פרי יצחק חלק א מא

אך נלע"ד לה"ר דאף בשאר איסורין אסור מה"ת לספות לקטן בידים דהנה בזבחים (דף צ"ט) פריך מנה"מ אמר ר"ל דאמר קרא הכהן המחטא אותה יאכלנה כהן המחטא יאכל שאינו מחטא אינו אוכל וכללא הוא והרי משמרה כולה דאין מחטאין ואוכלין ראוי לחיטוי קאמרינן הרי קטן דאין ראוי לחיטוי ואוכל כו' ופרש"י קטן פסול לעבודה כו' ובקדשים אוכל דאמרינן במנחות איש כאחיו איש חולק ואין קטן חולק ומדמעיט ליה מחלוקה מכלל דאכיל ועוד כל זכר כתיב עכ"ל ע"ש. וא"כ אי נימא דבשאר איסורין מותר מה"ת לספות לקטן בידים א"כ קשה דמאי פריך הרי קטן שאין ראוי לחיטוי ואוכל הא שאני קטן שהותר לספות לו בידים כל האיסורין וא"כ נהי דגדול שאין ראוי לחיטוי אינו אוכל מ"מ קטן אוכל אע"פ שאין ראוי לחיטוי כנ"ל ושפיר ממעט אותו הכתוב מחלוקה דמצד האיסור שאין ראוי לחיטוי הרי הותרו לו כל האיסורין לאכילה ואשמעינן דמ"מ אינו חולק ובע"כ מוכרח מזה דמה"ת אסור לספות לקטן איסור בידים. ולפ"ז פריך שפיר כנ"ל

עוד נראה לה"ר מסוגי' דנזיר (דף כ"ט) גבי האיש מדיר את בנו בנזיר ר' יוחנן אמר הלכה היא בנזיר ור"ל אמר כדי לחנכו במצות ופריך בשלמא לר' יוחנן אהכי כי מטמא מייתי קרבן צפורין ואכל כהן מליקה אלא לר"ל הא אכיל נבילה ומשני קסבר כר' יוסי בר"י דאין שחיטה לעוף מה"ת ע"ש. ולפ"ז אי נימא דבשאר איסורין מותר מה"ת לספות לקטן בידים ורק מדרבנן אסור א"כ קשה דמאי דוחקיה לאוקמא כר"י בר"י הא אפילו אי נימא דיש שחיטה לעוף מה"ת מ"מ משכחת לה שפיר דהא אפשר דניתי כהן קטן שיאכל הך קרבן צפורין שהרי מה"ת מותר לספות לקטן איסור בידים ואי משום דמדרבנן אסור להאכילו בידים מ"מ הכא משום חינוך שרי כדאמרינן התם אתי חינוך דרבנן ודחי הקפה דרבנן. וכן כי משני אין שחיטה לעוף מה"ת מ"מ הא אכתי מדרבנן יש שחיטה ומליקה הוי נבילה מדרבנן ובע"כ דמשום חינוך שרי וא"כ אפילו אי יש שחיטה לעוף מה"ת אפשר שכהן קטן יאכלנה ומשום חינוך שרי לספות לו בידים אף מדרבנן והרי כן הקשו רבותינו בעלי התו' בפסחים (דף פ"ט) גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהן ונמצא יבלת באחד מהן כולן יוצאין לבית השריפה כו' ופריך וניתי כל חד כהן בהדיה האי כהן היכי דמי כו' וכתבו בתו' ד"ה האי כהן וא"ת וניתי כהן קטן וי"ל דעדיפא מינה פריך ע"ש ועכ"פ לפ"ז הרי גם בסוגיא דנזיר הוי מצי לשנויי דנייתי כהן קטן כנ"ל. הן אמת דדברי התו' הנ"ל לכאורה צ"ע דהנה ביבמות (דף מ"א) מייתי שם ברייתא מצות תאכל במקום קדוש מצוה כו' שבתחילה היתה עליו בכלל היתר רצה אוכלה רצה אינו אוכלה והכתיב ואכלו אותם כו' אלא רצה הוא אוכלה רצה כהן אחר אוכלה ת"ל מצות תאכל במקום קדוש מצוה וכתבו בתו' ד"ה רצה כהן אחר אוכלה והא דדרשינן בפ"ב דקדושין לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו היינו של אותו משמר כו' א"נ הכא מריבוי ילפינן דכהן המקריב צריך שיאכל ממנה ולא כולה ע"ש. והנה באמת נראה דלאו דוקא במנחה הדין כן אלא דה"ה בכל הקרבנות דכולהו ילפי מהדדי בהקישא דזאת התורה במנחות (דף פ"ב). ונראה לה"ר לזה מגמ' זבחים הנ"ל דאמר ר"ל אמר קרא הכהן המחטא אותה יאכלנה כו' שאינו מחטא אינו אוכל וכללא הוא והרי משמרה כולה דאין מחטאין ואוכלין ולכאורה קשה מנ"ל דקרא קאי לדיוקא דמי שאינו מחטא אינו אוכל דילמא אתי לגופיה דכהן המחטא דהיינו המקריב מצוה שיאכל ממנה ובע"כ צ"ל דלזה ל"צ קרא דילפינן ממנחה כנ"ל. ועכ"פ לפ"ז צ"ע דמאי קשיא להו להתו' דניתי כהן קטן דלמא שלמים הוא ומצוה בכהן המקריב שיאכל ממנה ויש לישב ואכ"מ

ועוד נראה לה"ר דהנה התו' בגיטין (דף נ"ה) גבי העיד ר"י על קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שאוכלת בתרומה וכתבו בתו' דבתרומה דרבנן איירי למ"ד אין כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת כדאמרינן בריש האשה רבה דמפרש ואוכלת בגינו תרומה בתרומה דרבנן וא"ת ולוקמא אפילו בתרומה דאורייתא דקטן אוכל נבילות הוא וי"ל כו' ועוד דאוכלת בגינו משמע דאפילו מאכילה בידים וכ"כ בחי' הרשב"א לישב פרש"י שפי' בתרומה דרבנן ומשום דלישנא דאוכלת בתרומה משמע שאומרים לה לאכול א"נ אפילו להאכיל בידים ע"ש. ולפ"ז אי נימא דבשאר איסורין אינו אסור מה"ת לספות לקטן בידים כ"א מדרבנן אסור א"כ קשה דמה צריך הגמ' ביבמות שם לאוקמא דאוכלת בגינו תרומה בתרומה דרבנן נהי דאוכלת בגינו משמע דאפילו מאכילה בידים מ"מ יהי' מותר באמת להאכילה בידים אפילו בתרומה דאורייתא דהרי אין כאן לעקור דבר מה"ת כלל דהא מדאורייתא מותר לספות לקטן איסור בידים בכל איסורין ואינו אסור להאכיל כ"א מדרבנן ונגד זה הרי יש כאן נשואין דרבנן ויהיה מועיל לענין הך דרבנן דיהיה מותר לספות לה תרומה ולהאכילה בידים וכן קשה על פירש"י כנ"ל. ובע"כ מוכח מזה דמה"ת אסור לספות לקטן איסור בידים וכיון דאין כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת לכך מוקי בתרומה דרבנן ועי' בס' ישועת יעקב מ"ש בזה לענין קטנה שנדרה ע"ש

והנה בשו"ת נו"ב שם הקשה דלפי מאי דקי"ל דשחיטת עובד כוכבים פסולה משום דכתיב וזבחת ואכלת מי מי שהוא בר זביחה אכול מזבחו וכמ"ש הרא"ש וא"כ קשה אמאי שחיטת קטן כשירה נימא ג"כ דלא מקרי בר זביחה דהא קטן אוכל נבילות אין מצווין להפרישו והרי מבואר בגמ' דקטן פסול לכתיבת תפילין ומשום דכתיב וקשרתם וכתבתם כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה א"כ כמו דקטן מקרי אינו בקשירה ה"נ נימא דלא מיקרי בר זביחה. וע"ש מה שתי' משום דנהי דאין ב"ד מצווין להפרישו מ"מ הא אסור להאכילו בידים ולכך מקרי בר זביחה וא"כ מוכרח מזה דמה"ת אסור להאכיל לקטן איסור בידים ע"ש. מיהו ראיה זו נראה לדחות דהנה לכאורה קשה באמת בהא דמבואר בגמ' דקטן פסול לכתיבת ס"ת ותפילין משום דאינו בקשירה דהנה התו' בגיטין (דף כ"ב) ד"ה דהא הקשו מ"ט כשר קטן ושוטה לכתוב גט הא לאו בני כריתות נינהו ותי' דחשיבי בני כריתות הואיל ואם הגדיל הקטן ונשתפה השוטה הוו בני כריתות ע"ש וא"כ קשה דה"נ נימא דקטן מקרי ישנו בקשירה כיון שאם הגדיל הוי בר קשירה. ולכן נראה לחלק בין ישנו בקשירה לבין בר כריתות והיינו דבמצוה חיובית כמו בקשירה דגזה"כ הוא דכל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה בעינן שישנו בקשירה מיד ולא מהני מה שיהיה בקשירה כשיגדיל הקטן אולם במצוה שאינה חיובית בעינן רק שיהיה בגדר בר כריתות ובר כריתות מקרי אפילו כשהוא קטן כיון שאם יגדל יהיה בר כריתות. ולפ"ז נראה דבשחיטה שאינה מצוה חיובית דאם אינו רוצה לאכול בשר א"צ לשחוט בעינן רק שיהיה בר זביחה. ולפ"ז אף אי נימא דמה"ת מותר להאכיל לקטן נבילות בידים מ"מ שפיר הוי קטן בגדר בר זביחה כיון דכשיגדיל הקטן יהיה בר זביחה וכמו דמקרי בר כריתות כנ"ל

ואחר העיון נראה דבגוף הדבר אם בשאר איסורין ג"כ אסור מה"ת לספות לקטן איסור בידים הוא מחלוקת בגמרת ירושלמי בפ"ב דפסחים ז"ל לא יאכל חמץ לעשות את המאכיל כאוכל כו' דברי ר' יאשיה ר' יצחק אומר אינו צריך אי מה שרצים קלים עשה בהם את המאכיל כאוכל חמץ החמור אינו דין שנעשה בו את המאכיל כאוכל ומה ת"ל לא יאכל חמץ כו'. ועי' במראה הפנים שם שהקשה דהא האי ק"ו משרצים פריכא הוא דמה לשרצים שכן אכילתן בכעדשה כשיעור טומאתן תאמר בחמץ דאכילתו בכזית וכעין דפריך האי פירכא בבבלי יבמות דלא מצי למילף דם משרצים לעשות המאכיל כאוכל ע"ש ועוד צ"ע נהי דר' יאשיה לא יליף חמץ ק"ו משרצים ומשום דאיכא למפרך מה לשרצים שכן אכילתן בכעדשה מ"מ מ"ט לא יליף בחמץ לעשות המאכיל כאוכל מדם דהא בגמ' שם מבואר דלפיכך לא ילפינן שרצים מדם ומשום דמה לדם שכן כרת ע"ש