פרי יצחק חלק א לד

כוכבים לא יטול ולפי' ר"ת כנ"ל זהו דוקא בעבודת כוכבים מאיס לכתחילה לענין מצוה משא"כ באתנן ואף דפשיט שם דיש שינוי בנעבד היינו דלענין זה לא החמירו חכמים לאסור מכיון דמה"ת מותר אבל מ"מ בודאי דיש לומר דבעבודת כוכבים משום חומרא דע"ז החמירו חכמים יותר מבאתנן ולפ"ז מהא דמבואר בגמ' דהמשתחוה לדקל לולבו אסור למצוה משום דמאיס כלפי גבוה אין ללמוד מזה לאתנן דאפ"ל דדוקא ע"ז מאיס לכתחילה כלפי גבוה מדרבנן משא"כ אתנן לא מאיס לענין מצוה. ולפ"ז אפ"ל דמש"כ המג"א דכל הפוסקים לא הזכירו דבר זה כ' רי"ו כוונתו באמת על עיקר הדין של רי"ו דאתנן אסור לדבר מצוה ומשום דאפ"ל דס"ל להפוסקים דמדרבנן יש לאסור בעבודת כוכבים יותר מבאתנן וכמ"ש התו' גבי יש שינוי בנעבד כנ"ל ולכך אפ"ל דדוקא גבי עבודת כוכבים מבעי ליה לר"ל אי מאיס לכתחילה למצוה משא"כ באתנן והיינו שלא הזכירו הפוסקים דין זה של רי"ו ודלא כמ"ש האבני מלואים דהמג"א קאי על בהכ"נ וכנ"ל

מיהו כ"ז הוא רק לפמש"כ התוס' בע"ז שם דבעיא דר"ל הוא אי מאיס לכתחילה וכ"כ הר"ן בשם הראב"ד ולפ"ז הוא רק דרבנן אולם הר"ן כתב בשם הרמב"ן דמדאמרינן לענין מצוה כלגבוה דמי משמע דאפילו לפוסלו בדיעבד קא מיבעיא ליה דלגבוה ודאי אפילו בדיעבד עבד פסול ע"ש וא"כ בעיא דר"ל הוא לענין דאורייתא אי מצוה הוי כגבוה דפסול בדיעבד ולפ"ז ה"ה באתנן דהא מחובר בעבודת כוכבים מאתנן הוא דיליף, אולם י"ל דהנה מש"כ הרשב"א והר"ן בסוכה דהא דרבא אפילו קודם ביטול דאי לאחר ביטול אפילו לכתחילה נמי כנ"ל עי' בס' אבני מלואים שם שכתב דהר"ן לשי' אזיל דס"ל כדעת הרמב"ן דר"ל אפילו בדיעבד מבעי ליה וא"כ ע"כ רבא פליג עליה ע"ש וכ"כ בח' הריטב"א וע"ש שהביא שי' הרמב"ן דר"ל אפילו בדיעבד מיבעי ליה וכ"כ דלרבא לאחר ביטול יטול אפילו לכתחילה משמע דתלי' זה בזה דלשי' רמב"ן הנ"ל ממילא ס"ל לרבא דלאחר ביטול יטול אפילו לכתחילה וקי"ל כרבא כמש"כ שם ולפ"ז הרי ממ"נ אין אתנן אסור לדבר מצוה דאי נימא דבעי' דר"ל הוא לכתחילה מדרבנן א"כ אין ללמוד אתנן מעבודת כוכבים ואי נימא דבעי' דר"ל הוא בדיעבד א"כ ממילא בע"כ ס"ל לרבא דלאחר ביטול יטול לכתחילה ומכש"כ אתנן כנ"ל: סימן יא במחלוקת הראשונים אי ספינן ליה לקטן איסור דרבנן בידים ואם יש לסמוך על דעת המתיר להקל להביא ספר לבהכ"נ בשבת דרך כרמלית ע"י תינוק

הנה הרשב"א בחי' ליבמות פ' חרש דף קי"ד כתב וז"ל ומיהו משמע לי דבאיסורין של דבריהם מותר לומר לו לאכול בפירוש כו' ויש לי ללמד מדאמרינן בשבת פ' תולין רב משרשיא יהיב פרוטה לתינוק עובד כוכבים וזרע ליה כשותא בכרמא ואקשינן וליתן ליה לתינוק ישראל ופרקינן אתי למיסרך ומאי קושיא וליתן ליה לתינוק ישראל דכיון דישראל גדול אסור מדרבנן אף לתינוק ישראל אסור לומר לו לעבור ולזרוע א"ו כדאמרן כו' ואע"ג דאסיקנא התם דאסור משום דאתי למיסרך לא שייך ההוא טעמא דאתי למיסרך אלא בדבר שאינו לצורך התינוק אלא לצורך הגדול כההיא דרב משרשיא דזריעת הכשות לצורך רב משרשיא ולא לצורך הקטן כו' ע"ש. וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' צ"ב ובחי' הרשב"א והר"ן בפ' כ"כ גבי קטן שבא לכבות ובר"פ מי שהחשיך ע"ש ומתבאר מזה דגם הרשב"א לא התיר אלא לצרכו של קטן אבל לצרכינו אסור משום דאתי למיסרך וכנ"ל

ובכן נפלאתי על הרב ר"ע איגר בתשובה סי' ט"ו וע"ש מש"כ ז"ל וע"ד טלטול הספרים לבהכ"נ ע"י תינוק שכתב מעכ"ת שיש לסמוך על הרשב"א דאיסור דרבנן ספינן ליה בידים זה אינו דהא הר"ן בפ' כ"כ כתב להדיא דאף להרשב"א ספינן ליה רק לצרכו אבל לא לצרכינו ולכאורה קשה ע"ז מסוגיא דשבת פ' תולין וליתן ליה לתינוק ישראל והא התם הוי לצרכינו וצ"ל דהתם מדינא מותר בחוץ לארץ כו' ואולם תמוהים לי דברי הרשב"א בשו"ת סי' צ"ב שמביא ראיה לדינו דאיסור דרבנן ספינן בידים מההיא דשבת הנ"ל והא התם הוי לצרכינו דאסור ואם נחלק דהתם מדינא מותר בחו"ל ממילא ליכא ראיה כלל וצ"ע עכ"ל ע"ש. אולם דבריו תמוהים מאוד דהא מש"כ הרשב"א והר"ן דלצרכינו אסור לספות לקטן איסור דרבנן בידים היינו רק משום דאתי למיסרך וכמבואר בדבריהם בהדיא וכ"ז הוא רק לפי המסקנא בשבת שם דפריך וליתן ליה לתינוק ישראל ומשני משום דאתי למיסרך והיינו משום דהוי לצרכינו כנ"ל. אולם המקשה שהקשה וליתן ליה לתינוק ישראל בע"כ דלא ס"ל באמת הך דאתי למיסרך כלל וע"ש בתוס' שכתבו אומר ר' שקבלה הוא בידינו שזה המקשה רב אחא ב"י והיינו הא דאמר בעירובין כו' ליתביה לתינוק לית הלכתא כרב אחא ב"י דלמא אתי למיסרך ע"ש. ועכ"פ לפ"ז כיון דהמקשה לא ס"ל הך דאתי למיסרך כלל א"כ שפיר הקשה וליתן ליה לתינוק ישראל אף דהוי לצרכינו ומשום דהא מדינא ספינן ליה לקטן איסור דרבנן בידים והך דאתי למיסרך לא ס"ל כנ"ל, וכן הרשב"א הביא שפיר ראיה מקו' המקשה שהקשה וליתן ליה לתינוק ישראל דבע"כ מדינא שרי לספות ליה איסור דרבנן בידים דאי מדינא אסור א"כ לא הוי פריך מידי דנהי דלא ס"ל הך דאתי למיסרך מ"מ הרי מדינא אסור ובע"כ דמדינא שרי אלא דמ"מ הרי מסיק בגמ' דאסור משום דאתי למיסרך ולזה כתב הרשב"א דזהו רק היכא דהוא לצורך הגדול כהך דכשותא בכרמא משא"כ לצרכו של קטן ליכא משום דאתי למיסרך וע"ש שהביא ראיה לזה והרי הדברים מפורשין כשמלה בחי' הרשב"א פ' חרש ובשו"ת הרשב"א סי' צ"ב וע"ש דמפורש בהדיא כנ"ל

ולפ"ז גם מש"כ בתשובה שם לדחות דברי הרב השואל וז"ל ומש"כ מעכ"ת דבנ"ד לא שייך אתי למיסרך כיון דלא הוי מילתא דקביעותא אנחנו לא באנו למדה זו לאסור מטעם אתי למיסרך דדוקא בההיא דזמן ביוה"כ דמדינא הוי מותר להקטן לשתות כו' אלא דמ"מ כיון דאנן עושין בשבילנו אסור דדלמא אתי למיסרך ובזה מחלקים כו' אבל אם מעשה הקטן ע"ד הגדול מדינא אסור עכ"ל ע"ש. אולם דבריו צע"ג דבודאי להרשב"א והר"ן גם אם עושה התינוק לצורך הגדול אינו אסור מדינא אלא משום דאתי למיסרך וכמבואר בדברי הרשב"א בהדיא והר"ן בר"פ מי שהחשיך ע"ש, ואין לומר דמש"כ אנחנו לא באנו למדה זו לאסור מטעם אתי למיסרך כו' הוא באמת ע"פ שי' החולקים על הרשב"א וס"ל דמדינא אסור דהרי יסוד דברי הרב השואל הוא להקל ע"פ שי' הרשב"א וכמש"כ בריש התשובה וע"ז השיב דאף להרשב"א ספינן ליה לקטן רק לצרכו אבל לא לצרכינו וכנ"ל ולהרשב"א הא באמת גם לצרכינו אינו אסור מדינא אלא משום דאתי למיסרך כנ"ל. ועכ"פ לפ"ז לכאורה יש מקום לדברי הרב השואל להקל בטלטול ספר לבהכ"נ דרך כרמלית ע"י תינוק ומשום דכיון דלהרשב"א אינו אסור לצרכינו אלא משום דאתי למיסרך ולפ"ז י"ל דכיון דלא הוי מילתא דקביעותא לא חיישינן לדלמא אתי למיסרך וכמש"כ הראשונים לענין מילה ביוה"כ ועי' בתוס' בפ' תולין שם מש"כ דכי מיקלע מילה ביוה"כ מותר ליתן לתינוק לשתות כוס של ברכה ולא חיישינן דלמא אתי למיסרך כיון שאין זה מנהג בקבוע וכ"כ בעירובין שם ע"ש

מיהו בע"כ זה אינו דהנה הרשב"א הקשה באמת על דברי הראשונים לענין מילה ביוה"כ מההיא דכשותא בכרמא דאע"ג דלאו מילתא דקביע ואפ"ה אמרינן דלמא אתי למיסרך