פרי יצחק חלק א לז

ליה לקטן איסור בידים ובע"כ צ"ל דההילוך לדבר מצוה כגון לבית האבל או לבית המשתה אינו בגדר חינוך מצוה דהוא רק הכנה למצוה וכן ה"ה בנ"ד כנ"ל וצ"ע

והנה בעיקר הדבר לפמש"כ התו' דמותר לספות לקטן איסור דאורייתא במקום חינוך מצוה יש לישב בזה קושית הטורי אבן במגילה (דף כ"ד) בהא דבעא עולא בר רב מאביי קטן פוחח מהו שיקרא בתורה א"ל ותבעי לך ערום ערום מ"ט לא משום כבוד צבור ה"נ משום כבוד צבור ופרש"י קטן פוחח מהו שיקרא בתורה גדול פוחח הוא דאסור משום ולא יראה בך ערות דבר אבל קטן אינו מוזהר או דלמא לא פליג מתניתין בין קטן לגדול והקשה הטורי אבן דאמאי מסיק דקטן לא משום כבוד צבור תיפוק ליה דהיאך מניחין את הקטן לעשות איסור ואפילו למ"ד אין ב"ד מצווין להפרישו מ"מ בידים לא והיאך מניחין אותו לקרות בס"ת בצבור ברשות ע"ש אולם לפי הנ"ל דמותר לספות איסור דאורייתא במקום חינוך מצוה לפ"ז ניחא שפיר דהרי הקריאה בתורה הוא חינוך מצוה ולפ"ז אף דגדול פוחח אסור משום ולא יראה בך ערות דבר מ"מ בקטן ספינן ליה בידים כיון דהוא חינוך מצוה כנ"ל והנה בס' ישועת יעקב באו"ח סי' שמ"ג הקשה לשי' זו דספינן ליה לקטן איסור במקום חינוך מצוה מגמ' יומא דף ח' דאמר רבא הלכך כהן השורף את הפרה מפרשינן ליה ברביעי בשבת כי היכי דנתרמי רביעי שלו בשבת דלא תתבטל הזאה רק יום אחד והנה לפמש"כ הרמב"ם בפ"ב מה' פרה אדומה בענין שריפת הפרה שנעשה הכל ע"י תינוקת שפחותים מבין ט' שנה וכתב שם דהתינוקת בעצמם מזין על כהן השורף את הפרה וא"כ כיון דסוגי' דהתם אזלי למאן דס"ל הזאה בזמנה מצוה א"כ כיון דבחול חשיב מצוה גמורה עכ"פ בתינוק אין כאן איסור אפילו בשבת דהא מותר לתת לתינוקת איסור בידים במקום חינוך מצוה וע"ש שכתב דקושי' זו צריך לפנים ע"ש ולענ"ד נראה לישב דזה לא מיקרי חינוך מצוה לגבי הקטן ומשום דהא דאמרינן הזאה בזמנה מצוה אין המצוה שייך להמזה אלא לגוף הניזה שמצוה על הטמא שיהיה ניזה בזמנה במי חטאת וכמו טבילה בזמנה מצוה דבודאי המצוה שייך לגוף הטמא שיטבול בזמנה וכמו כן הוא הזאה בזמנה מצוה ואפ"ל דהמזה הוא רק בגדר מסייע לדבר מצוה ולפ"ז אין זה בגדר חינוך מצוה כלל אולם הזאה בשבת שבות הוא בודאי גם על המזה דהא הוי כמתקן גברא וכמו שפרש"י בפ' אלו דברים ע"ש ועוד נראה לענ"ד דהא דקי"ל הזאה בשבת שבות האיסור הוא גם להניזה דהנה בפסחים (דף ס"ט) מפרש רבה טעמא דהזאה בשבת שבות גזירה שמא יטלנה ויעבירנה ארבע אמות ברה"ר ע"ש והנה גזירה זו שייך גם להניזה שיטלנה ויעבירנה ברה"ר אצל המזה שיזה עליו וכן מתבאר מדברי הגאון ר"ע איגר בדו"ח שם ע"ש ועכ"פ נראה ברור דהזאה בשבת גם הניזה עובר על שבות זו ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה בס' ישועת יעקב שם לשי' הרשב"א דס"ל דאיסור דרבנן ספינן ליה לקטן בידים וא"כ כיון דתינוקת הם המזין כנ"ל הרי ליכא איסור כלל אולם לפמש"כ דשבות דהזאה הוא גם על הניזה לפ"ז אתי שפיר: סימן יב לכבוד ידיד ד' וידיד עמו הרב המאוה"ג הגאון המפורסם בשערים סוע"ה הגביר המרומם צדיק תמים כקש"ת מו"ה אברהם ליטש ראזענבוים נ"י (ז"ל) בעיר פרעשבורג אחר דרישת שלומו ושלום תורתו כמשפט באהבה הנה הגיעני יקרתו הטהור תשובתו הרמתה ביום ד' תשרי העבר כו' ועתה ראיתי להשיבהו בעז"ה ויהי מה

הנה ע"ד שי' הרשב"א בחי' פ' חרש דס"ל דאיסור דרבנן ספינן ליה לקטן בידים והקשה הדר"ג ממש"כ הרשב"א בחי' לגיטין דף נ"ה במשנה שם דהעיד ר' יוחנן על קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שאוכלת בתרומה ופרש"י בתרומה דרבנן. והקשה הרשב"א דהא לפי מה דקי"ל דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצוין להפרישו אף בתרומה דאורייתא אכלה ותי' דלישנא דאוכלת בתרומה משמע ליה לרש"י שאומרים לה לאכול א"נ אפי' להאכיל לה בידים ובכי הא ודאי בתרומה דאורייתא אסור כו' אבל בתרומה דרבנן שרי אפילו להאכילה בידים משום דאתו נשואין דרבנן ומאכילין אותה בתרומה דרבנן ותמה הדר"ג דהרשב"א לשי' דס"ל דאיסור דרבנן ספינן ליה לקטן בידים א"כ ל"ל לומר משום נשואין דרבנן מאכילין אותה בתרומה דרבנן תיפוק ליה דבל"ז הא ספינן ליה לקטן איסור דרבנן בידים עכ"ד יפה הקשה ונפלאתי מאוד על הגאון בעל חתם סופר בתשובה ח' או"ח סי' פ"ג שהביא דברי הרשב"א הנ"ל וכתב ואין להקשות על הרשב"א הנ"ל דס"ל בדעת רש"י דאיסור דרבנן שרי למיספא בידים מהא דפרש"י ס"פ ר"ע ע"ש ודבריו תמוהים מאוד דאדרבה מדברי הרשב"א הנ"ל יש לדייק איפכא דס"ל בדעת רש"י דאיסור דרבנן אסור למיספא בידים דהא כתב משום נשואין דרבנן מאכילין אותה בתרומה דרבנן ועל הרשב"א לשי' קשה באמת כנ"ל כמו שהקשה כת"ר

ונראה לישב דהנה בעיקר שי' הרשב"א דס"ל דאיסור דרבנן ספינן ליה לקטן בידים יש להסתפק אם הוא אפילו בקטן שהגיע לחינוך או דוקא בקטן שלא הגיע לחינוך דבדבריו שם לא פורש והנה בחי' הריטב"א בפ' חרש שם הביא שי' הרשב"א הנ"ל וז"ל ומיהו אסור מה"ת להאכילו בידים כו' וי"א מרבותינו ז"ל דבאיסורין של דבריהם מחתינן להו חדא דרגא ומאכילין אותו בידים בקטן שלא הגיע לחינוך מיהת כו' ע"ש וזהו שי' הרשב"א כנ"ל ומתבאר מדבריו דס"ל בשי' הרשב"א דדוקא קטן שלא הגיע לחינוך מאכילין אותו איסור דרבנן בידים: והנה הרשב"א בחי' פ' חרש שם כתב דהמשנה דקטנה בת ישראל שנשאת לכהן ודאי משמע אפילו בשהגיע לחינוך ע"ש ולפ"ז הרי שפיר הוצרך הרשב"א לפרש דמאכילין אותה בתרומה דרבנן משום נשואין דרבנן דכיון דהמשנה מיירי אפילו בקטנה שהגיעה לחינוך ובזה מודה הרשב"א דלא ספינן לה איסור דרבנן בידים

אולם הנה הר"ן בריש פ' יוהכ"פ ה"ר דשאר עינויים הוא רק מדרבנן מדתניא התינוקות מותרין בכולן ומוכח בגמ' דמותרין בכולן דקאמר היינו דמותר לגדולים לרחצן ולסוכן כו' ובשלמא אי דרבנן נינהו שפיר שכל שהוא לצרכו של תינוק אע"פ שהגיע לחינוך מאכילין אותו איסור מדרבנן אפילו בידים וכדמוכח בפ' יוצא דופן גבי קטנה שנדרה בעלה מפר לה כו' אלא א"א מדאורייתא נינהו היכי שרי עכ"ל הר"ן ע"ש וזהו שי' הרשב"א כנ"ל ומתבאר בהדיא דס"ל דאפילו קטן שהגיע לחינוך ספינן ליה איסור דרבנן בידים ודלא כמש"כ הריטב"א והנה להבין פעם מחלוקתם נלע"ד דזה תלי' בחקירה אחרת לענין קטן שהגיע לחינוך אי ב"ד מצווין להפרישו באיסור דאורייתא דהנה התו' בשבת (דף קכ"א) ד"ה ש"מ כתבו דהא דקי"ל דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו מיירי בקטן שלא הגיע לחינוך דבהגיע לחינוך כיון שחייב לחנכו כש"כ דצריך להפרישו שלא יעשה עבירה כו' ע"ש אולם התו' בנזיר (דף כ"ח) ד"ה בנו הקשו ג"כ הא דאמר בעלמא דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו הא אף לחנכו מוטל על האב ותי' דחינוך לא שייך אלא להזהירו לעשות ולקיים מצוה אבל להזהיר מלעבור אין זה חינוך כו' ועוד אומר ר"י דחינוך לא שייך אלא באב כו' ע"ש ומתבאר מדבריהם דלעולם אף בקטן שהגיע לחינוך אין ב"ד מצווין להפרישו ומשום דחינוך לא שייך אלא במ"ע או דאין חינוך אלא באב כנ"ל. והנה יסוד שי' הרשב"א דס"ל דאיסור דרבנן ספינן לקטן בידים הוא משום דמוכרח שם בפ' חרש דאפילו למ"ד קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו מ"מ באיסור דרבנן אין ב"ד מצווין להפרישו ולפ"ז לפי מה דקיי"ל דקטן או"נ אין ב"ד מצווין להפרישו ממילא באיסור דרבנן נחתינן חד דרגא וספינן ליה אפילו בידים וכמש"כ בחי' בפ' חרש שם ע"ש ולפ"ז הנה לפמש"כ התו' בשבת