פרי יצחק חלק א ל

מותר לטמון את דבר חם ובע"כ בסתם כל המקומות מיירי שדרכן לתקוע ואפ"ה שרי אח"כ ע"ש. ולענ"ד נראה דאין ראיה כלל דהנה לפי מה שנתבאר למעלה בשי' הרמב"ם דלא ס"ל כלל לא תוספת שבת ולא קבלת שבת וכמש"כ הה"מ בפ"ד מה' חנוכה והנה לכאורה צריך להבין לפ"ז ענין התקיעות שהיו שובתין ממלאכה אחר התקיעות וכ"כ הרמב"ם בפ"ה מה' שבת כל מדינות ועיירות תוקעין בהן שש תקיעות בע"ש כו' התחיל לתקוע שלישית כו' ותוקע ומריע ותוקע ושובת הרי דאחר התקיעות היו שובתין ממלאכה וע' בביאורי הגר"א בסי' רס"א שהאריך בדעת הרמב"ם דלא ס"ל תוספת וכתב אח"כ אבל ודאי מצוה להוסיף וזהו התקיעות שהיו ע"ש וצ"ע דהא הב"י כתב בסי' זה דלא ס"ל להרמב"ם תו' שבת כלל לא מדאורייתא ולא מדרבנן וצ"ל דאין כונתו למצוה גמורה מדרבנן שיהי' תו' שבת מדרבנן אלא שהוא קצת מצוה מיהו נראה לענ"ד דהתקיעות אינו ענין כלל לא לתוספת שבת ולא לקבלת שבת אלא שהוא מתק"ח שיהיו הכל פורשין ביחד מן המלאכה כדי שלא יגעו באיסור שבת ומשום דאין הכל בקיאין בשיעורא דרבנן ותדע דהא מבואר בברייתא דלאחר תקיעה ראשונה נמנעו העומדים בשדות מלחרוש ומלעדור ומלעשות מלאכה שבשדות והנה זה בודאי אינו ענין לתו' שבת וקבלת שבת שהרי עדיין החנויות פתוחות כו' אלא שהוא מתק"ח שיהיו הכל פורשין ביחד ממלאכה שבשדות ואח"כ ממלאכת הבית ומשום שלא יגעו באיסור שבת ואין זה ענין כלל לתוספת שבת כנ"ל וז"ב ועכ"פ מכיון דהרמב"ם לא ס"ל כלל כל עיקר דין קבלת שבת ומה שפורשין ממלאכה ע"י התקיעות הוא רק מתק"ח שלא יגעו באיסור שבת א"כ בודאי דע"י התקיעות לא נאסר יותר מבספק חשיכה משא"כ לדידן דס"ל דבקבלת שבת חל עליו קדושת שבת ונאסר במלאכה לעולם אימא דחמור מבספק חשיכה וע' להט"ז בסי' ת"ר שכתב דמש"כ הרמב"ם בפ' כ"ד דכל הדברים שהן אסורין משום שבות לא גזרו עליהן ביה"ש אלא בעצמו של יום משמע אבל לא בתוספת שמוסיף ומקבל על עצמו קדושה יתירה ע"ש אבל גם זה אינו דהרי הרמב"ם לא ס"ל תוספת שבת ולא קבלת שבת כלל א"כ אין שייך לדייק מדבריו כלום

עוד הקשה שם בשו"ת חכ"צ לשי' זו דקבלת שבת לא חמיר מספק חשיכה מגמ' ברכות שם לבי רב צלי של שבת בע"ש וא"ל רב ירמיה ב"א מי בדלת וא"ל אין בדילנא ופריך בגמ' מי בדיל והאמר ר' אבין פעם אחת התפלל רבי של שבת בע"ש ונכנס למרחץ ויצא ועדיין לא חשכה וקשה הא רבי לטעמיה דס"ל דל"ג על שבות ביה"ש ולפ"ז כיון דלא חמור קבלת שבת מבספק חשיכה א"כ הרי מותר באמת ליכנס למרחץ גם אחר קבלת שבת וכן הקשה בצל"ח ע"ש ונראה לישב דהנה בשבת שם ת"ר שש תקיעות תוקעין ע"ש כו' שלישית להדליק את הנר ד"ר נתן ר' יהודה הנשיא אומר שלישית לחלוץ תפילין ופרש"י והדלקת הנר ברביעית והנה במנחות (דף ל"ו) אמר רבה ב"ר הונא ספק חשיכה לא חולץ ולא מניח ומוקי לה בגמ' דבע"ש אתמר ולכאורה קשה על רבה בר"ה מברייתא זו דקתני ר"י הנשיא אומר שלישית לחלוץ תפילין הרי דתקעו לחלוץ תפילין מבעוד יום ואי נימא דגם בספק חשיכה אינו חולץ א"כ מה צריך תקיעה לחליצת תפילין וכבר הקשה כן בשו"ת שמש צדקה (סי' ח') ע"ש ומזה נראה לכאורה לה"ר לשי' ה"ר שמריה דקבלת שבת חמור מספק חשיכה ולכך כיון דבתקיעה אחרונה היו מקבלין שבת ושובתין ולכך תקעו מתחילה לחליצת תפילין דלאחר קבלת שבת צריך לחלוץ כמו בשבת גופיה דבודאי חשיכה חולץ וכמבואר שם במנחות והא דאמר רבה בר"ה ספק חשיכה לא חולץ מיירי בשלא קבל עליו שבת. אולם לשי' ה"ר יואל דקבלה לא חמור מספק חשיכה קשה כנ"ל ולכן נראה דבאמת בזה גופיה פליגי ר"י הנשיא ור' נתן דר"י הנשיא ס"ל באמת דקבלת שבת חמור מספק חשיכה ולכך ס"ל דתקעו לחלוץ תפילין קודם קבלת שבת כנ"ל. אולם ר"נ ס"ל דקבלת שבת לא חמור מספק חשיכה וכיון דספק חשיכה לא חולץ ה"ה לאחר קבלת שבת ולכך ס"ל דלא תקעו כלל לחלוץ תפילין והנה מסוגי' שם משמע דהלכה כר' נתן וע"ש מתני ליה רב יהודה לרב יצחק בריה שלישית להדליק את הנר כמאן כר"נ ע"ש ולכך ס"ל לה"ר יואל דקבלת שבת לא חמור מספק חשיכה ולפ"ז ניחא שפיר הסוגי' בברכות שם דפריך מרבי שהתפלל של שבת בע"ש ונכנס למרחץ כו' הרי דלא בדיל דאין לומר משום דל"ג על שבות ביה"ש דהא רבי לשי' בשבת שם בע"כ ס"ל דקבלת שבת חמור מספק חשיכה דלהכי תקעו לחלוץ תפילין משא"כ לדידן דקי"ל כר' נתן וכנ"ל

ויש לחקור לענין תוספת שבת בלא קבלת שבת כלל דהנה קודם בין השמשות צריך להוסיף מחול על הקדש איזה זמן שהוא ודאי יום כמש"כ הראשונים וזה הזמן נאסר אף בלא קבלה כלל אם דין התוספת הוא כמו ביה"ש ולמ"ד גזרו על שבות ביה"ש אף בתו' שקודם ביה"ש אסור בשבות או אף למ"ד ל"ג על שבות ביה"ש יש נ"מ דהא לא שרי אלא במקום מצוה או דוחק וה"ה בתוספת שחל עליו קודם ביה"ש או דלא גזרו חכמים כלל על תו' שקודם ביה"ש ושרי לגמרי בשבותין והנה בשיטה מקובצת בביצה ד"ל הקשה הא דתנן ספק חשיכה אין מדליקין דמשמע הא אינה חשיכה ודאי מדליק והא תו' הוא ואסור ותי' דה"ק ספק חשיכה אין מדליקין ואפילו לומר לגוי להדליק אסור אבל אינו חשיכה ודאי הוא אינו מדליק אבל הגוי מדליק משום דשבות בתוספת שרי ע"ש

ונראה לה"ר דשבות אסור בזמן התוספת והנה בפ' ב"מ (דף ל"ה) פליגי ר' יהודה ור' יוסי בשיעור ביה"ש דר' יהודה ס"ל משתשקע החמה הוא ביה"ש ור' יוסי ס"ל ביה"ש כהרף עין כו' ואמר רבה בב"ח אמר ר' יוחנן הלכה כר' יהודה לענין שבת והלכה כר' יוסי לענין תרומה כו' דלא אכלי כהנים תרומה עד דשלים ביה"ש דר' יוסי וע"ש בתו' שהקשה ה"ר פורת דבשבת גופיה הוי מצי למינקט הלכה כר' יהודה בערב שבת וכר' יוסי במוצאי שבת ונראה לר"י דניחא ליה לאשמעינן רבותא דאפילו בשבת דחמיר כו' ואפילו בתרומה דקיל או בתרומה דרבנן מחמיר ר' יוסי דלא אכלי כו' ע"ש והנה לכאורה צע"ג דהא מ"מ אכתי הוי מצי למינקט בשבת גופיה הלכה כר' יוסי במוצאי שבת לענין שבותים דרבנן והיינו לפי מש"כ המג"א בסי' שמ"ב דבביה"ש של מוצ"ש לכ"ע גזרו על שבות דשאני אפוקי יומא מעיולי יומא ע"ש ולפ"ז הוי מצי למינקט הלכה כר' יוסי במוצ"ש דאסור בדבר שהוא משום שבות עד דשלים ביה"ש דר' יוסי ול"ל לומר לענין תרומה דרבנן

ולכן נראה לישב קו' התו' ע"פ מה שהקשו התו' שם דמשום שיעורא פורתא דהוי כהרף עין לא הו"ל למיפסק כר' יוסי וליכא למימר דכהרף עין דר' יוסי אינו מיד אחר ביה"ש דר' יהודה ומתאחר הרבה אחריו כו' וי"ל דאינו מתארך כ"כ כו' א"נ ספק היה להם אם היה מתחיל מיד אחר דר' יהודה או מתאחר הרבה ולהכי איצטריך למיפסק דלא אכלי כהנים תרומה עד דודאי שלים ביה"ש דר' יוסי ע"ש וע' בביאורי הגר"א (סי' רס"א) שכתב באמצע הדבור בזה"ל דהא בהדיא אמרינן שם דשלים ביה"ש דר' יהודה והדר מתחיל כו' משמע שידוע להם שמיד הוא מתחיל ע"ש והנה הרמב"ן כתב בס' תוה"א וז"ל ומיהו תוספת מלאכה ביציאתן אינה מתחוורת אצלי עדיין דודאי משעת צה"כ לילה ובאיזה זמן הוא התוספת ובשלמא לר' יהודה לא קשיא לי דאמר השחיר העליון והשוה לתחתון לילה וזו השעה ודאי אינה צה"כ והא דאמרינן דשלים ביה"ש דר' יהודה והדר מתחיל ביה"ש דר' יוסי לאחר זמן בהפלגה קאמר כו' וכיון שכן משכחת לה לתו' דר' יהודה משיכסוף העליון עד צה"כ אלא לר' יוסי תו' יציאת קדש מאי ניהו כו' אי נמי כעין שאמרו בברכות בירושלמי ובלבד דתחמון כו' כלומר רצופים במקום אחד הא מפוזרין אסור משום תוספת וכ"כ בשו"ע (סי' רצ"ג) ע"ש והנה מש"כ הרמב"ן דלר' יהודה משכחת לה תו' ביציאתו משיכסוף העליון עד צה"כ הוא משום דס"ל דהא דאמרינן דשלים כו' והדר מתחיל ביה"ש דר' יוסי הוא לאחר זמן בהפלגה וכמבואר בדבריו בהדיא אולם לפמש"כ בביאורי הגר"א בפשיטות דביה"ש דר' יוסי