פרי יצחק חלק א ד

סימן א

הנה בפה עירנו עיר המלוכה פעטרבורג שהלילות קצרות מאוד בימי הקיץ ע"פ האקלים שלנו וע"כ גם זמן ק"ש הוא מוקדם מאוד ולפעמים מתעכבין הצבור מלקרות ולהתפלל עד אחר זמן ק"ש לכן ראיתי ונתתי אל לבי לעיין איך להתנהג למעשה לצאת יד"ח ק"ש ותפלה כתקונה אם לקרוא ק"ש בזמנה בלא ברכות כמנהג העולם ואח"כ לקרותה שנית בברכותיה ולהתפלל עם הצבור או לקרוא ק"ש בזמנה בברכותיה ולסמוך גאולה לתפלה ולהתפלל ג"כ ביחידות והי עדיף טפי

הנה מתחילה ראיתי לבאר באם הצבור מתעכבין מלקרות ק"ש עד אחר זמנה ולפי המנהג לקרות בזמנה ק"ש בלא ברכותיה היאך יש לנהוג לצאת יד"ח ק"ש בזמנה אם לקרוא רק פסוק ראשון או שצריך לקרות ק"ש כולה בזמנה: והנה בטור או"ח סי' מ"ו כתב ורבינו יהודה החסיד היה רגיל לומר אחר שמע ישראל כו' בשכמל"ו והיה מכוין לצאת בו יד"ח ק"ש משום שלפעמים כשעושין קרובץ מתעכבין מק"ש עד אחר זמנה ואמר שהיה יוצא בזה כדאיתא בברכות שמע ישראל כו' זו היא ק"ש של ר' יהודה הנשיא וע"ש בב"י שכתב ומ"ש כדאיתא בברכות שמע ישראל כו' והטעם לפי שהיה לומד עם תלמידיו כשהיה מגיע זמן ק"ש לא היה רוצה להפסיק מלימודו אלא לקרות פסוק ראשון בלבד דהוי דאורייתא ע"ש ועפ"ז כ' הרמ"א בסי' זה דטוב לומר אחר שמע ישראל בשכמל"ו כי לפעמים שוהין עם ק"ש לקרותה שלא בזמנה ויוצא בזה עכ"ל ועי' בב"ח שכתב דאין לומר שמע ישראל בשכמל"ו בכל יום כ"א לגדולים שמשערים שהיום יהיו הצבור קוראים שמע בברכותיה לאחר זמנה וגם ר"י החסיד לא היה רגיל לומר אלא כשהיה רואה שהצבור יהיו מתעכבים מק"ש עד אחר זמנה כו' וכ"כ המג"א וע"ש שכתב בשם רש"ל לומר גם פרשה ראשונה של שמע והפר"ח כתב בסי' זה ז"ל לפי מה שאכתוב בארוכה בסי' ס"ז דשתי פרשיות הראשונות הוי מה"ת אם רואה שהצבור מאריכין ומאבדין הזמן בפיוטין צריך לקרוא שלש פ' קודם שיעבור שלש שעות מהיום ועי' בפרמ"ג שכתב דאם רואה שיעבור זמן ק"ש יכוין לצאת בפסוק א' ע"ש ועכ"פ מתבאר מדברי רבותינו דאם רואה שהצבור מתעכבין מלקרות ק"ש עד אחר זמנה א"צ לקרות בזמנה כ"א ק"ש דאורייתא כר"י הנשיא לצאת יד"ח ק"ש דאורייתא בזמנה והיינו פסוק ראשון או גם פ' ראשונה וסגי בזה והפר"ח שכתב לקרות ק"ש כולה בזמנה היינו משום דס"ל דשתי פ' הראשונות הוי מה"ת כנ"ל ובאמת דעת הראשונים הוא דלא כהפר"ח אלא דרק פ"ר או פ' ראשונה הוי מדאורייתא וכן הכריע בשו"ת שג"א סי' ב' דלא כהפר"ח ע"ש ולפ"ז א"צ לקרות בזמנה לכל היותר כ"א פרשה ראשונה לצאת יד"ח ק"ש דאורייתא בזמנה כנ"ל

אולם לא ירדתי לסוף דעת רבותינו שלא חששו רק לצאת יד"ח ק"ש דאורייתא בזמנה ועם ק"ש דרבנן ימתין לקרות עם הצבור אחר זמן ק"ש דלפ"ז הוא מבטל מצות ק"ש דרבנן וכי אין אנו צריכין לחוש לצאת ידי ק"ש דרבנן בזמנה. וכן קשה על ר"י החסיד שהיה רגיל לומר שמע ישראל כשהצבור היו מתעכבים מק"ש עד אחר זמנה ואמר שהיה יוצא בזה כדאי' בברכות שמע ישראל כו' זו היא ק"ש של ר"י הנשיא וקשה הא עדיין לא יצא ידי ק"ש דרבנן בזמנה ומדוע לא קרא ר"י החסיד ק"ש כולה בזמנה כשהיה רואה שהצבור יעברו זמן ק"ש ור"י הנשיא שלא היה קורא רק פסוק ראשון בלבד, כבר הקשה הרא"ש שם וז"ל וא"ת כיון דבעינן שיקרא את כולה למה לא הפסיק לקרותה דאפילו מי שתורתו אומנתו תנן בפ"ק דשבת דמפסיקין לק"ש וי"ל דה"מ אדם שלומד לבדו אבל מי שלומד תורה ברבים אין לו להפסיק וכ"כ בתו' הרא"ש שם ז"ל ואע"ג דמפסיקין לק"ש ומסתבר למימר שמפסיקין לקרות את כולה ה"מ כשאדם לומד לבדו כו' ולפ"ז מה זו סמיכה שסמך ר"י החסיד על ר"י הנשיא לצאת יד"ח ק"ש בזמנה בפ"ר בלבד ואמר שהיה יוצא בזה וכי א"צ לקרות ק"ש כולה בזמנה. והנה זה פשוט בודאי דכמו דק"ש דאורייתא נתנה תורה כ"ז קימה דהיינו בתוך ג' שעות ומי שמאחר לקרותה לא יצא יד"ח וביטל מ"ע כן גם ק"ש דרבנן קבעו חכמים ג"כ בזמן ק"ש דאורייתא ומי שמאחר לקרותה לא יצא יד"ח מדרבנן והנה אף שהדבר פשוט מצד עצמו מ"מ נראה לה"ר לזה דהנה בברכות שם גבי ק"ש של ר"י הנשיא פליגי אמוראי בגמ' אי חוזר וגומרה וכתב הרא"ש דמילתא דפשיטא שצריך לקרות את כולה וההיא דר"י הנשיא שהיה קורא פסוק אחד בלבד ואמר בר קפרא דאינו חוזר וגומרה התם מיירי שעבר זמן הקריאה קודם שגמר לימודו וכ"כ בתו' הרא"ש שם ז"ל נ"ל שהיה זמן הישיבה נמשך עד אחר ג' שעות דאלת"ה מ"ט דמ"ד אינו חוזר וגומרה כו' הלכך מסתברא שעבר זמן הקריאה לכן לבר קפרא לא היה חושש לגומרה ולר"ש היה חוזר וגומרה כאדם הקורא בתורה ע"ש ומתבאר מזה דגם לק"ש דרבנן עבר זמן הקריאה לאחר ג' שעות דאל"כ אכתי קשה מ"ט דמ"ד אינו חוזר וגומרה הא לק"ש דרבנן לא עבר זמן הקריאה ובע"כ צ"ל כנ"ל ועי' בחי' הרשב"א ריש פ' היה קורא דנראה לכאורה מדבריו שם דחוזר וגומרה הוא בתוך זמן ק"ש וצ"ע שם ועכ"פ הרי צע"ג על ר"י החסיד וכן על האחרונים שלא חששו לצאת גם ידי ק"ש דרבנן בזמנה כנ"ל

ולכן נ"ל דמה שהיה נוהג ר"י החסיד לומר פסוק שמע ישראל והיה מכוין לצאת בו ידי ק"ש כשהצבור עושין קרובץ ומתעכבין מק"ש עד אחר זמנה לא היה זה בעת שהיה משער שהצבור יתעכבו בודאי מק"ש עד אחר זמנה דבכה"ג פשיטא שצריך לקרות ק"ש כולה לצאת יד"ח ק"ש דאורייתא ודרבנן בזמנה כנ"ל אלא דבעת שהיה לו לר"י החסיד ספק שמא יתעכבו הצבור מק"ש עד אחר זמנה אז היה מכוין לצאת יד"ח ק"ש בפסוק שמע ישראל לצאת עכ"פ יד"ח ק"ש דאורייתא ולק"ש דרבנן היה ממתין עם הצבור ולספק ק"ש דרבנן שמא יעבור הזמן לא חש ומשום דכשהצבור אינם מתעכבים לקרות ק"ש עד אחר זמנה פשיטא דעדיף טפי שלא לקרות מתחילה ק"ש כולה בלא הברכות כדי שיוכל לומר אח"כ הברכות עם ק"ש דרבנן שלא יצא עדיין ועי' בב"י שהביא דברי הרא"ה שכתב אנן קרינן כו' ונפקי ביה ידי ק"ש דאורייתא אפ"ה קרי בתר הכי שמע דרבנן בברכות דרבנן מיהו לא מחוור כו' וטפי עדיף לצבורא למימר ברכת ק"ש אק"ש דאורייתא ע"ש ומתבאר מזה דלכה"פ צריך לומר הברכות על ק"ש דרבנן ואף דבדיעבד גם אם קרא