פרי יצחק חלק א נ

תיפלה כנ"ל בודאי דאסור לכתחילה להשכיר את עצמו לשבור בחמץ דאפילו אי נימא דבכה"ג לא חשיב רוצה בקיומו מ"מ עכ"פ הרי הוא משתכר באיסורי הנאה

והנה בעיקר הא דאמר ר"נ ישבור ותבא עליו ברכה וכדמסיק בגמ' דשרי איסור קיום משום מיעוט תיפלה לכאורה צ"ע דלמה התירו איסור קיום הא אפשר למעט בתיפלה מבלי שיעבור על איסור קיום דהא עיקר רוצה בקיומו הוא משום השכר וכמו שפרש"י דישראל זה רוצה בקיומו של חביות האלו שלא ישתברו עכשיו מאליה עד שישברם הוא ויטול שכרם ע"ש א"כ הרי אפשר למעט בתיפלה מבלי איסור קיום לא יקבל שכר ע"ז וישבור בחנם וממילא לא ירצה בקיומו אכן לכאורה אפ"ל דלפמש"כ הראשונים דאף בחנם אסור לעשות ביין נסך ומשום שהעובד כוכבים מחזיק לו טובה ע"ז זה חשוב כשכר וכ"כ בטור ושו"ע סי' קל"ב א"כ הרי א"א למעט בתיפלה מבלי שיהיה איסור קיום דגם אם ישבור בחנם יהיה רוצה בקיומו וא"כ כיון דבע"כ בהכרח להתיר איסור קיום משום מיעוט תיפלה לכך מותר לשבור גם בשכר שוב מצאתי בס' ישועת יעקב סי' קל"ג שנסתפק בזה לפי הס"ד דשכרו אסור ומשום דרוצה בקיומו אי נימא דלפ"ז אף בחנם אסור לשבור ומשום דרוצה בקיומו שהעובד כוכבים יחזיק לו טובה כשיעשה רצונו לשבור או דאף לפי הס"ד דשכרו אסור היינו כיון דאפשר לו למעט בתיפלה בלי קבלת שכר א"כ מה שמקבל השכר אינו מהצורך למעט בתיפלה לכך אסור אבל בעושה בחנם כיון דרצונו למעט יי"נ וא"א בענין אחר אין חשש איסור ע"ש אמנם נלע"ד נה"ר דבחנם בודאי מותר לשבור דבכה"ג ליכא איסור כלל דהנה התוס' בפסחים (דף כב) ד"ה ואבמה"ח כתבו דאיסורי הנאה אסור להושיט בשכר משום דאסור להשתכר באיסורי הנאה ובחנם נמי אסור דמה שמחזיק לו טובה חשיב כמשתכר. והא דאמר בסוף אלו מציאות גבי אם היתה טעונה יי"נ אין זקוק לה ואי אמרת צער בע"ח דאורייתא אמאי אין זקוק לה אע"ג דחשיב כמשתכר באיסורי הנאה ואסור אפילו בחנם מ"מ כיון דאינו מתכיין שיחזיק לו טובה ומשום צער בעלי חיים חשיב כמו לא איפשר ולא מכוון דשרי ע"ש וכ"כ הרא"ש הביאו בשיטה מקובצת בב"מ שם וז"ל דכיון שהוא מתכוין משום צערו של ב"ח ולא משום טובתו של גוי מה שהגוי מחזיק לו טובה הוי כהנאה הבאה לו לאדם בע"כ דשרי לכ"ע לא איפשר ולא קא מכוין עכ"ל ע"ש ועכ"פ לפ"ז נראה דאף לפי הס"ד דשכרו לשבור ביי"נ אסור מ"מ בחנם בודאי מותר לשבור דמה שהעובד כוכבים מחזיק לו טובה הוי כהנאה הבאה לו לאדם בע"כ דכוונתו לשבור כדי למעט את התיפלה והוי לא אפשר ולא מכוון דשרי ועכ"פ לפ"ז צ"ל דלר"נ דאמר דאף בשכר מותר לשבור אף דאפשר לו לשבור בחנם ושלא יהי' איסור כלל דהוי לא אפשר ולא קא מכוין מ"מ משום מיעוט תיפלה שרי איסור קיום לגמרי ומותר לשבור אף בשכר

אמנם צע"ג בהא דמסיק שם בסוגיא דהברייתא דעוקרין עמו מיירי כגון דקא עביד בחנם ור' יהודה היא דאמר אסור ליתן לעובד כוכבים מתנת חנם אך בכ"ז מסיק מדר"י נשמע לר"ע דכמו דשרי לר"י איסור מתנת חנם משום מיעוט תיפלה א"כ ה"ה בכלאים לר"ע וכן ביי"נ שרי איסור קיום משום מיעוט תיפלה ע"ש ולפ"ז צע"ג דמאי ראיה הוא דהתם בכלאים לא סגי בלא"ה למעט את התיפלה אם לא להתיר איסור מתנת חנם וכיון דצריך למעט את התיפלה א"כ בהכרח הוא לעקור עמו ואף דממילא יהי' לעובד כוכבים מתנת חנם מ"מ משום מיעוט תיפלה שרי אולם מנ"ל להתיר ביי"נ לשבור בשכר ולהתיר איסור קיום משום מיעוט תיפלה מכיון דאפשר למעט בתיפלה מבלי להתיר איסור קיום דישבור בחנם ולא יקבל שכר ומכש"כ לפמש"כ בס' ישועת יעקב דאף לפי הס"ד דאסור לשבור ביי"נ היינו באמת משום זה מכיון דאפשר למעט בתיפלה מבלי קבלת שכר כנ"ל א"כ מאי מייתי ראיה מכלאים דהא לא דמי כלל כנ"ל ומנ"ל להתיר איסור קיום אפילו בכה"ג דאפשר בחנם כנ"ל אכן לכאורה י"ל דהברייתא דעוקרין עמו בחנם מיירי אף היכא דאם לא ירצה לעקור בחנם יתן לו שכר וא"כ גם בכאן הרי אפשר למעט את התיפלה מבלי שיהי' איסור מתנת חנם דהרי יוכל לקבל שכר ומ"מ עוקרין עמו בחנם ושרי איסור מתנת חנם משום מיעוט תיפלה אף בכה"ג ולפ"ז ה"ה דמותר לשבור ביי"נ בשכר ושרי איסור קיום משום מיעוט תיפלה אף דאפשר לשבור בחנם ולמעט בתיפלה מבלי איסור קיום אלא דהיא גופיה קשיא דמנ"ל להגמ' הך, דהברייתא דעוקרין עמו בחנם מיירי אף שיוכל לקבל שכר הא אפ"ל בפשיטות דמיירי שהכותי אינו רוצה ליתן שכר ולכך בהכרח שרי לעקור בחנם משום מיעוט תיפלה משא"כ ביי"נ

ונראה לישב דס"ל להגמ' דבע"כ מיירי הברייתא אף היכי שיוכל לקבל שכר ומ"מ שרי לעקור בחנם דהנה לכאורה צ"ע שם בסוגיא דאמר סברוה הא מני ר"ע היא דאמר המקיים כלאים לוקה ואילו למעוטי תיפלה שרי לא הא מני רבנן היא ופריך אי רבנן מאי איריא עוקרין אפילו קיומי נמי הב"ע כגון דקא עביד בחנם ור"י היא כו' מדר"י נשמע לר' עקיבא כו' ופרש"י לעולם רבנן הוא והאי דאיצטריך למשרי עוקרין לאו משום איסור רוצה בקיומו אלא משום איסור מתנת חנם כו' ולכאורה קשה דלפי מאי דדחי הב"ע כגון דקא עביד בחנם א"כ הרי לא צריך לומר דהברייתא אתיא כרבנן דלעולם אפ"ל ר"ע היא ומ"מ אין לפשוט מכאן דשרי איסור קיום משום מיעוט תיפלה דמיירי דקא עביד בחנם דליכא איסור קיום וס"ל כר"י דאסור ליתן להם מתנת חנם ולכך אשמעינן דעוקרין עמו דשרי משום מיעוט תיפלה ולפ"ז כי אמר בגמ' הב"ע כו' הו"ל לומר לעולם ר"ע היא והב"ע דקא עביד בחנם דכיון דמיירי דעביד בחנם ומשום איסור מתנת חנם א"כ כך לי ר"ע כמו רבנן דבחנם ליכא איסור קיום ונראה לישב דהנה הר"ן בפ' השולח גבי הא דאמר שמואל כל המשחרר עבדו עובר בעשה ופריך בגמ' מהא דמעשה בר"א שנכנס לבהכ"נ ולא מצא עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה ומשני מצוה שאני והקשה הר"ן היכי דחינן עשה שבתורה משום האי מצוה ותי' שלא אמרה תורה לעולם בהם תעבודו אלא משום שלא יתן להם מתנת חנם כענין שכתוב בעובדי כוכבים לא תחנם וכיון דאיכא מצוה לאו משום חנינה דידהו קא עביד אלא לצורך עצמו והו"ל כנותן דמי עצמו ע"ש ומתבאר מדברי הר"ן הנ"ל דהיכי דעביד משום מצוה אף דממילא יהי' להם מתנת חנם מ"מ ליכא משום לא תחנם כיון דלא עביד משום חנינה אלא לצורך עצמו ולפ"ז צע"ג בסוגיא בהא דפשיט הגמ' יי"נ מכלאים מהא דעוקרין עם העובד כוכבים בחנם דאלמא דשרי איסור מתנת חנם משום מיעוט תיפלה הא בכה"ג שעושה משום מצוה למעט את התיפלה ליכא משום איסור מתנת חנם כלל דלאו משום חנינה דידהו עביד אלא לצורך עצמו וכהך דשחרר ר"א עבדו כנ"ל משא"כ ביי"נ אפשר דאסור לשבור ביי"נ דלא שרינן איסור משום מיעוט תיפלה ומצאתי שכבר הקשה כן בס' באר יעקב ח' יור"ד סי' רס"ז ובחי' חתם סופר לע"ז בסוגיא שם ע"ש

אכן נראה לענ"ד לישב בפשיטות דס"ל להגמרא דבע"כ הברייתא דעוקרין עמו בחנם מיירי בגוונא דאיכא משום איסור מתנת חנם ומשמעינן דמ"מ שרי איסור מתנת חנם משום מיעוט תיפלה דאי נימא דהטעם הוא משום דלא שייך בזה איסור מתנת חנם כלל דלאו משום חנינה דידהו עביד אלא לצורך עצמו לקיים המצוה למעט בתיפלה וע"פ מש"כ הר"ן כנ"ל א"כ קשה פשיטא דמאי רבותא היא ומאי אשמעינן הברייתא דוקא לענין כלאים דכן ה"ה בכ"מ דהיכי דקא עביד לצורך מצוה ליכא משום מתנת חנם ואף משום מצוה דרבנן וכההיא דשחרר ר"א עבדו והשלימו לעשרה ובע"כ צ"ל דהברייתא מיירי היכא דאיכא משום איסור מתנת חנם והיינו כגון היכא