פרי יצחק חלק א לה

עי' בשו"ת הרשב"א סי' ל"ז וכ"כ הרמב"ן בס' תורת האדם לענין הבדלה בעט"ב שחל להיות בשבת והר"ן בפ' תולין שם כתב ולי אינה קשיא דאי שרינן בכשותא ע"י תינוק ישראל אתי למיעבד הכי בכל שתא ושתא משא"כ במילה בט"ב או ביוה"כ דלא מתרמיא בהו כולי האי ע"ש ועכ"פ מכיון דגבי כשותא בכרמא חששו דלמא אתי למיסרך ומשום דהוא הוה ומצוי בכל שנה וא"כ מכש"כ לענין טלטול בשבת וכ"כ הר"ן בהדיא בר"פ מי שהחשיך גבי הא דיהיב ליה לקטן וז"ל ומכאן יש לה"ר דאיסורא דרבנן ספינן ליה בידים ואע"ג דכל היכא דעביד מחמת גדול אסור כי היכי דלא ליתי למיסרך דהא כיבוי דליקה מדרבנן הוא לר"ש כו' ואפ"ה אין שומעין לו שאני הכא דכיון דאיכא למיגזר כו' ע"ש וכ"כ בחי' הרשב"א שם ובפ' כ"כ גבי קטן שבא לכבות ע"ש ועכ"פ הרי דגבי כיבוי דליקה אסור לומר לקטן משום דאתי למיסרך וכן לענין מי שהחשיך לו בדרך כנ"ל וא"כ כש"כ לענין טלטול בשבת דהוא שכיח יותר דלצרכינו אסור לומר לקטן משום דאתי למיסרך. והנה הכל בו בה' שבת כתב ועכשיו שנהגו לומר לגוי או לתינוק להביא ולהוליך ברה"ר לפי כו' ויש להם דין כרמלית כו' ע"ש וכ"כ הט"ז בסי' שמ"ו ז"ל ומשמע במרדכי שיש היתר להביא ע"י תינוק המפתח כו' ואע"ג דבפ' חרש כו' אבל אנו אין לנו אלא כרמלית שהוא מדרבנן ע"ש וצ"ע דהא אפילו איסור דרבנן לא ספינן לקטן בידים ואפילו לשי' הרשב"א מ"מ לצרכינו אסור משום דאתי למיסרך ועי' בשו"ת חתם סופר ח' ששי סי' י"ג שכתב דהט"ז מיירי שהקטן בעצמו נכנס לבהכ"נ להתפלל ע"ש אולם מה יענה לדברי הכל בו וצע"ג

והנה כ"ז הוא לענין טלטול ע"י תינוק בכרמלית לצורך הגדול דזה בודאי לכ"ע אסור כנ"ל אולם ליתן לתינוק ספר להוליך לבהכ"נ דרך כרמלית לצורך עצמו של הקטן להתפלל בו' הנה בזה נראה בודאי דלשי' הרשב"א דס"ל דאיסור דרבנן ספינן ליה לקטן בידים כל שהוא לצרכו של קטן שרי בכה"ג אולם בכ"ז צ"ע למעשה אם יש לסמוך להקל בזה ע"פ שי' הרשב"א הנ"ל ומשום דהנה הרשב"א בתשובה סי' צ"ב כתב שלא אמר כן אלא להלכה אבל לא למעשה ע"ש. ועוד דהנה באמת רבו החולקים על שי' הרשב"א הנ"ל והנה הרמב"ם בס"פ י"ז מה' מאכלות אסורות כתב דלהאכיל לקטן בידים אסור אפילו דברים שאיסורן מדברי סופרים וכ"כ הסמ"ג בסי' קל"ח בפשיטות וכן בסי' ס"ה הביא בשם רבינו ברוך בעל התרומה שכתב תינוקת נראה שאסור לסוך גופן מחלב וחזיר שאין זה אלא תענוג ע"ש ואף דכל עיקר דסיכה כשתיה הוא רק מדרבנן וכמ"ש הסמ"ג שם ועי' להר"ן ר"פ יוה"כ וכ"כ התוס' בר"ה דף ל"ג ד"ה תניא דמהא דתניא ביבמות לא יאמר אדם לתינוק הבא לי מפתח כו' משמע דאיסור דרבנן נמי לא ספינן ליה בידים ע"ש ועי' בחי' הריטב"א פ' חרש שם שהביא שי' הרשב"א הנ"ל וכתב אבל מהר"מ ז"ל היה אומר שאין להתיר להאכיל בידים שום איסור וכ"כ שם אח"כ ז"ל מ"מ הדבר נראה אמת לעצמו שאין להאכיל בידים אפילו לקטן שלא הגיע לחינוך איסורין של דבריהם כו' ע"ש

אך הנה הגהמ"י פ' כ"ט מה' שבת כתב ז"ל והמקדש בבהכ"נ אין לו לטעום כו' אבל יכולים להשקות לקטנים כמו שנהגו דהא דאמרינן בפ' חרש דבידים לא ספינן להו היינו בלאו כגון נבילות וטריפות אבל קדוש היום מצות עשה היא לא אתיא מהתם כו' בה' ברכות של מהר"מ עכ"ל הביאו הב"י באו"ח סי' רס"ט וכתב ע"ז ז"ל ולדברי האומרים דאפילו איסור דרבנן לא ספינן להו לקטנים בידים כו' אפשר דכיון שיש מתירין לשתות בבהכ"נ אפי' לגדולים כו' מ"מ לא חשיב איסור כולי האי כו' וכ"כ המג"א בסי' זה סק"א ע"ש. והנה כוונת הב"י הוא פשוט ומבואר דלדברי האומרים דאפילו איסור דרבנן לא ספינן לקטנים בידים א"כ אי אפ"ל הטעם שנהגו להשקות לקטנים משום דאיסור עשה ספינן להו בידים וכמש"כ מהר"ם דהא בודאי לא גרע עשה מאיסור דרבנן בעלמא דלא ספינן להו בידים ולכך צ"ל טעם אחר. ועכ"פ לפ"ז א"כ מהר"מ שכתב הטעם כנ"ל הרי מוכרח דס"ל בע"כ כשי' הרשב"א דאיסור דרבנן ספינן ליה לקטן בידים דאל"כ קשה מי גרע עשה מאיסור דרבנן וכמש"כ הב"י וכנ"ל. אולם באמת דברי הב"י צע"ג דהנה בעיקר הקידוש אפילו לשי' הסוברים דקדוש על היין הוא דבר תורה מ"מ הא דקי"ל דאין קדוש אלא במקום סעודה אינו אלא מדרבנן וכמ"ש התוס' בפסחים (דף ק"ו) בד"ה זוכרהו והרא"ש בר"פ ע"פ בשם הר' יונה והרשב"א בתשובה סי' ל"ז אולם אפי' לפי מה דמשמע מדברי הרא"ש שם ממה שהקשה על הר"י דגם קדוש במקום סעודה הוא מה"ת, מ"מ נראה לענ"ד ברור דהא דאסור לטעום קודם קדוש הוא רק מדרבנן בעלמא ועי' בדברי הרא"ש שם (דף ק"ו) ולהב"י בסי' רע"א ע"ש ולפ"ז אי נימא כפי' הב"י דס"ל להגהמ"י דאיסור דרבנן ספינן ליה לקטן בידים א"כ הרי צע"ג דל"ל כלל לומר הטעם דקדוש היום מצות עשה לא אתיא מהתם וספינן ליה בידים הא בפשיטות ניחא שפיר דהרי הא דאסור לטעום קודם קידוש הוא רק מדרבנן כנ"ל ואיסור דרבנן ספינן ליה לקטן בידים ולכך יכולים להשקות לקטנים. ולכן נלע"ד ברור דלא כפי' הב"י דבודאי ס"ל למהר"מ כשי' הסוברים דאיסור דרבנן לא ספינן להו לקטן בידים ומ"מ כתב שפיר הטעם משום דקדוש היום מ"ע היא כנ"ל דהנה בתשובת תרומת הדשן בסי' קכ"ה הקשה על חילוק מהר"מ הנ"ל בין לאו לעשה מהסוגיא בפ' חרש שם דפריך בגמ' למ"ד קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו מהא דכהן קטן אוכל תרומה טמאה ע"ש והא תרומה טמאה ליכא אלא איסור עשה ומשום דכתיב בשעריך תאכלנו לזה ולא לאחר וכפרש"י שם וע"ש שכתב לחלק בין איסור הבא מכלל עשה ובין ביטול פגם מצות עשה ע"ש. וביאור הדבר נראה דשאני איסור שהוא ביטול מצות עשה כיון דבעיקר המ"ע בקום ועשה לא שייך הקטן לכך גם האיסור של ביטול פגם מ"ע ספינן ליה בידים והיינו מש"כ מהר"ם דקדוש היום מצות עשה לא אתיא מהתם והטעם הוא כנ"ל אבל איסור בעלמא בין שהוא בלאו או לאו הבא מכלל עשה שהוא כעשה לא ספינן להו בידים וכדמוכרח מסוגית הגמ' וכנ"ל. ועכ"פ לפ"ז ניחא שפיר דברי הגהמ"י דלעולם ס"ל למהר"ם דגם איסור דרבנן לא ספינן לקטן בידים ומ"מ כתב שפיר הטעם דיכולים להשקות לקטנים משום דהא דבידים לא ספינן להו היינו בלאו אבל קדוש היום מ"ע היא כנ"ל והיינו משום דאיסור שהוא ביטול פגם מ"ע ספינן ליה לקטן בידים ומכש"כ איסור דרבנן שהוא רק ביטול פגם מ"ע וכמו לענין קידוש דהא דאסור לטעום קודם קידוש הוא משום ביטול פגם מ"ע דקדוש ולכך ספינן ליה בידים ומשום דכיון דהקטן לא שייך בעיקר מ"ע דקדוש ולכך אינו באיסור ביטול מ"ע, וכ"כ בתרומת הדשן שם דשרי להאכיל לקטן מצה בערב פסח ואע"ג דלגדול אסור וקי"ל דלא ספינן בידים איסור לקטן מ"מ שאני הכא דאין האיסור אלא משום ביטול ופגם המצות וכמש"כ מהר"ם וכנ"ל ע"ש וכ"ז נראה ברור בעז"ה, ועכ"פ מתבאר מזה דבע"כ ס"ל למהר"ם ג"כ דאיסור דרבנן לא ספינן ליה לקטן בידים ודלא כשי' הרשב"א הנ"ל וכנ"ל

והנה הרשב"א בחי' ליבמות בפ' חרש שם הקשה לנפשיה מהא דתנן בעירובין אין מערבין בטבל ואוקימנא בטבל טבול מדרבנן ואם איתא טבל דרבנן אמאי לא אע"ג דלא חזי לגדולים הא חזי לקטנים דהא מאכילין אותן בידים וכהא דתניא התם מערבין לגדול ביוה"כ וקא מפרש טעמא התם משום דחזי לקטנים והו"ל כיין לנזיר כו' אלא משמע דאפי' טבל דרבנן אין מאכילין לקטנים והואיל דלא ספינן להו בידים מידי דלא חזי אפילו לקטנים קרינן ביה ע"ש וכן הקשה בחי' הריטב"א בעירובין שם ודחה שי' הרשב"א מכח זה ע"ש. והנה בס' ישועת יעקב סי' שמ"ג תמה על קושיתם דהא קי"ל דטבל אסור בכל הנאה של כילוי ואף בהמה אסור להאכילה כרשיני תרומה ולפ"ז אף שמותר להאכיל איסור דרבנן לקטן אבל בטבל דאף לבהמה אסור להאכיל א"כ פשיטא דאף לקטן אינו יכול להאכיל ולפ"ז הרי שפיר אפ"ל דספינן איסור דרבנן לקטנים ומ"מ אין מערבין בטבל דרבנן ומשום דלא חזי להאכיל לקטנים מכח דלגדול אסור בהנאה