פרי יצחק חלק א לח

שם דבקטן שהגיע לחינוך באיסור דאורייתא באמת ב"ד מצווין להפרישו כנ"ל א"כ אפילו אי נימא דבאיסור דרבנן אין ב"ד מצווין להפרישו אפילו בשהגיע לחינוך וכמש"כ האחרונים מ"מ בודאי דלא ספינן ליה בידים דכיון דבשהגיע לחינוך באיסור דאורייתא ב"ד מצווין להפרישו א"כ באיסור דרבנן כי נחתינן חד דרגא אין ב"ד מצווין להפרישו אבל מ"מ לא ספינן ליה בידים וכמבואר בפ' חרש שם דלמ"ד ב"ד מצווין להפרישו בדרבנן אין מצווין להפרישו אבל מ"מ לא ספינן ליה בידים ומכש"כ אי נימא דבקטן שהגיע לחינוך גם בדרבנן ב"ד מצווין להפרישו משום חינוך אבל עכ"פ זה ודאי דלא ספינן ליה בידים כנ"ל אולם לפי שי' התו' בנזיר דגם בקטן שהגיע לחינוך אין ב"ד מצווין להפרישו מאיסור דאורייתא א"כ בודאי באיסור דרבנן דנחתינן חד דרגא לפ"ז אף בקטן שהגיע לחינוך ספינן ליה בידים איסור דרבנן ולפ"ז יתבאר שפיר מחלוקת הראשונים כנ"ל דהנה הריטב"א בחי' פ' חרש מסיק כמש"כ התו' בשבת וע"ש מש"כ בסוף דבריו וז"ל ולעולם קטן שהגיע לחינוך חייבין ב"ד מדרבנן להפרישו מנבילות ואיסורין וכן דעת הרא"ה ז"ל הר"ם בשם רבו רבינו ז"ל עכ"ל ע"ש ולפ"ז מכיון דס"ל דקטן שהגיע לחינוך באיסור דאוריית' ב"ד מצווין להפרישו ממילא באיסור דרבנן אין מצווין להפרישו אבל לא ספינן ליה בידים כנ"ל והיינו שכתב הריטב"א דבאיסורין של דבריהם מאכילין אותו בידים בקטן שלא הגיע לחינוך מיהת כנ"ל אולם הר"ן נראה דס"ל כשי' התוס' בנזיר דאפילו בקטן שהגיע לחינוך אין ב"ד מצווין להפרישו מאיסור דאורייתא וממילא באיסור דרבנן דנחתינן חד דרגא ג"כ אפילו בקטן שהגיע לחינוך ספינן ליה איסור דרבנן בידים והיינו מש"כ הר"ן בר"פ יוהכ"פ דאפילו שהגיע לחינוך מאכילין אותו איסור דרבנן אפילו בידים כנ"ל

ובזה האיר ד' את עיני להבין דברי הר"ן בר"פ יוה"כ שם הסתומים מאוד דהנה מש"כ הר"ן דמאכילין אותו איסור מדרבנן אפילו בידים וכדמוכח בפ' יוצא דופן גבי קטנה שנדרה בעלה מפר לה צע"ג דבאמת משם לא מוכח מידי וע"ש בסוגיא דפריך למ"ד מופלא סמוך לאיש דאורייתא מהא דתניא יתומה שנדרה בעלה מפר לה ואי אמרת דאורייתא אתו נשואין דרבנן ומבטלי נדרא דאורייתא ומשני קטן אוכל נבילות הוא ואין ב"ד מצווין להפרישו ע"ש הרי דשם מיירי בדאורייתא ואי נימא דזה הוי כמאכיל בידים וכמש"כ הרשב"א בחי' בפ' חרש כש"כ דקשה דהרי בדאורייתא בודאי לא ספינן בידים וכמו שהקשה הרשב"א שם ועכ"פ לענין איסור דרבנן אי ספינן בידים אין מסוגיא זו ראיה כלל וכבר נלאו בזה חכמי לב ועי' בס' ישועת יעקב בסי' שמ"ג מש"כ לישב הוא ובנו הגאון בפלפול רחוק ובאמת אף אם יעלה בידינו להוציא דין זה מתוך פלפול עדיין צע"ג מה ראה הר"ן להביא בכאן הסוגיא דפ' יוצא דופן הרי עיקר הדין מתבאר מתוך ראיות מפורשות מהש"ס מהסוגי' דפ' חרש ושבת דף קל"ט לענין כשותא בכרמא ובר"פ מי שהחשיך וכמש"כ הרשב"א בפ' חרש והרשב"א והר"ן בר"פ מי שהחשיך ע"ש אולם לפמש"כ יתבאר דברי הר"ן שפיר והיינו דמש"כ כדמוכח בפ' יוצא דופן כו' אינו רוצה לומר על עיקר הדין דספינן ליה לקטן איסור דרבנן בידים דע"ז אין ראיה כלל ועיקר זה הדין נתבאר מראיות מפורשות כנ"ל אולם כוונתו הוא למש"כ שם מתחילה דמשמע דעד שהגיעו לפרקן מותרין בכולן ואפילו על ידי גדולים ומשום דכל שהוא לצרכו של תינוק אע"פ שהגיע לחינוך מאכילין אותו איסור מדרבנן אפילו בידים וע"ז כתב כדמוכח בפ' יוצא דופן. דהנה לפמש"כ הנה עיקר הדבר אי אפילו בקטן שהגיע לחינוך מאכילין אותו איסור דרבנן תלי' בזה דאי נימא דהא דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו היינו אפילו בקטן שהגיע לחינוך א"כ פשיטא דבאיסור דרבנן דנחתינן חד דרגא וספינן ליה בידים היינו ג"כ אפילו בקטן שהגיע לחינוך רק אי נימא כמש"כ התו' בשבת דבקטן שהגיע לחינוך ב"ד מצווין להפרישו באיסור דאורייתא לפ"ז ה"ה דבקטן שהגיע לחינוך באיסור דרבנן לא ספינן ליה בידים כנ"ל והנה בחי' הרשב"א והריטב"א בפ' חרש שם הביאו ראיה מפורשת דאפילו בקטן שהגיע לחינוך אין ב"ד מצווין להפרישו מהסוגיא דפ' יוצא דופן הנ"ל גבי יתומה שנדרה דמשני הגמ' קטן אוכל נבילות הוא ואין ב"ד מצווין להפרישו והרי שם מיירי במופלא סמוך לאיש ע"ש ועפ"ז יתבאר דברי הר"ן דזהו שכתב דאע"פ שהגיע לחינוך מאכילין אותו איסור דרבנן אפילו בידים וכדמוכח בפ' יוצא דופן כו' והיינו דמשם מוכח דאפילו בקטן שהגיע לחינוך אין ב"ד מצווין להפרישו מאיסור דאורייתא ולפ"ז ממילא דה"ה דבאיסור דרבנן ג"כ אפי' בקטן שהגיע לחינוך נחתינן חד דרגא ומאכילין אותו אפילו בידים כנ"ל

והנה בגמ' ר"ה דף ל"ג ל"ק כאן בקטן שהגיע לחינוך כאן בקטן שלא הגיע לחינוך ופרש"י דבקטן שהגיע לחינוך מתעסקין שילמדו והתו' הקשו על פרש"י ופירשו איפכא דקטן שהגיע לחינוך אין מעכבין אבל לכתחילה לא אמרינן להו תקעו וקטן שלא הגיע לחינוך מתעסקין ואע"ג דאיסורא דרבנן נמי לא ספינן ליה בידים מ"מ שרי להתעסק כיון דזמנין איכא מצוה ע"ש והנה לשי' הרשב"א דס"ל דבאמת ספינן ליה לקטן איסור דרבנן בידים לפ"ז ניחא בפשיטות הא דקטן שלא הגיע לחינוך מתעסקין וכ"כ בביאורי הגר"א בסי' שמ"ג סק"ו וז"ל אבל הרשב"א כתב דמדרבנן מותר כו' ובזה אתי שפיר ההיא דר"ה כאן בקטן כו' וכפירוש תוספות כו' ע"ש וכוונתו כנ"ל אולם קשה לפ"ז א"כ גם בקטן שהגיע לחינוך אמאי אין מתעסקין ולפ"ז הרי מוכרח לכאורה דקטן שהגיע לחינוך לא ספינן ליה איסור דרבנן בידים מיהו הר"ן פי' הסוגיא כפרש"י ע"ש ולפ"ז מוכרח דגם בקטן שהגיע לחינוך ספינן ליה איסור דרבנן והר"ן לשי' כנ"ל והנה הרשב"א שה"ר דאפילו בקטן שהגיע לחינוך אין ב"ד מצווין להפרישו לפ"ז נראה דבאיסור דרבנן ה"ה דספינן ליה בידים כנ"ל מיהו הרשב"א בחי' שם הניח בצ"ע ונראה דרפויי מרפיה בידיה ועכ"פ לפ"ז ניחא מש"כ הרשב"א בגיטין הטעם משום נשואין דרבנן דטעם זה מספיק בפשיטות אפילו בקטנה שהגיעה לחינוך כנ"ל

עוד נראה לישב דברי הרשב"א בגיטין שם במש"כ דשרי להאכילה בידים בתרומה דרבנן משום נשואין דרבנן ולא כתבו בפשיטות משום דספינן איסור דרבנן לקטן בידים והיינו משום דמכח נשואין דרבנן מותר גם לאחרים זרים להאכילה בתרומה דרבנן אבל בתורת דספינן איסור דרבנן לקטן אסור לזרים להאכילה ומשום דתרומה אסור בהנאה של כילוי ואף בהמה אסור להאכילה כרשיני תרומה ופשיטא דאסור להאכיל תרומה לקטן וכ"כ כל האחרונים דאסור להאכיל טבל דרבנן אפילו לשי' הרשב"א ומשום דטבל אסור בהנאה של כילוי ועי' בס' ישועת יעקב סי' שמ"ג ע"ש וה"ה בתרומה דרבנן ולכך כתב הרשב"א הטעם דשרי להאכילה בתרומה דרבנן משום נשואין דרבנן דמשום זה גם אחרים זרים רשאין להאכילה בתרומה דרבנן דמדרבנן היא אשת כהן ממש ועוד י"ל משום דהרשב"א בתשובה סי' צ"ב כתב על עיקר הדין דס"ל דספינן איסור דרבנן לקטן וז"ל כשאמרתי להלכה אמרתי אבל לא למעשה ע"ש ולכך כתב מילתא דפסיקא משום נשואין דרבנן כנ"ל

והנה בעיקר מה שהכריח לרש"י לפרש המשנה דאוכלת בתרומה דהוא בתרומה דרבנן כתב שם הרשב"א דנראה משום דביבמות (דף פ"ט) מייתי ברייתא מאימתי אדם יורש את אשתו קטנה כו' ואוכלת בגינו תרומה ומוקי לה בגמ' בתרומה דרבנן ע"ש והנה באמת פרש"י בהדיא ביבמות (דף קי"ג) בד"ה ועל קטנה כו' אע"פ שאין נישואיה נשואין גמורין אכלה בתרומה דרבנן כך אוקימנא בהאשה רבה עכ"ל ולפ"ז מה שהקשה הרשב"א על פרש"י דהא אפילו בתרומה דאורייתא אכלה משום דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו קשה ג"כ על הגמ' ביבמות הנ"ל אלא דהרשב"א כתב דבגמ' י"ל דבעי לאוקמא אף כמ"ד דב"ד מצווין להפרישו וקשה רק לפרש"י דהא אנן קי"ל דאין ב"ד מצווין להפרישו ע"ש והנה מה שתי' הרשב"א דלישנא דאוכלת בתרומה משמע ליה לרש"י אפילו להאכיל לה בידים צ"ע