פרי יצחק חלק א ה

ק"ש כולה חוזר ואומר הברכות כמבואר בשו"ע סי' ס"ו מ"מ לכתחילה עדיף טפי לומר הברכות על ק"ש דאורייתא ולכה"פ על ק"ש דרבנן שלא יצא עדיין ועוד דלפי מה שיתבאר לפנינו בס"ד הנה כשקורא ק"ש בלא הברכות אף שאומר הברכות אח"כ הוא רק לתקן לצאת יד"ח הברכות אבל מ"מ עדיין יש חשש מצד ק"ש גופה שיצא יד"ח ק"ש בלא ברכה לפניה כלל ולזה הוא מעוות שלא יוכל לתקן כלל ולפ"ז כשהצבור אינם מתעכבים מק"ש עד אחר זמנה פשיטא דאין לקרות מתחילה ק"ש כולה בלא ברכות ועכ"פ כיון שהיה לו לר"י החסיד ספק אם יעברו הצבור זמן ק"ש לכך לא קרא כ"א פסוק ראשון דהיינו ק"ש דאורייתא בלבד דאם לא יעברו הצבור זמן ק"ש יהי' ק"ש וברכותיה יותר מתוקנים כנ"ל אבל היכא שהצבור יעברו בודאי זמן ק"ש פשיטא שצריך לקרות ק"ש כולה בזמנה והאחרונים דמשמע מדבריהם דאף בכה"ג א"צ לקרות בזמנה כ"א ק"ש דאורייתא בלבד באמת דבריהם צע"ג כנ"ל

אחרי שנתבאר לנו דהיכי שהצבור יתעכבו בודאי מלקרות ק"ש עד אחר זמנה צריך לקרות ק"ש כולה בזמנה מעתה נבא לבאר הדרך המובחר לפני המהדרין לצאת יד"ח ק"ש ותפלה כתיקונה אם לקרות ק"ש בזמנה בלא ברכותיה ואח"כ לקרותה שנית בברכותיה עם הצבור או לקרות ק"ש בזמנה בברכותיה ולסמוך גאולה לתפלה ולהתפלל ג"כ ביחידות והנה בש"ע או"ח סי' ס' כתב קרא ק"ש בלא ברכות יצא יד"ח ק"ש וחוזר וקורא הברכות בלא ק"ש ע"ש ומקור הדבר הוא מדברי הרשב"א בתשובה סי' שי"ט וע"ש שנשאל במה ששנינו היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא צריך הוא לחזור בברכותיה כו' או דלמא אסור לברך ברכותיה והשיב הקורא ק"ש בלא ברכותיה יצא דברכות אין מעכבות כו' ומיהו מסתברא שחוזר ואומר ברכות בפני עצמן בלא ק"ש ואע"פ שברכות לפני קריאתה נתקנו לאו ברכות של ק"ש כדי שתאמר היאך יברך שלא על הקריאה וכן הסכימו הגאונים שהרי אינו מברך אקב"ו לקרוא את שמע ולפיכך אע"פ שיצא ידי קריאה ידי ברכות לא יצא וחוזר וקורא ברכות בפני עצמן תדע כו' ע"ש וכ"כ בתשובה סי' מ"ז דברכות של ק"ש אינן ברכות של ק"ש ממש כברכת התורה וכברכת המצות שא"כ היה לנו לברך לקרוא את שמע כו' אלא ברכותיהן שנתקנו בפני עצמן אלא שתקנו לאומרן לפני ק"ש ולאחרי' וכן הסכימו הגאונים ולפיכך מי שקרא ק"ש בלא ברכותיה חוזר ואומר ברכותיה בפני עצמן ואין בכך כלום עכ"ל וכ"כ בתשובה סי' ס"ט ע"ש

אמנם דבר זה אינו מוסכם לענ"ד והנה בברכות ריש פ' היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא וכתבו התוס' בירושלמי אמרינן ברכות אינן מעכבות דאע"פ שלא אמר שתים לפניה ושתים לאחריה יצא דאם לא כן תקשי מאי מהני אם כיון לבו הרי לא בירך תחילה וא"ת הא בפ"ק מסקינן סדר ברכות אין מעכבות הא ברכות מעכבות וי"ל דהתם מיירי בצבור כו' ע"ש וכ"כ הרא"ש והרשב"א בשם רב האי גאון שהקשה כן ותי' כנ"ל ע"ש ולברר הדברים נציע הסוגיא שם בפ"ק דתנן התם אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת והם ברכו וקראו עשרת הדברות שמע והיה אם שמוע ויאמר כו'. מאי ברכה אחת אמר שמואל אהבה רבה ור"ז אמר ר"ל יוצר אור ואמרינן הא דר"ל מכללא אתמר דאמר ר"ל זאת אומרת ברכות אין מעכבות זו את זו אא"ב יוצר אור הוו אמרי היינו דברכות אין מעכבות זא"ז דלא קא אמרי אהבה רבה אלא א"א אהבה רבה הוו אמרי מאי ברכות אין מעכבות זא"ז דלמא האי דלא אמרי יוצר אור משום דלא מטא זמן יוצר אור וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי ואי מכללא מאי דאי מכללא לעולם אהבה רבה הוו אמרי וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי ליה ומאי ברכות אין מעכבות זא"ז סדר ברכות עכ"ל הגמ' ועי' פרש"י והנה קושית הראשונים הוא תמוה מאוד דמאי קשיא להו על הירושלמי מהסוגיא דפ"ק דהרי התם מיירי מדין ברכות עצמן אי מעכבות זא"ז והיינו דאי בירך ברכה אחת בלא חברתה אי יצא יד"ח אותה ברכה שבירך וכפרש"י שם ונ"מ דאם לא יוכל לברך רק ברכה אחת לא יברך כלל דהוי ברכה לבטלה אולם הירושלמי הא מיירי מנדון אחר אי ברכות מעכבות לק"ש והיינו דאם קרא ק"ש בלא ברכות אי יצא יד"ח ק"ש עצמה ולפ"ז אע"ג דמסקינן שם בסוגיא דברכות מעכבות זא"ז מ"מ שפיר אפ"ל דאין הברכות מעכבות לק"ש דאם קרא ק"ש בלא ברכו' יצא יד"ח ק"ש וכמבואר בירושלמי וכבר נתקשו בזה כל האחרונים הב"ח בסי' ס' וע"ש שהניח בצ"ע. והשג"א בתשובה סי' כ"ו ובשו"ת משכנות יעקב סי' ע"ח. והגר"א בשנות אליהו ר"פ היה קורא דחה באמת דברי הראשונים מטעם זה וכנראה כבר הרגיש בזה הב"י בסי' זה וע"ש שכתב ז"ל ומשמע מדבריהם דלמ"ד ברכות מעכבות זא"ז כו' ה"ה נמי דאם קרא ק"ש בלא ברכות אף ידי ק"ש כתקנה לא יצא ולמ"ד ברכות אין מעכבות זא"ז אם קרא ק"ש בלא ברכותיה ידי ק"ש מיהא יצא. ועי' בביאורי הגר"א בסי' זה שכתב ואף שר"ה גאון כו' כסדרן דוקא אינו מעכב כו' וה"ה דמעכבות לק"ש ע"ש רמז בקוצר מילים למש"כ הב"י מיהו לפמש"כ הב"י דרק ידי ק"ש כתקונה לא יצא לפ"ז עדיין אינו מספיק לישב הקושיא הנ"ל וע' בטור סוף סי' ס"ו ע"ש ולפ"ז דברי הב"י צ"ע ובביאורי הגר"א כתב דה"ה דמעכבות לק"ש והיינו דלא יצא יד"ח ק"ש כלל ולפ"ז ניחא שפיר מיהו עדיין צע"ג דמנ"ל להראשונים דתלי' זה בזה והיינו דאי ברכות מעכבות זא"ז ה"ה דמעכבות לק"ש והנה בשו"ת שג"א שם כתב לישב דהכי דייק לה רב האי גאון וסייעתו דמדמסיק הגמ' דברכות מעכבות זא"ז בע"כ דברכה אחת היינו אהבה רבה וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי לה אע"ג דכבר קראו ק"ש והשתא אי ס"ד דאין ברכות מעכבות לק"ש ואע"פ שלא קרא הברכות יצא ידי ק"ש א"כ לאחר שקראו ק"ש כבר ויצאו יד"ח היאך אפ"ל אח"כ ברכת יוצר אור שהיא מברכות דלפניה של ק"ש הא קי"ל דכל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן ואם לא בירך עובר לעשייתן אינו מברך אח"כ ובע"כ צ"ל דאי ברכות מעכבות זא"ז מעכבות ג"כ לק"ש ולפ"ז מצות ק"ש תלוי ועומדת דאם יאמר אח"כ יוצר אור יוצא יד"ח ק"ש למפרע נמצא יוצא יד"ח ק"ש ויוצר אור בבת אחת והו"ל כאילו מברך עובר לעשייתן וע"ש שכתב דזה נ"ל נכון בכוונתם ז"ל

ולפ"ז לפי פי' השג"א וכנ"ל נמצא דלפי שי' הראשונים הנ"ל אם קרא ק"ש בלא ברכות אינו חוזר ואומר הברכות אח"כ דלפי הנ"ל הרי ס"ל להראשונים דאי ברכות אין מעכבות לק"ש אין רשאי לומר הברכות אחר ק"ש דהוי ככל המצות דאי לא בירך עובר לעשייתן אינו מברך אח"כ ורק אי הברכות מעכבות לק"ש חוזר ואומר הברכות אח"כ דמזה גופה דייקו הראשונים דהברכות מעכבות לק"ש מהא דמבואר בגמ' שם דאמרי יוצר אור אחר שכבר קראו ק"ש ולפ"ז ביחיד דלכ"ע אין הברכות מעכבות לק"ש א"כ אם קרא ק"ש בלא ברכות אינו רשאי לומר הברכות אח"כ ודלא כדברי הרשב"א בתשובה הנ"ל והנה הרשב"א בתשובה שם הביא ראיה באמת דאומר הברכות אחר ק"ש מדברי הגמ' הנ"ל דאמרי יוצר אור אחר שכבר קראו את שמע אולם לפי שי' הראשונים וכנ"ל א"כ אין ראיה כלל דלפי הסוגיא דס"ל להגמ' דברכות מעכבות זא"ז וה"ה דמעכבות לק"ש ולכך שפיר רשאי לומר הברכות אח"כ ולשי' הגאונים היינו בצבור כנ"ל. משא"כ ביחיד דלכ"ע אין הברכות מעכבות לק"ש אפ"ל דאינו רשאי לברך אחר ק"ש וככל המצות דמברך דוקא עובר לעשייתן

אלא דבעיקר קו' האחרונים וכנ"ל נלע"ד לישב בדרך אחר דהנה רבינו יונה בריש פ"ק דברכות כתב לענין ק"ש של ערבית שמקדימין לקרותה בבהכ"נ מבעוד יום וכתב דכך הוא הענין שבבהכ"נ יקרא ק"ש עם ברכותיה ויתפלל ולא יכוין לצאת יד"ח ק"ש ואחר צה"כ יקרא אותה ויתכוין לצאת בה יד"ח. וכתב רב עמרם ז"ל שבשעה שקורא אותה יברך אקב"ו לקרוא ק"ש ואומר מורי הרב שאין זה נכון כו' ויותר נכון שיאמר ברכת אהבת עולם שנתקנה אצלה ואפילו על קריאת ת"ת מצינו שנפטר מברכה באמירתה וע"ש שכתב שידי הברכות יצא במה שאומר אותם