פרי יצחק חלק א מז

דהא דאמר עבר והרכיב אסור זהו דלא כשי' ש"ס דילן וע"ש בפי' הפ"מ דעבר והרכיב אסור דס"ל דמחמרינן בהרכיב שניכר ביותר האיסור מבנוטע האגוז שכלה ואח"כ צומח האילן ע"ש ובגמ' דידן מבואר דגם אם עבר והרכיב מותר מ"מ הא דאמר עבר ונטעו מותר נראה דהיינו משום זוז"ג וכמבואר בתלמודא דידן. וע"ש בגליון הש"ס מש"כ דנראה מהירושלמי דטעמא דאגוז של ערלה מותר הוא משום דכלה בארץ עד שלא יצמח ולא משום זוז"ג וכ"כ בחי' הריטב"א בע"ז שם טעם זה לרבנן ע"ש. ועי' בס' ניר שכתב ג"כ דטעמא משום דהאגוז נשחת בקרקע ונפסד בעפר לפיכך גידוליו מותרין ע"ש וצ"ל ג"כ לפ"ז דזהו משום דערלה הוא מאיסורי הנאה דאפרן מותר וכ"כ בס' מקור חיים שם דבאיסורי הנאה שאפרן מותר ובדבר שזרעו כלה הגידולין נעשו אחר שנעשה האיסור עפרא בעלמא וע"ש מה שפקפק בזה אולם לענ"ד נראה כנ"ל

ונראה לה"ר דהנה בירושלמי שם אח"כ מבואר אגוז של ערלה שנטעו וכן ביצת ע"ז שנעשית אפרוח איתפלגין חזקיה וכהנא כהנא אמר מותרת חזקיה אמר אסור ע"ש. וצריך ביאור הא דכייל להו אהדדי אגוז של ערלה עם ביצת ע"ז שנעשית אפרוח ומשמע דחד טעמא הוא וע"ש בס' ניר שכתב דהיינו דמדמי ערלה לביצת ע"ז שנעשה אפרוח דהתם נמי נעשה אפרוח לאחר שהביצה מתקלקלת מאוד ונעשה כעפר ע"ש. מיהו נראה דבביצת ע"ז שנעשה אפרוח לא שייך טעם זה כלל דהרי בע"ז גם אפרן אסור בהנאה וכמבואר בתמורה (דף ל"ד) ע"ש וא"כ מה בכך שהביצה נתקלקל ונעשה כעפר כיון דגם עפרה אסור בהנאה ולא דמי לערלה דהוא מן הנשרפין דאפרן מותר ולכן נראה דהטעם בשניהם הוא באמת משום זוז"ג דאגוז של ערלה שנטעו בודאי הוי זוז"ג כנ"ל וכן ביצת ע"ז שנעשית אפרוח הרי בע"כ נעשה אפרוח ע"י תרנגולת שישבה על הביצה והרי התרנגולת א"א להיות של ע"ז דהא בע"ח אינן נאסרין וא"כ הו"ל זוז"ג דהרי האפרוח נעשית ע"י ביצת האיסור ותרנגולת דהיתר והוי דומיא דאגוז של ערלה שנטעו דהוי ג"כ זוז"ג ע"י אגוז דאיסור וקרקע דהיתר ולכך ס"ל לכהנא דשניהם מותרין משום זוז"ג. וחזקיה דאמר אסור אפ"ל דס"ל דבאיסורי הנאה גם זוז"ג אסור וכמבואר שם בירושלמי פ"ב הלכה ו' ירדו לחמצן של כותים כר"א וע"ש במפרש. והיותר נראה דחזקיה אזיל לטעמיה דבאמת משמע שם בירושלמי דס"ל לחזקיה כר"א דאמר זוז"ג אסור וע"ש חזקיה אמר כוס שמזגו מן האיסור ומן ההיתר ונפל איסור בסוף איסור כו' א"ר שמואל בר רב יצחק דר"א היא דר"א אמר אחר אחרון אני בא ע"ש ועי' בס' ניר מש"כ בזה. ועכ"פ נראה דס"ל לחזקיה כר"א דזוז"ג אסור ולכך ס"ל ג"כ דאגוז של ערלה שנטעו וביצת ע"ז שנעשית אפרוח אסור כנ"ל ועכ"פ הרי מתבאר מזה דאגוז של ערלה שנטעו הוי זוז"ג משום אגוז דאיסור וקרקע דהיתר וכפרש"י בע"ז שם ודלא כפי' התוס' שם דבכה"ג לא מקרי זוז"ג כנ"ל ולפ"ז נראה דה"ה לכל גידולי א"ה דהוי זוז"ג

עוד מבואר שם אח"כ בירושלמי ביצת הקדש שנעשית אפרוח א"ר יסא פליגי בה כהנא ור' יוחנן כהנא אמר אסורה ור' יוחנן אמר מותרת כו' כהנא אמר אסור ופודה אותה כמות שהיא ור' יוחנן אמר מותרת ופודה אותה בזמן זרעה. וע"ש בפ"מ דר"י אמר מותרת דהו"ל גידולי הקדש וחולין הוא וכדתנן לעיל בפ"ט דתרומות דגידולי הקדש ומע"ש חולין ופודה אותן בזמן זרעם והיינו דח"נ לפדות רק כפי אשר היו שוין בזמן הזרע וה"נ פודה אותה בזמן זרעה כפי אשר היתה שוה קודם שנעשה האפרוח וכהנא אמר אסורה ולא מחשיב לה לגידולי הקדש אלא כגופה היא ולכך פודה אותה כמו שהאפרוח היא שוה עכשיו ע"ש, וצריך להבין במאי פליגי והנה אי נימא דביצת הקדש שנעשה אפרוח מיירי שישבה עליה תרנגולת של הקדש ולפ"ז קשה מ"ט דר' יוחנן והא הוי גידולי הקדש ממש כמו הקדיש אילן ונתמלא פירות דאפילו למ"ד אין מעילה בגידולין מ"מ הא ס"ל דלא נהנין ולא מועלין ובודאי דאם רוצה לפדות צריך לפדות כל הגידולין והא דמבואר בפ"ט דתרומות גידולי הקדש חולין בע"כ מיירי שנזרע בשדה הדיוט דבשדה הקדש בודאי דצריך לפדות כל הגידולין. ועכ"פ בביצת הקדש שישבה עליה תרנגולת של הקדש ונעשית אפרוח פשיטא דפודה אותה כמות שהיא. ולכן נראה דמיירי בביצת הקדש שישבה עליה תרנגולת של חולין והוי דומיא דגידולי הקדש בשדה הדיוט דמבואר במשנה שהוא חולין ופודה בזמן זרעה ומ"מ ס"ל לכהנא דאסורה ופודה אותה כמות שהיא ומשום דס"ל דמדין ממון האפרוח היא של הקדש וממון גבוה ממש ולא דמי לגידולי הקדש בשדה חולין דהתם הגידולין גדילין בבטן הארץ ממש והארץ מולידה ומצמיחה, משא"כ גבי אפרוח התרנגולת הוא רק כמו גורם שעושה פעולת החימום ולכך ס"ל דמדין ממון שייך האפרוח לבעל הביצה וא"כ הוי ממון גבוה ממש וצריך לפדות כמות שהיא עכשיו דאף למ"ד אין מעילה בגידולין מ"מ הרי לא נהנין כנ"ל. אך ר' יוחנן ס"ל דהוי כמו גידולי הקדש בשדה של הדיוט שהוא חולין ואין להקדש אלא כפי שיעור הזרע וה"נ מדין ממון עיקר האפרוח הוא של בעל התרנגולת ואין להקדש רק כפי דמי הביצה ולכך ס"ל דפודה אותה בזמן זרעה

ומכאן יש לפשוט קצת למה שנסתפקתי במ"א בתרנגולת של אחד שהלכה וישבה על בצים של איש אחר והבעלים לא ידעו כלל ואח"כ יצאו אפרוחין למי שייך האפרוחין וכיצד סדר החלוקה בזה ומכאן נראה דיסוד הדבר הוא מחלוקת כהנא ור' יוחנן דמזה יש להוציא דין הנ"ל כנ"ל ועי' בסוגי' דב"מ (דף ק"א) ושם (דף ס"ח) משכרת אשה לחברתה תרנגולת כו'

ועכ"פ הרי נתבאר דהעיקר הוא כפרש"י בע"ז שם דגידולי אגוז של ערלה מותר מטעם זוז"ג וכ"ה דעת כל הראשונים וכמו שפסק ג"כ בשו"ע כנ"ל ולפ"ז נראה דמכש"כ גידולי חמץ שעבר עליו פסח דמותר מטעם זוז"ג ודלא כמש"כ הגאון מליסא בספר מקור חיים לחלוק על הח"י ולאסור גידולי חמץ שעבר עה"פ וכל מש"כ נראה ברור: סימן טז בדין רוצה בקיומו אם מותר להשכיר א"ע לאינו יהודי בפסח לעשות מלאכה בחמץ להשליך לאיבוד כגון לשכור במשקה של חמץ לאיזה צורך שיש להאינו יהודי בזה

גרסינן בגמ' ע"ז (דף ס"ג) יתיב רב נחמן ועולא ואבימי בר פפי ויתיב ר"ח בר אמי גבייהו ויתבי וקא מיבעיא להו שכרו לשבור ביין נסך מהו מי אמרינן כיון דרוצה בקיומו אסור או דילמא כל למעוטי תיפלה שפיר דמי אמר רב נחמן ישבור ותבא עליו ברכה. ופרש"י לשבור ביין נסך לשבר חבית ולשפוך את היין מהו שיהא שכרה מותר מי אמרינן כיון דישראל זה רוצה בקיומו של חביות האלו שלא ישתברו עכשיו מאליה עד שישברם הוא ויטול שכרם אסור ע"ש. וכ"כ כל הראשונים הרמב"ם והרא"ש והטור ושו"ע יו"ד סי' קל"ג מלבד הרי"ף השמיט לבעיא זו וצ"ע. והנה אמת דבחמץ אסור להיות רוצה בקיומו כמו ביין נסך וכמש"כ הטור או"ח סי' ת"נ ובשו"ע שם אבל מ"מ הרי מתבאר מסוגי' זו דגם ביין נסך דחמור טובא דאף בדיעבד שכרו אסור ומ"מ מותר להשכיר א"ע לשבור ביי"נ ולפ"ז נראה לכאורה דמכש"כ בחמץ דמותר להשכיר א"ע לשבור בחמץ ולאבד מן העולם. אולם באמת נראה דחמץ חמור בזה מיין נסך דהא עיקר הטעם דשרי להשכיר א"ע לשבור ביין נסך אף דהוא רוצה בקיומו מ"מ מותר משום כדי למעט את התיפלה של עבודת כוכבים ולפ"ז נראה דזהו דוקא ביי"נ דמקרי תיפלה ומשום דמצוה לבטל עבודת אלילים ותשמישיה מן העולם וכמו שפרש"י בסוגי' שם לכך התירו איסור רוצה בקיומו משום כדי למעט את