פרי יצחק חלק א מח

התיפלה אבל חמץ של אינו יהודי לא מקרי תיפלה וכן אין מצוה כלל לבער חמץ של אינו יהודי מן העולם. ולפ"ז גם להשכיר א"ע לשבור בחמץ ולאבד אסור דאין להתיר איסור רוצה בקיומו משום כדי למעט את א וכנ"ל

אולם הנה בגמ' שם אמר לימא מסייע ליה אין עודרין עם עובד אלילים בכלאים אבל עוקרין עמו כדי למעוטי את התיפלה סברוה הא מני ר"ע היא דאמר המקיים בכלאים לוקה דתניא כו' ואילו למעוטי תיפלה שרי ופרש"י ואלו עוקרין שרי למעוטי תיפלה אע"ג דרוצה בקיומן עד שיעקרם הוא ויטול שכרו ע"ש. הרי מבואר דגם גבי כלאים התירו איסור רוצה בקיומו משום כדי למעט את התיפלה. ולכאורה צ"ע דאיזה עני יש בכלאים מצוה למעט את התיפלה והא מיירי בכלאים של אינו יהודי שזרע בשדהו ועל אינו יהודי אין שום איסור לזרוע ונקיים כלאים וא"כ מאי איכפת לי מה שהכותי עושה בתוך שדהו ומדוע נהי' צריך למעט דלא דמי ליי"נ דמצוה לבטל עבודת כוכבים ותשמישיה מן העולם שנאמר ואבדתם את שמם כו' אבל בכלאים של כותי שזרע בשדהו מ"ט יהי' מצוה למעט את התיפלה. ובע"כ נראה דזהו משום דכיון דאסור להיות רוצה בקיומו של כלאים אף בכלאים של כותי ממילא נמשך מזה דמצוה לבטל ולמעט קיומו והיינו דשרי רוצה בקיומו משום למעוטי תיפלה. ולפ"ז נראה לכאורה דה"ה גבי חמץ דאסור להיות רוצה בקיומו של חמץ אף בחמץ של אינו יהודי ממילא שייך ג"כ מצוה למעט ולבטל קיומו של חמץ ולפ"ז גם גבי חמץ מותר להשכיר ע"א לאינו יהודי לשבור בחמץ כדי למעט את התיפלה וכמי ביי"נ וכלאים. מיהו באמת הוא דבר זר לומר בחמץ של אינו יהודי למעט את התיפלה ועוד דגם גבי כלאים בע"כ א"א לומר דהא דעוקרין עמו כרי למעוטי את התיפלה היינו משום דאסור להיות רוצה בקיומו של כלאים ממילא מזה גופה נמשך דמצוה למעט את התיפלה דהנה בגמ' שם דחי הך סייעתא מכלאים ומשני הא מני רבנן היא, אי רבנן מאי איריא עוקרין אפילו קיומו נמי שפיר דמי הב"ע כגון דקא עביד בחנם ור' יהודה היא דאמר ליתן מתנת חנם לעובד אלילים אסור מדר"י נשמע לר"ע לאו אמר ר"י אסור ליתן להם מתנת חנם אבל למעוטי תיפלה שפיר דמי לר"ע נמי תע"ג דאמר ר"ע המקיים בכלאים לוקה למעוטי תיפלה שפיר דמי ופרש"י רבנן היא דלא איכפת להו אי רוצה בקיומן כו' לעולם רבנן היא והאי דאיצטריך למשרי עוקרין לאו משום איסור רוצה בקיומו אלא משום איסור מתנת חנם ור"י היא דאמר אסור ליתן להם מתנת חנם ואשמעינן דלמעוטי תיפלה שפיר דמי ע"ש. ועכ"פ הרי דלהמסקנא דהברייתא אתי' כרבנן אין איסור כלל גבי כלאים להיות רוצה בקיומו ומ"מ הרי מבואר דשרי איסור מתנת חנם משום מיעוט תיפלה ובע"כ דהא דאיכא מצוה בכלאים של כותי נמעט את התיפלה אין זה נמשך משום דאסור להיות רוצה בקיומו אלא בע"כ הוא מטעם אחר ולפ"ז אין ראיה מכאן לחמץ

שוב מצאתי בשו"ת חתם סופר ח"ו בחי' ע"ז שם בסוגי' שכתב ז"ל ודע דעכ"פ צ"ל למסקנא דאתיא כרבנן איכא איסור דרבנן במקיים כלאים דאל"ה מאי למעוטי תיפלה איכא דהא מכיון שנזרע כלאי זרעים שוב אין בו איסור ותיפלה כלל אע"כ תיפלה מדרבנן הוי והתירו לעבור קום ועשה דאורייתא נמעט תיפלה דרבנן והוה סייעתא רבא עכ"ל ע"ש. הרי שפי' באמת דיסוד הדבר של למעט את התיפלה גבי כלאים הוא משום דאסור להיות רוצה בקיומו לכך ממילא יש למעט את התיפלה ואף להמסקנא דאתיא כרבנן מ"מ איכא איסור דרבנן במקיים כנאים כנ"ל. אולם דבריו צע"ג דאי נימא דגם לרבנן איכא עכ"פ איסור דרבנן במקיים כלאים א"כ מאי פריך אי רבנן מאי איריא עוקרין אפילו קיומו נמי שפיר דמי כיון דעכ"פ איכא איסור דרבנן לקיים כלאים ובע"כ צ"ל דלרבנן דר"ע ליכא איסור כלל אפילו מדרבנן. שוב מצאתי בחי' הריטב"א שם שכתב ז"ל אי רבנן מאי איריא לעקור אפילו לקיים נמי נראה לומר דבשל כותי הוא דאמרינן דשרי לרבנן דאילו בשל ישראל אי אפשר דשרי ולא אסירי מדרבנן מיהת עכ"ל מ"ש ועי' במ"ל ובשעה"מ פ"א מה' כלאים ע"ש אולם אפילו אי נימא דבשל ישראל גם לרבנן איכא איסורא מדרבנן לקיים כלאים כמש"כ הריטב"א מ"מ כיון דבשל כותי בע"כ ליכא איסור כלל מלקיים כלאים דאפילו מדרבנן ליכא איסורא וכדמוכרח מגמ' דפריך אפילו קיומו נמי כנ"ל לפ"ז שוב א"א לומר דהא דמצוה למעט את התיפלה הוא משום איסור קיום דרבנן כיון דבשל כותי אף מדרבנן שרי לקיים א"כ ל"ל למעט את התיפלה ולפ"ז דברי הח"ס צע"ג

ולכן נ"ל דהא דמבואר גבי כלאים למעט את התיפלה היינו משום שנזרע באיסור ונעבדה בה עבירה לכך מצוה למעט את התיפלה ואעפ"י שהכותי זרע בשדהו ועליו אין שום איסור דהא אינו מצווה ע"ז מ"מ כיון דישראל אסור לזרוע לכך כי זרע הכותי ג"כ מקרי נעבדה בה עבירה. וכן משמע בהדיא בחולין (דף קט"ו) לענין בשר בחלב דמקרי נעבדה בה עבירה אף כי בשלו כותי ע"ש וה"ה גבי כלאים דמקרי נעבדה בה עבירה אף כי זרע הכותי ולכך עוקרין עמו כדי למעט את התיפלה. אולם חמץ של אינו יהודי בודאי דלא מקרי נעבדה בה עבירה דדוקא חמץ של ישראל שעבר בבל יראה מקרי נעבדה בה עבירה ועי' תוס' פסחים (דף כ"ה) ד"ה מה לכה"כ ע"ש. אולם חמץ של אינו יהודי פשוט דלא מקרי נעבדה בה עבירה ולא דמי לבשר בחלב ומשום דכיון דאף ישראל מותר לקיים חמצו של א"י דשלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים וכמבואר בפסחים א"כ מכש"כ לענין חמצו של א"י גופיה דלא מקרי נעבדה בה עבירה. ולפ"ז לא שייך בזה למעט את התיפלה ואף דאסור להיות רוצה בקיומו מ"מ אין מצוה למעט דלא תלי' זה בזה כנ"ל ועי' בערוך שפי' תיפלה עבירות. ולפ"ז נראה כנ"ל דהא דכלאים מקרי תיפלה היינו משום שנעבדה בה עבירה משא"כ בחמץ כנ"ל ולפ"ז נראה דאסור להשכיר א"ע לא"י לשבור בחמץ ומשום דהוא רוצה בקיומו וחמור בזה מיי"נ כנ"ל

והנה פשטות הסוגין בהא דמותר לשבור ביין נסך ולעקור בכלאים כדי למעט את התיפלה משמע דהיינו דשרי איסור רוצה בקיומו משום מצוה כדי למעט את התיפלה וכן נראה ברור מפרש"י בסוגי' שם. אולם ראיתי להב"י ביו"ד סי' קל"ג שכתב ז"ל שכרו לשבור לו חביות של יי"נ שכרו מותר וכו' בעיא בפ' השוכר ואפשיטא דישבור ותבא עליו ברכה שאע"פ שהוא רוצה בקיומו שלא ישתברו מאליהם עד שישברם הוא ויטול שכרו כל למעוטי תיפלה שפיר דמי כלומר דלא מיתסר רוצה בקיומו אלא כשהוא רוצה בקיומו כדי להשיב לבעליו או עד שימכור אבל רוצה בקיומו עד שיאבדנו הוא בידיו לא חשיב רוצה בקיומו עכ"ל הב"י ע"ש. ומתבאר מדבריו בפי' הסוגי' דהא דמבואר דמותר לשבור ביי"נ של עובדי כוכבים כדי למעט את התיפלה אין הכוונה שהתירו איסור רוצה בקיומו משום מיעוט תיפלה אלא דבאמת ליכא כלל איסור של רוצה בקיומו ומשום דבכה"ג שרוצה בקיומו עד שיאבדו הוא בידיו לא חשיב רוצה בקיומו כלל ולפ"ז צ"ל דהא דמבואר בגמ' כל למעוטי תיפלה שפיר דמי לאו דוקא תיפלה דאין הטעם כלל משום המצוה למעט את התיפלה אולם עיקר הכוונה הוא דכל למעוטי שפיר דמי והיינו כיון שרוצה בקיומו כדי למעוטי לא חשיב רוצה בקיומו בכה"ג ולפ"ז נראה לכאורה דה"ה בחמץ דמותר להשכיר א"ע לשבור בחמץ כמו ביי"נ כיון דלא חשיב רוצה בקיומו בכה"ג

אלא דעיקר פי' הב"י צע"ג דהנה בסוגיא שם מסיק מדר' יהודה נשמע לר"ע לאו אמר ר"י אסור ליתן לעובדי אלילים מתנת חנם אבל למעוטי תיפלה שפיר דמי לר"ע נמי אע"ג דאמר ר"ע המקיים בכלאים לוקה למעוטי תיפלה שפיר דמי ופרש"י ומקשינן כו' מדר"י דשרי איסור דידיה גבי מיעוט תיפלה נשמע לר"מ דשרי נמי איסור קיום משום מיעוט תיפלה וגבי יין נסך משום מיעוט תיפלה שרי ע"ש. הרי מבואר