פרי יצחק חלק א כח

סוגי' ערוכה בברכות (דף כ"ז) דמבואר שם דרב צלי של שבת בערב שבת וא"ל רב ירמיה בר אבא לרב מי בדלת א"ל אין בדילנא ופרש"י מי בדלת מן המלאכה הואיל וקבלת עליך שבת בתפלתך ע"ש בסוגיא ומבואר דלאחר שקבל עליו שבת מחויב לבדול ממלאכה והרמב"ם השמיט כל זה ולכאורה צע"ג וכבר הרגיש בדבר זה המ"מ בסוף פ"ד מה' חנוכה וע"ש שכתב לא מצאתי בדברי רבינו קבלה אוסרת בערב שבת ואף לא תוספת עכ"ל ע"ש

ולכן נראה לומר דבאמת תלי' זה בזה דהנה כפי הנראה מדברי הראשונים הנה כל עיקר ענין קבלת שבת נמשך רק מדין תוספת שבת והיינו משום דקי"ל דצריך להוסיף מחול על הקדש והנה מה"ת אין שיעור לתוספת רק שיוסיף איזה זמן שיהיה ודאי יום מחול על הקודש אלא דמ"מ ברצונו תלי' מילתא ואם רוצה להוסיף יותר מוסיף ועי' בשו"ע או"ח סי' רס"א ס"ב דזמן התוספת הוא מתחילת השקיעה כו' רצה לעשותו כולו תוספת עושה רצה לעשות ממנו מקצת עושה והוא מדברי הרמב"ן בס' תורת האדם ע"ש ולפ"ז כל שמקבל עליו שבת כבר קבל עליו תוספת שבת מחול על הקדש. ועי' לרבינו יונה בפ' תפה"ש בסוגי' שם שכתב בשם הר"י מאורלינש שאע"פ שתוספת שבת די בכ"ש אפ"ה אם מוסיף הרבה הוא בכלל תוס' וחייב עליו ע"ש וכ"כ הרמב"ן במלחמות פ"ק דתענית על מש"כ הרי"ף דהיכי דקבליה עליה לתענית איתסר ליה למיכל ומשתי וכתב הרמב"ן ואני לא באתי לידי מדה זו בת"צ שאין לי בו הפסקה מבעו"י כו' לפיכך יוה"כ שיש לו תוספת יש לו קבלה שאר תענית אין לנו ע"ש ומתבאר בהדיא דכל עיקר ענין הקבלה הוא שמקבל עליו התוספת ואם אין תוספת אין קבלה ולפ"ז נראה דכל ענין קבלת שבת הוא רק אם תוספת שבת דאורייתא אולם למאן דלא ס"ל תוספת שבת ממילא גם קבלת שבת לא שייך כלל דאינו ענין לקבל עליו שבת קודם זמנו כיון דליכא תוספת ולא נאסר במלאכה. ולפ"ז מיושב שפיר מה שהשמיט הרמב"ם כל עיקר דין קבלת שבת ומשום דהסוגי' דברכות דמבואר שם דלאחר שקבל עליו שבת מחויב לבדול ממלאכה צ"ל דס"ל תוספת שבת דאורייתא ולכך יש ענין לקבלה אולם הרמב"ם לשי' דלא ס"ל ג"כ לתוספת שבת כלל וכמש"כ המ"מ בפ"א מה' שביתת עשור דמדברי רבינו נראה שאין תוספת דבר תורה אלא בעינוי אבל לא בעשיית מלאכה לא ביוה"כ ולא בשבתות וע"ש במ"מ דהוא פלוגתא דתנאי ועי' בב"י סי' רס"א דר"ת שכתב הה"מ לאו דוקא דה"ה דמדרבנן נמי לית ליה תוס' ולפ"ז מכיון דליכא תוספת שבת כלל ממילא לא שייך ג"כ כל עיקר ענין קבלת שבת והיינו שהשמיט הרמב"ם כל הסוגיא דברכות מדין קבלת שבת וכנ"ל

אלא דלפ"ז צ"ע בסוגי' שם דפריך לרב ומי בדיל והאמר ר' אבין פעם אחת התפלל רב של שבת בע"ש ונכנס למרחץ ויצא כו' ועדיין לא חשכה וכן פריך שם מאביי דשרי ליה לרב דימי לכברויי סלי ופרש"י לעשן אותם בגפרית לאחר שהתפלל של שבת בע"ש ולפי הנ"ל קשה דמאי פריך דלמא לא ס"ל לרבי תוספת שבת כלל וכן ס"ל לאביי וממילא גם קבלת שבת לא שייך כלל כנ"ל. ונראה דהנה עיקר שי' הרמב"ם בדין תוספת שבת צריך ביאור דהנה בפ"א מה' שביתת עשור כתב צריך להוסיף מחול על הקדש בכניסתו וביציאתו שנאמר ועניתם כו' וכתב המ"מ דמדברי רבינו נראה שאין תוספת דבר תורה אלא בעינוי אבל לא בעשיית מלאכה לא ביוה"כ ולא בשבתות ע"ש והנה בר"ה (דף ט) מבואר דס"ל לר"ע קרא דבחריש ובקציר תשבות קאי לתוספת שביעית ור' ישמעאל אומר מה חריש רשות ופריך ור"י מוסיפין מחול על הקדש מנ"ל נ"ל מדתניא ועניתם כו' מלמד שמוסיפין מחול על הקדש כו' שבתות מנין ת"ל תשבתו יו"ט מנין ת"ל שבתכם הא כיצד כ"מ שיש בו שבות מוסיפין מחול על הקדש ור"ע האי ועניתם כו' מאי עביד ליה מבעי ליה לכדתנא חייא ב"ר מדפתי ועניתם כו' וכי בתשעה מתענין כו' אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כו' ע"ש ומבואר דלמאן דיליף תוספת יוה"כ מועניתם גם תו' שבת ויו"ט הוא מה"ת ולפ"ז שי' הרמב"ם צע"ג וכבר האריכו בזה המ"מ והלח"מ ובעל קרבן אהרן והרדב"ז בלשונות הרמב"ם ע"ש והנה מש"כ הלח"מ דהרמב"ם ס"ל ע"כ ג"כ הא דחייא ב"ר מדפתי דכל האוכל ושותה בתשיעי כו' וה"ר ממש"כ הרמב"ם בפ"ג מה' שבועות הנודר לצום כו' ופגע בו יום זה והרי הוא יו"ט או ערב יוה"כ ה"ז חייב לצום וכתב הכס"מ דעיוה"כ היינו מדרשא דועניתם כו' ומזה דייק דס"ל להרמב"ם דמצוה לאכול ולשתות בעיו"הכ כחייא ב"ר ע"ש. אולם צ"ע דהרי הרמב"ם כתב דצריך להוסיף מחול על הקדש מקרא דועניתם ובגמ' מוכח דלמאן דס"ל דקרא ועניתם הוא לכל האוכל ושותה בתשיעי לא יליף תוספת עינוי מהאי קרא והלח"מ נדחק בזה והיותר תימה לי דאיך אפ"ל דס"ל להרמב"ם להלכה להך דכל האוכל ושותה בתשיעי והא במקומו בה' שביתת עשור לא הזכיר דבר מדין זה דמצוה לאכול ולשתות בעיוה"כ והרמב"ם שכתב בספר כל דיני התורה ולא השמיט אפילו דקדוק אחד מד"ס וא"כ איך לא הזכיר במקומו דמצוה לאכול ולשתות בערב יוה"כ ורק בה' שבועות כתב אגב גררא הנודר לצום כו' ופגע בו עיו"הכ. ולכך נראה ברור דבודאי לא ס"ל להרמב"ם כלל הך דכל האוכל ושותה בתשיעי ומשום דקרא דועניתם הוא לתוספת עינוי ומש"כ הנודר לצום ופגע בו עיוה"כ כו' לדוגמא בעלמא נקט למ"ד דמצוה לאכול בעיוה"כ דלדינא אין נ"מ דכש"כ לפי ההלכה דאין מצוה לאכול דחייב לצום אך בכ"ז שי' הרמב"ם צ"ע כנ"ל ועוד דבסוגי' שם משמע דלכ"ע תו' שבת הוא מה"ת דלר"ע ילפינן תו' שבת משביעית ולר"י מקרא דתשבתו שבתכם. ועי' בתו' שם וא"כ הרמב"ם פסק דלא כמאן

ולכן נראה דהעיקר הוא בשי' הרמב"ם דס"ל כר' גמליאל בפ"ק דמ"ק (דף ד') וע"ש בסוגי' דמבואר דתוספת שביעית ילפינן מהילכתא למשרי ילדה וממילא זקינה אסורה ופריך והא קראי נינהו בחריש ובקציר תשבות ר"ע אומר כו' ומשני הילכתא לר' ישמעאל קראי לר"ע ועוד מבואר שם דר"ג לית ליה תו' שביעית ואמר ר' יוחנן ר"ג וב"ד מדאורייתא בטיל להו מ"ט גמר משבת בראשית מה להלן היא אסורה לפניה ולאחריה מותרין ומבואר דר"ג לית ליה תו' שבת וכ"כ התו' בר"ה שם ד"ה ור"ע דר"ג דפ"ק דמ"ק לית ליה תוספת כלל וכ"כ הגר"א באו"ח סי' רס"א שזהו טעמו מיהו התו' שם כתבו דלא קאי במסקנא הכי אלא דגמירי הילכתא בזמן שבהמ"ק קיים דומיא דניסוך המים ע"ש וכ"כ הגר"א שם ז"ל ואע"ג דפריך שם ע"ז מ"מ משבת לא חזר ע"ש אולם לענ"ד נראה דגם לפי המסקנא צ"ל דר"ג לא ס"ל כלל לתוספת שבת ויו"ט מה"ת דהנה בגמ' מסיק שם דר"א אמר ר"ג וב"ד ס"ל כר' ישמעאל דאמר הילכתא גמירי לה וכי גמירי הלכתא בזמן שבהמ"ק קיים דומיא דניסוך המים ע"ש והנה בסוגי' הגמ' בר"ה שם דפריך ור' ישמעאל מוסיפין מחול על הקדש מנ"ל הקשו בתו' שם בשם ר"ת הא אמרינן בפ"ק דמ"ק הילכתא לר' ישמעאל קראי לר"ע וכיון דהלכתא למשרי ילדה ממילא זקינה אסורה ותי' ר"ת כו' ובחנם דחק דכיון דשביעית גופה מהלכה לא ילפינן מינה שבת וי"ה ויו"ט דאין דנין ק"ו מהלכה והשתא לר' ישמעאל איצטריך קרא משום שבת ויו"ט ואיצטריך הילכתא למשרי ילדה עכ"ל התו' ע"ש. וביאור דבריהם נראה דודאי גם מהלכתא ילפינן לתו' שביעית מדהלכתא למשרי ילדה ממילא זקינה אסורה ואיצטריך קרא לתו' שבת ויו"ט אולם אחרי דכתיב קרא דתשבתו שבתכם ילפינן מינה גם לתוספת שביעית וכ"כ התו' שם דכ"מ שנאמר שבות אתא לרבות שביעית ולפ"ז לא איצטריך הילכתא רק למשרי ילדה דזקינה אסורה מקרא כנ"ל. ועכ"פ לפ"ז נראה דלר"ג וב"ד דלא ס"ל תו' שביעית כלל בזמן שאין בהמ"ק קיים ומשום דיליף רק מהילכתא ובזמן שבהמ"ק קיים ולפ"ז צ"ל דלא ס"ל לתוספת כלל מקראי דבחריש ובקציר הוא למה חריש רשות וכן קרא דתשבתו שבתכם בע"כ דל"ל כלל דאי ס"ד דילפינן מינה לתוספת שבת ויו"ט א"כ הרי יש ללמוד מזה ג"כ לתו'