פרי יצחק חלק א מ

לקטן איסור בידים אף דאין מצווין להפרישו מ"מ ישראל קדושים הן ומפרישין בניהן הקטנים מאכילת איסורין ומכש"כ דנזהרים לגרום או לסייע לקטן על אכילת איסורין אף בגוונא דשרי מדינא והיינו דס"ל לת"ק טמא לא דלמא מיית ואכיל ליה ומשום דאין דרך להצניע לקטן דלמא מיית ואכיל ליה ואף בדרך המותר כגון להעמיד הקטן אצל החגב מ"מ העולם נמנעים אף בכה"ג ולפ"ז מיושב קו' המ"ל על הרשב"א מהא דפריך בגמ' א"ה אפילו טהור נמי ומשום דדרך העולם להרחיק את בניהם מאכילת איסורין אף מאיסור דרבנן כנ"ל

ובזה יש לישב ג"כ מה שק"ל לשי' הרשב"א הנ"ל מגמ' ביצה (ד' י"ד) גבי משלחין כלי' כו' ואעפ"י שיש בהן כלאי' ופריך בגמ' כלאים למאי חזי וכ"ת חזי למימך תותיה והתניא לא יעלה עליך אבל אתה יכול להציעו תחתיך אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן כו' ולשי' הרשב"א קשה הא חזי להציע תחת הקטן דהצעה הוא רק איסור דרבנן וספינן ליה לקטן בידים אולם לפי הנ"ל ניחא שפיר דאף דמדינא שרי להציע תחת הקטן מ"מ אין דרך בני ישראל לספות לקטנים אף איסור דרבנן ולכך אין משלחין וע"ש במשנה אף לא מנעל לבן ופרש"י שלא היה דרכו לנעלו ע"ש

וראיתי לבאר בעז"ה הנלע"ד בדין לספות איסור לקטן ע"י גוי והנה היש"ש בס"פ חרש הביא בשם הסמ"ג שכתב ז"ל כתב רבינו ברוך תינוקת נראה שאסור לסוך גופן בחלב וחזיר שאין זה אלא תענוג אבל יניח לעובד כוכבים לסוכן ולהאכילן ולהזהיר גדולים על הקטנים אין אסור אלא דוקא כי ספו להו בידים עכ"ל הסמ"ג ע"ש והנה מפשטות דבריו משמע דמותר לומר לעובד כוכבים להאכיל לקטן איסור וכן הבין הגאון בעל חתם סופר ח' או"ח סי' פ"ג וע"ש שכתב ז"ל אך לענ"ד אין כאן ספי בידים וכ"כ להדיא הסמ"ג בשם רבינו ברוך והביאו יש"ש ס"פ חרש בפשיטות דמותר לומר לנכרי לסוכו בחלב ולהאכילו דברים האסורים עכ"ל הח"ס ע"ש וכן נראה מדברי היש"ש שם אולם צע"ג דאיך אפשר להתיר לכתחילה לומר לעובד כוכבים להאכיל לקטן איסור והא אמירה לעובד כוכבים היא שבות בכל האיסורין ועי' להמג"א בסי' שמ"ג שהביא דברי רבינו ירוחם שכתב דאין למחות בעובדי כוכבים המאכילין אותם איסור אבל אסור לומר לעובד כוכבים להאכיל אותם איסור עכ"ל ע"ש והאחרונים כתבו הטעם משום דאמירה לעובד כוכבים שבות עי' בס' פרמ"ג ובמחצית השקל ובח"א ה' חינוך הקטן ע"ש. אולם לענ"ד נראה דלומר לעובד כוכבים להאכיל לקטן דבר איסור לאו משום אמירה לעובד כוכבים שבות בלחוד הוא דמיתסר כמש"כ האחרונים אלא דבאמת גם זה הוי כמו דספי ליה בידים ממש דהנה בעיקר הדבר דילפינן מקרא דלהזהיר הגדולים על הקטנים ומוקי לה בגמ' דלא ליספו להו בידים אין הכוונה להאכיל אותן בידים ממש ליספו להו כתורא אלא דאף לומר להו שיאכלו אסור וכמבואר בסוגי' שם לא יאמר אדם לתינוק הבא לי מפתח כו' וכ"כ הראשונים ועי' במ"ל סוף ה' מאכלות אסורות דאפילו להטעות לקטן ולומר על דבר איסור שהוא היתר אסור דהוי כמו ספי ליה בידים ועכ"פ הרי דכל שיאכל התינוק ע"י גרמתו הוי ג"כ כמו דספי ליה בידים ולפ"ז נראה דלומר לעובד כוכבים להאכיל לקטן איסור אין לך גרמא גדולה מזו וכה"ג כתבו האחרונים לענין מטיל מום בבכור דגם ע"י עובד כוכבים אסור מדאורייתא ומשום דכיון דגרמא אסור מה"ת ע"י עובד כוכבים לא עדיף מגרמא ועוד דכיון דלומר לקטן שיאכל מעצמו אסור מד"ת א"כ מה נ"מ בין לומר לקטן שיאכל או לומר לעובד כוכבים להאכיל אותו וכן נראה מדברי הר"ח שהביא הרשב"א בחי' ס"פ חרש ועי' ביש"ש שם ובשו"ת חתם סופר שם

ולכן נראה דאין מחלוקת כלל בין הראשונים דגם רבינו ברוך מודה דאסור לומר לעובד כוכבים להאכיל לקטן דבר איסור ומש"כ הסמ"ג בשם רבינו ברוך אבל יניח לעובד כוכבים לסוכן ולהאכילן אינו רוצה לומר שיהי' מותר לומר לעובד כוכבים לסוכן ולהאכילן דזה בודאי אסור כנ"ל אולם הכוונה הוא דאם העובד כוכבים מעצמו סוכן ומאכילן יניח לו וא"צ למחות בידו וכ"ה בגמ' בפ' חרש שם אבל מניחו תולש כו' והיינו דא"צ להפרישו ולזה נתכוון ג"כ רבינו ברוך במש"כ יניח לעובד כוכבים כו' היינו דא"צ למחות בידו וכמש"כ רבינו ירוחם דאין למחות בעובדי כוכבים המאכילין אותם איסור והיינו משום דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו

ומה שכתב כת"ר לישב קו' המ"ל שם על הרשב"א הנ"ל מהא דבעי בגמ' יבמות (דף ע"א) קטן ערל מהו לסוכו שמן של תרומה ערלות שלא בזמנה מעכבא או לא מעכבא והא סיכה כשתיה לא הוי אלא מדרבנן לשי' רוב הראשונים וכתב כת"ר משום דהנאה של סיכה הוי הנאה של כילוי ואפ"ל דס"ל להרשב"א דהנאה של כילוי אסור מדאורייתא עכ"ד אולם תמוה מאוד דפשוט מאוד דכהן ערל אינו אסור בהנאה של כילוי בתרומה ודוקא זר אסור בתרומה בהנאה של כילוי מקרא דמשמרת תרומתי ועי' במ"ל פי"א מה' תרומות אולם כהן ערל אינו אסור בתרומה כ"א באכילה אבל בודאי מותר בכל הנאות של כילוי ועי' בשו"ת מהר"צ חיות סי' ל"ט שכתב ז"ל ומ"ש רו"מ בשם הגאון מהר"ש קלוגר דכאן אין האיסור משום סיכה רק משום הנאת כילוי וע"ש שהאריך לבאר דהנאה של כילוי הוא רק מדרבנן מיהו באמת נראה כנ"ל דאף אי הנאה של כילוי אסור מה"ת ג"כ מותר לכהן ערל אלא דלכאורה יש לומר דבגמ' מיירי אם זר מותר לסוכו בשמן של תרומה ומכח דהזר נהנה הנאה של כילוי ואפשר שכן כוונת הגאון מהרש"ק אבל באמת גם זה אינו דהנאה של כילוי אינו אסור לזר כ"א כשנעשין בשביל ישראל אבל בשביל כהן שרי ועי' במשנה פי"א דתרומות ובר"ש שם ולפ"ז כיון דספינן ליה לקטן איסור דרבנן בידים א"כ גם אי ערלות שלא בזמנה מעכבא מותר גם לישראל לסוכו ואינו אסור משום הנאה של כילוי כיון דהוא בשביל כהן וז"ב: סימן יג כבוד אהובי ומיודעי הרב הגאון המפורסם כו' כקש"ת מוה' אלבסנדר סענדר הכהן נ"י האב"ד בעיר קופישאק

אחד"ש כמשפט באהבה רבה הנה בהיותי מעיין עתה וכותב על הספר בסוגיא דקטן אוכל נבילות נזכרתי אשר בטל ילדותי דנתי אז בסוגי' זו לפני מעכת"ר שיחי' ולהבדיל בין החיים הרב הג' הצדיק מוה' יוסף ב"ר איסר זצ"ל מווילקאמיר ונמצא ת"י אשר השיב כת"ר אז ולאשר נעים לי לשעשע עם כתר"ה אמרתי להתבונן קדמוניות להעיר ולעורר ובמה דסיים אפתח. ע"ד הקו' שלי בנזיר (דף כ"ט) ובאשר כפי הנראה מדבריו לא פורש אז באר היטב כוונתי וע"כ טרם אבא על סדר דבריו אמרתי להעתיק בזה מש"כ אז והוספתי בה אח"כ וזה החלי

הנה בהא דקי"ל דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו אבל אסור להאכילו בידים נסתפקו האחרונים אם הוא מה"ת אי מדרבנן ועי' בס' ישועת יעקב באו"ח סי' שמ"ג ע"ש. והנה בפ' חרש (דף קי"ד) מייתי בגמ' תלתא קראי גבי שרצים ודם וטומאה להזהיר הגדולים על הקטנים ומפרש בגמ' וצריכא כו' ע"ש. והנה הב"י באו"ח סי' שמ"ג כתב בדעת הטור דס"ל דנהי דמעיקרא ס"ד דגמ' דמהני קראי ילפינן מינייהו לשאר איסורים כו' אבל בתר דאשכחן דבכמה דוכתי הוזהרו גדולים על הקטנים הו"ל ג' כתובין הבאין כאחד ולכ"ע אין מלמדין ואע"ג דבגמ' מצריך להני תלת קראי י"ל דס"ל לרבינו דלאו דוקא הוא ע"ש. ועי' בשו"ת נ"ב מהדו"ת סי' א' שצדד לומר דבנבילה ובשאר איסורי תורה אינו אסור מה"ת לספות לקטן אלא מדרבנן וכ"כ הפרמ"ג במשבצות לדעת הרמב"ם ובפתיחה כוללת ע"ש: