פרי יצחק חלק א מו

צ"ע דכל כי האי לא הו"ל למיסתם וא"כ נראה מזה דבאמת בהקדש גם זוז"ג אסור מה"ת והיינו משום דממונא לא בטיל כנ"ל וממילא הא דמועלין בביצתה מיירי בכל גווני כנ"ל

אלא דבעיקר הדבר נ"ל לה"ר דגם הקדש בטיל מן התורה כשאר איסורין מברייתא מפורשת בנדרים (דף נ"ח) ר' שמעון אמר כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל ומע"ש והקדש וחדש לא נתנו בהן חכמים שיעור ע"ש ומתבאר בהדיא דהקדש לא בטיל רק מדרבנן משום דהו"ל דבר שיל"מ ע"י פדייה אבל מה"ת שפיר בטיל דאי נימא דהקדש לא בטיל מה"ת משום דממון לא בטיל א"כ מאי ענין דכייל הקדש בתוך כל הני דרק מדרבנן לא בטילי משום דשיל"מ וכן רק במינן אינן בטילין ובע"כ דגם איסור הקדש בטיל מה"ת וכמו שהקשו התוס' במעילה דליבטל פרוטה של הקדש שנפלה ברובא וכנ"ל ודלא כמש"כ האחרונים דהקדש לא בטיל מה"ת משום דממונא לא בטיל וכנ"ל

והא דמבואר במעילה שם הקדיש תרנגולת מועלין בביצתה נראה דאפילו אי נימא דהזכר הוא של חולין דהוי זוז"ג מ"מ אין צ"ל דלכך זוז"ג אסור מה"ת משום דממונא לא בטיל אלא דבאמת הכא לא שייך ענין זוז"ג כלל. והנה בהא דמבואר דמועלין בביצתה ע"כ צ"ל דס"ל לתנא דיש מעילה בגידולין דהרי הביצה הוא גידולי הקדש וכ"נ מגמ' תמורה (דף ל"א) גבי ומועלין בגידוליהן לאתויי מאי ע"ש. והנה בהקדש יש קנין ממון של גבוה וגם איסור ומדין ממון הוי בהקדש כמו בהדיוט והנה גידולי הקדש מדין ממון הוי ממון גבוה ממש וכמו גידולי הדיוט אך מ"מ ס"ל לחד תנא דאין מעילה בגידולין משום דאין מעילה רק מה שהוקדש ע"י אדם וכמ"ש בשיטה מקובצת ב"ב (דף ע"ט) ומאן דס"ל יש מעילה בגידולין היינו משום כיון דהוא ממון גבוה ממש יש בו מעילה. והנה ביצת תרנגולת של הקדש אף היכי דהזכר הוא של חולין מ"מ מדין ממון הוא של הקדש וממון גבוה ממש וכמו בהדיוט דביצת תרנגולת הוא לבעל התרנגולת ואף אם הזכר הוא של אחר מ"מ אין לו שום זכות בביצה. ולפ"ז ניחא שפיר דהקדיש תרנגולת מועלין בביצתה ואף דבא ע"י גורם דהדיוט מ"מ הרי אח"כ זוכה הקדש בביצה ונעשה ממון גבוה ממש והוי כמו שנעשה הביצה הקדש ע"י קדושת פה שהקדיש אחד ביצה של חולין וה"נ כיון דזכה הקדש בביצה והוא ממון גבוה ממש ויש מעילה בגידולין ולכך מועלין בביצתה וז"ב

אכן הא דמבואר דגם הקדש בטיל מה"ת וכמו שהוכחנו מגמ' נדרים כנ"ל אף דהא באמת ממון לא בטיל הנה מלבד מה דצ"ל דמ"מ האיסור שפיר בטל אף דהוא תלוי בממון ועי' היטב בסוגי' דביצה (דף ל"ח) ובשו"ת עמק יהושע סי' י"ח ע"ש. עוד נלע"ד לישב לכאורה דבודאי אי נימא דהיכי דנתערב הקדש בחולין לח בלח או יבש ביבש דיש להקדש חלק בגוף התערובות היה מן הדין לומר כיון דממון הקדש לא בטיל ממילא גם האיסור לא בטיל. אולם באמת יש לומר דבכה"ג אין להקדש בגוף התערובות רק חוב ממון דהנה בהגה"א פ"ה דע"ז כתב דאם נתערב חתיכת נבילה בין חתיכות כשירות א"צ לזרוק אחת לחוץ אך אם של ישראל אחר הוא יפרע לו דמים ע"ש. ולכאורה צ"ע דמ"ט יפרע לו דמים למה לא יתן לו חתיכה אחת גופיה מן החתיכות דהא כיון דממון לא בטיל א"כ במה פקע כח הבעלים מן החתיכה שלו הא ממ"נ אית ליה חתיכה אחת ואף די"ל כיון דהחתיכה השביח שנעשית כשירה יש גם לבעל הכשירות חלק בהשבח דע"י חתיכות כשירות שלו השביח אבל מ"מ הרי יש לבעל הנבילה חתיכה אחת ומ"ט יפרע לו דמים ועי' בשו"ת עמודי אור סי' נ"ה דנראה דדברי הגה"א יש להם יסוד בירושלמי פ"ה דתרומות ע"ש. ועכ"פ בהכרח צ"ל כיון דהאיסור נהפך להיות היתר פקע כח הבעלים מגוף החתיכה ואין לו רק חוב ממון והיינו שכתב דיפרע לו דמים כנ"ל ולפ"ז נראה דזהו ג"כ הטעם הא דהקדש בטיל מן התורה כנ"ל אף דממון לא בטיל והיינו משום דמדין ממון כיון דנימא דהאיסור בטל ונהפך להיות היתר ממילא פקע ממון הקדש מגוף הדבר וא"צ לתת להקדש חלק בגוף התערובות וצריך לשלם להקדש רק דמים ולפ"ז שפיר בטל איסור הקדש וממילא באמת נפקע גם כח הממון של הקדש מגוף התערובות והיינו מה שהקשו התוס' במעילה דליבטל פרוטה של הקדש שנפלה ברובא ומשום דבאמת כיון דהאיסור בטל ממילא אין להקדש בגוף הפרוטות רק חוב ממון וכנ"ל אולם בכ"ז הדבר צריך הכרע

עוד נראה לענ"ד לפרש המשנה דגידולי הקדש חולין ופודה אותם בזמן זרעם אף דכל הגידולין באו מגרמת איסור הקדש ומכח זוז"ג אין להתיר דהא בהקדש דאין לו ביטול אף זוז"ג אסור. ונראה לומר דהנה הרמב"ם פ"ה מה' מעילה הי"א כתב הזורע פירות הקדש פודה אותן בשעת זרען ואע"פ שלא פדה הרי הגידולין חולין ואין מועלין בהן כו' וחייבין בחלה ע"ש ומבואר מדבריו דהא דתנן גידולי הקדש חולין דהיינו דאע"פ שלא פדה הגידולין חולין רק דלכתחילה צריך לפדות בשעת זרען. אולם הר"ש בפי' המשנה כתב גידולי הקדש חולין כגון שזרע סאה מהן והוסיף כמה סאין א"צ לפדות אלא סאה אחת ע"ש ומשמע מדבריו דהא דגידולי הקדש חולין היינו זה גופה שא"צ לפדות אלא סאה אחת אבל כ"ז שלא פדה כלל אפשר דהוי הגידולין הקדש. אולם בעיקר הא דתנן ופודה אותם בזמן זרעם לכאורה צ"ע לפמש"כ הר"ש פ"ב דמע"ש בשם הירושלמי דתבלין של מע"ש שנפלו לתוך חולין לא יאכל בגבולין ולא מהני פדיון לדבר שאינו בעין וכתב הר"ש דצריך לאכול בירושלים דוקא כיון דלא מהני ליה פדיון כיון שאינו בעין ע"ש. ועי' בס' אבני מלואים שם בתשובה שכתב דלפ"ז הא דתנן דהקדש לא בטיל משום דהוי דשיל"מ ומבואר בירושלמי דהיינו כשהן במינן צ"ל דמיירי יבש ביבש דאי לח בלח א"כ אמאי הו"ל דשיל"מ הא לא מהני פדיון כל היכי דאיתא בעין ע"ש. ועכ"פ לפ"ז צ"ע במשנה הנ"ל הא הך גידולי הקדש מיירי בע"כ שזרע בשדה של חולין דבשדה הקדש הרי תלי' בפלוגתא אם יש מעילה בגידולין ובע"כ דמיירי בשדה של הדיוט ורק דהזרע הוא של הקדש ולפ"ז קשה כיון דמיירי בדבר שזרעו כלה א"כ הרי ליכא כאן שום ממשות של הקדש בעין בתוך הגידולין וא"כ איך מהני פדיון לדבר שאינו בעין

ונראה לישב ע"פ דברי התוס' בר"ה (דף י"ג) ד"ה ולא קציר עובד כוכבים שכתבו ואע"ג דירושה היא להם מאבותיהם כדאיתא פ' ר' ישמעאל כו' מ"מ יש לו במה שזרע ע"ש ומתבאר מזה דאף שהשדה הוא של ישראל מ"מ כפי שיעור הזרע יש לו חלק בגידולין כיון שהזרע שלו. ולפ"ז ניחא שפיר דכיון שהזרע הוא של הקדש א"כ מדין ממון יש להקדש חלק בהגידולין כפי שיעור הזרע וא"כ ניחא שפיר הא דפודה אותם בזמן זרעם ומשום דבאמת יש להקדש חלק בגוף הגידולין כפי שיעור הזרע והוי ממון גבוה ממש ולכך מהני ליה פדיון כנ"ל וכ"ז הוא רק כפי שיעור הזרע כנ"ל. ולפ"ז ניחא שפיר הא דסגי לפדות רק כפי שיעור הזרע ואף דכל הגידולין באו מגרמת איסור הקדש והקדש לא בטיל משום דהוי דשיל"מ וא"כ אף זוז"ג אסור כנ"ל אולם לפי הנ"ל מיושב שפיר דמה שהוא יותר מכפי הזרע לא הוי דשיל"מ ע"י פדיון ומשום דלא מהני כלל פדיון לדבר שאינו בעין ולכך א"צ לפדות רק בזמן זרעם דיותר מזה לא מהני פדיון ולא הוי דשיל"מ וממילא זוז"ג מותר הן אמת דבעיקר דברי התוס' בר"ה הנ"ל צ"ע מסוגי' הגמ' בב"מ (דף ק"א) גבי שטף נהר זיתיו והארכתי בזה במ"א

נחזור לענין דלענ"ד נראה דהעיקר הוא כפרש"י בע"ז שם דהא דמבואר שם דמודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב מותר היינו שאם נטע האגוז של ערלה מותר משום דהו"ל זוז"ג גרמא דאגוז דאיסור וקרקע דהיתר וזהו דעת כל הראשונים כמעט וכמו שפסק ג"כ בשו"ע ודלא כפי' התוס' כנ"ל ונראה לענ"ד לה"ר ג"כ מהירושלמי ספ"ק דערלה דמבואר שם א"ר יוחנן עבר ונטעו מותר עבר והרכיב אסור ע"ש ונראה דהא דעבר ונטעו מותר היינו משום דהוי זוז"ג כפרש"י ואף