פרי יצחק חלק א מט

דבאמת חשיב רוצה בקיומו בכה"ג אלא דפשיט דיש להתיר איסור קיום משום מיעוט תיפלה כמו דשרי איסור מתנת חנם משום מיעוט תיפלה וכמו שפרש"י דבודאי אינו ענין לפשוט מזה דכה"ג לא חשיב רוצה בקיומו ורק להתיר איסור קיום משום מיעוט תיפלה כנ"ל אולם נראה לקיים פי' הב"י והיינו דלהנהו אמוראי דמיבעיא להו שכרו לשבור ביי"נ מהו מי אמרינן כיון דרוצה בקיומו אסור או דילמא כל למעוטי תיפלה שפיר דמי עיקר האיבעיא הוא אם בכה"ג שרוצה בקיומו כדי למעט התיפלה אם חשיב רוצה בקיומו או לא וכמו שפי' הב"י כנ"ל אולם רב נחמן דפשיט דישבור ותבא עליו ברכה היינו אפילו אי נימא דחשיב בכה"ג רוצה בקיומו מ"מ מותר לשבור משום דשרי איסור קיום משום מיעוט תיפלה וכדפשטינן בסוף הסוגיא מהא דשרי איסור מתנת חנם משום מיעוט תיפלה ואע"ג דמלשון הב"י משמע דר"נ דאמר ישבור כו' היינו משום דלא חשיב רוצה בקיומו בכה"ג וזה צ"ע באמת כנ"ל מ"מ עיקר פי' הב"י בסוגיא יש פנים לקיים דבריו כנ"ל

ולפי מש"כ לפרש דברי הגמ' כנ"ל יש לישב מה דצ"ע לכאורה דהנה מלשון הגמ' שכרו לשבור ביי"נ מהו משמע דמבעי להו רק לענין דיעבד אם שכרה מותר אבל לכתחילה פשיטא להו דאסור להשכיר לשבור ביי"נ של עובדי כוכבים דאל"כ הו"ל למיבעיא רבותא יותר מהו להשכיר א"ע לשבור ביי"נ ובע"כ צ"ל דלכתחילה פשיטא להו דאסור ורק ר"נ חידש דישבור אפילו לכתחילה ותבא עליו ברכה אולם צ"ע במאי פליגי ועוד קשה דמ"ט פשיטא להו דלכתחילה אסור דממ"נ אי נימא כל למעוטי תיפלה שפיר דמי והיינו דשרי איסור קיום משום מיעוט תיפלה או דבכה"ג לא חשיב רוצה בקיומו אפילו לכתחילה יהא מותר לשבור ביי"נ ולכן נראה לומר דהנה לפי המתבאר מדברי הראשונים אסור להשתכר בכל איסורי הנאה והא דאמר בר"פ השוכר את הפועל קנס הוא שקנסו חכמים בחמרים וביי"נ היינו דביי"נ אפילו בדיעבד שכרו אסור אולם לכתחילה אסור להשתכר בכל איסורי הנאה וכ"כ התוס' בפסחים (דף כב) בד"ה ואבר מן החי דאי אבמ"ה היה אסור בהנאה היה אסור להושיט בשכר משום דאסור להשתכר באיסורי הנאה ע"ש וכ"כ הכל בו בה' ערלה אם יש לכותי אילן של ערלה אסור לישראל ללקוט ממנו לצורך הגוי אפילו בחנם לפי שהישראל נהנה ממנו שמחזיק לו הגוי טובה ע"ש והיינו דזה חשיב כשכר וכ"ה בשו"ע סימן רצ"ד וכן מבואר מדברי התוס' בע"ז בסוגיא שם בד"ה אין עודרין ע"ש. ועכ"פ הרי דאסור להשתכר בכל איסורי הנאה אף בלא הטעם דרוצה בקיומו, דרוצה בקיומו אסור רק בע"ז ויי"נ וכן בחמץ לדעת הטור ועי' פר"ח שם וכן היכא דאסור רוצה בקיומו אסור להשתכר אפילו אם אינו איסור הנאה ועי' בתוס' בסוגי' שפי' להברייתא דאין עודרין כו' מיירי בכלאי זרעים ע"ש והרי כלאי זרעים אין אסור בהנאה ומ"מ עוקרין עמו בשכר רק משום למעוטי תיפלה ועכ"פ לפ"ז נראה דלהשתכר ביין נסך אסור משום שני טעמים משום משתכר באיסורי הנאה וככל איסורי הנאה ועוד משום רוצה בקיומו שוב מצאתי בשילטי הגבורים שם שכתב ז"ל כתבו בעלי אסופות נשאל לפני הרב אי מותר להיות סרסור בין שני עובדי כוכבים למכור יי"נ זה לזה והשיב כי דעתו שאסור משום ב' דברים האחד באיסורי הנאה אפילו בחנם אסור וכש"כ בשכר ועוד שרוצים בקיומו עד שיקיים המכר עכ"ל ע"ש והוא כדברינו כנ"ל ולפ"ז צ"ל דהא דמבואר בגמ' דמותר לשבור ביי"נ ומשום דשרי איסור קיום משום מיעוט תיפלה ה"ה דשרי איסור משתכר באיסור הנאה משום מיעוט תיפלה אולם לפמש"כ הב"י דהא דמבואר בגמ' כל למעוטי תיפלה שפיר דמי היינו דבכה"ג לא חשיב רוצה בקיומו וע"ז סובב האבעיא ולפ"ז קשה הא דאמר ר"נ ישבור ותבא עליו ברכה נהי דנימא דבכה"ג שרוצה בקיומו עד שיאבדנו הוא בידיו לא חשיב רוצה בקיומו מ"מ יהי' אסור לשבור ביי"נ בשכר משום דאסור להשתכר באיסורי הנאה וככל איסורי הנאה שאסור להשתכר אף בלא הטעם דרוצה בקיומו אולם לפמש"כ דר"נ דאמר ישבור ותבא עליו ברכה בודאי הוא הטעם דשרי איסור קיום משום מיעוט תיפלה ולפ"ז מיושב שפיר דה"ה דשרי איסור משתכר באיסור הנאה משום מיעוט תיפלה כנ"ל

ועפ"ז מיושב שפיר הסוגיא סברת בעלי האבעיא דפשיטא להו דלכתחילה אסור לשבור ביי"נ ומבעי להו רק לענין דיעבד אי שכרו מותר ור"נ ס"ל דאף לכתחילה מותר דלכאורה צ"ע כנ"ל אולם לפי הנ"ל י"ל דהנה הר"ן בר"פ השוכר את הפועל כתב דהא דקנסו רבנן ביי"נ דאפילו בדיעבד שכרו אסור היינו משום דעבוד איסורא דרוצין בקיומה ע"ש ולפ"ז י"ל דלהני אמוראי דמיבעיא להו שכרו לשבור ביי"נ מהו ס"ל דאין להתיר שום איסור משום מיעוט תיפלה ומבעיא להו רק אי בכה"ג חשיב רוצה בקיומו כמש"כ הב"י כנ"ל ולפ"ז ניחא שפיר דס"ל דלכתחילה בודאי אסור לשבור ביי"נ דאפילו אי נימא דבכה"ג לא חשיב רוצה בקיומו מ"מ אסור לכתחילה משום משתכר באיסורי הנאה ולא שרי איסור משום מיעוט תיפלה ולכך מיבעיא להו רק לענין דיעבד אם שכרו מותר והיינו אי חשיב זה רוצה בקיומו וא"כ גם בדיעבד שכרו אסור או דילמא כל למעוטי תיפלה שפיר דמי והיינו דבכה"ג לא חשיב רוצה בקיומו כלל ולפ"ז עכ"פ בדיעבד שכרו מותר דנהי דלכתחילה אסור משום משתכר באיסורי הנאה מ"מ כיון דלא חשיב רוצה בקיומו א"כ בדיעבד שכרו מותר ומשום דהא דקנסו שכרו בדיעבד הוא רק משום איסורא דרוצין בקיומה וכיון דלא חשיב רוצה בקיומה ממילא שכרו מותר אולם ר"נ ס"ל דאפילו אי נימא דחשיב' רוצה בקיומו בכה"ג מ"מ יש להתיר האיסור משום מיעוט תיפלה ולכך ס"ל דאף לכתחילה ישבור ומשום דאיסור קיום ומשתכר באיסורי הנאה הכל שרי משום למעט את התיפלה וזה נכון

אך בכ"ז צע"ג לפ"ז בהא דמבואר שם בגמ' לימא מסייע ליה אין עודרין עם עובד כוכבים בכלאים אבל עוקרין עמו כדי למעוטי את התיפלה סברוה הא מני ר"ע היא דאמר המקיים בכלאים לוקה כו' ואילו למעוטי תיפלה שרי ע"ש. והנה התוס' שם כתבו דהברייתא מיירי בכלאי זרעים ע"ש: ולפי הנ"ל קשה דמאי סייעתא לר"נ מהברייתא דהא בכלאים ליכא משום משתכר באיסורי הנאה דכלאי זרעים אין אסור בהנאה וכל מה שיש לאסור לעקור בשכר הוא רק משום רוצה בקיומו עד שיעקרם הוא ויטול שכרו ולפ"ז י"ל דמשו"ה עוקרין עמו ומשום דבכה"ג לא חשיב רוצה בקיומו כלל כיון שרק רוצה בקיומו כדי לאבד הוא בידיו ומכיון דליכא כאן איסור רוצה בקיומו לכך עוקרין עמו לכתחילה אולם ביי"נ דמלבד רוצה בקיומו יש בה משום משתכר באיסורי הנאה. ולפ"ז הרי י"ל דלעולם אסור לשבור לכתחילה דנהי דבכה"ג לא חשיב רוצה בקיומו מ"מ אפשר דאסור לשבור לכתחילה משום משתכר באיסורי הנאה דלא שרי איסור משתכר באיסורי הנאה משום מיעוט תיפלה ואין לומר דבאמת מייתי רק ראיה מהברייתא דעכ"פ בדיעבד שכרו מותר ולפשוט עיקר האבעיא דשכרו לשבור ביי"נ מהו והיינו מכיון דמוכרח מהברייתא דבכה"ג לא חשיב רוצה בקיומו ממילא עכ"פ בדיעבד שכרו מותר כנ"ל. דא"כ לא הו"ל להגמ' לומר לימא מסייע ליה כ"א ת"ש והיינו לפשוט עיקר האבעיא דהא על לשבור לכתחילה אין שום ראיה מכאן ועי' היטב בתוס' ד"ה אין עודרין ובפי' מהר"ם לובלין שם אולם כ"ז הוא רק אי' נימא בפי' הסוגיא דהוא לענין אי שרי איסור קיום משום מיעוט תיפלה אולם לפי' הב"י וכפי מה שבארנו צ"ע כנ"ל אם לא דנימא לפי' זה דהברייתא מיירי באמת בכלאי הכרם וצ"ע ועכ"פ נראה ברור דר"נ דאמר ישבור אף לכתחילה בודאי הטעם הוא רק משום דשרי איסור משתכר באיסורי הנאה משום מיעוט תיפלה ולפ"ז בחמץ של עובדי כוכבים דלא שייך למעוטי