הרחקה רק לענין אכילה והנאה משא"כ משום עשה דתשביתו לא חשו לעשות הרחקה והא דתנן שורפין בתחילת שש הכוונה הוא רק דאסור בהנאה מתחילת שש ומשום דמבואר מתחילה תולין כל חמש דמותר בהנאה לכך אמרו שורפין בתחילת שש והנה הצל"ח בפסחים (דף ו) כתב לענין עשה דתשביתו שאין עשה זו דומה לבל יראה שעובר בכל רגע אבל עשה זו דומיא דעשה ביום השמיני ימול וכל היום זמנו אלא שזריזין מקדימין ולפ"ז בודאי דאין לומר בפי' המשנה דצריך לשרוף מיד בתחילת שש משום טעותא דשעות דמה בכך אם יטעה ולא ישרוף מיד בתחילת שבע הא דעת רוה"פ דבל יראה אינו עובר עד הלילה ומשום עשה דתשביתו זמנה כל היום אולם הנה המג"א בסי' תמ"ד סקי"א כתב דעשה דתשביתו חמיר טפי שכל שעתא עובר עליו משא"כ במילה ואינך ומבואר דעשה דתשביתו אינו דומה למ"ע דמילה דאם משהה מלבער עובר בכל רגע על עשה דתשביתו ולפ"ז יש לספק כנ"ל

וראיתי לבעל המאור בפ"ק דפסחים שכתב ז"ל מיהו אע"ג דס"ל לר' שמעון אינו עובר עליו בלא כלום לא מצינו שחלק ר"ש על מדרש אך ביום הראשון תשביתו כו' אבל לכתחילה אין לו לשהותו משנכנסה שעה ששית דקיימא עליה מצות תשביתו מתחילת שעה שביעית מדכתיב אך חלק וחכמים עשו לה סייג שעה ששית מדבריהם שלא לשהותו עכ"ל ע"ש. ומתבאר מדבריו בהדיא דשורפין בתחילת שש הוא בדוקא דבאמת צריך לשרוף מיד ומשום דמכיון דמתחילת שבע חל עליו עשה דתשביתו לכך עשו חכמים סייג שעה ששית מדבריהם שלא לשהותו משנכנסה שעה ששית והיינו משום טעותא דשעות כנ"ל

אולם הנה בפסחים (דף י"ב) אמר רבא ר' יהודה לטעמיה דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה ויהבו ליה רבנן שעה אחת ללקוט בו עצים איתיביה רבינא לרבא אמר ר"י אימתי אני אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה אלא שלא בשעת ביעורו אבל בשעת ביעורו השבתתו בכ"ד ופרש"י אבל בשעת ביעורו בשבע וטורח זה למה אם אין לו עצים ימתין עד שעת ביעורו וישביתנו בכ"ד ע"ש ולפ"ז אי נימא דבאמת צריך לשרוף מיד בתחילת שש דרבנן גזרו שלא לשהותו מתחילת שש משום טעותא דשעות א"כ קשה דמאי פריך שימתין עד שעת ביעורו דהיינו תחילת שבע וישביתנו בכ"ד הא מדרבנן אין לו לשהותו משנכנסה שעה ששית כנ"ל ובע"כ צ"ל דא"צ כלל לשרוף מיד בתחילת שש והא דתנן שורפין בתחילת שש היינו רק שאסור בהנאה מיהו כ"ז הוא לפרש"י אולם לפי' התו' דשעת ביעורו היינו בשש ע"ש בתו' ולפ"ז קו' הגמ' הוא כפשטיה דלמה צריך ללקוט עצי' הא בשש השבתתו בכ"ד וא"כ אין ראיה כלל מגמ' הנ"ל

וכן מצאתי בס' אור זרוע הגדול בפי' אלקי הרוחות להר"ש מפלייש שכתב ז"ל שמעתי אומרים על ריב"א שהיה רגיל בפרוסה אחת לשהות מלשורפה עד תחילת שבע כדי לקיים ביעור דאורייתא כרבינו שלמה שפי' דשעת ביעורו היינו שבע ובירך על אותה הפרוסה על ביעור חמץ ופליאה היא איך היה סומך על השעות לעמוד בספק תשביתו מתחילת שבע ע"ש וכ"כ המרדכי ברפ"ק דפסחים ע"ש ועכ"פ הנה שי' הריב"א בודאי נראה דא"צ לשרוף מיד בתחילת שש שהרי היה רגיל לשהות פרוסה אחת מלשורפה עד תחילת שבע כנ"ל אולם אפילו לפמ"ש הר"ש לתמוה עליו דאיך היה סומך על השעות לעמוד בספק תשביתו מתחילת שבע מ"מ ג"כ נראה מדבריו לענין פי' המשנה דשורפין בתחילת שש דאין הכוונה דצריך לשרוף מיד בתחילת שש דאל"כ מ"ט לא הקשה על הריב"א ממשנה מפורשת דשורפין בתחילת שש ובע"כ צ"ל דזה בודאי דא"צ לשרוף מיד בתחילת שש מדינא ומקשה רק על הריב"א מסברא דאיך היה סומך על השעות לכוין בצמצום תחילת שבע שמא יטעה ויעמוד בעשה דתשביתו שחל מתחילת שבע והנה הר"ש שם ה"ר לשי' רש"י דשלא בשעת ביעורו היינו בשש ובזה ס"ל לר"י דאין ביעור חמץ אלא שריפה מהא דמבואר שם (בדף ט"ו) מתקיף לה ר' ירמיה מתניתא נמי איכא הפסד עצים וכל הסוגי' מוכחת דמיירי בשש וקאמר דאיכא הפסד עצים אלמא דבשש מצותה דוקא בשריפה דאי כדברי ר"ת ליכא הפסד עצים דיכול להשבית בכל דבר ע"ש. ולפ"ז קשה דהא גם לשי' רש"י לא אתי שפיר דהרי לפי' רש"י מוכרח בגמ' דיכול להמתין ג"כ עד תחילת שבע וכמו שפי' אם אין לו עצים ימתין עד שעת ביעורו וישביתנו בכ"ד א"כ אכתי קשה דמאי הפסד עצים איכא הא יוכל להמתין עד תחילת שבע וישביתנו בכ"ד כנ"ל וצ"ע גם מש"כ הר"ש בטעם הריב"א כדי לקיים ביעור דאורייתא כרבינו שלמה שפי' דשעת ביעורו היינו שבע כנ"ל לכאורה צע"ג דמאי ענין זה למחלוקת רש"י ותו' בפי' שעת ביעורו דאפילו לפי' התו' דשעת ביעורו היינו שעה ששית מפני שרוב העולם מבערין בשש ושלא בשעת ביעורו היינו שבע מ"מ בודאי דעיקר ביעור דאורייתא הוא רק מתחילת שבע וכדכתי' בקרא אך ביום הראשון תשביתו ואך חלק וכ"כ התו' בהדיא ז"ל ומפר"ת כו' אבל בשעת ביעורו דהיינו בשש כיון שאינו מצוה לבערו אלא מדרבנן השבתתו בכ"ד ע"ש ואולי י"ל משום דלפרש"י מוכרח בסוגי' שם דאפשר לכתחילה להמתין עד תחילת שבע כנ"ל ולכך כתב כרבינו שלמה שפי' כו' ועדיין צ"ע

והנה הבעל המאור בפ' אלו עוברין במשנה שם י"ד שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת דברי ר"מ כתב ז"ל פי' ר"מ לטעמיה דאמר דשורפין בתחילת שש משום דסבר לה כר"י דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה וכיון דמיקלע י"ד בשבת דלאו בר שריפה הוא כו' ויש לחוש שמא ישתייר מן החמץ עד זמן איסורו ואינו יכול לשורפו לפיכך עשו לו כו' ע"ש ועי' בחי' פני יהושע שכתב דלשי' התו' דעיקר פלוגתא דר"י ורבנן היינו דוקא לאח"ז איסורו א"כ לא שייך לומר כן ונקטינן מיהו דשי' בעל המאור בפלוגתא דר"י וחכמים בשעת ביעורו או שלא בשעת ביעורו היינו כפרש"י ע"ש ולפי הנ"ל צ"ע בשי' בהמ"א