פרי יצחק חלק א כט

שביעית וכמבואר בסוגי' דר"ה שם כנ"ל וא"כ לר"ג הרי אין לנו שום לימוד לתו' שבת ויו"ט דמשביעית לא אפשר ללמוד דהרי לא ס"ל כלל לתו' שביעית מקראי וכן קרא דתשבתו שבתכם ע"כ דל"ל לענין תוספת כנ"ל. ובעיקר קו' התו' בר"ה שם כנ"ל יש לישב בפשיטות ע"פ המסקנא דמ"ק שם דכי גמירי הילכתא בזמן שבהמ"ק קיים ולפ"ז איצטריך לר' ישמעאל קרא דתשבתו שבתכם לתו' שביעית בזמן שאין בהמ"ק קיים וכ"כ בתו' שם דלפי אותה מסקנא יתכן לפרש הילכתא כר"ע וקראי בזמן שאין בהמ"ק קיים ע"ש ועכ"פ לפ"ז מיושב שפיר שי' הרמב"ם דאזיל לטעמיה שפסק בריש פ"ג מה' שמיטה ויובל כר"ג וב"ד דבזמן שאין בהמ"ק קיים ליכא כלל תו' שביעית וממילא בע"כ דגם תו' שבת ויו"ט ליכא כלל דקרא דבחריש ובקציר הוא למה חריש רשות וכן קרא דתשבתו שבתכם בע"כ דלא קאי לענין תו' כנ"ל. ואין להקשות דא"כ נ"ל לר"ג קרא דתשבתו שבתכם אכן י"ל דאיצטריך לאזהרת עינוי ועי' ביומא (דף פא) ראב"י אמר יליף שבתון משבת בראשית ר"פ אמר היא גופה שבת אקרי דכתיב תשבתו שבתכם ראב"י מ"ט לא אמר כר"פ מבעי ליה לכדתניא ועניתם כו' הרי דלר"פ איצטריך קרא דתשבתו שבתכם לאזהרת עינוי מיהו נהי דמוכרח דר"ג לא ס"ל ע"כ קרא דתשבתו שבתכם לענין תוספת שבת ויו"ט כנ"ל מ"מ רישא דקרא דועניתם דמפקינן ליה לתוספת יוה"כ אין ראיה דר"ג יפלוג ע"ז ולפ"ז כיון דסתמא דגמ' בביצה (דף ל) ס"ל דתו' יוה"כ דאורייתא לכך פסק הרמב"ם דתו' עינוי הוא דאורייתא מקרא דועניתם משא"כ תו' שבתות ויו"ט ליכא כלל כנ"ל ולפ"ז מיושב שפיר הסוגי' בברכות דפריך לרב מרבי שהתפלל של שבת בע"ש ולא בדיל ממלאכה ולא תי' דלא ס"ל לרבי לתו' שבת וממילא גם קבלה ליכא כלל והיינו משום דבמנחות (דף עב) מבואר דרבי לא ס"ל כר' ישמעאל אלא דקצירת עומר לא דחי שבת וא"כ ע"כ ס"ל כר"ע דקרא דבחריש ובקציר תשבות קאי לתוספת שביעית ולפ"ז ממילא גם תו' שבת הוא דאורייתא דיליף משביעית וכמבואר בסוגי' בר"ה שם ומ"מ הא לא בדילי וכן מאביי דשרי ליה לר"ד לכברויי סלי פריך שפיר דהנה כבר כתבנו דסתמא דגמרא ס"ל דתו' עינוי הוי דאורייתא והנה בכתובות (דף ה) א"ל אביי לר"ז אלא מעתה יוה"כ שחל להיות בשני בשבת ידחה וש"מ דס"ל לאביי דמצוה לאכול בעיוה"כ וכחייא ב"ר מדפתי והיינו מקרא דועניתם וא"כ מנ"ל תו' יוה"כ וצ"ל דיליף משביעית וכר"ע וא"כ גם תו' שבת ויו"ט הוא מה"ת ומ"מ שרי לכברויי סלי וכנ"ל

נחזור לענין לישב הירושלמי בפ' ב"מ על המשנה דג' דברים דפריך לימא מתחילה הדליקו את הנר ואח"כ עשרתם וערבתם דלשי' בה"ג דס"ל דהדלקת נר הוי קבלת שבת א"כ תמוה טובא דלאחר הדלקת הנר א"א לעשר ולערב כנ"ל אולם לפי הנ"ל מיושב שפיר דלפי מה שנתבאר דכל עיקר ענין קבלת שבת הוא רק משום תוספת שבת ולמאן דלא ס"ל תוספת שבת גם קבלת שבת לא שייך כלל והנה התו' בר"ה (דף ט') ד"ה ור"ע הקשו בהא דתנן ספק חשיכה אין מדליקין והא אפילו ודאי יום סמוך לחשיכה אסור משום תוספת ותי' משום דסגי בתוספת משהו נקיט הכי ועוד דר"ג דפ"ק דמ"ק לית ליה תוספת כלל כו' ע"ש והנה מה שתי' משום דסגי בתו' משהו דבריהם סותרים למש"כ בביצה (דף ל') בד"ה דהא דיש שיעור לתוספת ע"ש וכ"כ הרא"ש בפ' יוה"כ וע' בביאורי הגר"א (סי' רס"א) שכתב ז"ל ותו' פ"ק דר"ה דחיק משום דתוספת ל"צ שיעורא וכבר כתב הרא"ש דע"כ יש שיעור לתוספת ע"ש ועכ"פ לפמש"כ התו' בביצה והרא"ש דיש שיעור לתוספת ולפ"ז בע"כ צ"ל דהמשנה דספק חשיכה אין מדליקין אתי' כר"ג דל"ל תוספת כלל וכמש"כ התוס' בתי' השני וא"כ מכיון דלא ס"ל להמשנה תוספת שבת א"כ גם קבלת שבת לא שייך כלל כנ"ל ולפ"ז ניחא שפיר הירושלמי בשבת שם דלימא מתחילה הדליקו את הנר ואח"כ עשרתם ערבתם אף דלשי' בה"ג הוי הדלקת הנר קבלת שבת מ"מ זהו דוקא לדידן דס"ל תו' שבת דאורייתא וכמש"כ בה"ג בה' יוה"כ ולכך יש ענין לקבלת שבת אולם המשנה הנ"ל דקתני ספק חשיכה אין מדליקין דבע"כ ס"ל כר"ג דליכא תוספת שבת כלל כנ"ל ולפ"ז גם קבלת שבת לא שייך כלל אפילו ע"י תפלה ומכש"כ ע"י הדלקת הנר ולפ"ז מקשה שפיר וכן מיושב לפ"ז ג"כ שי' הר"ן דס"ל דהדלקת הנר הוי קבלת שבת כשי' בה"ג וכן דחמור קבלת שבת מספק חשיכה ואין להטמין אחר הדלקת הנר דלפ"ז קשה מאי פריך הגמ' עם חשיכה אין ספק חשיכה לא דילמא משום דמקבל עליו שבת בהדלקת הנר לכך צ"ל מתחילה ערבתם עם חשיכה אולם לפי הנ"ל ניחא שפיר דהרי המשנה בע"כ לא ס"ל תוספת שבת כלל כנ"ל וממילא גם ענין קבלת שבת לא שייך כלל וא"כ אין נ"מ בהדלקת הנר ולפ"ז פריך הגמ' שפיר אולם הברייתא דהטמין המטמין והדליק המדליק שהביא הר"ן ראיה דאין להטמין אחר הדלקת הנר התם תנא דבי ר' ישמעאל הוא דאמר לה ור' ישמעאל לשי' בר"ה שם הא ס"ל דתו' שבת דאורייתא וממילא יש ענין ג"כ לקבלת שבת כנ"ל

ועכ"פ לפי מה שנתבאר כנ"ל לפ"ז שוב אין הכרח לומר דאי הדלקת הנר הוי קבלת שבת בע"כ דקבלת שבת לא חמור מספק חשיכה די"ל כנ"ל וכדס"ל להר"ן באמת כשי' בה"ג דהדלקת הנר הוי קבלת שבת ומ"מ ס"ל דחומר בקבלת שבת מבספק חשיכה ולא קשה מהא דפריך בגמ' עם חשיכה אין ומשום דהמשנה לא ס"ל לקבלת שבת כנ"ל מיהו בספר אור זרוע הגדול ה' ערב שבת הביא פרש"י במשנה דעשרתם ערבתם הדליקו את הנר שכתב דהני תרי שייכי לממרינהו בלשון שאלה כו' וכתב ע"ז האו"ז ולפרש"י משמע שאינו ר"ל שהדלקת הנר הוי קבלת שבת אבל לפי' ה"ג שפי' דהדלקת הנר הוי קבלת שבת יש לפרש דה"ק עשרתם וערבתם מעתה הדליקו את הנר ותקבלו את השבת ע"ש הרי שפי' המשנה באמת לשי' בה"ג דהדלקת הנר הוי קבלת שבת ובביאור דבריו נראה דה"פ אם כבר עשרתם וערבתם מעתה הדליקו את הנר ותקבלו שבת דלאחר הדלקת הנר אסור לעשר ולערב. ועכ"פ לפ"ז צע"ג דמאי פריך בגמ' עם חשיכה אין ספק חשיכה לא דלמא הא דקאמר עם חשיכה היינו משום הדלקת הנר כנ"ל ובע"כ צ"ל דקבלת שבת לא חמור מספק חשיכה וכשי' ה"ר יואל כנ"ל. וע' בהגהמ"ר פ"ג דשבת שאל הר"י להראב"ן הא דתנן שלשה דברים כו' הדליקו את הנר תימה הלא מוסיפין מחול על הקדש ותי' דההוא עם חשיכה היינו סמוך לשקה"ח כו' ואותה מוסיפין כו' ע"ש וכ"ה בראב"ן (סי' ב') הרי דלא ניחא להו לפרש המשנה הנ"ל כר"ג דל"ל תוספת שבת וע' בשיטה מקובצת לביצה (דף ל') שתי' לקו' התו' בר"ה הנ"ל בע"א ע"ש ולפ"ז אי נימא דהדלקת הנר הוי קבלת שבת מוכרח דקבלת שבת לא חמור מספק חשיכה ומערב אחר הדלקת הנר ממ"נ כנ"ל

שוב מצאתי בשו"ת חתם סופר ח' או"ח (סי' ס"ה) ששואל אחד הקשה כן ע"ד הר"ן וכנ"ל והגאון הנ"ל השיב לו דאף לשי' בה"ג דהדלקה הוי קבלת שבת ואסור אח"כ במלאכה מ"מ היינו לכתחילה יש להקדים הטמנה להדלקה אבל בדיעבד אם לא הקדים השבותין להדלקה לא נאסר אח"כ ע"ש וצ"ע שלא הביא שם מחלוקת הראשונים אי חומר בקבלת שבת מבספק חשיכה ולשי' הראשונים דס"ל דחומר בקבלת שבת לפ"ז נראה דה"ה בקבלת שבת שע"י הדלקת הנר. ומה שהקשה שם מ"ט לא ישאל הטמנתם את החמין ע"ש לא קשה כלל דהנה בשבת שם במשנה דג' דברים צריך אדם לומר אמר בגמ' מנה"מ אמר ריב"ל אמר קרא וידעת כי שלום אהלך וע' בשאילתות דר"א פ' בהעלותך שכתב ואי לא מערבי ואי לא מדלקי שרגא ולא מעשרי ליכא שלמא בביתיה וע' בס' אור זרוע דשלום אהלך זה נר של שבת ופקדת נוך זה עירוב ולא תחטא זה מעשר ע"ש עכ"פ הרי דרק הני תלתא אסמכינהו אקרא וכנ"ל

והנה בשו"ת חכם צבי (סי' י"א) האריך בזה אי חומר בקבלה מבספק חשיכה וע"ש שכתב דדעת הרמב"ם נראה שהוא כדעת רבינו יואל שהרי כתב כל מדינות ועיירות של ישראל תוקעין בהם שש תקיעות בערב שבת ובפ"ד כתב ספק חשיכה